תרי עשר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

תְּרֵי עֲשַׂר הוא אחד מעשרים וארבעה ספרי התנ"ך. כפי ששמו מורה, (תְּרֵיסָר, שְׁנֵים-עָשָׂר בארמית) הספר כולל שנים-עשר ספרי נבואה קצרים שקובצו לספר אחד כדי שלא יאבדו מפאת קוצרם (בלשון התלמוד הבבלי מסכת בבא בתרא יד, ב: "איידי דזוטר מירכס" - מתוך שקצר יאבד). ספר זה מופיע בתנ"ך אחרי ספר יחזקאל (מיקום זה נקבע על ידי בעלי המסוֹרָה, על פי המסרנים המאוחרים) ונכלל בחטיבת הנביאים האחרונים.

מיקום ספרי הנבואה בתרי עשר[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספרי הנבואה בתרי עשר סודרו בסדר כרונולוגי: בתחילתו מופיעים ספרי הנבואה של נביאי בית ראשון – הושע, יואל, עמוס, עובדיה, יונה, מיכה, נחום, חבקוק וצפניה, ובסופו ספריהם של נביאי בית שני - חגי, זכריה ומלאכי (לפי ספר פסיקתאפרק דרב כהנ"א, פסוק ט""ז), אולם ישנם כמה חריגות בסידור זה. קיבוצו ועריכתו של ספר זה מיוחסים בתלמוד (בבא בתרא טו, א) לאנשי הכנסת הגדולה והסיבה העיקרית בקביעת סדר זה היא סמיכות הפרשיות. בתרגומו השבעים סידורם הפנימי של הספרים משתנה.

תקצירי הנבואות בתרי עשר[עריכת קוד מקור | עריכה]