סימון וייל (פילוסופית)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
סימון וייל

סימון ויילצרפתית: Simone Weil) ‏(3 בפברואר 1909 - 24 באוגוסט 1943) הייתה פילוסופית והוגה דתית יהודיה צרפתייה, פעילה חברתית, מורה לפילוסופיה, ופעילת מחתרת במלחמת העולם השנייה, נמשכה למיסטיקה ולפילוסופיה הנוצרית, להגותו של אפלטון ולהשקפות הבודהיסטיות.

תולדות חייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

סימון וייל נולדה בפריז ב-1909, אחותו הצעירה של המתמטיקאי אנדרה וייל. הם נולדו למשפחה ממוצא יהודי, אך חונכו כאגנוסטים. וייל הצטיינה מגיל צעיר, ובגיל 12 שלטה היטב ביוונית עתיקה. היא הגיעה למקום הראשון בכיתתה באקול נורמל סופרייר, לפני סימון דה בובואר, שהגיעה למקום השני.

בשנת 1931 הפכה למורה לפילוסופיה, בזמן שעבדה בעבודות מפרכות בתעשיית הרכב ובחקלאות, מתוך הזדהות עם מעמד הפועלים. היא ראתה עצמה כפציפיסטית, אך בשנת 1936 הצטרפה לרפובליקנים במלחמת האזרחים בספרד, בתפקיד לא צבאי. היא נכוותה קשות ועברה לאסיזי שבאיטליה, כדי להחלים. באסיזי חוותה חוויות מיסטיות הקשורות בישו. היא נמשכה לנצרות הקתולית, אך סירבה לעבור הטבלה, מאחר שבזה לקבלתה של הנצרות את המקרא.

במהלך מלחמת העולם השנייה התגוררה זמן מה במרסיי, וקיבלה הדרכה רוחנית מנזיר דומיניקני. בשנת 1942 נסעה לארצות הברית, ומשם לבריטניה. בלונדון הצטרפה לארגון המחתרת צרפת החופשית. בריאותה הייתה רופפת תמיד, והמאמץ שהשקיעה בפעילות צרפת החופשית גבה את מחירו. בשנת 1943 אובחנה כחולה בשחפת, והיא צוותה לנוח ולאכול היטב. האידאלים שהאמינה בהם גרמו לה להגביל את עצמה למנות המזון ששיערה שחבריה זוכים להן בצרפת הכבושה, אך יש השערות כי סבלה גם מאנורקסיה והפרעות אכילה אחרות, אך הוריה לא פירסמו את הדברים על מנת לשמור על שמה הטוב. מצבה הידרדר במהירות, והיא נפטרה ב-24 באוגוסט 1943, בת 34. מרבית הגותה פורסמה לאחר מותה.

תפיסת עולמה והגותה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מבחר מכתביה בעריכתו של אלבר קאמי

ההגות של סימון וייל כפי שהיא מופיעה ב"הכובד והחסד" מורכבת מכתיבה מכתמית יפהפייה, ומלאה בהארות מעמיקות לגבי החיים האנושיים. בכך היא ממשיכה משהו מהמסורת הפרה-סוקרטית, שהותירה לנו פילוסופיה של אפוריזמים, שפיענוחם הוא משימה מתמשכת. וייל הכירה את כתבי הקודש הנוצרים ומעט את היהודיים. הפילוסופיה שלה יצאה מתוך עמדה נוצרית מובהקת, למרות שחלקים רבים בהגותה אינם תלויים בהכרה הנוצרית שלה, והם ניתנים להילמד ולהיקרא באופן עצמאי. ליהדות רחשה וייל התנגדות ותיעוב. מספריה: "ציפייה לאלוהים", "הצורך בשורשים", "הכובד והחסד" (ראה אור בעברית בהוצאת כרמל).

הגותה שתורגמה לעברית[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • סימון וייל, הכובד והחסד, מבוא: גוסטב תיבון, אחרית דבר: מרסל דיבואה, (תרגום מצרפתית: עוזי בהר), ירושלים: הוצאת כרמל, תשנ"ד 1994

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

*, Paul Giniewski Simone Weil et la haine de soi ,Berg international, Paris, 1978

(פול ז'ינייבסקי - סימון וייל או השנאה העצמית)

*, John Hellman - Simone Weil: an introduction to her thought, Wilfried Laurier University Press, Waterloo, Ontario , Canada 1982

(ג'ון הלמן - סימון וייל:מבוא להגותה)