סימון וייל (פילוסופית)
ערך זה עוסק בפילוסופית הצרפתייה. אם התכוונתם לפוליטיקאית הצרפתייה שהייתה נשיאת הפרלמנט האירופי, ראו סימון וייל (פוליטיקאית).
סימון וייל (בצרפתית: Simone Weil) (3 בפברואר 1909 - 24 באוגוסט 1943) הייתה פילוסופית והוגה דתית יהודיה צרפתייה, פעילה חברתית, מורה לפילוסופיה, ופעילת מחתרת במלחמת העולם השנייה, נמשכה למיסטיקה ולפילוסופיה הנוצרית, להגותו של אפלטון ולהשקפות הבודהיסטיות.
תוכן עניינים |
[עריכה] תולדות חייה
סימון וייל נולדה בפריז ב-1909, אחותו הצעירה של המתמטיקאי אנדרה וייל. הם נולדו למשפחה ממוצא יהודי, אך חונכו כאגנוסטים. וייל הצטיינה מגיל צעיר, ובגיל 12 שלטה היטב ביוונית עתיקה. היא הגיעה למקום הראשון בכיתתה באקול נורמל סופרייר, לפני סימון דה בובואר, שהגיעה למקום השני.
בשנת 1931 הפכה למורה לפילוסופיה, בזמן שעבדה בעבודות מפרכות בתעשיית הרכב ובחקלאות, מתוך הזדהות עם מעמד הפועלים. היא ראתה עצמה כפציפיסטית, אך בשנת 1936 הצטרפה לרפובליקנים במלחמת האזרחים בספרד, בתפקיד לא צבאי. היא נכוותה קשות ועברה לאסיזי שבאיטליה, כדי להחלים. באסיזי חוותה חוויות מיסטיות הקשורות בישו. היא נמשכה לנצרות הקתולית, אך סירבה לעבור הטבלה, מאחר שבזה לקבלתה של הנצרות את המקרא.
במהלך מלחמת העולם השנייה התגוררה זמן מה במרסיי, וקיבלה הדרכה רוחנית מנזיר דומיניקני. בשנת 1942 נסעה לארצות הברית, ומשם לבריטניה. בלונדון הצטרפה לארגון המחתרת צרפת החופשית. בריאותה הייתה רופפת תמיד, והמאמץ שהשקיעה בפעילות צרפת החופשית גבה את מחירו. בשנת 1943 אובחנה כחולה בשחפת, והיא צוותה לנוח ולאכול היטב. האידאלים שהאמינה בהם גרמו לה להגביל את עצמה למנות המזון ששיערה שחבריה זוכים להן בצרפת הכבושה, אך יש השערות כי סבלה גם מאנורקסיה והפרעות אכילה אחרות, אך הוריה לא פירסמו את הדברים על מנת לשמור על שמה הטוב. מצבה הידרדר במהירות, והיא נפטרה ב-24 באוגוסט 1943, בת 34. מרבית הגותה פורסמה לאחר מותה.
[עריכה] תפיסת עולמה והגותה
ההגות של סימון וייל כפי שהיא מופיעה ב"הכובד והחסד" מורכבת מכתיבה מכתמית יפהפייה, ומלאה בהארות מעמיקות לגבי החיים האנושיים. בכך היא ממשיכה משהו מהמסורת הפרה-סוקרטית, שהותירה לנו פילוסופיה של אפוריזמים, שפיענוחם הוא משימה מתמשכת. וייל הכירה את כתבי הקודש הנוצרים ומעט את היהודיים. הפילוסופיה שלה יצאה מתוך עמדה נוצרית מובהקת, למרות שחלקים רבים בהגותה אינם תלויים בהכרה הנוצרית שלה, והם ניתנים להילמד ולהיקרא באופן עצמאי. ליהדות רחשה וייל התנגדות ותיעוב. מספריה: "ציפייה לאלוהים", "הצורך בשורשים", "הכובד והחסד" (ראה אור בעברית בהוצאת כרמל).
[עריכה] הגותה שתורגמה לעברית
- הכובד והחסד / סימון וייל; תרגם מצרפתית עוזי בהר; מבוא - גוסטב תיבון; אחרית דבר - מרסל דיבואה, ירושלים: כרמל, תשנ"ד 1994.
[עריכה] קישורים חיצוניים
- הכובד והחסד מתוך ניו-אייג' ב-nrg
- סימון וייל נגד ספרי המקרא, מאמרו של עמנואל לוינס בתרגומו של הרב ד"ר אליהו רחמים זייני, מתוך אתר ישיבת אור וישועה.
[עריכה] לקריאה נוספת
(פול ז'ינייבסקי - סימון וייל או השנאה העצמית)
(ג'ון הלמן - סימון וייל:מבוא להגותה)
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
