ג'אז ישראלי

רביעיית הג'אז הישראלי, עליה נמנים חלוצי הזרם ה"צברים": דני גוטפריד, אהרל'ה קמינסקי, אלי מגן ואלברט פיאמנטה

הג'אז הוא סוגה מוזיקלית שמקורה בארצות הברית, אך במדינות נוספות ובהן ישראל פעלו ופועלים יוצרים שונים. יוצרי ונגני הג'אז בישראל פועלים בסוגה זו בלבד, או משלבים פעילות כזאת עם נגינת מוזיקה קלאסית בתזמורות פילהרמוניות שונות ואחרות, וכמו כן נגינת רוק ופופ.

ראשית צמיחת הג'אז

חוקרי התחום כאלונה שגיא-קרן, דני קרפל ויאיר דגן נועצים את ראשית הג'אז עוד בתקופת המנדט, כאשר עלו לארץ מוזיקאים מגרמניה במסגרת העלייה החמישית. המוזיקה שניגנו, בעיקר במסעדות ומועדונים בתל אביב (כגון קטה דן וקפה פילץ) ובנהריה (פינגוין), הייתה בעיקרה מוזיקה לריקודים (טנגו, פסדובלה, צ'ארלסטון, פוקסטרוט) שהושפעה ממוזיקת הג'אז שנוגנה במועדוני ברלין בשנות השלושים. כלומר, היה מדובר בהשפעה מכלי שני או שלישי ולא בנגנים שהכירו ג'אז אמריקאי של אותה תקופה. הבולטים במוזיקאי התקופה שהייתה להם גישה לג'אז היו הפסנתרן והמלחין משה וילנסקי, שהיה גם מנהלו האמנותי של תיאטרון המטאטא והזמר יוסף גולנד (מוכר מביצועו לשיר עברי הקל הראשון שהוקלט בישראל "דודה הגידי לנו כן"). בירושלים הובילו שבתי פטרושקה, חיים אלכסנדר ונפתלי אהרוני ערבי ג'אז בבתי מלון, בקפה "רחביה" ובמסעדת "הסה", כולם מקומות בילוי של יהודי גרמניה ("יקים"). במקביל התפתחו מועדונים בתל אביב, ירושלים וחיפה שיועדו לחיילי הצבא הבריטי (כגון מועדון "תיבת נח"), שבהם נוגנה מוזיקה לריקודים. פעמים רבות הגיעו לנגן במסגרות אלו תזמורות מקצועיות מבריטניה וכך נשמעו לראשונה בישראל צלילי ג'אז אותנטיים. מוזיקה זו נקראה "סלונית" וההתנגדות לה בקרב אנשי ההתיישבות העובדת הייתה חריפה. היא נחשבה לזרה, אימפריאליסטית, דקדנטית ונקשרה לשיתוף פעולה עם הבריטים.

