תוואכול כרמאן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
תוואכול כרמאן
توكل كرمان
Msc2012 20120205 064 T Kamak during the panel Frank Plitt.jpg
לידה 7 בפברואר 1979 (בת 40)
תעז, תימן
מדינה תימן
השכלה Sana'a University, אוניברסיטת אלברטה עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק פעילה אנטי מלחמתית, עיתונאית, פוליטיקאית, פעילת זכויות אדם עריכת הנתון בוויקינתונים
מפלגה מפלגת הכינוס התימני למען רפורמה
www.tawakkolkarman.net
חברת פרלמט
פרסים והוקרה
פרס נובל לשלום
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

תוואכול כרמאןערבית: توكل كرمان, בתעתיק עברי מדויק: תוכל כרמאן; נולדה ב-7 בפברואר 1979 בתעז) היא עיתונאית, פעילת זכויות אדם ומדינאית תימנייה, חברה בכירה במפלגת הכינוס התימני למען רפורמה - מפלגת האופוזיציה העיקרית בתימן. כרמאן עומדת בראש קבוצת "נשים עיתונאיות ללא כבלים", אותה הקימה בשנת 2005[1], וכלת פרס נובל לשלום לשנת 2011[2].

ראשית חייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

תוואכול כרמאן נולדה ב-7 בפברואר 1979 בשרב סלאם במחוז תעז, תימן. היא בתו של עבד אל-סלאם כרמאן, עורך דין ופוליטיקאי, ששירת כפקיד במשרד המשפטים בזמן כהונתו של עלי עבדאללה סאלח[3]. אחותה של כרמאן משוררת[4] ואחיה היה האזרח התימני הראשון סיים את לימודיו בבית הספר למשפטים באוניברסיטת הרווארד ועובד כעיתונאי ב"אל-ג'זירה"[5]. היא גדלה ליד תעז, העיר השלישית בגודלה בתימן, שנחשבת כמקום שיש בו אפשרויות ללמידה[6]. כרמאן למדה בתעז, נשואה למוחמד אל-נחמי ולזוג שלושה ילדים[7][8].

כרמאן למדה תואר ראשון במסחר באוניברסיטה למדעים וטכנולוגיה של צנעא ותואר שני במדעי המדינה באוניברסיטת צנעא. קיבלה תואר דוקטור לשם כבוד במשפט בינלאומי באוניברסיטת אלברטה[9].

דרכה כפעילת ציבור[עריכת קוד מקור | עריכה]

נשים עיתונאיות ללא כבלים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 2005 הקימה תוואכול כרמאן ביחד עם שבע עיתונאיות קבוצה לקידום זכויות אדם בשם "נשים עיתונאיות ללא כבלים" (Women Journalists Without Chains (WJWC)), אשר מטרתה העיקרית הייתה לפעול למען חופש הביטוי והדעה וקידום זכויות דמוקרטיות[10]. השם המקורי של הארגון היה "עיתנואיות ללא גבולות", אך השם הנוכחי אומץ על מנת לקבל רישיון ממשלתי להקמת ארגון[11]. כרמאן סיפרה כי על רקע פעילותה קיבלה "איומים ופיתויים" מן השלטונות בתימן, בטלפון ובמכתבים, כיוון שמשרד האינפורמציה התימני דחה את בקשת הקבוצה לרישיון להקמת עיתון ותחנת רדיו. הן השתמשו בהודעות SMS לפרסום חדשות. אמנם שרותי הודעות היו בפיקוח מלא של הממשלה, אולם השירות נחסם כמו שירותים דומים של מפלגות אופזיציה וגופים אחרים. לאחר דיון בפרלמט רוב האתרים ושירותי החדשות במסרונים חזרו לפעול מלבד אלו של WJWC. רק אתר Bilakoyood של הקבוצה היה פעיל[12].

ב-2007 פרסם WJWC דוח על הפגיעה בחופש העיתונות בתימן מאז 2005[12]. שנתיים מאוחר יותר כרמאן ביקרה את משרד התקשורת שפוגע בעיתנואים באמצעות כתבי אישום ומשפטי סרק[13]. בין השנים 2007 עד 2010 כרמאן הובילה באופן קבוע הפגנות ושביתות שבת בכיכר החירות בצנעא בחזית בנין הממשלה[14].

