יעקב לוי מורנו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
יעקב לוי מורנו

יעקב לוי מורנו (גרמנית, אנגלית:Jacob Levy Moreno) (נולד כיעקב מורנו לוי ב-18 במאי 1889 בבוקרשט -14 במאי 1974 ביקון,ניו יורק) היה פסיכיאטר אוסטרי-אמריקאי, יהודי יליד רומניה, פסיכוסוציולוג, תאורטיקן ומחנך, ממציא הפסיכודרמה, הסוציומטריה ומחלוצי הפסיכותרפיה הקבוצתית.

רקע משפחתי וילדותו ברומניה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הבית שבו גדל אביו של יעקב לוי מורנו בפלבן, בולגריה,

יעקב לוי מורנו נולד בבוקרשט, רומניה ב-18 במאי 1889 תחת השם יעקב לוי, במשפחה יהודית ספרדית. אביו היה מורנו נסים לוי (1856 - 1925), יהודי יליד פלבן בבולגריה, בן למשפחה יהודית שחיה בעבר בקושטא. הוא היגר לרומניה, ככל הנראה אחרי המלחמה העות'מאנית-רוסית (1877-1878) ועסק בסחר בעץ לייצור ארונות מתים. בגיל 32 נשא את פאולינה ינקו בת ה14 לאשה. יעקב נולד כבן בכור כשאמו הייתה בת 15 וחצי. [1] אחריו נולדו עוד שלוש אחיות ושני אחים (רחל ויקטוריה,וולף ולריאן ויליאם (1892 - ), שרלוטה, קלרה לאלה ונורברט בוּ‏בי}.

אמו, שנולדה למשפחה עשירה של סוחרי דגן מן העיר קלראש, [2] התייתמה בילדותה ונמסרה למשך שנים רבות על ידי אחיה הרווקים והמבוגרים ממנה בהרבה, לחינוך במנזר קתולי. לבסוף הוציאו אותה משם לפני שתהפוך לנזירה בעצמה ושידכו אותה למורנו נסים לוי, גבר בגילם, מבוגר ממנה ב-18 שנה. נישואי בני הזוג עברו מתחים רבים. פאולינה הצטיירה כאשה בעלת דמיון, אינטואיציה וחוש הומור, דוברת שפות רבות, כולל לדינו, רומנית, גרמנית וצרפתית, ומספרת מוכשרת. פאולינה לוי האמינה מאוד ברפואה העממית ובאמונות תפלות ואחד מתחביביה העיקריים היה הגדת עתידות על ידי קריאה בקפה, בעלי תה ובקלפי טארוט. פעם, לפי סיפור בנה הבכור, ריפאה אותו מרככת על ידי "אמבטיות שמש" על חול, לפי עצות חכמות של מרפאת צועניה. מצד שני לא היה לה תמיד קל להבין את בנה הבכור השובב ויוצא הדופן. [3]

יעקב, שירש אולי ממנה את שאיפותיה הנבואיות ואת כישוריה התיאטרליים, נקשר אליה יותר מאשר לאביו שהיה מרוחק יותר ונסע רבות לשם עסקיו. מצד שני האב עורר בילדים יראת כבוד והערצה רבה. [4] בגיל 4 קיבל יעקב לוי שיעורי תורה אצל הרב הספרדי הראשי של בוקרשט, בכור חיים משה בז'רנו. בנוסף למסורת היהודית, לפי עדותו, התרשם מאוד בימי ילדותו גם מהמסרים הנוצרים והעממיים - ה"אנימיסטיים" בהשפעת סיפורי אמו על חוויותיה במנזר ומנהגי המשרתת ההונגריה שעבדה בבית הוריו. כמנהגו, יעקב לוי מורנו יצר בדמיונו סיפור מיוחד וסמלי גם סביב לידתו בנסיבות מורכבות כל כך למשפחה מסובכת מבחינת היחסים בתוכה והרקעים התרבותיים המתערבבים זה בזה. הוא דמיין שנולד במפתיע בליל שבת סוער על ספינה שהתקדמה במיצרי הבוספורוס בדרך לעיר הנמל הרומנית קונסטנצה. איש לא ידע תחת איזה דגל שטה הספינה - יווני, טורקי, רומני, איטלקי או אולי ספרדי. "כך באתי לעולם ללא שם וללא אזרחות", כתב באוטוביוגרפיה שלו.