לאחר קום המדינה התרכזה רוב פעילות הג'אז בבתי מלון ומועדוני תיירים בתל אביב. המוזיקאים היו ברובם עולים חדשים ממזרח אירופה, בעיקר רומניה. בהם בלטו פיסי אושרוביץ וסטו הכהן (כמו גם פאול קוסלה ורומן מסינג שהיו למנצחי תזמורות בתי קפה ובתי מלון בתל אביב). אחת מ"חממות" המוזיקאים" הייתה תזמורת חיל האוויר בניצוחו של אריך טייך, במסגרתה נקלטו הן עולים צעירים והן ילידי הארץ (כאלכס וייס, דני גוטפריד ומישה סגל), אולם גם בה נוגנה בעיקר מוזיקה לריקודים ולא בי בופ ברמה ובאיכות המקבילה בארצות הברית. מוזיקאים צעירים כאלברט פיאמנטה דני גוטפריד ואהרלה קמינסקי העידו כי שמעו לראשונה ג'אז בתוכניתו של ויליס קונובר ששודרה במסגרת שידורי הרשיו של קול אמריקה. הם, יחד עם יגאל נחמני (שעזב את ישראל ב-1955 ושינה את שמו לאל ניומן), היו ילידי הארץ הראשונים שניגנו בי-בופ. במחצית השנייה של שנות החמישים החלו להגיע עולים אנגלו-סקסים שהשפיעו על סצנת הג'אז הן כמוזיקאים והן כקהל. החשוב בהם היה מל קלר, סקסופוניסט, קלרינטן ומעבד שעלה מארצות הברית כבר בשנת 1951 והשקיע את כל ימיו להפצת הג'אז בישראל, כמורה, מלחין, מעבד ומנטור לדורות של מוזיקאים. דני קרפל כתב על קלר: "במל קלר נאספו כל התכונות שמקנות לו את החשיבות ההיסטורית של "האב המייסד", החלוץ בשדה הג'אז בישראל. אני מגדיר אותו "ציוני הג'אז הראשון". המורה החשוב הנוסף של התקופה היה פרופסור צבי קרן שעלה ף הוא ב-1951 והיה מלחין, מעבד, נגן ומורה חשוב.

באותה עת, אמצע שנות החמישים, החלו להתארגן ערבי ג'ם סשן במועדונים כגון בית ציוני אמריקה, אולם צוותא הישן ובבית האמנים בירושלים (שרוב קהלו היה מורכב מסטודנטים). ב-1955 ביקר בישראל נגן הויברפון ליונל המפטון, שהוביל מספר ערבי ג'אז עם קהל של אלפים בזירהתרון ברמת גן. הוא שב והופיע בישראל גם בשנה שלאחר מכן. ב-1959 הגיע לישראל לואי ארמסטרונג, אולם הופעתו הייתה כישלון. אולם היכל התרבות בו הופיע נותר ריק למחצה והביקורות עליו, מאת עיתונאים שלא הבינו דבר בסוגת המוזיקה האמריקאית, היו קטלניות וקבעו ש"זימרתו אינה ערבה לאוזן". לביקורים אלה נודעה חשיבות רבה עבור המוזיקאים הישראלים, שנחשפו לראשונה לג'אז מכלי ראשון. פיסי אושרוביץ העיד כי "רק כשהנגנים של המפטון הגיעו לתל אביב וניגנו איתם, שמעתי ולמדתי איך להרגיש את הג'אז. מה זה נכון ומה זה לא נכון".

הג'אז בשנות השישים והשבעים

ב-1961 הקים מל קלר בירושלים את "רביעיית הג'אז של קול ישראל", שניגנה באולם ימק"א ושידרה שעה שבועית של מוזיקה חיה בהנחייתו של יצחק שמעוני. חבריה היו, בנוסף לקלר, מל לייפמן בתופים, סם פיינשטיין בבס ודני גוטפריד (ה"צבר" היחיד) בפסנתר. פיינשטיין הוחלף בהמשך על ידי אלכס וייס ואת ליפמן החליף אהרלה קמינסקי. הרביעייה הופיעה בקיבוצים וברחבי הארץ, מתוך מטרה לקרב את הקהל למוזיקה. מל קלר הנהיג גם ביג בנד, שהקליט ב-1959 את תקליט הג'אז הראשון בישראל, "קלרה ואניטה".

