הרברט סיימון

הרברט סיימון
Herbert Simon
	הרברט סיימון
לידה	15 ביוני 1916; מילווקי, ארצות הברית
פטירה	9 בפברואר 2001 (בגיל 84); פיטסבורג, ארצות הברית
ענף מדעי	מדע המדינה
מקום לימודים	אוניברסיטת שיקגו
מנחה לדוקטורט	הנרי שולץ, הרולד לאסוול
מוסדות	אוניברסיטת קרנגי מלון; המכון לטכנולוגיה של אילינוי ;
תלמידי דוקטורט	אדוארד פייגנבאום, Inderpal S Bhandari, Shmuel Ur, Ferdinand Katz Levy, David S. Brée, Yuji Ijiri, Richard Caruana, אלן ניוול, Julian Feldman, Wei-Min Shen, Robert Kendall Lindsay, Richard E. Korf, Larry H. Reeker, Harry E. Pople, Pat Langley, Mark S. Fox, Sung Deuk Hahm
פרסים והוקרה	John Gaus Award (2000); פרס הצטיינות במחקר של הוועידה הבינלאומית לאינטלגנציה מלאכותית (1995); עמית ACM (1994); עמית האקדמיה האמריקאית לאמנויות ולמדעים; פרס האגודה האמריקנית לפסיכיאטריה למפעל חיים בפסיכולוגיה (1993); עמית האגודה האמריקאית לבינה מלאכותית (1990); פרס עמיתי ויליאם ג'יימס (1989); פרס ג'ון פון נוימן (1988); פרס הארולד פנדר (1987); המדליה הלאומית למדעים (1986); פרס ג'וסיה וילארד גיבס (1984); פרס ויליאם פרוקטר להישג מדעי (1980); פרס נובל לכלכלה (1978); פרס טיורינג (1975); עמית מכובד של האגודה האמריקאית לכלכלה; פרס האגודה האמריקנית לפסיכולוגיה לתרומות מדעיות נכבדות לפסיכולוגיה (1969); עמית החברה האקונומטרית (1954); Honorary Fellow of the British Psychological Society ;

הרברט אלכסנדר סיימון (בשם מלא באנגלית: Herbert Alexander Simon; ‏15 ביוני 1916 – 9 בפברואר 2001) היה חוקר יהודי-אמריקאי בולט בתחומי הפסיכולוגיה, הכלכלה והניהול, מדעי המחשב ופילוסופיה של המדע. שירת כחבר סגל אוניברסיטת קרנגי מלון משנת 1949. ב-1959 נבחר לעמית באקדמיה האמריקאית לאמנויות ולמדעים^[1]; ב-1967 נבחר לחבר באקדמיה הלאומית למדעים (ארצות הברית)^[2], ב-1975 זכה בפרס טיורינג וב-1978 זכה בפרס נובל לכלכלה על מחקרו הייחודי בתחום הכלכלה ההתנהגותית ותהליך קבלת ההחלטות של גופים עסקיים. ב-1986 זכה במדליה הלאומית למדעים בתחומי מדעי החברה וההתנהגות, וב-1993 בפרס מפעל חיים מטעם האגודה האמריקנית לפסיכולוגיה.

קורות חיים

סיימון נולד במילווקי שבוויסקונסין ב-1916. הוא קיבל תואר ראשון (1936) ותואר דוקטור (1942) מאוניברסיטת שיקגו בתחום מדע המדינה, תוך התמחות במינהל ציבורי. תחום התמחות זה סלל את המשך מחקרו בתחום הציבורי והארגוני ושימש בסיס לתגליותיו בתחום קבלת ההחלטות הארגוני, בזכותן זכה בפרס נובל.

מחקריו

בספרו הידוע ביותר, "התנהגות אדמיניסטרטיבית" (1947), העמיד סיימון את קבלת ההחלטות כמהות המינהל הציבורי. הספר אף נבחר בשנת 1989 לחיבור בעל ההשפעה הגדולה ביותר מעולם על תחום תורת המנהל הציבורי. לדבריו, משום שבמגבלת הזמן הארגוני, עיבוד מידע מסוים כרוך בהכרח בוויתור על עיבוד מידע אחר, המשאב החסר ביותר לדבריו במנהל הציבורי איננו כסף, אלא זמן או "יכולת הקשב" של המנהלים.

