נאדיה מוראד

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
Nadia Murad 2017 (cropped).jpg

נאדיה מוראד באסי טאהאערביתنادية مراد باسي طه, תעתיק מדויק: נאדיה מראד באסי טה; נולדה ב-1993) היא פעילה יזידית מן הכפר קוצ'ו באזור סינג'אר שבעיראק שנחטפה ושועבדה על ידי ארגון הטרור "המדינה האסלאמית" במהלך כיבוש סינג'אר בחודש אוגוסט 2014.[1] לאחר שלושה חודשים בשבי הצליחה לברוח ומצאה מקלט אצל משפחה סונית בעיר מוסול, שהצליחה, באמצעות מסמכים מזויפים, להבריח אותה אל מחוץ לתחומי הח'ליפות האסלאמית. זוכת פרס נובל לשלום ל-2018.

לאחר שחרורה שהתה מוראד במחנה פליטים בכורדיסטן העיראקית ולאחר מכן שולבה בתוכנית שיקום מיוחדת לנשים יזידיות ששוחררו מן השבי בחסות ממשלת גרמניה ובתחומה. אחרי מספר חודשי שיקום בגרמניה, יצאה מוראד למסע במדינות שונות בעולם שבו ביקשה להשמיע את זעקתן של הנשים היזידיות החטופות ולדרוש מן הקהילה הבינלאומית להתערב להצלתן ולהילחם במשעבדיהן. במסגרת מסע זה נשאה דברים בפני ועדת האו"ם לזכויות אדם בז'נבה, בפני מליאת מועצת הביטחון של האו"ם בניו יורק וכן ביקרה בקהיר, שם פגשה את נשיא מצרים, עבד אל-פתאח א-סיסי ואת שייח' אל-אזהר ודרשה מהם לפרסם גינוי סוני רשמי למעשי דאעש ולהוביל את העולם הסוני להתנערות מן הארגון הקיצוני. היא ביקרה גם בבגדאד, בכווית, באתונה, באוסלו ובלונדון.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מוראד נולדה בכפר קוצ'ו שבמחוז סינג'אר, עיראק. בגיל 19, כאשר הייתה סטודנטית, לוחמי האסלאם כינסו את הקהילה היזידית בכפר והרגו 600 בני אדם - בהם שישה מאחיה ומאחיה החורגים, ולקחו את הצעירות לעבדות. באותה שנה, מוראד הייתה אחת מ-6,700 הנשים שנלקחו בשבי על ידי המדינה האסלאמית בעיראק. מוראד נלקחה על ידי משפחה שכנה, שהצליחה להבריח אותה מהאזור הנשלט על ידי המדינה האסלאמית, ואיפשרה לה להגיע למחנה פליטים בדוהוק שבצפון עיראק. היא הייתה מחוץ לתחום המדינה האסלאמית בתחילת ספטמבר 2014 או בנובמבר 2014.

בפברואר 2015 היא העבירה את עדותה הראשונה לכתבים של עיתון בלגי בזמן שהיא התארחה במחנה רואנגה. בשנת 2015 היא הייתה אחת מ-1,000 נשים וילדים שנהנו מתוכנית פליטים של ממשלת באדן-וירטמברג (גרמניה), שהפכה לביתה החדש.

ב-16 בדצמבר 2015, מוראד סקרה את נושא הסחר בבני אדם והסכסוך במועצת הביטחון של האו"ם. זו הייתה הפעם הראשונה שהמועצה קיבלה מידע על סחר בבני אדם. כחלק מתפקידה כשגרירה, השתתפה מוראד ביוזמות הסברה עולמיות ומקומיות על מנת להעלות את המודעות לסחר בבני אדם ולפליטים. מוראד עזרה לקהילות פליטים וניצולים, הקשיבה לעדויות של קורבנות סחר ורצח עם.

ב-3 במאי 2017 פגשה מוראד את האפיפיור פרנסיס והארכיבישוף גלאגהר בעיר הוותיקן. במהלך הפגישה היא "ביקשה לסייע ליאזידיס שעדיין בשבי ISIS, הודתה בתמיכת הוותיקן למיעוטים, דנה בהיקפה של אזור אוטונומי למיעוטים בעיראק, הדגישה את המצב הנוכחי ואתגרים העומדים בפני המיעוטים הדתיים בעיראק ובסוריה, קורבנות, עקורים ומהגרים".

ספרה של מוראד, "הנערה האחרונה: סיפור השבי שלי והמאבק שלי נגד המדינה האסלאמית" (The Last Girl: My Story of Captivity, and My Fight Against the Islamic State, באנגלית), פורסם ב-2017. בשנת 2018 הוציאה במאי אלכסנדריה בומבאך סרט דוקומנטרי בשם "על כתפיה", שבו הוצג סיפור חייה של מוראד.

פרסים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-5 בינואר 2016 הגישה ממשלת עיראק את מועמדותה של מוראד לפרס נובל לשלום לשנת 2016, עבור הפעילות הציבורית להעלאת המודעות לסוגיה היזידית ולסוגיית הנשים היזידיות החטופות שנותרו בשבי "המדינה האסלאמית".[2] אודון ליסבאקן, חבר פרלמנט נורווגי, הגיש גם הוא באופן עצמאי את מועמדותה של מוראד לפרס.[3]

בספטמבר 2016 נתמנתה מוראד לשגרירה של רצון טוב מטעם האו"ם למען כבודן של ניצולות סחר בבני אדם. מוראד פועלת יחד עם עורכת הדין אמל קלוני להבאתם של פשעי דאעש לדין בבית הדין הבינלאומי בהאג.[4]

באוקטובר 2016 הוכרז כי מוראד ולמיה באשר הן הזוכות בפרס סחרוב לחופש המחשבה.[5]

באוקטובר 2018 הוכרז על זכיתה של מוראד בפרס נובל לשלום ביחד עם דניס מקווגי "על מאמציהם להפסיק את השימוש באלימות מינית ככלי נשק במלחמות ובעימותים חמושים".[6]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא נאדיה מוראד בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]