דוד ליבאי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
דוד ליבאי
דוד ליבאי, ועידת מפלגת העבודה, אוגוסט 2013.jpg
דוד ליבאי, ועידת מפלגת העבודה
תאריך לידה 22 באוקטובר 1934 (בן 82)
ממשלות 25, 26
כנסות 11 - 14
סיעה המערך, מפלגת העבודה
תפקידים בולטים

דוד ליבאי (נולד ב-22 באוקטובר 1934) הוא משפטן ופוליטיקאי ישראלי. ליבאי היה חבר הכנסת האחת עשרה, השתים עשרה, השלוש עשרה והארבע עשרה (באופן חלקי), והיה שר המשפטים בממשלת ישראל העשרים וחמש ובממשלת ישראל העשרים ושש. ליבאי ידוע גם בשל פעילותו כעורך דין בולט וכפרופסור למשפטים.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ליבאי נולד בתל אביב בשנת 1934, בנם של שרה לבית ינקלסון וד"ר זלמן לובובסקי-ליבאי, מורה ועיתונאי, כותב ב"די אידישע שטימע", עורך "דבר השבוע", אינטלקטואל ועסקן מפא"י. גדל בשכונת קריית מאיר, בוגר בית הספר התיכון עירוני א' בתל אביב. למד משפטים באוניברסיטה העברית במסגרת העתודה האקדמית. השלים תואר שני במשפט השוואתי, והוענק לו תואר דוקטור למשפטים על ידי אוניברסיטת שיקגו.

את שירותו הצבאי עשה כסנגור וכתובע בפרקליטות הצבאית, ושימש כממלא מקום התובע הצבאי הראשי.

את עבודתו המשפטית באזרחות החל אצל שר המשפטים פנחס רוזן, כאחראי על מחלקת החנינות ובתפקיד דובר משרד המשפטים. בשנת 1960 היה לעורך דין. מונה כעוזר ראשי לפרקליט המדינה קולין גילון, וכתובע ראשי של בית הדין המשמעתי של עובדי המדינה.

ב-1964 פתח משרד פרטי לעריכת דין. היה חבר המועצה הארצית של לשכת עורכי הדין, ובשנים 1985-1983 כיהן כראש הלשכה.

היה נשוי לעו"ד ניצה שפירא-ליבאי, לשעבר יועצת ראש הממשלה למעמד האשה. אב לדניאל ולדפנה.

ליבאי חבר במועצה של הקרן החדשה לישראל.[1]

בפוליטיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1984 נבחר לכנסת ה-11 מטעם מפלגת העבודה. בכנסת זו, ובזו שלאחריה, היה יושב ראש הוועדה לענייני ביקורת המדינה וחבר הוועדה לבחירת שופטים. הביא להקמת ועדת החקירה הממלכתית לחקירת פרשת מניות הבנקים.

לאחר שנבחר לכנסת ה-13, היה לשר המשפטים בממשלתו של יצחק רבין. כיהן בתפקיד זה גם בממשלה בראשותו של שמעון פרס לאחר רצח רבין. בקיץ 1995 שימש תקופה קצרה גם כשר הפנים. בבחירות לכנסת ה-14 נבחר ברשימת מפלגת העבודה, אך פרש כעבור זמן קצר מן הכנסת.

בתקופתו של ליבאי כשר משפטים גדל תקציב המשרד, נבנו בתי משפט חדשים, והונהגה משמרת שנייה בבתי משפט שונים.

כשר המשפטים יזם מינוי שלוש ועדות חקירה ממלכתיות - ועדת החקירה לחקירת טבח מערת המכפלה, ועדת החקירה לבדיקת היעלמותם של ילדי תימן, וועדת החקירה לחקירת רצח יצחק רבין.

בועדת השרים לחקיקה שבראשה עמד הכין לחקיקה שורה של חוקי-יסוד (זכויות במשפט, החקיקה, חופש הביטוי וההתאגדות וזכויות חברתיות) אשר לא זכו לאישור הכנסת.

פרופסור ועורך דין[עריכת קוד מקור | עריכה]

ליבאי פרסם את הספר "דיני מעצר ושחרור", וכן כתב עשרות מאמרים בפרסומים מקצועיים, בגינם זכה בפרס על שם פנחס רוזן.

בשנת 1969 מונה למרצה באוניברסיטת תל אביב[2]. שימש דקאן בפקולטה למשפטים של אוניברסיטת תל אביב וראש המכון לקרימינולוגיה ומשפט פלילי, מכהן כפרופסור חבר למשפטים בפקולטה ובמרכז הבינתחומי הרצליה.

במשך שמונה חודשים ייצג את נשיא המדינה, משה קצב, שנחשד בעבירות מין, ופרש מכך בעקבות מסיבת עיתונאים שערך קצב.[3]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]