סיימון טבע את המונחים "רציונליות מוגבלת" (Bounded Rationality) ו"סטיספיקציה" (Satisficing) או מודל השבעת הרצון. במחקריו יצא כנגד המודל הרציונלי לקבלת החלטות, בטענה שההנחות המוקדמות שהוא מניח גורמות לכך שהוא איננו מציאותי ויכולת הניבוי שלו נמוכה מאוד. לטענתו, גם אם מקבל ההחלטות מעוניין לקבל את ההחלטה הרציונלית ביותר, תמיד ישנם גורמים - כגון מגבלות ניהוליות, קוגניטיביות, סביבתיות, הטיות תפיסה וכן מגבלות של זמן או עלות - המונעים ממנו להשיג זאת בצורה מלאה. בעיה נוספת היא הנטייה של בני האדם לשפוט מידע חדש על פי הדימויים הישנים שהם מכירים (ראו לדוגמה "הקונספציה").

סיימון טען כי גופים עסקיים ובני אדם פרטיים טועים לחשוב כי הם מבצעים תהליך קבלת החלטות רציונלי (כלומר מקסום תועלות או רווחים אל מול מינימום עלויות) כאשר למעשה הם "מסתפקים" באוסף מוגבל של ראיות, הנבחנות באופן חלקי בלבד. תהליך זה נקרא סטיספיקציה או "השבעת רצון". כלומר לפי שיטתו, החלטה העומדת ברף הרציונליות המוגבלת, היא לא זו בעלת התועלת המקסימלית, אלא זו העונה על דרישות מינימום התואמות את רמת השאיפה הנדרשת, בהתחשב במגבלות הטבעיות של זמן ועלות.

בנוסף למחקריו בנושאי תהליך קבלת ההחלטות, עסק סיימון עם עמיתים נוספים בתחום הבינה המלאכותית, בעיקר בפיתוח מודלים ותוכנות מחשב אשר התחקו אחר תהליכי קבלת ההחלטות האנושיים ואופטימיזציה ואף השתתף בסדנת דארטמות'.

כמו כן תבע סיימון את המונח כלכלת תשומת הלב^[3].

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא הרברט סיימון בוויקישיתוף

הרברט סיימון, באתר פרס נובל (באנגלית)
הרברט סיימון, באתר פרויקט הגנאלוגיה במתמטיקה
הרברט סיימון, באתר dblp
הרברט סיימון, באתר גוגל סקולר
הרברט סיימון, באתר Semantic Scholar
ביוגרפיה קצרה ורשימת פרסומים
כל כתבי הרברט סיימון
הרברט סיימון באתר פרס טיורינג (באנגלית)
הרברט סיימון, אנשי סגולה - יהודים זוכי פרס נובל, באתר בית התפוצות.
הרברט סיימון, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הרברט סיימון, באתר "Find a Grave" (באנגלית)

הערות שוליים

^ באתר האקדמיה האמריקאית לאמנויות ולמדעים, עמ' 500(הקישור אינו פעיל, 10.7.2019)
^ [1] באתר האקדמיה הלאומית למדעים
^ B. E. R. staff, Paying Attention: The Attention Economy, ‏2020-03-31 (באנגלית אמריקאית)

[1] באתר האקדמיה האמריקאית לאמנויות ולמדעים, עמ' 500(הקישור אינו פעיל, 10.7.2019)

[2] [1] באתר האקדמיה הלאומית למדעים

[3] B. E. R. staff, Paying Attention: The Attention Economy, ‏2020-03-31 (באנגלית אמריקאית)

[1]

[2]

[3]

