ג'ון בולבי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ג'ון בולבי
John Bowlby
תמונה זו מוצגת בוויקיפדיה בשימוש הוגן.
נשמח להחליפה בתמונה חופשית.
לידה 26 בפברואר 1907
לונדון, הממלכה המאוחדת של בריטניה הגדולה ואירלנד עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 2 בספטמבר 1990 (בגיל 83)
סקאי, הממלכה המאוחדת עריכת הנתון בוויקינתונים
ענף מדעי פסיכולוגיה, פסיכואנליזה, child and adolescent psychiatry, פסיכולוגיה התפתחותית עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים
  • טריניטי קולג'
  • בית הספר לרפואה של יוניברסיטי קולג' לונדון
  • Lindisfarne College עריכת הנתון בוויקינתונים
מוסדות קליניקת טוויסטוק עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה
  • מדליית תומאס ויליאם סלמון (1984)
  • הרצאת טינברגן (1979)
  • פרס עמיתי ויליאם ג'יימס (1989)
  • מפקד במסדר האימפריה הבריטית עריכת הנתון בוויקינתונים
בן או בת זוג Ursula Longstaff (16 באפריל 1938–?) עריכת הנתון בוויקינתונים
צאצאים Mary Hamilton Victoria Ignatia Bowlby, Pia Rose Whitworth Bowlby, Sir Richard Peregrine Longstaff Bowlby, 3rd Bt., Robert John Mostyn Bowlby עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

ג'ון בולבי, או בשמו המלא אדוארד ג'ון מוסטין בולביאנגלית: Edward John Mostyn Bowlby; ‏26 בפברואר 19072 בספטמבר 1990), היה פסיכיאטר ילדים ופסיכואנליטיקאי בריטי, אבי תאוריית ההיקשרות בפסיכולוגיה התפתחותית.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ילדות ונעורים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ג'ון בולבי נולד בלונדון, למשפחה מהמעמד הבינוני-גבוה. הוא היה הרביעי בין ששת ילדי הוריו. אביו, סר אנתוני בולבי, בעל תואר אצולה של ברונט ראשון, היה רופא מנתח בחצר המלכותית; הייתה לו היסטוריה אישית מורכבת בגלל היותו יתום מגיל חמש - אביו, סבו של ג'ון בולבי, תומאס בולבי, מת בשבי הסיני במהלך מלחמת האופיום השנייה, במסגרת עבודתו ככתב העיתון "טיימס".

אמו של ג'ון בולבי, ליידי מרי או מיי ברידג'ט לבית מוסטין, הייתה בתו של כומר אנגליקני ידוע. בשנותיו הראשונות, ג'ון בולבי גודל בעיקר על ידי מטפלת ("נאני"), כפי שהיה נהוג במשפחות מבוססות לא מעטות בתקופתו. הוא היה רואה את אמו כשעה ביום בלבד אחרי הגשת התה. בדומה לאמהות רבות בנות מעמדה, היא חששה מהענקת תשומת לב יתרה או גילוי סימני חיבה מוגזמים לילדיה, פן ייחשבו כפינוק מזיק לחינוכם. האב היה נעדר רוב הזמן בשל עבודתו ובילה עם המשפחה בימי ראשון. בפועל המטפלת מילאה במידה רבה את צרכיו הרגשיים של הילד. [1]

בגיל 4 נאלץ בולבי להיפרד מהמטפלת האהובה שעזבה את בית המשפחה, ובגיל 7 נשלח יחד עם אחיו הבכור לפנימייה, בצל ההפצצות על לונדון במלחמת העולם הראשונה. בספרו "פרידה: חרדה וכעס" טען שזו הייתה בשבילו תקופה נוראית, ומאוחר יותר אמר: "לא הייתי שולח אפילו כלב לפנימייה בגיל שבע". [2]

בעקבות חוויותיו האישיות כילד, הביע בולבי במהלך חייו רגישות רבה לסבלם של הילדים. עם זאת, הבחין בין השלכות שונות בגילאים שונים, ולא שלל את התוצאות המיטיבות של החינוך במסגרת פנימייה עבור חלק מהילדים מעל גיל 8. לדבריו, "אם לילד יש קשיי הסתגלות בבית, יכול להיות מועיל בשבילו להתרחק לחלק מהשנה מהמתחים שיצרו קשיים אלה, דבר שהוא נכון גם במקרים שבהם הבית הוא רע בשבילו מסיבות אחרות. יתרון הפנימייה עומד בכך שהיא שומרת, אם כי בצורה מתונה, את הקשרים החשובים של הילד עם הבית, וגם בכך שהיא מהווה דפוס חברתי מקובל ברוב החברות המערביות של היום (1957), מה שלא גורם לילד להרגיש שונה מילדים אחרים. יתרה מזו, הקלת העומס על ההורים בחלק מהשנה, מאפשרת להם לפתח גישות יותר חיוביות כלפי הילדים בשאר הזמן. [3]