...נולדתי אזרח העולם , ספן החוצה ימים, ממדינה למדינה, ושעתידו הוא לרדת ביום מן הימים בנמל של ניו יורק

.

משנות ילדותו ברומניה מזכיר יעקב לוי מורנו בזכרונותיו את משחקיו עם ילדים אחרים. באחד מהם, בגיל 4, שיחק את תפקידו של "אלהים" בעוד הילדים האחרים היו ה"מלאכים". המשחק כמעט נגמר באסון כשערימת הכיסאות שהילדים בנו כדי להגיע למעלה, ל"גן עדן", התמוטטה ברגע שניסו "לעוף". יעקב עצמו נפל ושבר יד. את המשחק על אלהים לא שכח גם בבגרותו כשכתב קטע תיאטרון על כך. פרט למשחק, מגיל קטן אהב יעקב לשיר ולדבר בשפות רבות, כולל לדינו, השפה שבה אמו הייתה שרה לו מאז היותו תינוק בעריסה.

ילדות ונעורים בווינה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בית הכנסת {ה"טמפל") הטורקי בווינה בסביבות שנת 1900

בגיל 6 בשנת 1895 בגלל קשיים כלכליים עבר יעקב לוי עם משפחתו לווינה. נהנה מאוד משנותיו שם - למד היטב בבית ספר יהודי ולעתים הצטרף לאביו במסעות העסקים שלו. בין היתר ביקרו ביחד באיסטנבול בה הכיר את סביו והייתה לו הזדמנות לבקר באחד מאחרוני ההרמונים. בגיל 13 עבר את טקס הבר מצווה בבית הכנסת הספרדי של וינה. עם אחד מאחי אמו עשה טיול נפלא ברחבי איטליה מפיומה ועד רומא ונאפולי. בפירנצה הרגיש לראשונה מאוהב בנערה אלמונית.

בגלל קשיים כלכליים, בשנת 1904 נדדה המשפחה לברלין ולזמן קצר לכמניץ. בגלל האווירה העכורה בבית ההורים, אך מהרה נשלח יעקב הנער בחזרה לוינה להשלים בה את חוק לימודיו. התפרנס שם לעתים ממתן שיעורים פרטיים. זמו לא רב לאחר מכן, בשנת 1906 הוריו התגרשו. אביו עבר לגור באיסטנבול שם הלך לעולמו, בודד, בשנת 1925. כמתבגר נתפס יעקב לוי באותה תקופה בחיידק המרדנות. נטש את התיכון לפני בחינות הבגרות, האשים את אמו בפירוק נישואיה והתרחק מהמשפחה. עדיין ללא תעודת בגרות, נרשם מורנו לקורסים לפילוסופיה קלאסית ולמתמטיקה באוניברסיטת וינה. לאחרי שהצליח לעמוד במבחני הבגרות נרשם ללימודי רפואה. כסטודנט לרפואה (1911 - 1917) נהג ,ללא עכבות רבות, להתלבש בצורה אקסצנטרית וגידל זקן. פעם אחת אף התהלך ברחוב בעירום כביום היוולדו. יחד עם חבר ללימודי פילוסופיה, חיים קלמר, צעיר יהודי ממשפחת חסידים, הקים בשנים 1914-1908 את "בית המפגש" Haus der Begegnung, בית מקלט קהילתי שבו מתנדבים נתנו סיוע לפליטים, למהגרים ולחסרי בית. בתקופה ההיא הכיר הכרות קצרה את פרויד. בהתחלה התורה הפסיכואנליטית של פרויד עוררה בו עניין אך מהר התחיל להסתייג ממנה והתמקד בפסיכולוגיה של הקבוצות ובתהליכים הקבוצתיים. בעת לימודיו היו לו עוד כמה חוויות שהפכו למשמעותיות בחייו: עשה היכרות קרובה גם עם אליזבת ברגנר, שחקנית תיאטרון יהודיה לימים מפורסמת בכל עולם דוברי הגרמנית. בשנים 1907 - 1913 נהג תכופות לשחק ולאלתר משחקים שונים עם הילדים בפארק אוגרטן, ועשה עבודה טיפולית פסיכוסוציאלית - ניהל יחד עם הרופא ד"ר וילהלם גרין ועם העיתונאי קרל קולברט קבוצות תמיכה עצמית של זונות משכונת שפיטלברג (בשנים 1913-1914).