בראשית שנות השישים התרחבו המועדונים שאירחו מופעי ג'אז וג'ם סשנים. הבולטים שבהם היו עומר כיאם ביפו, "אילקה ואביבה", "צברה" ברחוב הירקון וצוותא בתל אביב, סורמלו, "פוספוס" ובית האמנים בירושלים. אולם במקומות אלו ניגנו הנגנים ללא תמורה ולא היו ערבים קבועים. ב-1966 פתחו אהרלה קמינסקי וזוהר עקיבא את ערב הג'אז הקבוע הראשון בימי ראשון במועדון בר-ברים בתל אביב. ערבים אלה היוו אבן שואבת לנגנים ולקהל ובית לחובבי הג'אז. ב-1967 הקימו אלברט פיאמנטה, אבי פארין, ולריו סגל וסטו הכהן את ההרכב "רביעיית אלברט פיאמנטה" עמו הופיעו במועדון של אריס סאן ביפו. שנה לאחר מכן הזמין קמינסקי את פיאמנטה להקים את הלהקה הקבועה של מועדון בר-ברים לימי שיש ושבת (שימי הריקודים) בהרכב זה, "הברנשים של פיאנמנטה" היו חברים פיאמנטה, קמינסקי, שמוליק ארוך, זאב דיקוורט ועוזי מלמד, רובם ניגנו במספר כלי נגינה. בירושלים התגבשה חבורה אחרת ביוזמתו ובניהולו של דני גוטפריד, שניגנה ב"מרתף סורמלו" ועליה נמנו המתופף דוד יצחקי והבסיסט פנצ׳ו בלומנצווייג.מדי יום רביעי היה מתקיים במקום ערב ג׳אז שאליו הזמין דני גוטפריד את חבריו שהתגוררו בתל אביב - אלברט פיאמנטה, אהרלה קמינסקי ואחרים.

באותה עת פעלו צבי קרן, מל קלר, אלכס וייס, סטו הכהן, מישה סגל ואחרים כמעבדים עבור מוזיקה ישראלית קלה והחדירו נימות ג'אז לשירים פופולריים. מנגד, נגנים כפיאמנטה, קמינסקי,דני גוטפריד, שמוליק ארוך ואחרים נשכרו כנגני אולפן וכמלווים לזמרים ישראלים והחדירו את הסגנון למוזיקה הפופולרת העברית.

ב-1969 הוציאו רימונה פרנסיס וסטו הכהן את התקליט "רימונה פרנסיס וסטו הכהן בווקאליזות ג'אז". במקביל הקימו אלברט פיאמנטה ודני גוטפריד, שצרפו אליהם את הבסיסט טדי קלינג והמתופף ג׳רי גרבל את "סדנת הג'אז", תוך שילוב מוטיבים של מוזיקה מזרחית, מוזיקה בלקנית ופיוטים, ב-1972 הוציאה סדנת הג׳אז את תקליט הג'אז האינסטרומנטלי הראשון בישראל, "מזרה ישראל יקבצנו". התקליט בישר את כניסת המוזיקה האתנית לג׳אז. כל העיבודים נכתבו על ידי אלברט פיאמנטה ודני גוטפריד

ההצלחה היחסית מחד, גודלו הקטן של השוק הישראלי מאידך והטראומה של מלחמת יום כיפור הובילו מוזיקאים רבים לנסות את מזלם בחוץ-לארץ ולהתפתח אישית ומקצועית, הן באמצעות לימודים במכללת ברקלי למוזיקה בבוסטון או בבית ספר מאנס למוזיקה בניו יורק או כמוזיקאים מקצועיים בארצות הברית ואנגליה. בישראל נותר רק קומץ נגנים מקצועיים (בהם הפסנתרנים דני גוטפריד, רובי ווכנר וריקי בירמן) מנגד עלו באותה תקופה מוזיקאים מברית המועצות ופולין, בהם נחום פרפרקוביץ', בוריס גאמר, רומן קונסמן, ויאצ'סלב גנלין, ויקטור פונורוב ופטר ורטהיימר. חלק מעולי ברית המועצות היו שותפים ללהקת הג'אז הישראלית החשובה - להקת הפלטינה, שהוקמה ב-1971 ופעלה עד 1976. בשנת 1979 סגר קמינסקי את מועדון בר-ברים כיוון שלא נותרו מספיק נגנים לג'ם סשנים.

