ויקיפדיה:מיזמי ויקיפדיה/אתר האנציקלופדיה היהודית/ערכים ששוכתבו או הורחבו באנציקלופדיה היהודית/רבי יצחק שלמה זילברמן

**מיזמי ויקיפדיה/אתר האנציקלופדיה היהודית/ערכים ששוכתבו או הורחבו באנציקלופדיה היהודית/רבי יצחק שלמה זילברמן**
	תמונה זו מוצגת בוויקיפדיה בשימוש הוגן.; נשמח להחליפה בתמונה חופשית.
	הרב יצחק שלמה זילברמן
לידה	30 באפריל 1929; כ' בניסן תרפ"ט; ברלין, גרמניה.
פטירה	13 במרץ 2001 (בגיל 71); י"ח באדר תשס"א
מקום קבורה	הר הזיתים
מקום פעילות	ירושלים, ישראל.
השתייכות	חרדי, ליטאי
תחומי עיסוק	חינוך (שיטת זילברמן)

הרב יצחק שלמה זילברמן (כ' בניסן תרפ"ט, 30 באפריל 1929 - י"ח באדר תשס"א, 13 במרץ 2001) היה רב ליטאי ישראלי, מייסד "שיטת זילברמן" בלימוד תורה ומייסד קהילה הדוגלת בהליכה בדרך הגר"א.

קורות חייו[עריכת קוד מקור]

נולד בברלין, גרמניה, לד"ר אברהם משה ולרבקה זילברמן. אביו מוכר כמי שתרגם את פירוש רש"י על החומש לאנגלית. בגיל שלוש התייתם מאמו וגדל אצל אביו. בשנת תרצ"ד (1934) עקב עליית הנאצים לשלטון, היגרה המשפחה לאנגליה, שם נפטר אביו בהיותו בן שמונה.

בשנת תרצ"ט (1939) עלה לבדו ארצה, וגדל בבית דודו ד"ר יעקב לוי מנהל חדר יולדות בבית החולים ביקור חולים אשר התגורר בשכונת רחביה בירושלים, למד בבית ספר חורב ובישיבת "קול תורה" בשנותיה הראשונות. לאחר מכן הצטרף לקבוצה שהתגבשה סביב הרב אליעזר יהודה פינקל שבהמשך התמסדה כ"ישיבת מיר".

בעצת החזון איש נישא לשיינדל בת הרב יום-טוב זלוטניק מירושלים על אף התנגדות חלק ממשפחתו, ובעקבות כך החליף את לבושו מלבוש אירופאי ללבוש ירושלמי, והתגורר סמוך לחמותו בשכונת "שערי חסד" הירושלמית. לזוג נולדו שמונה עשר ילדים, תשעה בנים ותשע בנות. לאחר נישואיו למד בכולל "בית זבול" של רבי יעקב משה חרל"פ. באותן השנים למד בחברותא עם רבי שמואל אוירבך.

בשנות צעירותו הרבה לעסוק בחקר האמונה, ובבירור הדרך הנכונה בעבודת ה', עד שלימים גיבש את דרכו. במהלך השנים בהן עסק למצוא ולעצב את דרכו התקרב הוא לדרך החסידות, ובפרט לחסידות חב"ד וברסלב, היה לו גם קשר עם האדמו"ר מגור ה'בית ישראל' וכן עם האדמו"ר מסלונים בעל הנתיבות שלום. לאחר בירור בחר בדרכו של הגאון מווילנא. את דרכו הכיר בין היתר בעזרת ישישים מעדת הפרושים, כמו רבי חיים טורדוס הרשלר ורבי מרדכי לייב קמינצקי. לצד זאת דבק גם במשנת הרמח"ל, וראה את תורת הגר"א והרמח"ל כמשלימות זו את זו. את דרכו הוא ראה כהמשך דרך הפרושים תלמידי הגר"א, ויישם למעשה את פסקי הגר"א; גם אלו שלא התקבלו בציבור הרחב, כך - בין היתר - נהג להיות עטור בתפילין במשך כל היום כדעת הגר"א.

עסק רבות בבירור שיטת החינוך לבנים בתלמודי תורה. שימש בוחן בתלמוד התורה של כולל שומרי החומות, ובשנות השישים יזם את הקמת ת"ת קמניץ. לאחר ששיטת הלימוד שרצה להנהיג לא התקבלה שם, הקים את ת"ת הדר ציון, שגם ממנו פרש מאוחר יותר. הקפיד שלא לקבל שכר מעיסוקו בחינוך, בנימוק שהדבר היה מונע לדבוק בדרכו הייחודית.