הפגישה עם פרויד ב-1912[עריכת קוד מקור | עריכה]

כתב ב"אוטוביוגרפיה" שלו:

...השתתפתי באחת ההרצאות של פרויד. בדיוק הוא סיים את האנליזה של חלום טלפאתי. בעת שהסטודנטים יצאו, הביט בי בתוך הקהל ושאל אותי במה אני עוסק. השבתי לו "ובכן, ד"ר פרויד, אני מתחיל מאיפה שאתה מפסיק. אתה פוגש את האנשים בסֶ‏טינג המלאכותי של משרדך. אני פוגש אותם ברחוב ובבתיהם, בסביבתם הטבעית. אתה מנתח את חלומותיהם. אני נותן להם אומץ לחלום שוב. אתה עושה להם אנליזה ומפרק אותם לחלקים. אני נותן להם לשחק את התפקידים המסוכסכים של עצמם ועוזר להם לאסוף את החלקים יחדיו בחזרה"

[5]

פעילותו באוסטריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

כאזרח זר לא גויס יעקב לוי מורנו לצבא האוסטרי-הונגרי בימי מלחמת העולם הראשונה ויכול היה להישאר בווינה ולסיים את לימודי הרפואה בשנת 1917 עם עבודת גמר בתחום הפסיכיאטריה (עשה סטאז' במחלקתו של יוליוס וגנר-יאורג). מצד שני נדרש לתקופת מה גם לתרום כחובש במתן עזרה ראשונה לחיילים באזור טירול. כמו כן, בשנים 1915 -1917, כסטודנט וכרופא צעיר הכיר מקרוב את בעיות ציבור הפליטים מדרום טירול שאיכלסו את המחנה שהוקם ביישוב מיטרנדורף אן דר פישה. יחד עם פסיכולוג איטלקי ערך שם תוכנית עם הצעות לשיפור תנאי המחיה של הפליטים ושלח אותה לשר בממשלה. עבודה דומה עשה גם במחנה פליטים בעיירה ז'ולנה (כיום ז'ילינה) בסלובקיה.

בימי המלחמה הקודרים פקד מורנו את בתי הקפה הספרותיים של העיר כמו בית הקפה הרנהוף. כך הכיר הרבה מאנשי הרוח שעשו את תהילתה של וינה האימפריאלית. יחד עם פרנץ ורפל, מקס ברוד, פריץ למפל, ארתור שניצלר ואלפרד אדלר השתתף בהקמת כתב העת "דר דמון" (Daimon (1918)("הדמון"), בעל אורינטציה אקספרסיוניסטית. לעיתון תרמו מאמרים גם מרטין בובר, יעקב וסרמן, אוסקר קוקושקה, היינריך מאן ואחרים. אחרי הקמת הרפובליקה, השתתף בהוצאה גרסה חדשה של העיתון, "הדמון החדש" (1919) יחד עם הסופרים פרנץ ורפל ופטר אלטנברג. אחרי שקיבל את התואר רופא ב 5 בפברואר 1917, אחרי שעבד זמנן מה ביישוב קוטינגברון קיבל את המשרה של רופא קהילתי בבית חרושת לצמר Kammgarnfabrik בעיירת המרחצאות באד פסלאו (Bad Vöslau), כ-40 ק"מ מדרום לוינה. שם קיבל בשכירות בית מהעירייה הסוציאליסטית של היישוב והכיר גם את אהבתו הראשונה הממשית, המורה מריאנה לרניצו Marianne Lörnitzo. מחוץ לשעות עבודתו כרופא כללי בבית החרושת עסק יעקב לוי גם בפרקטיקה "פרטית" שהביאה לו שם של עושה נפלאות ושל "רופא העניים" מפני שלא ביקש תמורה ממטופליו. לימים, בביתו ברחוב מאיטאל התחיל להתעניין יותר ויותר בתחום התיאטרון וישומיו הטיפוליים. הפעם פקד את קפה מוזאום, אחד ממקומות העליה לרגל של אנשי התיאטרון.

בשנת 1921 הקים יעקב לוי, בעזרה כספית מאחיו השני, ויליאם, את תיאטרון הספונטניות Stegreiftheater ברחוב מאיזדרגאסה 2 Maysedergasse בווינה. תיאטרון זה, מבוסס על אלתורים, התקיים, ללא הצלחה רבה בקהל, עד שנת 1925. אולם התאריך 1 באפריל 1921 היה בעיני יעקב לוי מורנו יום הולדתה של הפסיכודרמה.