מהפנימייה עבר בולבי ללמוד במכללת הצי המלכותי בדרטמות, אבל בגיל 17 החליט שקריירה כימאי אינה בשבילו וכתב לאמו שרצונו במקצוע "שישפר את הקהילה כולה". [4]

לימודים וקריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בולבי נרשם ללימודי מדעי היסוד הטרום-קליניים ברפואה ופסיכולוגיה בטריניטי קולג' שבאוניברסיטת קיימברידג', שם זכה בפרסים על הישגיו. בתום לימודיו לתואר הראשון, בשנת 1928, התנדב במשך תקופה כמורה בשתי פנימיות; אחת מהן, בית ספר בנורפוק, הייתה בעלת אוריינטציה פסיכואנליטית וטיפלה בילדים עבריינים ובעלי הפרעות הסתגלות קשות. ההתנסות עם ילדים שחוו ילדות קשה גרמה להתעניינותו של בולבי בהתפתחות הנפשית של האדם ובפסיכואנליזה. במהלך עבודתו הושפע בגישתו לנפש הילדים על ידי מורה ותיק בשם אלפרד אלפורד, שגם שכנע אותו להמשיך ללמוד רפואה.

בגיל 22 נרשם להמשך לימודי רפואה בבית החולים יוניברסיטי קולג' בלונדון. בשנת 1933 בגיל 26 קיבל תואר דוקטור ברפואה. במקביל ללימודי הרפואה עבר התמחות במכון לפסיכואנליזה. אחרי טיפול, לימודים והדרכה אצל ג'ואן ריווייר (Joan Riviere) ואצל מלאני קליין, הוסמך כפסיכואנליטיקאי (1937). במקביל, בהמשך מסלולו כרופא, עבר התמחות בפסיכיאטריה למבוגרים בבית החולים מודסלי, ובשנת 1936 עבר להשתלם ולעבוד בפסיכיאטריית ילדים בקליניקה להדרכת הילד בלונדון (London Child Guidance Clinic).

במלחמת העולם השנייה, החל משנת 1940, שירת בולבי כפסיכיאטר צבאי בעל דרגת לוטננט קולונל בחיל הרפואה המלכותי. בתום המלחמה, בשנת 1945, מונה לסגן מנהל בית החולים טביסטוק, והתמסר לטיפול הנפשי בילדים ונוער. כמנהל של מחלקת הילדים בבית החולים, בהתאם להשקפתו, שינה את שמה ל"מחלקת הילדים וההורים". משנת 1950 שימש כיועץ בתחום בריאות הנפש של ארגון הבריאות העולמי.

בולבי היה נשוי מ-16 באפריל 1938 לאורסולה לונגסטאף, גם היא בת לכירורג. נולדו להם ארבעה ילדים, ביניהם סר ריצ'רד בולבי, שירש מדודו את התואר של ברונט.

ג'ון בולבי נפטר ב-2 בספטמבר 1990 עקב אירוע מוחי, בבית הקיץ שלו באי הסקוטי סקאי. לבקשתו, נקבר שם על גבעה בתוך הנוף שאהב.

תרומתו לפסיכואנליזה ופסיכולוגיה התפתחותית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בולבי החל את דרכו כפסיכואנליטיקאי. בעקבות השפעותיה של תאוריית האבולוציה של דרווין, יצא בולבי כנגד נקודה מרכזית אחת בתאוריה הפסיכואנליטית – מקור המוטיבציה. על פי התאוריה הפסיכואנליטית, המוטיבציה לפעול נובעת מן הדחפים הבסיסיים של האדם (דחפים כגון מין, מזון ושינה). בולבי התנגד לרעיון זה. לדעתו, המוטיבציה נובעת דווקא מן המוכנות – נטייה מולדת לפעול בצורה מסוימת כדי להשיג מטרה הישרדותית בעלת ערך הסתגלותי. במילים אחרות: לפי בולבי, מה שמניע את פעילות האדם הן המטרות שעלינו להשיג כדי לשרוד, והפחד שמא לא נשיג אותן.