הרנסאנס משנות השמונים

בשנות השמונים החלו מוזיקאים בכירים לשוב לישראל לאחר לימודים בחו"ל. מועדוני ג'אז החלו להפתח בתיאטרון פרגוד בירושלים ובמרתף העליון בבית ליסין בתל אביב. שלמה ישראלי מקול ישראל ודני קרפל מגלי צה"ל החלו לשדר תוכניות ג'אז יומיות. ב-1980 הקים דני גוטפריד את המחלקה לג'אז באקדמיה למוסיקה ולמחול בירושלים וב-1985 נפתח בית ספר רימון. שני המוסדות איפשרו למוזיקאים צעירים ללמוד ג'אז ברמה גבוהה בישראל וליצור סצנה תוססת. החל משנת 1979 התקיים פסטיבל ג'אז בירושלים, במסגרתו הגיעו להופיע ב"בריכת הסולטן" בעיר אמנים בסדר גודל עולמי כצ'יק קוריאה (1981) ובובי מקפרין (1983), הופעותיהם עוררו הד ותשומת-לב ציבורית. מאז 1984 התקיים הוקדש במסגרת פסטיבל ישראל פרק נכבד לג'אז. בשנת 1987 ייסד דני גוטפריד יחד עם המפיק אבי יפתח את פסטיבל הג׳אז בים האדום ומאז 1987 מתקיים באילת פסטיבל "ג'אז בים האדום". דני גוטפריד ניהל אמנותית את הפסטיבל במשך 21 שנים, מיצב אותו כאחד הפסטיבלים הבינלאומיים המפורסמים בעולם והביא לישראל את טובי הנגנים העולמיים. בו בזמן גם נחשף הקהל גם להרכבים מקומיים ותיקים, צעירים או שילובים חד-פעמיים. ב-1990 נוסד פסטיבל ג'אז סרטים ווידאוטייפ בסינמטק תל אביב.

ב-1982 הקימו שמוליק קובלסקי ואהרוני בן ארי את הלהקה הירושלמית "צליל שכן" שפעלה עד 1988 ושילבה סגנונות שונים, דבר שאפיין את הג'אז הישראלי. ב-1987 הקים אדם ברוך את מותג ההקלטות Jazzis, שהוביל להקלטת תקליטי ג'אז ישראלים מקוריים. בין התקליטים פורצי הדרך היו "זוויות" ו-Parpar-Rubin של הרולד רובין, "קדמה" של ז'אן-קלוד ג'ונס, סלבה גנלין, ליז מגנס, רוני הולן, אבנר שטראוס ועוד, חלק גדול מהם הציג מוזיקת ג'אז חופשי "קשה" ובלתי מסחרית וסימלו את רוחב היריעה היצירתי שניתן להגיע אליו בישראל. ב-1988 קמה להקת מינואט, אחת מהיציבות והמצליחות בתחום.

שנות התשעים

ב-1991 נפתח לראשונה מסלול לימודי ג'אז לבגרות (בתלמה ילין, בתיכון אלון ברמת השרון ומגמה על-אזורית בצוללת הצהובה בירושלים), שהפיק דור צעיר של יוצרים שרכשו את השכלתם בישראל ורואים בה את ביתם על-אף הצלחה כבירה בחו"ל. בהם כוכבים ברמה בינלאומית כאלי דג'יברי, אבישי כהן הבסיסט, אבישי כהן החצוצרן, אחותו הסקסופוניסטית-קלרינטנית ענת כהן, הקונטרבסיסט עומר אביטל, הטרומבוניסט אבי ליבוביץ' ועוד.