בהצגות התיאטרון שיתף יעקב לוי, בין היתר, את אליזבת ברגנר, את אנה הלרינג ועוד צעיר יהודי מסלובקיה בשם לסלו לוונשטיין שלימים התפרסם בקולנוע ההוליוודי בשם פיטר לורה. פרט לכך הציג יעקב לוי ברחובות וינה תוכנית בשם ה"עיתון החי" Die lebendige Zeitung שכלל קטעים על חדשות דיומא, ו"שיקופים" של הצופים. ב-1921 ניהל יעקב לוי גם את הפסיכודרמה הראשונה לקהל הרחב ב"בית הקומדיאנטים" ולאחר מכן כתב על הניסוי אותו ביצע בספר "תיאטרון הספונטאניות".

ההגירה לארצות הברית[עריכת קוד מקור | עריכה]

מ-1923 התחיל יעקב לוי לעבוד יחד עם פרנץ, אחיה הצעיר (בן 17) של מריאנה, ולעתיד מהנדס מצטיין, על פיתוח מכשיר להקלטת צלילים ותמונות - ה "רדיו-פילם". שניהם הוציאו פטנט על ההמצאה בארצות הברית והוזמנו לשם משום כך בשנת 1925.
בשנת 1924 הציג מורנו את הדגם שלו ל"תיאטרון במעגל" (בעזרת האמנים פאול הוניגספלד ופטר גוריאן) בתערוכה עולמית לטכניקות חדשות של תיאטרון שהתקיימה בווינה תחת חסות הממשל הסוציאל הדמוקרטי. באחד מאירועי התערוכה פרצה שערוריה כשבטקס הפתיחה תקף מורנו מן הקהל את האדריכל ומתכנן התערוכה, פרידריך קיזלר, והאשים אותו בפלגיאט. [6] קיזלר שנכח בעבר בהרצאות של מורנו, הכיר את רעיונותיו, והיה מיודד עם אליזבת ברגנר, פרנץ ורפל ואחרים מחוג חבריו של מורנו, הציג גם הוא צורה חדשה של תיאטרון במעגל הקרויה Raumtheater - תיאטרון במרחב, עם איפיונים שונים. בין השניים התנהל לבסוף משפט שיזם קיזלר כדי להגן על שמו. במשפט, שככל הנראה לא הוכרע לטובת אף אחד מהצדדים, מורנו נאם נאום שהרשים את הקהל [דרוש מקור].

בתקווה שיצירתיותו ותוכניותיו יוכלו לבוא לידי ביטוי חופשי יותר בניו יורק, החליט מורנו בסתיו 1925 להגר מאוסטריה. התלבט בין ברית המועצות ובין ארצות הברית שבה היה גר כבר אחיו ויליאם. בסופו של דבר בחר באמריקה.
אחרי שבאוקטובר 1925 נפטר אביו, הוא נסע דרך המבורג לניו יורק בדצמבר 1925. בהזדמנות הגירתו עשה כמה שינויים דרמטיים בנתוני זהותו. שינה את שמו מיעקב מורנו לוי ליעקב לוי מורנו. שם המשפחה החדש שלו, מורנו, רמז אולי גם למעמדו כ"מורה", אולי אף למילה העברית הנטויה "מורנו", כלומר המורה שלנו. שינוי אחר היה ברישום שנת 1892 כשנת לידתו במקום 1889.יש מקשרים זאת לאסוציאציה עם שנת 1492, שנת גירוש ספרד וגילוי אמריקה, או למחאה נגד תפקידו עד אז של אח בכור ו"ילד הורי" על ידי כך הפך עצמו יותר "צעיר", בשלוש שנים, צעיר מאחיו ויליאם. זאת בתקופה שהיה זקוק יותר מתמיד לעזרה מאחרים. [7]

פעילותו בארצות הברית[עריכת קוד מקור | עריכה]

תחילת דרכו של מורנו בארצות הברית ידעה מיכשולים רבים. היה חסר כסף, תמיכה וגרין קארד, עוד לא שלט טוב באנגלית אמריקנית וגם להמצאתו שלו ושל פרנץ לורניצו לא היה המשך.

