יעקב אור

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
יעקב (מנדי) אור
אין תמונה חופשית
לידה 1946 (בן 73 בערך)
תל אביב, ארץ ישראל
השתייכות Badge of the Israel Defense Forces.new.svg  צבא הגנה לישראל
תקופת שירות 19642001
דרגה אלוף  אלוף
תפקידים צבאיים
מלחמות וקרבות
מלחמת ששת הימים  מלחמת ששת הימים
מלחמת ההתשה  מלחמת ההתשה
מלחמת יום הכיפורים  מלחמת יום הכיפורים
מבצע ליטני
מלחמת לבנון הראשונה  מלחמת לבנון הראשונה
האינתיפאדה הראשונה
האינתיפאדה השנייה
תפקידים אזרחיים
האחראי על מערכת הביטחון במשרד מבקר המדינה
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

יעקב (מנדי) אור (נולד ב-1946 בתל אביב) היה איש צבא ישראלי, סיים את שירותו בצה"ל בדרגת אלוף לאחר שכיהן כמתאם פעולות הממשלה בשטחים. לאחר שחרורו כיהן כאחראי על מערכת הביטחון במשרד מבקר המדינה וכמשנה למנכ"ל המשרד.

ילדותו[עריכת קוד מקור | עריכה]

אור נולד בשם יעקב מנדלסון וגדל בתל אביב ובחולון. בראיון עמו סיפר שבנעוריו צבר "היכרות אינטימית עם בית הדין לנוער".

שירותו הצבאי[עריכת קוד מקור | עריכה]

אור התגייס ב-1964 לחטיבת גולני. בגולני עבר מסלול הכשרה כלוחם, קורס מ"כים חי"ר וקורס קציני חי"ר. עם סיום הקורס שב לחטיבה ושימש כמפקד מחלקה. במלחמת ששת הימים שירת כסגן מפקד פלוגה ובתקופת מלחמת ההתשה כמפקד פלוגה בלחימה בבקעת הירדן ובחצי האי סיני. לאחר שסיים תואר ראשון בלימודי המזרח התיכון וגאוגרפיה באוניברסיטת תל אביב, מונה למפקד פלוגה בבית הספר לקצינים ולאחר מכן למפקד סיירת גולני[1]. לאחר מכן השתלם אור בלימודים במכללה הבין-זרועית לפיקוד ולמטה, עם פרוץ מלחמת יום הכיפורים הצטרף לחטיבת גולני, כעוזרו של המח"ט אמיר דרורי, ולחם בקרבות הבלימה ברמת הגולן[2] ובקרב על החרמון[3].

לאחר המלחמה מונה למפקד גדוד 17, שהועבר לבית הספר למכ"ים עם הקמתו[4]. בהמשך דרכו הצבאית שימש כמפקד גדוד בבה"ד 1, ראש ענף הדרכה במפקדת קצין חי"ר וצנחנים ראשי וסגן מפקד חטיבה במהלך מבצע ליטני. ב-1979 קודם לדרגת אלוף-משנה ומונה למפקד בית הספר לחי"ר[5]. לאחר שליחות מטעם משרד הביטחון בסינגפור מונה למפקד חטיבת מילואים והשתתף בלחימה בלבנון. בשנים 1984–1986 שימש כמפקד חטיבת איו"ש[דרושה הבהרה][6]. ב-1986 מונה לעוזר ראש מחלקת מבצעים וב-1987 למפקד אוגדה 80 בפיקוד הדרום.

עם פרוץ האינתיפאדה הראשונה נקרא להקים את אוגדת עזה, וב-1988 מונה לראש מטה פיקוד הדרום. ב-1990 התמנה למפקד אוגדת אזור יהודה ושומרון וב-1992 עבר לאגף המבצעים במטכ"ל בו הקים את חטיבת התורה וההדרכה. בפברואר 1997 קודם לדרגת אלוף ומונה למתאם פעולות הממשלה בשטחים, תפקיד בו כיהן עד יולי 2001. במהלך תקופה זו התמודד עם פרוץ האינתיפאדה השנייה.

לאחר שחרורו[עריכת קוד מקור | עריכה]

בספטמבר 2001 התמנה אור לממונה על ביקורת מערכת הביטחון במשרד מבקר המדינה. בין הדו"חות שחיבר היו הדו"ח שעסק בתפקוד העורף במלחמת לבנון השנייה, דו"ח על התנהלות משלחת שר הביטחון אהוד ברק בסלון האווירי בפריז, דו"ח על שיטת המינויים בצה"ל, דו"ח על קליטת כיפת ברזל ודו"ח על יחידת "קיסריה" של המוסד למודיעין ולתפקידים מיוחדים. בפברואר 2012 הסתיימה כהונתו, אך אור המשיך לעבוד בהתנדבות כראש הצוות שבדק את פרשת מסמך הרפז[7]. הדו"ח הסופי פורסם בינואר 2013[8][9].

על פועלו זכה באות אביר איכות השלטון לשנת 2012[10].

אור נשוי ואב לשלושה, בעל תואר שני במדעי המדינה מאוניברסיטת חיפה.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ יעקב ("מנדי") אור (1972–1973), באתר גדוד הסיור של חטיבת גולני.
  2. ^ עמית נבון, "גולני היה חייב לכבוש את החרמון", באתר nrg‏, 2 באוקטובר 2003
  3. ^ עמוס הראלאין אור בקצה המנהרה, באתר הארץ, 11 ביולי 2001 - "באה כמעט השכינה בכבודה ובעצמה ואומרת לך שיהיה בסדר, וכעבור יומיים אתה בחרמון; נהרגים שם אנשים קרובים לך ואתה נותן פקודת נסיגה לצוותים מהסיירת שלא מזמן פיקדת עליהם".
  4. ^ אמיר אורןבועז הרפז, חשוד דה לוקס, באתר הארץ, 13 בנובמבר 2010.
  5. ^ אריאלה רינגל-הופמן, עוד לא המציאו את הכדור שיהרוג אותי, ידיעות אחרונות המוסף לשבת, ‏ 26 בנובמבר 2010, עמודים 10–11, כפי שהועלה באתר פרש.
  6. ^ שעיה סגל, אל"מ אור ההל בתפקידו כמפקד יו"ש, מעריב, 13 באוגוסט 1984
  7. ^ בן כספית, "חמקן", זמורה ביתן, 2013, עמודים 207-208.
  8. ^ עמיר רפפורט, דו"ח הרפז – הסיפור המלא, אתר Israeldefense, ‏ 11 בינואר 2013
  9. ^ דוח ביקורת על פרשת "מסמך הרפז"
  10. ^ נימוקי הוועדה