ממוריאל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
ממוריאל
Memorial Logo.svg
מדינה רוסיה עריכת הנתון בוויקינתונים
פעילות תיעוד והנצחת פשעי המשטר הסובייטי. פיקוח על זכויות אדם
התאגדות ארגון ללא מטרות רווח
שנת ההקמה 28 בינואר 1989
מיקום המטה מוסקבה עריכת הנתון בוויקינתונים
האתר הרשמי באנגלית
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

ממוריאל (רוסית: Мемориал, שפירושו "אנדרטה") הוא ארגון הנצחה וזכויות אדם הפועל במדינות ברית המועצות הסובייטית לשעבר. הארגון עוסק בתיעוד, מחקר והנצחה של פשעי המשטר הסובייטי הטוטליטרי, וכן עוסק בפיקוח על זכויות אדם.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הארגון נוסד ברוסיה בשלהי התקופה הסובייטית, עם ההקלה היחסית של פיקוח השלטון על החברה (הפרסטרויקה), ונחשב לאחד מארגוני החברה האזרחית הראשונים בברית המועצות. בסוף שנות השמונים החלו פעילי זכויות האדם ברוסיה לקדם הקמה של מפעל הנצחה לקורבנות הרדיפות הפוליטיות של סטלין. מטרתם הראשונית הייתה להקים אנדרטה, מוזיאון, ארכיון וספרייה. הם פנו בעצומה לוועידה של המפלגה הסובייטית של ברית המועצות. הארגון הוקם בוועידה שנערכה במכון האווירונאוטי של מוסקבה בשנת בינואר 1989. בוועידה שנערכה ב-19 באפריל 1992 נרשם ממוריאל כארגון הבינלאומי בשם "MEMORIAL Historical, Educational, Human Rights And Charitable Society". לאחר התפרקות ברית המועצות החל הארגון לפעול במדינות שונות שהיו תחת השלטון הסובייטי, בהן רוסיה, אוקראינה, קזחסטן, גיאורגיה ולטביה.

בשנת 2004 זכה הארגון בפרס הקיום הנכון. בשנת 2009 היה הארגון בין הזוכים בפרס סחרוב לחופש המחשבה.

פעילות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הארגון קידם הקמה של אנדרטת זיכרון לקורבנות הגולאג, שהוקמה בשנת 1990 מול לוביאנקה, מטה המשטרה החשאית, הק.ג.ב, בכיכר לוביאנקה שבמוסקבה. הארגון קידם את ההחלטה, בשנת 1991, לקבוע את התאריך 30 באוקטובר כיום הזיכרון לקורבנות הדיכוי הפוליטי.

מטרות הארגון[עריכת קוד מקור | עריכה]

לפי אמנת הארגון, מטרותיו הן:

  • לקדם חברה אזרחית בוגרת ודמוקרטיה המבוססת על שלטון החוק, ובכך למנוע חזרה למשטר טוטליטארי
  • לעזור לקדם תודעה ציבורית המובססת על ערכי דמוקרטיה ושלטון החוק, להיפטר מדפוסי פעולה טוטליטארים, ולקדם זכויות אדם בפרקטיקות הפוליטיות ובחיים הציבוריים.
  • לקדם את חשיפת האמת ההיסטורית ולהנציח את זכרונם של קורבנות דיכוי פוליטי במשטרים טוטאליטריים.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Nanci Adler, "Victims of Soviet Terror: The Story of the Memorial Movement", Praeger, Jan 1, 1993.
  • Anne White, "The memorial society in the Russian provinces." Europe‐Asia Studies 47.8 (1995): 1343-1366.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]