התלבט בין תיאטרון, חקר היצירתיות, סוציולוגיה ורפואה.
בנוסף לאחיו ויליאם שכמו בווינה, גם כאן התגייס לסייע לו מבחינה כספית ומוראלית, השיג לבסוף מורנו את עזרתה של ביאטריס ביצ'ר, אחייניתו של המטיף הנרי וורד ביצ'ר, אחד ממקורביו בזמנו של הנשיא אברהם לינקולן. ב-31 במאי 1928 התחתן איתה ב"נישואי אינטרס" שסייעו לו בהתאזרחות ובקליטה בארץ החדשה. יתרה מזו ביאטריס עזרה לו ליישום הפסיכודרמה אצל ילדים ועשתה לו היכרות עם מחנכים ומטפלים חשובים.

בינתיים בשנת 1927 קיבל את הרישיון לעסוק ברפואה בארצות הברית ופתח שתי קליניקות בניו יורק - אחת בשדרת 86 והשנייה בשכונה יהודית במנהטן. בשנים 1927-1929 הציג את שיטת משחקי התפקידים בבית החולים מאונט סיני בניו יורק ובמקומות אחרים.
השנה 1931 הייתה שנה מלאת הישגים בחייו. אחרי שבין השנים 1928-1931 עמד לרשותו אחד מאולמות הקרנגי הול, ב-5 באפריל 1931 באולם התיאטרון גילד Guild Theatre (בימינו תיאטרון אוגוסט וילסון) נחנך רשמית מיוזמתו תיאטרון האלתור Impromptu Theatre שם אימן לפי שיטות שלו שחקנים ושחקניות מקצועיים. בתיאטרון הכיר את הלן הול ג'נינגס, סוציולוגית ודוקטורנטית בפסיכולוגיה. היא הכירה לו את המדריך שלה פרופ' גרדנר מרפי ואת המשורר, המחזאי והמתרגם ג'י. ג'י. רובינס, שהפכו למעריציו (רובינס היה המתרגם לאנגלית של ספרו של קונסטנטין סטניסלבסקי). באותה שנה בשיתוף פעולה עם הלן ג'נינגס עבד כפסיכיאטר יועץ בבית הכלא סינג סינג באוסינינג, ניו יורק. בעידודו של ויליאם אלנסון ווייט, ערך שם מחקרים לפי עקרונותיו על אוכלוסיות בית הכלא. חילק למשל את האסירים לקבוצות זיקה (affinity groups) שונות והניח על ידי כך את היסודות לסוציומטריה. לאחר מכן הציג תוצאות מחקריו בכנס בפילדלפיה של האגודה האמריקנית לפסיכיאטריה בשנת 1932. בכנס זה השתמש לראשונה במושג פסיכותרפיה קבוצתית.

בהמשך הוזמן בשנת 1933 לבצע, שוב יחד עם הלן ג'נינס, מחקר דומה בבית ספר ממלכתי לבנות (New York State Training School for Girls) בעיירה הדסון במזרח מדינת ניו יורק. המחקר התפרש על שנתיים ועשה שימוש בשיטות שהמציא: סוציומטריה, פסיכודרמה, סוציודרמה ופסיכותרפיה קבוצתית. את תוצאותיו מורנו הציג בפני כנס של החברה הרפואית בניו יורק ב-4 באפריל 1933, תאריך שהוכרז על ידו כיום לידת התנועה הסוציומטרית.

ב-1931 הקים מורנו גם עיתון בשם "אימפרומפטו" ("Impromptu") שהיה מיועד להפיץ את תורתו התיאטרלית - טיפולית. מאוחר יותר, בשנת 1937 ייסד עוד כתב עת, "סוציומטריה - עיתון היחסים הבינאישיים" בו פורסמו עבודות חשובות לא רק פרי עטו, אלא גם של מרגרט מיד או גורדון אולפורט. בשנת 1934 מורנו הוציא לאור את המונוגרפיה המפורסמת שלו "מי שורד?", הנחשבת מעין "תנ"ך" של הסוציומטריה. במחקריו שנסבו על מבחנים סוציומטריים בבית ספר הציבורי 181 בברוקלין בשנת 1937 מורנו ראה "השלב שני בהתפתחות הסוציומטריה".