סבר שעל האדם להתפרנס מיגיע כפיו והיה סופר סת"ם. בין היתר קנו ממנו תפילין הרב שלמה זלמן אויערבאך והרב יוסף שלום אלישיב^[^{דרוש מקור]}. הרבי מלובביץ' רצה להזמין ממנו תפילין, אולם הדבר לא יצא לפועל בעקבות אי הסכמתו להתחייב שלא ידבר נגד חסידות חב"ד^[^{דרוש מקור]}. הוא עודד את לימוד המלאכה, וניסה ולהוזיל את עלויות מוצרי הסת"ם, מכיוון שלדעתו ההלכה מחייבת שלכל יהודי יהיה ספר תורה. פיתח קולמוסים כדי להקל על המלאכה, בהם נוצה עם ראש גמיש מזהב וקולמוסים עם מיכלי דיו פנימיים.

בשנות השמונים הקימו בניו את המוסדות בעיר העתיקה בירושלים הידועים בשם "אדרת אליהו", ובהם ישיבת אדרת אליהו. במוסדות אלו מיושמת שיטתו התורנית והחינוכית.

בכ' בחשוון תשמ"ט (30 באוקטובר 1988) נרצחה בתו, רחל וייס, עם שלושת ילדיה בפיגוע ביריחו באוטובוס שנסע מטבריה לירושלים, אירוע שהותיר בו את רישומו עד יומו האחרון. על שמם קראו בניו לרשת החינוכית שהקימו "נר לרחל ובניה".

בתשנ"א (1991) עבר לגור בעיר העתיקה בירושלים, בין היתר כדי לקרב את הגאולה על ידי החזרת 'אנשי אמנה' לירושלים המקודשת. התאלמן בשנת תשנ"ב (1992), ונישא בשנית בשנת תשנ"ח (1998).

נפטר בי"ח באדר התשס"א לאחר מחלה ונקבר בהר הזיתים בירושלים.

עיקרי שיטתו[עריכת קוד מקור]

שיטתו החינוכית והלימודית[עריכת קוד מקור]

ערך מורחב – שיטת זילברמן

הרב זילברמן התפרסם בעיקר בשל השיטה החינוכית שפיתח ונקראת על שמו. השיטה מבוססת על דברי חז"ל במסכת אבות "בן חמש שנים למקרא, בן עשר למשנה, בן חמש עשרה לתלמוד". לשיטתו, בהתאם לזאת, ילדים הנכנסים לבית הספר לומדים תחילה את כל התנ"ך, ולאחר מכן את כל שישה סדרי משנה. צורת הלימוד היא בשינון רב, מתוך שאיפה שידעו את הנלמד בעל פה. לימוד התנ"ך הוא בדגש על הבנת פשט הכתובים, בגישה המצויה אצל המפרשים כמו האבן עזרא והרשב"ם. לשיטתו, דרשות חז"ל הן רובד נוסף בהבנת התורה, ותחילה יש ללמוד בדרך הפשט המתיישב בלשון הכתוב. לדבריו, שיטה זו נהגה בזמן חז"ל, וגם בדורות מאוחרים נהגו כך בקהילות רבות. לדעתו גם במקומות ששינו מצורת לימוד זו, עשו כן מחמת צורך השעה ולא כהלכה לדורות, וכעת יש לשוב למנהג הקדום. בנוסף התבסס על כמה אחרונים שעוררו על הצורך לשוב לצורת הלימוד הקדומה, מהם המהר"ל, השל"ה והגר"א. הוא סבר שבשיטה זו קיימת תועלת גדולה, והיא מקנה לילדים את התודעה היהודית הבסיסית. כמו כן סבר שהלימוד בצורה זו תואם את כישורי הלמידה של הילדים בהתאם לגילם, ואלו המקדימים את לימוד המשנה והגמרא מעמיסים על הילדים מעבר ליכולותיהם.

לגבי לימוד הגמרא, הוא סבר שראשית יש לשנן את דברי הגמרא פעמים רבות, ורק לאחר מכן להעמיק בדברי הגמרא, שיטתו זו התבססה על דברי הגמרא "ליגמר איניש והדר ליסבר"^[1]. צורת הלימוד היא "אליבא דהלכתא", כלומר לימוד לשם הסקת מסקנות הלכתיות, ולא לשם פלפול או לימוד לשמו.

