בטי ויליאמס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
בטי ויליאמס
Betty Williams
Betty Williams W 134 Nr 105602v Bild 1 (5-1049846-1).jpg
לידה 22 במאי 1943
בלפסט, הממלכה המאוחדת עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 17 במרץ 2020 (בגיל 76)
בלפסט, הממלכה המאוחדת עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה צפון אירלנד עריכת הנתון בוויקינתונים
השכלה St Dominic's Grammar School for Girls עריכת הנתון בוויקינתונים
מקצוע פעילה אנטי מלחמתית עריכת הנתון בוויקינתונים
השקפה דתית נצרות קתולית עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg
ויליאמס, 1976

בטי ויליאמסאנגלית: Betty Williams;‏ 22 במאי 194317 במרץ 2020) הייתה פעילת זכויות אדם מצפון אירלנד, כלת פרס נובל לשלום לשנת 1976 יחד עם מייריד קוריגן, על מאמציהן להביא להפסקת האלימות בעת תקופת הצרות.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויליאמס נולדה למשפחה קתולית מבלפסט שבצפון אירלנד. לאחר שסיימה את לימודי התיכון החלה לעבוד כמזכירה. נישאה בגיל 18 וילדה שני ילדים.

באופן נדיר לאותה תקופה בצפון אירלנד, אביה היה פרוטסטנטי ואמה הייתה קתולית; רקע משפחתי שמאוחר יותר אמרה וויליאמס נתן לה השראה, סובלנות דתית ואת החזון שהניע אותה לפעול למען השלום. בתחילת שנות השבעים הצטרפה למסע נגד אלימות בראשות כומר פרוטסטנטי. וויליאמס אמרה שחוויה זו הכינה אותה בסופו של דבר לייצר תנועת שלום משלה, שהתמקדה ביצירת קבוצות שלום המורכבות ממתנגדים לשעבר, תרגול צעדים בוני אמון ופיתוח תהליך שלום עממי.

ב-10 באוגוסט 1976, בשיאה של תקופת "הצרות" בצפון אירלנד, ירה סיור חמוש של הצבא הבריטי על מכוניתו של פעיל בצבא האירי הרפובליקני, ברחוב שוקק אדם בבלפסט. מהירי נפגע הנהג, הרכב בו נהג סטה ועלה על המדרכה, דורס בכך למוות שלושה ילדים ופוצע אנושות את אימם[1].

בעקבות התקרית החליטה ויליאמס לנקוט מעשה, היא החלה להחתים תושבים על עצומה הקוראת להימנע מאלימות ולמחות כנגד המצב. ויליאמס חברה למייריד קוריגן, דודתם של קורבנות האירוע, ולעיתונאי בשם קירן מקיוהאן ויחד החלו לארגן שורה של הפגנות ומחאות אזרחיות לא אלימות[2].

מקיוהאן חיבר מנשר בו מפורטים עקרונות התנועה החדשה ונתן לארגון את שמו: "קהילת אנשי השלום". התנועה החלה לתפוס תאוצה ברחבי אירלנד, כשצעדות שלום רבות יצאו מערים שונות וכספים רבים גויסו למען המטרה. תוך חצי שנה בלבד ירד שיעור התקריות האלימות בכ-70%[3].

בנובמבר 1976, ארגנו צעדה רבת משתתפים בלונדון, יחד עם אלמנתו של השגריר הבריטי שנרצח באירלנד, מפינת הנואמים בהייד פארק אל כיכר טרפלגר. בצעדה השתתפה גם זמרת העם האמריקנית ג'ואן באאז[4]. בנוסף סייעו לפעילי הארגונים השונים שביקשו לעזוב את ארגונם, לעזוב את המדינה, לאחר שקיבלו איומים על חייהם[5].

בדצמבר 1977 הוענק לויליאמס ולקוריגן פרס נובל לשלום[6].

בשנים לאחר קבלת הפרס התגרשה ויליאמס מבעלה הראשון. היא נישאה בשנית ב-1982 ועברה להתגורר בארצות הברית. ויליאמס שימשה כמרצה אורחת באוניברסיטת המדינה סם יוסטון בטקסס, היא מכהנת כנשיאת ארגון הסיוע לילדים World Centers of Compassion for Children ויו"ר המכון למען דמוקרטיה באסיה.

ב-2006 חברה לחמש זוכות פרס נובל לשלום נוספות: מייריד קוריגן, ג'ודי ויליאמס, שירין עבאדי, ואנגרי מאטאיי וריגוברטה מנצ'ו, להקמת "יוזמת זוכות פרס נובל" למען מאמץ משותף להשגת צדק, שלום וזכויות לנשים ברחבי העולם. בנוסף הייתה פעילה בקידום האמנה לפיקוח על סחר בנשק שנחתמה ב-2014[7].

מתה בשנתה ב-17 במרץ 2020[8].

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא בטי ויליאמס בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]