הפגנות 2011[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעת פעולות המרי האזרחי בתימן בשנת 2011 ארגנה כרמאן הפגנות סטודנטים בצנעא נגד משטרו של עלי עבדאללה סאלח וממשלתו. היא נעצרה לראשונה עקב תלונה שווא שבעלה אינו יודע היכן היא נמצאת, אולם שוחררה בערבות ב-24 בינואר 2011[15]. חמישה ימים אחר כך הובילה הפגנה נוספת שבה קראה ל"יום זעם" שיצוין ב-3 בפברואר[16], בדומה לאירועי ההפיכה במצרים בשנת 2011, בהשראת המחאות וההפיכה בתוניסיה. ב-17 במרץ 2011 היא נעצרה בשנית בגלל השתתפותה בהפגנות[17]. כרמאן הקימה מחנה בו התגוררה יחד עם בעלה במהלך ההפגנות. היא הסבירה את הסיבות לכך שהמחאה משכה אזרחים תימנים: "השילוב של דיקטטורה, שחיתות, עוני ואבטלה יצר את המהפכה הזאת, זה כמו הר געש, עוול ושחיתות מתפוצצים, כאשר ההזדמנויות לחיים טובים מתקרבים[18].

פעילותה במסגרת הפגנות אלה תועדה בפרק מתוך סדרת טלוויזיה ששודרה ברשת "אלג'זירה" בשפה האנגלית.

עמדות פוליטיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

כרמאן פעילה למען חופש העיתונות בארצה. בעת פרסום הקריקטורות על הנביא מוחמד בדנמרק ב-2005, היא הגיבה על מחלוקת בכותבה: "לא אנחנו צריכים לבקר את העריצות ולאסור על חופש"[19].

ב-2004 כרמאן פסיקה ללבוש את הניקאב והחליפה אותו בחג'אב צבעוני יותר שחשף את פניה והסבירה שכיסוי כל הפנים באמצעות ניקאב הוא תרבותי ולא מוכתב על ידי האסלאם[20]. באותה השנה הופיעה בחג'אב בטלוויזיה בתימן[21].

בניגוד לעמדת מפלגתה, כרמאן ניסתה לקדם חוק שיאסור על נישואי ילדים בתימן ללא ההצלחה[22][23].

הכרה בפעילותה[עריכת קוד מקור | עריכה]

