דניס מקווגי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
דניס מקווגי, 2009

דניס מקווגי (Denis Mukwege; נולד ב-1 במרץ 1955) הוא גינקולוג קונגולזי, מומחה בטיפול בנשים שנפלו קורבן לאונס. מאז 1996 טיפל עם עמיתיו בעשרות אלפי נשים שנפגעו במהלך מלחמת קונגו השנייה. ב-2018 זכה, בצוותא עם נאדיה מוראד, בפרס נובל לשלום "על מאמציהם לסיום השימוש באלימות מינית כנשק בסכסוכים ובמלחמות".[1]

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מקווגי נולד בבוקאבו שבקונגו הבלגית, השלישי מבין תשעת ילדיו של כומר פנטקוסטלי. הוא סיים לימודי רפואה בבורונדי ב-1983. לאחר שהתמחה בגינקולוגיה בצרפת, חזר לקונגו ב-1989. הוא עבד בבית חולים בלאמרה, והתמחה בטיפול בנשים הסובלות מפיסטולה. בית החולים נהרס במהלך מלחמת קונגו הראשונה ועשרות מהמאושפזים ואנשי הצוות נהרגו. מקווגי נמלט לקניה, וב-1996 חזר לקונגו והיה ממייסדי בית החולים פאנזי בבוקאבו שברפובליקה הדמוקרטית של קונגו. גם בית חולים זה נהרס במלחמה, וב-1998 נאלץ מוקווגי להקימו מחדש. בעקבות מלחמות האזרחים בקונגו, החל בית החולים בניהולו של מקווגי לטפל בנשים רבות שעברו אונס קבוצתי, ונגרמו להן פציעות מכוונות באיבר מינן על ידי המורדים. במקביל ייסד מקווגי את קרן פאנזי (שלימים נקראה על שמו) לטיפול בקורבנות, שמסייעת לנשים בטיפול משפטי ופסיכולוגי ובייעוץ בתחומים נוספים.

בספטמבר 2012 נשא נאום בפני העצרת הכללית של האומות המאוחדות, ובו קרא להתערבות מיידית של העולם לעצירת הפשעים נגד האנושות שנעשים במזרח קונגו, ולפעולה נגד המדינות שתומכות בקבוצות המורדים (כשהוא מתכוון לרואנדה שמחמשת אותם). הוא מתח ביקורת גם על מדינתו, שלא מספקת הגנה לאזרחיה.

כחודש לאחר נאומו נעשה ניסיון התנקשות בחייו, כשחמושים השתלטו על ביתו בבוקאבו ואיימו על ילדיו בשעה ששהה מחוץ לבית. עם הגיעו למקום תקפו אותו ורצחו את שומר ראשו. בעקבות האירוע נמלט מקווגי עם משפחתו לשוודיה, ומשם לבלגיה. בינואר 2013 חזר לקונגו.

ב-2015 קיבל תואר דוקטור למדעי הרפואה מהאוניברסיטה החופשית של בריסל. נושא עבודת הדוקטורט שלו היה: "Etiologie, classification et traitement des fistules traumatiques uro-génitales et génito-digestives basses dans l'est de la RDC" (אטיולוגיה, סיווג וטיפול בפיסטולות ובטראומות גניטליות ברפובליקה הדמוקרטית של קונגו).[2]

פרסים והוקרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-2007 זכה בפרס זכויות האדם של הרפובליקה הצרפתית, ב-2008 זכה בפרס זכויות האדם של האו"ם ובפרס אולוף השוודי. ב-2009 זכה בתואר אביר לגיון הכבוד הצרפתי. ב-2010 זכה במדליית ראול ולנברג מטעם אוניברסיטת מישיגן,[3] ב-2011 בפרס המלך בודואן מבלגיה, ב-2013 זכה בפרס הקיום הנכון, ב-2014 זכה בפרס סחרוב לחופש המחשבה, ב-2016 זכה בפרס סיאול לשלום ונכלל ברשימת טיים 100.[4]

בנוסף זכה לתוארי דוקטור לשם כבוד ממוסדות אקדמיים שונים בהם אוניברסיטת אומאו בשוודיה ואוניברסיטת הרווארד בארצות הברית.

באוקטובר 2018 זכה, בצוותא עם נאדיה מוראד, בפרס נובל לשלום.[1][5]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא דניס מקווגי בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1.0 1.1 "Announcement" . The Nobel Peace Prize
  2. ^ Défense de thèse du Dr Denis Mukwege, האוניברסיטה החופשית של בריסל
  3. ^ דניס מקווגי באתר הפרס
  4. ^ דניס מקווגי באתר טיים
  5. ^ סוכנות AP ואוריאל לוי, ‏פרס נובל לשלום יוענק לנאדיה מוראד ודניס מקווגי, באתר דבר ראשון, 5 באוקטובר 2018