זמרי, נגני ומנצחי ג'אז ישראלים

"דור המייסדים"

• נפתלי אהרוני - קונטרבס
• מל קלר - מנצח ביג בנד, קלרינט
• צבי קרן - מורה ומעבד
• אלכס וייס - בסיסט, פסנתרן ומעבד
• יגאל נחמני (אל ניומן) - קלרינט וסקסופון
• פיסי אושרוביץ - אקורדיאון, חצוצרה, ויברפון
• מרטון קם - סקסופון
• סטו הכהן - נגן רב-כלי, מורה ומעבד
• דני גוטפריד - מנצח, פסנתר
• אלברט פיאמנטה - סקסופון
• אהרל'ה קמינסקי - כלי הקשה
• מישה סגל - מלחין ומעבד

אחרים

• ג'ס קורן - סקסופון
• אריה וולניץ- בס חשמלי
• ארנון פלטי- בס חשמלי, הלחנה ועיבוד^{[דרוש מקור]}
• יוראי אורון - בס חשמלי
• דן אדלר- גיטרה
• ממלו גיאטנופולוס - חצוצרה
• יונתן קוזלובסקי- חצוצרה
• נחום פרפרקוביץ' - פסנתר, ויולה, קלרינט, מלודיקה
• רומן קונסמן - חליל צד
• ויאצ'סלב גנלין - פסנתר
• פטר ורטהיימר - סקסופון
• טדי קלינג - קונטרבס
• רובי וכנר - פסנתר
• ריק בירמן - פסנתר
• אלונה טוראל - פסנתר
• עדנה גורן - קול
• ג'ימי לויד - קול
• ג'רי גרבל - תופים
• ניסים ימיני - תופים
• אלי בנאקוט - EWI, סקסופון, מעבד
• עמיקם קימלמן - סקסופון
• סימונה ארונס - שירה
• איריס פורטוגלי - תופים
• עופר פורטוגלי - פסנתר
• ארני לורנס - סקסופון
• הרולד רובין - קלרינט
• ז'אן-קלוד ג'ונס - קונטרבס
• ליז מגנס - פסנתר ושירה
• סטיב פסקוף - גיטרה
• אבנר שטראוס - גיטרה
• אלק כץ - פסנתר
• אבי אדריאן - פסנתר/טרומבון
• ארי ערב - פסנתר
• שלומי גולדנברג - סקסופון, קומפוזיטור
• דורון רפאלי - תופים
• ניצן עין-הבר - סקסופון וחליל
• אילן סאלם - חליל

משנות התשעים ואילך

• יוראי אורון - בסיסט
• עומר אביטל - קונטרבס
• אבישי כהן - בס
• אבישי כהן - חצוצרה
• ענת כהן - קלרינט וסקסופון
• אבי ליבוביץ' - טרומבון
• רוני הולן - תופים וכלי הקשה
• אבטה בריהון - סקסופון
• אלי דג'יברי - סקסופון

מוסדות ג'אז ישראלים

• מועדון בר-ברים (תל אביב)
• בית ציוני אמריקה
• בית העמודים
• שוני (בנימינה)
• שבלול ג'אז

להקות

• סדנת הג׳אז

• להקת הפלטינה
• צליל שכן
• מינואט
• Third World Love

לקריאה נוספת

• יאיר דגן, הג'אז בישראל 50 השנים הראשונות, 2015

קישורים חיצוניים

• יואב קוטנר, מתווה הג'אז, באתר ישראל היום, 18 בספטמבר 2015
• בן שלו, סיפורים מהכורסה: הג'ז החופשי נכנס אליכם לסלון, באתר הארץ, 10 בינואר 2018
• מדור מאמרים על ג'אז בישראל בתוך קובץ המחקרים מוזיקה בישראל, עיונים - סדרת 'נושא' (2014), בעריכת מיכאל וולפה, גדעון כ"ץ וטוביה פרילינג, הוצ' מכון בן-גוריון, אונ' בן-גוריון
• אלונה שגיא-קרן, 'השתרשות הג'אז בישראל', עיונים בתקומת ישראל: מוזיקה בישראל, עמ'136-187
• שיחות על ג'אז, עיונים בתקומת ישראל: מוזיקה בישראל, עמ' 188-278