כרמאן, במשותף עם אלן ג'ונסון-סירליף, נשיאת ליבריה, ולימה בואי, גם היא מליבריה, זכתה בפרס נובל לשלום לשנת 2011 על פעילותה למען זכויות נשים. כרמאן, בת 32 במועד קבלת הפרס, הייתה הזוכה הצעירה ביותר בפרס נובל לשלום עד לאותו מועד.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא תוואכול כרמאן בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Tawakkol Karman: “Non-violence is the common denominator of all my actions”, UNESCO, ‏2018-01-24 (באנגלית)
  2. ^ The Nobel Peace Prize 2011, NobelPrize.org (בAmerican English)
  3. ^ Nadia Al-Sakkaf, [https://web.archive.org/web/20120101154044/http://www.yementimes.com/defaultdet.aspx?SUB_ID=34255 Renowned Activist And Press Freedom Advocate Tawakul Karman To The Yemen Times: “A Day Will Come When All Human Rights Violators Pay For What They Did To Yemen.”], web.archive.org, ‏17-06-2010
  4. ^ Filkins, Dexter (4 באפריל 2011). "After the Uprising" (באנגלית). ISSN 0028-792X. בדיקה אחרונה ב-11 ביוני 2019. 
  5. ^ C. Jacob, Nobel Peace Prize Laureate Tawakkul Karman – A Profile, MEMRI: Inquiry & Analysis Series No.752, ‏October 24, 2011 (באנגלית)
  6. ^ Tawakkol Karman, figure emblématique du soulèvement au Yémen, ladepeche.fr, ‏07/10/2011 (בצרפתית)
  7. ^ Finn, Tom (7 באוקטובר 2011). "Tawakul Karman, Yemeni activist, and thorn in the side of Saleh". The Guardian (באנגלית). ISSN 0261-3077. בדיקה אחרונה ב-14 ביוני 2019. 
  8. ^ Karman, Tawakkol (18 ביוני 2011). "Yemen's Unfinished Revolution". New York Times. בדיקה אחרונה ב-15 בנובמבר 2011. 
  9. ^ Sean Townsend, Honorary degrees recognize inspirational leaders - University of Alberta, web.archive.org, ‏2012-10-23
  10. ^ Roe, Kevin, 1961-, Leadership : practice and perspectives, Oxford, United Kingdom:OUP Oxford, 2014, עמ' 68
  11. ^ The Jawa Report: Yemeni Activist wins Nobel Prize, mypetjawa.mu.nu, ‏October 07, 2011
  12. ^ 12.0 12.1 Zaid al-Alaya’a, Blacklist names worst violators of press freedom, The Yemen Observer, ‏2013-02-10
  13. ^ Nadia Al-Sakkaf, [https://web.archive.org/web/20120101154044/http://www.yementimes.com/defaultdet.aspx?SUB_ID=34255 Renowned Activist And Press Freedom Advocate Tawakul Karman To The Yemen Times: “A Day Will Come When All Human Rights Violators Pay For What They Did To Yemen.”], web.archive.org, ‏17-06-2010
  14. ^ Three women share Nobel Peace Prize, www.aljazeera.com, ‏7 Oct 2011
  15. ^ Filkins, Dexter (4 באפריל 2011). "After the Uprising" (באנגלית). ISSN 0028-792X. בדיקה אחרונה ב-28 ביוני 2019. 
  16. ^ New protests erupt in Yemen, www.aljazeera.com
  17. ^ Finn, Tom (23 בינואר 2011). "Yemen arrests anti-government activist". The Guardian (באנגלית). ISSN 0261-3077. בדיקה אחרונה ב-28 ביוני 2019. 
  18. ^ Baker, Aryn (16 בפברואר 2011). "The Woman at the Head of Yemen's Protest Movement". Time (באנגלית). ISSN 0040-781X. בדיקה אחרונה ב-28 ביוני 2019. 
  19. ^ Jane Novak, Burning Embassys is Not the Way | Armies of Liberation|אתר=web.archive.org ; Yemen Times|תאריך=February 19, 2006|תאריך_וידוא=2019-06-24
  20. ^ Nadia Al-Sakkaf, [https://web.archive.org/web/20120101154044/http://www.yementimes.com/defaultdet.aspx?SUB_ID=34255 Renowned Activist And Press Freedom Advocate Tawakul Karman To The Yemen Times: “A Day Will Come When All Human Rights Violators Pay For What They Did To Yemen.”], web.archive.org, ‏17-06-2010
  21. ^ "Yemen releases jailed activists in the face of Tunisia-inspired protesters". Christian Science Monitor. 24 בינואר 2011. ISSN 0882-7729. בדיקה אחרונה ב-24 ביוני 2019. 
  22. ^
    שגיאות פרמטריות בתבנית:קישור כללי

    פרמטרי חובה [ כותרת ] חסרים
    Human Rights Watch | 350 Fifth Avenue, 34th Floor | New York, NY 10118-3299 USA | t 1.212.290.4700|כותרת=Yemen: End Child Marriage|אתר=Human Rights Watch|תאריך=2013-09-10|שפה=en|תאריך_וידוא=2019-06-24, {{{כותרת}}}
  23. ^
    שגיאות פרמטריות בתבנית:קישור כללי

    פרמטרי חובה [ כותרת ] חסרים
    Human Rights Watch | 350 Fifth Avenue, 34th Floor | New York, NY 10118-3299 USA | t 1.212.290.4700|כותרת=Yemen: End Child Marriage|אתר=Human Rights Watch|תאריך=2013-09-10|שפה=en|תאריך_וידוא=2019-06-24, {{{כותרת}}}