ראה בתורת הקבלה חלק מרכזי מלימוד התורה, בהתאם לזאת למד ולימד את תורת הקבלה, על פי דרכם של הגר"א והרמח"ל. יחד עם הרב חיים פרידלנדר, הרב יואל קלופט ואחרים, השתתף בקבוצה שעסקה בלימוד ובהדפסה של כתביהם הקבליים של הגר"א והרמח"ל ובהדפסת ספרי רמח"ל מכתבי-יד.

השקפת עולמו[עריכת קוד מקור]

דגל בבירור האמת בכל תחום, והיה פתוח לבחון את דעותיו שוב. היה שומע גם את טענות מבקריו, ואפילו היו אלו ילדים, בהשתמשו בפתגם "קבל את האמת ממי שאמרה"^[2]. מחמת כך סבר כי יש לברר את האמונה באופן שכלי המתיישב על הלב, והרבה להוכיח את אמיתות המסורת על מעמד הר סיני ויציאת מצרים. מסיבה זו אף ראה חשיבות רבה בלימוד התנ"ך.

סבר כי תורה שבכתב ותורה שבעל פה הן מקורות הסמכות לדרכי עבודת ה', ומהן יש לדעת את רצון ה'. לדעתו עיקר תורה שבעל פה נכתבה בתלמוד, ומשום כך הסמכות המוחלטת להוראת ההלכה הוא הנפסק בגמרא, גם אם הדבר נוגד את המנהג שפשט, עם כי במקום שההלכה בתלמוד אינה מוחלטת יש ללכת אחר המנהג. גישה זו לדעתו הייתה דרך הגר"א, ומשום כך ראה עצמו כתלמידו.

כממשיך בדרך הגר"א, הרב זילברמן התנגד לחסידות וראה בה סטייה מדרך עבודת ה' על פי התורה. החסידות, לטענתו, מעדיפה לפעול לפי רגשות ובעקבות כך אינה מקפידה על זמני תפילה וכדומה, וכן מייחסת חשיבות רבה לעניינים שאין להם מקור בתורה. הוא התנגד לפרשנות החסידית לתורת הצמצום של האר"י, אשר לפיה הא-לוהות נמצאת בכל מקום בעולם. לדעתו זוהי טעות חמורה, הקרובה לעבודת אלילים. על פי פרשנותו לזוהר ולכתבי האר"י, הא-ל הוא טרנסצנדנטי ואינו מצטמצם לזמן, לחומר ולצורה, ואין בידינו לדון על עצמות הא-ל. את מושג ה"צמצום" שמופיע בכתבי האר"י, פירש כדברי הרמח"ל ורבי יוסף אירגס^{[דרושה הבהרה]} שהקב"ה ברא את עולמו שלא במלוא יכולתו אלא בצורה מוגבלת, וכן שברא את העולם חסר, כדי לתת מקום לעבודת האדם^[3].

הדגיש את חשיבות המצוות שבלב, אהבת ה' ויראת ה'. עם זאת אמר שקיום מצוות אלו אינו על חשבון מצוות המעשים, והיה נוהג לצטט את לשון הרמח"ל שכאשר אמרו חז"ל "רחמנא ליבא בעי", ”לא להקל באו, אלא להחמיר במאוד מאוד באו”. בספר מסילת ישרים ראה הדרכה מעשית בעבודת ה' ובייחוד למצוות שבלב, ומשום כך למד ולימד את הספר לקבוצות רבות.

נודע ביחסו החיובי ליישוב ארץ ישראל ובפרט לבניין ירושלים. הוא ראה בהתקבצות היהודים בארץ ישראל ובהפרחת השממה בה כחלק מהתהליך הגאולה. השקפתו הגאולית נתמכה על יסודות ספרי הגר"א ובפרט על הספר קול התור. הוא ראה את עיקרי היסוד של הספר אותנטיים ושייכים לימינו. הוא סבר כי עיקרי הגאולה בימינו מופיעים בפשט התנ"ך, בגישה דומה לזו של הרב ד"ר יצחק ברויאר. לשיטתו הגאולה תלויה גם במעשה האדם, ועל כן יש לפעול למען יישוב ארץ ישראל וירושלים. עם זאת החשיב את המלחמה בערב רב (שהם להגדרתו אנשים שמטרתם ללכת נגד התורה ונגד הברית בין הקב"ה לעם ישראל) כחלק מתהליך הגאולה, וביקר את גישתו של הרב קוק על הערכתו לחילונים.