בשנת 1936 מורנו התיישב לבסוף בצפון מדינת ניו יורק בעיירה ביקון, על גדות הדסון, כמאה ק"מ צפונה מניו יורק. רכש שם בניין בית ספר ישן, המוקף בפארק גדול וייסד בו קליניקה פסיכיאטרית פרטית "בית ההבראה ביקון היל" Beacon Hill Sanatorium עם תיאטרון טיפולי ומרכז לימוד. בית ההבראה פעל כמו קהילה טיפולית. עזרה לו מאוד בפרויקט הזה אשה עשירה בשם גרטרודה פרנשו טון, סופרג'יסטית, פעילת שמאל ומיליונרית, אמו של השחקן פרנשו טון.
המטופלים בבית ההבראה התבקשו לשחק (enact) בתיאטרון את חייהם מבעבר וההווה ואת הפנטזיות שלהם על עתידם. ליד המכון הקים גם הוצאה לאור משלו בשם "ביקון האוס" Beacon House.
בבית ההבראה בביקון היל היו מתכנסים תכופות מורנו, ידידיו וחסידי הגותו ומכאן פרצה תורת הפסיכודרמה ויישומה אל כל רחבי העולם.

סוציוגרמה של רשת חברתית, לפי תורתו של מורנו

אמנם לא קיבל מורנו תפקידי פרופסור קבועים באוניברסיטאות אך התאפשר לו להרצות לתקופות קצובות באוניברסיטאות ניו יורק בבית הספר החדש למחקרים חברתיים (1938-1937) ובקולומביה (1940-1939) ולהשתתף באופן פעיל בכנסים ובקונגרסים לפסיכיאטריה.
אחרי גירושיו ב-1936 מביאטריס ביצ'ר, נשא בשנת 1938 לאשה את פלורנס ברידג ( 1912-) ‏ ב-25 שנה צעירה ממנו. מנישואים אלה נולדה לו בשנת 1939 הבת רגינה.
אחרי שבשנת 1934 הנהיג לראשונה את הטיפול בפסיכודרמה בבית החולים הממשלתי סט. אליזבט בעיר וושינגטון, ב-8 ביוני 1941 הוקם בבית חולים זה תיאטרון לפסיכודרמה ונוצרה משרה למטפל בשיטה זו.
בשנות ה-1940 המאוחרות הפסיכודרמה הונהגה כשיטת טיפול במוסדות פסיכיאטריים שונים ברחבי ארצות הברית, למשל בבית חולים פסיכיאטרי בבוסטון ובבתי חולים המיועדים לנכי הצבא האמריקאי בלוס אנג'לס, במדינות קנזס, ארקנסו ועוד.

המכון הסוציומטרי בניו יורק[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1941 פגש מורנו את סלין זרקה טומן (ילידת 1917), יהודיה הולנדית, אז בת 24, שהגיעה מארץ שנכבשה על ידי הנאצים וחיפשה טיפול הולם לאחותה שחלתה במחלה פסיכוטית. זרקה תהפוך ל"מוזה" שלו, יד ימינו בעבודותיו ולאשתו.
ב1942 כבר כתבו את מאמרם המשותף הראשון. יחד איתה ייסד מורנו את ASGPP -החברה האמריקאית לפסיכותרפיה קבוצתית ולפסיכודרמה, הארגון המקצועי הראשון למטפלים בפסיכותראפיה קבוצתית. במסגרת זו הותוו קווי היסוד ללימוד הפורמלי של הפסיכודרמה במכונים לפסיכודרמה.
אז פתח מורנו גם את המכון הסוציומטרי ואת התיאטרון לפסיכודרמה בשדרות פארק 101 (Park Avenue 101) בניו יורק. זה היה מה שכינה מאוחר יותר השלב שלישי בהתפתחות הסוציומטריה. התחיל להציג בערבי סוף שבוע, ססיות פתוחות בפני אנשי מקצועות שונים שהיו סקרנים להכיר את שיטותיו. אלו נמנו דמויות חשובות בהתפתחותה העתידית של הפסיכותרפיה הפרטנית והקבוצתית שמו פריץ פרלס, ס.ה. פוקס (Foulkes) ואריק ברן. מורנו המשיך בפעילות זו עד שנות 1970 המוקדמות. בשנת 1962 העביר את זירתה לכתובת אחרת בניו יורק: 236 West 78th Street. משנת 1945 פרסם את עיתונו השני "סוציאטריה" - "Sociatry", מ-1947 "סוציאטריה - עיתון לטיפול קבוצתי ובין-קבוצתי", שהפך לימים ל"עיתון (ג'ורנל) לטיפול קבוצתי, לפסיכודרמה ולסוציומטריה". בינתיים ביוזמת הנרי מאריי הוקם בשנת 1949 תיאטרון לפסיכודרמה גם באוניברסיטת הרוורד. בשנת 1949 אחרי שהתגרש שנה קודם לכן מפלורנס, התחתן מורנו עם זרקה טומן. בשנת 1952 נולד להם בנם, ג'ונתן.

