סיפור על אהבה וחושך

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
סיפור על אהבה וחושך
Sipur Shel Ahava Vechoshec - Blue Cover.jpg
עטיפת מהדורת 2006 בה מופיע ציור "הטרגדיה" של פיקאסו
מחבר עמוס עוז
שפת המקור עברית
הוצאה כתר ספרים
שנת הוצאה 2002
תורגם לשפות אנגלית, סינית, צרפתית, גרמנית, יוונית, איטלקית, ערבית, ספרדית, נורבגית, דנית, הולנדית, פולנית, פורטוגזית, רוסית, שבדית, טורקית, הונגרית, בולגרית, פינית, קטלאנית[1]
עטיפת המהדורה המיוחדת של הספר שיצאה לאחר זכייתו של עמוס עוז בפרס גתה

סיפור על אהבה וחושך הוא ספר אוטוביוגרפי מאת עמוס עוז, שיצא לאור בשנת 2002.

תוכנו[עריכת קוד מקור | עריכה]

בספר, שעלילתו אינה קווית, מתאר עוז בגוף ראשון ילדות בשכונת כרם אברהם, בירושלים ונעורים בקיבוץ חולדה. הסיפור מתנהל על רקע תקופת המנדט והחיכוך עם ערביי ארץ ישראל, הקמת המדינה ושנותיה הראשונות. עוז מתאר גם את הדורות הקודמים של משפחתו המזרח אירופאית.

הספר, בנוסף להיותו תיעוד תרבותי, הוא תיאור אישי וכאוב מאוד של ילדות בצל נישואיהם המיוסרים של הוריו: אם דיכאונית ואב מלומד, קרוב אך גם מרוחק, שהקריירה שלו הוחמצה בצלו של הדוד הגדול. הטרגדיה המשפחתית מגיעה לשיאה כאשר אמו של עמוס, ילד בן שתים עשרה, מתאבדת אחרי תקופה ארוכה של ייסורי נפש.

הספר רצוף בהרהורים פוליטיים וספרותיים ומצייר בעוקצנות, אך גם במידה של אמפתיה, אנשי רוח ופוליטיקאים בהם נתקל: דוֹד אביו, חוקר תקופת בית שני, יוסף קלוזנר, ש"י עגנון, שגר בסמוך לקלוזנר, דוד בן-גוריון, שהתכתב עם עוז מעל דפי דבר והזמינו לפגישה, ואחרים. אהבתו הראשונה של עוז, הייתה, כך הוא מספר, המשוררת זלדה, שלימדה אותו בכיתה ב'. אחד הקטעים המרשימים בספר הוא זה שבו נזכר עוז בפרץ השמחה העצום עם אישור האו"ם את תוכנית החלוקה ב-כ"ט בנובמבר.

עוז הודה שבכתיבת "סיפור על אהבה וחושך", נטל לעתים חופש יצירתי מהאמת העובדתית.

הצלחת הספר[עריכת קוד מקור | עריכה]

הספר הוא אחת מיצירות הספרות העברית הנמכרות ביותר אי פעם, ועל פי רוב זכה לשבחיה הנלהבים של הביקורת בארץ ובעולם. הספר תורגם לשפות רבות. בין היתר תורגם הספר לערבית ויצא לאור בלבנון. את התרגום מימנה משפחת חורי, משפחה ערבית ישראלית, לזכר בנה שנרצח בפיגוע. בעיתון הערבי הנפוץ אל-חיאת התפרסמה ביקורת אוהדת על הספר.

בעקבותיו הוענק לעמוס עוז הפרס התרבותי הגבוה של גרמניה, פרס גתה על מפעל חיים. בשנת 2007 נבחר הספר על ידי עורכים ומו"לים (בפרויקט של עיתון מעריב) לאחד מחמשת הספרים הטובים ביותר שנכתבו בעברית מאז קום המדינה.

לדברי עוז, התקבלותו של הספר בעולם הפתיעה אותו, שכן חשב שחוויותיו יהיו מובנות רק לאנשים בעלי רקע דומה לשלו.

הספר שימש השראה למדריכי טיולים שתכננו סיורים בעקבותיו.‏[2]

ביקורת[עריכת קוד מקור | עריכה]

יצחק לאור[3] ואריאנה מלמד[4] טוענים כי הספר משקף את אהבתו העצמית של עוז. לאור מוסיף וטוען כי עוז מציג את מאורעות מלחמת העצמאות באופן מוטה ורווי אפולוגטיקה, הפונה אל ציבור קוראיו בגרמניה ואל ועדת פרס נובל לספרות.

סרט[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-2007 רכשה נטלי פורטמן את זכויות היוצרים על הספר באמצעות חברת ההפקה החדשה של "Handsomecharlie" לצורך הפקת סרטה הראשונה כבמאית בעל אותו שם. צילומי הספר יערכו בין השאר גם בירושלים.‏[5]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאמרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • אבי וימר, מחיאת כף-יד אחת - מסע ב"סיפור על אהבה וחושך" של עמוס עוז. הוצאה אלקטרונית ומודפסת/אינדיבוק  -  ספטמבר 2013 – 120 עמ'
  • ניצה בן דב, והיא תהילתֶךָ: עיונים ביצירות ש"י עגנון, א"ב יהושע ועמוס עוז, הוצאת שוקן, 2006, פרק ארבע-עשר: "הצער לא מסתיים", עמ' 297-285.[6]
  • יצחק לאור, "ומה, בעצם, מבקשים המראיינים המתנשפים האלה מנבוקוב וממני?": "סיפור על אהבה וחושך": תעמולה, נרקיסיזם והמערב, מטעם, חוברת 7 (ספטמבר 2006), עמ' 67־90.
  • אניטה שפירא, סיפור על ארוס, טנטוס – ובניין האומה – על ספרו של עמוס עוז סיפור על אהבה וחושך, כיוונים חדשים 7, 2002, עמ' 21-9.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Amos Oz, באתר The Institute for the Translation of Hebrew Literature
  2. ^ [1] (הקישור אינו פעיל, 27.20.2010)
  3. ^ מטעם גיליון 7
  4. ^ אריאנה מלמד, עמוס קלוזנר, סופר?, באתר ynet‏, 6 במרץ 2002
  5. ^ אמיר בוגן, נטלי פורטמן תגיע לישראל באוקטובר הקרוב, באתר ynet
  6. ^ נדפס גם בתוך: ניצה בן דב, "הצער לא מסתיים": סיפור על אהבה וחושך - לסיים באשה ובבנה יחידה, קשת החדשה 6, 2003, עמ' 76-68.