בעזרת גישתו החדשה, ובעזרת תאוריות קודמות של פסיכולוגים התנהגותיים, פיתח בולבי את המונח "מערכות התנהגותיות" (Behavioral system). מערכות אלו מורכבות משלושה חלקים:

  1. מטרה – מאחורי כל מערכת התנהגותית ישנה מטרה בעלת ערך הסתגלותי למין (חיפוש הגנה, קבלת אוכל, התקרבות לזולת).
  2. קבוצה של תגובות ראשוניות ומולדות המאוגדות על ידי אותה מטרה. תגובות אלו אמורות לקרב את האדם להשגת המטרה.
  3. קבוצה של גירויים מולדים בעלי מכנה משותף שמפעילים את המערכת. כאשר האדם נפגש בגירוי כזה הוא מפעיל מיד את המערכת אליה הגירוי קשור. הגירוי בעצם מאותת לאדם שעליו לחפש כעת את מטרתו. גירויים אלה נקראים בספרות "סימן" או "משחררים חברתיים".

כאמור, מערכות ההתנהגות הן מולדות, אך הן מאפשרות גם למידה. כאשר האדם לומד כי התגובות המולדות אינן תורמות לו בהשגת המטרה (למשל, אם הזולת לא מגיב לאיתותיו), הוא מפתח תגובות חלופיות שתואמות יותר את המציאות שבה הוא נמצא, ואשר יקרבו אותו למטרתו בצורה טובה יותר. בצורה זו הסביר בולבי את ההבדלים הבין-אישיים הרבים שבהתנהגות האנושית.

בולבי טען שניתן לאגד את כל ההתנהגויות האנושיות במערכות התנהגותיות. כדוגמה לכך, דן בולבי בכמה מערכות מרכזיות:

  • מערכת ההיקשרות – זוהי המערכת המפורסמת ביותר בתאוריה של בולבי. מטרתה של המערכת היא חיפוש קרבה לצורך הגנה. הגירויים המפעילים אותה הם גירויים של סכנה (כגון רעש, חושך, כישלון), והם מביאים לתגובות המאותתות למצוקה, וקוראות לזולת להתקרב ולהגן. תגובות אלה מתפתחות ביחד עם יכולתו המוטורית של התינוק, ועוברות מקריאות פסיביות לעזרה (בכי, צרחות ועוד) לחיפוש אקטיבי אחר עזרה.
  • מערכת מתן העזרה – זוהי המערכת המשלימה של מערכת ההתקשרות. מטרת מערכת זו היא לספק עזרה והגנה לזולת בשעת מצוקה, ובכך להפחית את סבלו. הגירויים המפעילים את המערכת הם איתותי ההתקשרות שמפיק הזולת. כשהמערכת מופעלת, מגיב האדם בצורה אמפתית למצוקת הזולת, ומנסה לעזור לו בצורה סימפתית ואפקטיבית.
  • המערכת הסקסואלית – מטרתה של מערכת זו היא לקיים יחסי מין. הגירוי המפעיל את המערכת הוא מפגש עם אחר אטרקטיבי או פורה. התגובות בעת הפעלת המערכת הן תגובות של ניסיון למשיכה מינית ושל איתותים למוכנות מינית.

מבחר כתביו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • הטיפול האמהי ובריאות הנפש.

(1995). Maternal Care and Mental Health. The master work series (2nd ed.). Northvale, NJ; London: Jason Aronson. [Geneva, World Health Organization, Monograph series no. 3]. ISBN 1-56821-757-9. OCLC 33105354.

  • - עם מ. פריי (מקוצרת), 2 פרקים מאת מרי איינסוורת - בדו"ח ארגון הבריאות העולמי - הטיפול בילד וצמיחת האהבה. פליקן בוקס, לונדון, 1953.

Bowlby J (1976). Fry M (abridged & ed.). ed (Report, World Health Organisation, 1953 (above)). Child Care and the Growth of Love. Pelican books. Ainsworth MD (2 add. ch.) (2nd edn. ed.). London: Penguin Books. ISBN 0-14-013458-1. OCLC 154150053.

  • התקשרות ואבדן. כרך א - התקשרות, מהדורה שנייה, בייסיק בוקס, ניו יורק, 1999.

Bowlby J (1999). Attachment. Attachment and Loss (vol. 1) (2nd ed.). New York: Basic Books. LCCN 00266879; NLM 8412414. ISBN 0-465-00543-8(pbk). OCLC 11442968.

  • התקשרות ואובדן. כרך ב - פרידה: חרדה וכעס. הספרייה הפסיכואנליטית הבינלאומית, מס. 95, הוצאה לאור הוגארת, לונדון, 1973.

Bowlby J (1973). Separation: Anxiety & Anger. Attachment and Loss (vol. 2); (International psycho-analytical library no.95). London: Hogarth Press. ISBN 0712666214(pbk). OCLC 8353942.