פעילותו הבינלאומית[עריכת קוד מקור | עריכה]

אחרי מלחמת העולם השנייה פעל מורנו להפצת השימוש בפסיכודרמה בעולם. החל משנת 1950 התחיל סיורים בעולם - בצרפת (1947), בבריטניה, גרמניה, אוסטריה, ספרד, איטליה וצ'כוסלובקיה (1959).

כמו כן שלח את תלמידיו ללמד את תורתו בארצות שונות. החל מ-1957 עמד מורנו בראש מועצה בינלאומית לפסיכותרפיה קבוצתית, שנקראה לאחר מכן האיגוד הבינלואמי לפסיכותרפיה קבוצתית. ב-1961 ייסד אקדמיה כלל-עולמית לפסיכודרמה ולפסיכותרפיה קבוצתית. הקונגרס הבינלאומי הראשון לפסיכודרמה התקיים בשנת 1964 בפריז.
בשנת 1967 נאלץ הזוג להפסיק את עבודתם הטיפולית בקליניקה בביקון אך המשיך יחד עם אשתו את הסמינרים הלימודיים.

בשנת 1973 הקים את האיגוד הבינלאומי לפסיכותראפיה קבוצתית IAGP אך בחר לא להיות יושב ראשו על מנת שייצג את כל המגמות בתחום זה.

יעקב לוי מורנו נפטר ביקון, ניו יורק, ב-14 במאי 1974 אחרי שורה של אירועים מוחיים.

לאחר מותו המשיכה רעייתו, זרקה, את עבודתו. אשה יצירתית ואנרגטית, התמודדה בעצמה עם משבר בריאותי קשה כשחלתה בסרקומה בכתפה הימנית ונאלצה לעבור את כריתתה בשנת 1958

באוגוסט 2000 מכרה אלמנתו את הקליניקה בביקון ועברה לגור בצ'ארלוטסוויל על יד בנם, ג'ונתן מורנו, המכהן כפרופסור לאתיקה רפואית באוניברסיטת וירג'יניה.

בין תלמידיו הבולטים של מורנו נמנים אן-אנסלן שיצנברגר (נולדה 1919) ורימונד קורסיני.

מורשתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

במונוגרפיה "עתידו של עולם האדם" (" The Future of Man's World") תאר מורנו איך פיתח את תורותיו הסוציולוגיות והפסיכולוגיות תוך כדי ניגוד ל"מטריאליזם הכלכלי של מרקס, המטריאליזם הפסיכולוגי של פרויד והמטריאליזם הטכנולוגי" של העידן התעשייתי המודרני. [8] עמדתו, כפי שהציג אותה באוטוביוגרפיה, מבוססת על משולש:

  • א. הספונטניות והיצירתיות הם הכוחות המובילים את התקדמות האדם, ללא תלות במניעים הליבידינליים והסוציו-כלכליים ומעל ומעבר להם. זאת אף על פי שהספונטניות והיצירתיות הן כן פונקציה ונגזרות של מניעים אלה.
  • ב.האהבה והשיתוף ההדדי (mutual sharing) הם עקרונות עבודה הכרחיים בחיים הקבוצתיים. אנחנו מצווים לתת אמון בכוונות שותפינו בני האדם מעבר למה שכופה עלינו הטבע והחוקים.
  • ניתן להגשים קהילה סופר-דינמית המבוססת על העקרונות הנ"ל, על ידי טכניקות פסיכו-סוציאליות חדשות.[9]

השפעותיו על התיאטרון ועל תחום הפסיכודרמה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בין השנים 1950-1960 השפיעו רעיונותיו של מורנו על "קבוצת התיאטרון" (Theatre Group), אולפן שחקנים (Actor's Studio), "התיאטרון החי" (Living Theater). אף בגרמניה בהשראתו פתח פאול פרטנר Paul Pörtner ב"השתתפויות במשחקים" Mitspiele. [10] גם עיצובי הבמה של אסכולת הבאוהאוס הושפעו, לפי קסנתי שוואבינסקי, על ידי תורתו של מורנו. באיטליה בשנות ה-90 פסיכאנליטיקאים לקאניאנים פול וז'ני למואן הביאו לראשונה לפירנצה באכסניית "פורטה רוסה" (שבה התארחו בילדותו מורנו ודודו) גרסה פסיכואנליטית של הפסיכודרמה. בכתב העת האיטלקי "אטי דלה פסיכודרמה" הועלתה סוגיית הקרבה בין רעיונות מורנו ובין אלו של תיאטרון האלתור של לואיג'י פירנדלו. [11]