לשיטתו ראוי שאדם יתפרנס מיגיע כפיו. עם זאת התנגד ללימודים אקדמיים שלשיטתו מושכים את האדם לעולם שבו סולם הערכים שונה מהתורה, וסבר כי יש להתפרנס מ"אומנות נקייה וקלה" כלשון המשנה במסכת קידושין. לימד את ילדיו ונכדיו את מלאכת כתיבת הסת"ם, בהסתמך על המשנה במסכת קידושין האומרת שאדם חייב ללמד את בנו אומנות.

עסק ב"קירוב רחוקים" והחזרה בתשובה, והיה אחראי לחזרתם בתשובה של מפורסמים רבים, בהם אורי זוהר ומרדכי ארנון, וכן להתקרבותו לדת של רחבעם זאבי.

היה מהראשונים שהחלו לתת בכנפי בגדיהם פתיל תכלת שצבעו נלקח מהחילזון ארגמון קהה קוצים, ופרסם את העניין^[4]. עם זאת בתחילה חייב את תלמידיו להסתיר את פתיל התכלת במכנסייהם, עד ששמע שרבנים נוספים כדוגמת הרב זלמן נחמיה גולדברג והרב עמרם אופמן החלו גם הם ללבוש תכלת.

הקהילה[עריכת קוד מקור]

ערך מורחב – קהילת אדרת אליהו

מרבית חייו נחשבה משנתו הרוחנית של הרב זילברמן כחריגה מעט ברחוב החרדי. רוב מוסדות החינוך שהקים פרשו משיטתו לאחר מספר שנים, ורק קומץ תלמידים צעדו בדרכו.

בשני העשורים האחרונים לחייו החלה להתגבש בעיר העתיקה בירושלים קהילה של תלמידיו. בתחילת שנות השמונים הקימו בניו את מוסדותיו בעיר העתיקה בירושלים, מתוך שאיפה לבניין הרוחני של ירושלים וקירוב הגאולה. כיום מונה קהילתו כמאתיים משפחות. לקהילה מוסדות חינוך ברובע היהודי ובית מדרש וישיבה ברובע המוסלמי. רב הקהילה הוא בנו, הרב אליהו זילברמן.

מבניו וחתניו[עריכת קוד מקור]

בנו הבכור הרב יום טוב זילברמן - מנהל חינוכי בת"ת אדרת אליהו, ומגיד מישרים
בנו הרב אליהו זילברמן - ראש ישיבת אדרת אליהו ורב הקהילה
בנו הרב ירמיהו, ראש הישיבה הקטנה אדרת אליהו
חתנו הרב צבי שרלין, רב הקהילה החרדית בשכונת רמת אשכול בירושלים
חתנו אליעזר וייס, היה נשוי לרחל שנהרגה בפיגוע ביריחו, ונישא בשנית לבתו האחרת.
חתנו יעקב קובר, מנהל תלמוד תורה "שער התורה" בשיטת זכרו בבני ברק
חתנו הרב מרדכי יוסף שיף, משגיח בישיבת אדרת אליהו

מתלמידיו הבולטים[עריכת קוד מקור]

הרב אורי זוהר
הרב אליהו מאיר פייבלזון, ראש ישיבת פתחי עולם
הרב בנימין זאב כהנא^[5]
הרב מרדכי ארנון
הרב שמואל טל - ראש ישיבת תורת החיים ביד בנימין (לשעבר בנווה דקלים)
הרב חיים קוק - ראש ישיבת תורת רפאל
הרב ברוך צבי גרינבוים, ראש ישיבת דרך השם
הרב נתן רוטמן - מראשי ישיבת נתיבות חכמה ור"מ לשעבר בישיבת מיר-ברכפלד
הרב נחום מאיר רוזנברג - דיין בבית הדין של הרב ניסים קרליץ בבני ברק
הרב משולם וורמסר - מורה הוראה
הרב אריה שפירא - מחבר ספרי קבלה וספר אחרית כראשית (ירושלים תשס"ג) העוסק בביאור משנת הרמח"ל והגר"א בענייני הגאולה העתידה

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור]

אורי זוהר, ובחרת בחיים, ירושלים תשמ"ג ("החרדי" שמוזכר שם הוא הרב זילברמן)
"ואורח צדיקים כאור נוגה" - הספדים שנאמרו על הרב זילברמן ירושלים תשע"א
ב. ראם,"ארי בין החומות", בתוך: יתד נאמן, מוסף לשבת קודש, פר' תצוה ה'תשפ"א, עמ' 18-22