  • התקשרות ואובדן, כרך ג - אובדן: עצבות ודיכאון. הספרייה הפסיכאנליטית הבינלאומית מס. 109, הוצאה לאור הוגארת, לונדון, 1980.

Bowlby J (1980 Loss: Sadness & Depression. Attachment and Loss (vol. 3); (International psycho-analytical library no.109). London: Hogarth Press. ISBN 0-465-04238-4(pbk). OCLC 59246032.

  • בסיס בטוח: ההתקשרות הורה-ילד וההתפתחות הבריאה של האדם. ספרות מקצועית טביסטוק - הוצאה לאור רוטלדג', לונדון, 1988. תורגם לעברית בידי לירון נתן וראה אור בהוצאת עם עובד בשנת 2016.

Bowlby J (1988). A Secure Base: Parent-Child Attachment and Healthy Human Development. Tavistock professional book. London: Routledge. ISBN 0422622303(pbk). OCLC 42913724.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • אי. ברתרטון - מקורות תאוריית ההתקשרות:ג'ון בולבי ומרי אינסוורת

Bretherton I (September 1992). The origins of attachment theory: John Bowlby and Mary Ainsworth. Developmental Psychology 28 (5): 759–775. doi:10.1037/0012-1649.28.5.759. OCLC 1566542.

  • ג'. הולמס - ג'ון בולבי ותאוריית ההתקשרות. מייסדי הפסיכותרפיה המודרנית

Holmes J (1993). John Bowlby and Attachment Theory. Makers of modern psychotherapy. London; New York: Routledge. ISBN 0-415-07730-3(pbk). OCLC 27266442.

  • ס. ואן דייקן - ג'ון בולבי: חייו המוקדמים: מסע ביוגרפי אל שורשי תאוריית ההתקשרות.

Van Dijken S (1998). John Bowlby: His Early Life: A Biographical Journey into the Roots of Attachment Theory. London; New York: Free Association Books. ISBN 1853433934(pbk). OCLC 39982501.

  • ס. ואן דייקן, ר. ואן דר ור, מ.ה. ואן אייזנדורן, בולבי לפני בולבי: מקורותיו של מסע אינטלקטואלי בפסיכואנליזה ופסיכולוגיה

Van Dijken S; Van der Veer R; Van IJzendoorn MH; Kuipers HJ (Summer 1998). Bowlby before Bowlby: The sources of an intellectual departure in psychoanalysis and psychology. Journal of the History of the Behavioural Sciences 34 (3): 247–269. doi:10.1002/(SICI)1520-6696(199822)34:3<247::AID-JHBS2>3.0.CO;2-N. https://archive.today/20121217233933/http://www3.interscience.wiley.com/cgi-bin/abstract/76082/ABSTRACT. Retrieved 2007-09-01.

  • ב. מייהיו - בין אהבה ותוקפנות: הפוליטיקה של ג'ון בולבי.

Mayhew B (November 2006). Between love and aggression: The politics of John Bowlby. History of the Human Sciences 19 (4): 19–35. doi:10.1177/0952695106069666.

  • פ.כ.פ. ואן דר הורסט, ר. ואן דר ור, מ.ה. ואן דר אייזנדורן - ג'ון בולבי והאטולוגיה: ריאיון עם הערות שוליים

Van der Horst FCP; Van der Veer R; Van Ijzendoorn MH (2007).John Bowlby and ethology: An annotated interview with Robert Hinde". Attachment & Human Development 9 (4): 321–335. doi:10.1080/14616730601149809. http://www.informaworld.com/smpp/content~content=a773405215. Retrieved 2007-11-30.

  • פ.כ.פ. ואן דר הורסט, ה.א. לרואה, ר. ואן דר ור - כשנפגשים זרים: ג'ון בולבי והארי הארלו על התנהגות ההתקשרות

Van der Horst FCP; LeRoy HA; Van der Veer R (2008). "When strangers meet": John Bowlby and Harry Harlow on attachment behavior (PDF). Integrative Psychological & Behavioral Science

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Bowlby R and King P (2004). Fifty Years of Attachment Theory: Recollections of Donald Winnicott and John Bowlby Karnac Books. p. 17.
  2. ^ Schwartz J, Cassandra's Daughter: A History of psychoanalysis 1999, p. 225, Viking/Allen Lane
  3. ^ Bowlby, J. (1951). Maternal Care and Mental Health .New York: Schocken. P. 89.
  4. ^ Suzan Van Dijken - John Bowlby: His Early Life: A Biographical Journey into the Roots of Attachment Theory Free Association Books, London,1998,