זוכי פרס טיורינג
1966–1980	אלן פרליס (1966) • מוריס וינסנט וילקס (1967) • ריצ'רד המינג (1968) • מרווין מינסקי (1969) • ג'יימס וילקנסון (1970) • ג'ון מקארתי (1971) • אדסחר דייקסטרה (1972) • צ'ארלס באקמן (1973) • דונלד קנות' (1974) • אלן ניוול והרברט סיימון (1975) • מיכאל רבין ודנה סקוט (1976) • ג'ון באקוס (1977) • רוברט פלויד (1978) • קנת אייברסון (1979) • טוני הור (1980)
1981–2000	אדגר קוד (1981) • סטיבן קוק (1982) • קן תומפסון ודניס ריצ'י (1983) • ניקלאוס וירת (1984) • ריצ'רד קארפ (1985) • ג'ון הופקרופט ורוברט טרג'אן (1986) • ג'ון קוק (1987) • איוואן סדארלנד (1989) • וילאם קאהן (1990) • פרננדו קורבטו (1991) • רובין מילנר (1992) • באטלר לאמפסון (1993) • יוריס הארטמאניס וריצ'רד סטרנס (1994) • אדוארד פייגנבאום וראג' רדי (1995) • מנואל בלום (1996) • אמיר פנואלי • דאגלס אנגלברט (1997) • ג'ים גריי (1998) • פרד ברוקס (1999) • אנדרו יאו (2000)
2001–2020	אולה יוהאן דאל וקריסטין נייגארד (2001) • רונלד ריבסט, לאונרד אדלמן ועדי שמיר (2002) • אלן קיי (2003) • וינט סרף ובוב קאהן (2004) • פיטר נאור (2005) • פרנסס אלן (2006) • אדמונד קלארק, אלן אמרסון וג'וסף סיפאקיס (2007) • ברברה ליסקוב (2008) • צ'ארלס פ. ת'אקר (2009) • לסלי וליאנט (2010) • יהודה פרל (2011) • שפי גולדווסר וסילביו מיקאלי (2012) • לזלי למפורט (2013) • מייקל סטונברייקר (2014) • ויטפילד דיפי ומרטין הלמן (2015) • טים ברנרס-לי (2016) • ג'ון הנסי ודייוויד פטרסון (2017) יהושע בנג'יו, ג'פרי הינטון ויאן לקון (2018) • אדווין קטמול ופט הנרהן (2019) • אל אהו וג'פרי אולמן (2020)
2021 ואילך	ג'ק דונגארה (2021) • רוברט מטקאלף (2022) • אבי ויגדרזון (2023)

זוכי פרס נובל לכלכלה
1969–1975	פריש, טינברגן (1969) • סמואלסון (1970) • קוזנץ (1971) • היקס, ארו (1972) • לאונטיף (1973) • מירדאל, האייק (1974) • קנטורוביץ', קופמאנס (1975)
1976–2000	פרידמן (1976) • אולין, מיד (1977) • סיימון (1978) • שולץ, לואיס (1979) • קליין (1980) • טובין (1981) • סטיגלר (1982) דברה (1983) • סטון (1984) • מודיליאני (1985) • ביוקנן (1986) • סולו (1987) • אלה (1988) • הוולמו (1989) • מרקוביץ, מילר, שארפ (1990) • קוז (1991) • בקר (1992) • פוגל, נורת' (1993) • הרסני, נאש, זלטן (1994) • לוקאס (1995) • מירליס, ויקרי (1996) • מרטון, שולס (1997) • סן (1998) • מנדל (1999) • הקמן, מקפאדן (2000)
2001 ואילך	אקרלוף, ספנס, שטיגליץ (2001) • כהנמן, סמית' (2002) • אנגל, גריינג'ר (2003) • קידלנד, פרסקוט (2004) • אומן, שלינג (2005) • פלפס (2006) • הורוביץ, מסקין, מאירסון (2007) • קרוגמן (2008) • אוסטרום, ויליאמסון (2009) • דיאמונד, מורטנסן, פיסרידס (2010) • סימס, סרג'נט (2011) • רות, שפלי (2012) • פאמה, הנסן, שילר (2013) • טירול (2014) • דיטון (2015) • הארט, הולמסטרום (2016) • ת'יילר (2017) • נורדהאוס, רומר (2018) • קרמר, באנרג'י, דופלו (2019) • מילגרום, וילסון (2020) • אימבנס, אנגריסט, קארד (2021) • ברננקי, דיימונד, דיבוויג (2022) • גולדין (2023) • אג'מולו, ג'ונסון, רובינסון (2024)