השפעות פילוסופיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

לפי רוברט וואלדי מאוניברסיטת וינה, תורת המפגש של מורנו ("הזמנה למפגש" 1914) השפיעה על הפילוסופיה של מרטין בובר על היחס "אני-אתה".

כתביו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 1934 - Who shall survive? - על יסודות הסוציומטריה, הפסיכותראפיה הקבוצתית והסמיודרמה.
  • 1946-1961 - Psychodrama, 1-3, New York: Beacon House - ספרו המרכזי על הפסיכודרמה, בו מתוארת הפסיכוסוציולוגיה של היחסים הדינמיים הבינלאומים, בין קבוצות ובין פרטים. כרך א מוקדש לאחיו ויליאם, ובעמודו השני כולל את האמירה: אלהים הוא ספונטניות. והמצוה היא: "תהי ספונטני!". כרך ג דן בהיבטים תאורטיים וטכניים כלליים ובהקשרים מיוחדים כמו פסיכודרמה אצל ילדים ומתבגרים או הפסיכודרמה וההפרעות הנפשיות.
  • פסיכותראפיה קבוצתית: סימפוזיון - דן באתיקה, בהיסטוריה ובמושגיה של שיטה טיפולית זו.
  • Sociometry, Experimental Method and the Science of Society - 1951
  • 1956 - Sociometry and the Science of Man
  • 1960 - The Sociometry Reader
  • 1981 - Soziometrie als experimentelle Methode
  • 1989 - Psychodrama und Soziometrie (ed.J. Fox)
  • 1995 - Autobiographie

ספרים בשיתוף כותבים אחרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Progress in Psychotherapy - סדרה בחמישה כרכים - יצירה קיבוצית של מורנו עם צוות עורכים, בהם פרידה פרום-רייכמן, ובין 1956-1960 גם עם ז'ול מאסרמן
  • 1966 - International Handbook of Group Psychotherapy - עם A.Friedemann, R.Battegay, Zerka Moreno
  • 1964 - The First psychodramatic family - עם אשתו זרקה ועם בנו יונתן מורנו.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Fürst J.(2005) Das Leben und Wirken Jakob Levy Morenos und die Entwicklung des Psychodramas. In: Fürst J., Ottomeyer K., Pruckner H. (Hg): Psychodramatherapie. Ein Handbuch. Facultas Wien
  • Marineau, R. (1989). Jacob Levi Moreno (1889-1974), Routledge, London
  • Peter Weibel (ed) - Beyond art: A Third Culture - a comparative study of cultures, art and science in the 20th century's Austria and Hungary, Springer 2005
  • Biographical detail: article by Lucy Ozarin, Psychiatric News (Volume 38, Number 10), May 16, 2003. Retrieved on December 29, 2007

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Unbenanntes Dokument
  2. ^ (Ancestors and family: the birth of a myth" - R.Marineau -(1989" ע' 4 -6
  3. ^ עדותה של אשתו של מורנו, זרקה, ב Giovanni Boria, Tele, Angeli, Milano 1983 ראה http://www.jacobmoreno.it/#nota2
  4. ^ Moreno, J. (2006) The Deeds of My Father: William L. Moreno British Journal of Psychodrama and Sociodrama Vol. 21, Number 1, pp. 37-
  5. ^ מצוטט על ידי לוסי אוזרין - Lucy Ozarin
  6. ^ www.vpa.mtu.edu/people/rheld/EndlessInnovations/Chapter2TheEuropeanContext.pdf
  7. ^ |http://www.jacobmoreno.it/#nota2] [Anna Ancelin Schützenberger su Moreno
  8. ^ The Future of Man's World, J. L. Moreno, New York Beacon House, Psychodrama Monographs, 1947
  9. ^ The Autobiography of J. L. Moreno, M.D. (Abridged), J. L. Moreno, Moreno Archives, Harvard University, 1985
  10. ^ (Peter Weibel (2005 ע' 529
  11. ^ (Anne Ancelin Schützenberger (2005