לדלג לתוכן

צה"ל במלחמת ששת הימים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

מלחמת ששת הימים הייתה מלחמתו השלישית של צבא הגנה לישראל מאז הקמתו. במלחמה זו נלחם צה"ל בשלוש חזיתות: ירדן, סוריה ומצרים. מדינות ערב נוספות (עיראק, לבנון, ערב הסעודית, מרוקו, אלג'יריה, לוב, תוניסיה וסודאן) שלחו גם הן כוחות צבא כנגד ישראל. במלחמה זו כבש צה"ל שטחים רבים, ובהם רמת הגולן, יהודה ושומרון וסיני.

עם פרוץ המלחמה, היו לכוחות צה"ל היו כ-50,000 חיילים בסדיר ועוד למעלה מ-200,000 חיילי מילואים. בנוסף על כך, לצה"ל היו כ-197 מטוסים וכ-800 טנקים. מן הצד השני לצבאות ערב היו למעלה מ-545,000 חיילים, 957 מטוסי קרב וכ-2,500 טנקים.

במהלך המלחמה נהרגו כ-779 חיילי צה"ל, ונפצעו כ-2,593. כ-15 חיילים נפלו בשבי, והופלו כ-46 מטוסים.

לאחר המלחמה הוענק אות מלחמת ששת הימים למשתתפים במלחמה. בנוסף על האות הוענקו (החל מ-1973) כ-11 עיטורי גבורה, 39 עיטורי עוז ו-204 עיטורי מופת.

כוחות צה"ל בפרוץ המלחמה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפיקוד הבכיר

[עריכת קוד מקור | עריכה]
מפקד תפקיד
רא"ל יצחק רבין ראש המטה הכללי
אלוף חיים בר-לב סגן ראש המטה הכללי
אלוף עזר ויצמן ראש אג"ם
אלוף אהרן יריב ראש אמ"ן
אלוף מתי פלד ראש אגף אפסנאות
אלוף דוד אלעזר אלוף פיקוד הצפון
אלוף עוזי נרקיס אלוף פיקוד המרכז
אלוף ישעיהו גביש אלוף פיקוד הדרום
חיל מפקד ציוד וכוח
חיל הים אלוף שלמה אראל 3 משחתות
3 צוללות
9 טרפדות
2 ספינות משמר
6 נחתות טנקים
7 נחתות מכוניות
שתי ספינות דיג מגויסות
70 לוחמי שייטת 13
50 לוחמי יחידה 707
חיל האוויר אלוף מרדכי הוד 203 מטוסי קרב, מהם 197 שמישים.[1] מתוצרת צרפת, מדגמי ווטור, אוראגן, מיסטר, סופר מיסטר ומיראז' 3.
חיל הרגלים אל"ם אהרן דוידי
עוצבת געש אלוף אלעד פלד חטיבות חי"ר 3 ו-9, חטיבת שריון 37, חטיבה ממוכנת 45 וגדוד שריון פיקודי
אוגדה 38 אלוף אריאל שרון חטיבה 99, חטיבה 14, חטיבה 80, כוחות מחטיבה 8
אוגדה 84 אלוף ישראל טל 300 טנקים,

חטיבת הצנחנים, חטיבת השריון 7, חטיבת השריון 60, עוצבת התותחנים עמוד האש, גדוד הנדסה המח"ץ

אוגדה 31 אלוף אברהם יפה חטיבת החי"ר 11, חטיבה 520, חטיבה 200, אגד ארטילרי 214, אגד תחזוקה 812 ו-2 פלוגות חיל הנדסה.
חיל השריון אלוף ישראל טל 800 טנקים
חיל ההנדסה הקרבית אל"ם אלחנן קליין 12,000 מוקשי נ"ט
חיל התותחנים אל"ם ישראל בן אמיתי תותח מתנייע 155 מ"מ

תותח מתנייע פריסט 105 מ"מ אמריקאי
תותח 25 ליטראות נגרר
מרגמה כבדה 160 מ"מ סולתם, נגררת
מרגמה כבדה מתנייעת 120 מ"מ
מרגמה 120 מ"מ נגררת

חיל המשטרה הצבאית אל"ם ישראל כרמי עשר מחלקות שולבו בתוך המחלקות הלוחמות
חיל החימוש תא"ל חיים דומי יחידות אחזקה שצורפו לכוחות הלוחמים
חיל הלוגיסטיקה אל"ם משה גת תשעה מרכזים מקצועיים שריכזו את הלוגיסטיקה תחת אגף האפסנאות
חיל הקשר (כיום חיל הקשר והתקשוב) אל"ם משה גדרון
חיל נשים אל"ם סטלה לוי
חיל הרפואה אל"ם אליהו גילון

חיל האוויר במלחמה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערב המלחמה הפעיל חיל האוויר 9 טייסות קרב. בנוסף הוקמה טייסת 147 על בסיס מטוסי פוגה-מגיסטר של בית הספר לטיסה.

טייסת מטוס בסיס מטוסים
4.6 10.6
101 מיראז' 3 חצור 65 56
117 מיראז' 3
119 מיראז' 3 תל נוף
105 דאסו סופר מיסטר חצור 35 29
107 דאסו אוראגן רמת דוד 51 40
113 דאסו אוראגן חצור
109 דאסו מיסטר חצור 33 26
116 דאסו מיסטר חצור
110 ווטור רמת דוד 19 15
147 פוגה-מגיסטר חצרים 44 39
סה"כ 247 205

בבוקר 5 ביוני 1967, ערב מבצע מוקד, מנה החייל 203 מטוסי קרב, בהם 197 מטוסים שמישים.[1] במבצע מוקד אבדו לחיל 19 מטוסים, ובהמשך המלחמה בסיוע לכוחות הקרקעיים אבדו מטוסים נוספים, בעיקר בכיבוש הגולן. במלחמה נהרגו 25 טייסים ו־7 נפלו בשבי. טייסים נוספים נפצעו ויצאו מכשירות. עם תום המלחמה ב־10 ביוני בעבר היו בידי החיל 166 מטוסים, בהם 139 שמישים.[1]

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. 1 2 3 ספר זמין ברשת דני שלום, ‏רוח רפאים מעל קהיר: חיל האוויר הישראלי במלחמת ההתשה (1967–1970) – כרך א', באויר – פרסומי תעופה, עמ' 25–26, 2007, באתר הספרייה הדיגיטלית להיסטוריה ומורשת חיל האוויר