ישראל באירוויזיון 1986

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
"יבוא יום"
שיר אירוויזיון בביצוע מוטי גלעדי ושרי צוריאל
מתוך אירוויזיון 1986
מדינה ישראלישראל ישראל
סוגה בלדה עריכת הנתון בוויקינתונים
שפה עברית
אורך 3:10
כתיבה יורם צדוק ומוטי גלעדי[1]
לחן יורם צדוק
כרונולוגיית שירי ישראלישראל ישראל באירוויזיון
"עולה עולה"
(1985)
"יבוא יום"
(1986)
"שיר הבטלנים"
(1987)
שיר באירוויזיון
תהליך הבחירה קדם-אירוויזיון
מקום בגמר 19
ניקוד בגמר 7
1985
1987
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

ישראל השתתפה באירוויזיון 1986 עם השיר "יבוא יום" בביצוע של שרי צוריאל ומוטי גלעדי בעיר ברגן שבנורווגיה.

לפני האירוויזיון[עריכת קוד מקור | עריכה]

קדם אירוויזיון 1986[עריכת קוד מקור | עריכה]

קדם-אירוויזיון 1986 הייתה התחרות לבחירת השיר שייצג את ישראל באירוויזיון 1986, שנערך באותה שנה בברגן, נורווגיה. התחרות התקיימה ב-16 במרץ 1986 בתיאטרון ירושלים, בהנחיית רבקה מיכאלי ודניאל פאר.

בתחרות השתתפו 12 שירים, ומתוכם נבחר השיר "יבוא יום" לייצג את ישראל באירוויזיון. השיר בוצע על ידי הצמד מוטי גלעדי ושרי צוריאל, אשר גברו על שירים שזכו מאוחר יותר להצלחה רבה יותר, ובהם "שביל הבריחה" של ריטה ו"הלוואי" של בעז שרעבי שהגיע למקום האחרון.

בעיתון מעריב פורסם כי ריטה תשיר בקדם את השיר "העיר הגדולה"[2], אך היא שרה את השיר "שביל הבריחה". במהלך הופעתה של ריטה היא הפשילה מעט את הג'קט הצהוב שלבשה וחשפה את כתפה, צעד שנתפס כנועז, מה שעורר הדים רבים לאחר התחרות.

השירים המשתתפים[עריכת קוד מקור | עריכה]

סדר שם המבצע שם השיר מילים לחן עיבוד מקום ניקוד סופי
01 יהודה תמיר נערה זאב טנא קובי אשרת קובי אשרת 5 43
02 שלישיית אדמה לה ולי לאה לופנפלד שמואל צ'יזיק שלמה גרוניך 11 17
03 מירי אלוני כמו האמונה שמוליק קלוסקי אלי סמרי נתן כהן 8 26
04 מוטי גלעדי ושרי צוריאל יבוא יום מוטי גלעדי יורם צדוק יורם צדוק 1 66
05 בועז שרעבי הלוואי אהוד מנור בעז שרעבי ננסי ברנדס 12 1
06 דורון מזר נגני לי בללייקה שמרית אור ננסי ברנדס ננסי ברנדס 2 56
07 ריטה שביל הבריחה מיכל ברנט רמי קלינשטיין רמי קלינשטיין 4 43
08 שולה חן גיטרה אבי קורן רוני וייס רוני וייס 10 17
09 ארבע לב אדום יש אהוד מנור יאיר קלינגר אילן וירצברג 9 24
10 איזולירבנד קפה או תה אבי קורן רוני וייס רוני וייס 6 40
11 צביקה פיק לילה לילה מירית שם אור צביקה פיק ננסי ברנדס 7 27
12 חיים משה לחיים לאה לופנפלד אבי טולדנו ננסי ברנדס 3 46

החלק האומנותי[עריכת קוד מקור | עריכה]

במסגרת החלק האומנותי הופיעה להקת המחול הייצוגית "שלום 86' תל אביב" עם קטעים מתוך המחזמר "כנר על הגג".

בהמשך עלו על הבמה הלהקות הצבאיות עם מחרוזת של הלהיטים העכשוויים שלהן באותה התקופה. את המחרוזת הרכיבו במיוחד לצורך התחרות המוזיקאי אלדד שרים והכוריאוגרף והבמאי צדי צרפתי.

שלב הניקוד[עריכת קוד מקור | עריכה]

ניקוד השירים התבצע על ידי 7 נקודות שיפוט אזוריות המפוזרות ברחבי הארץ.

כל נקודת שיפוט חילקה לשירים נקודות על-פי המדרג הבא: 1, 2, 3, 4, 5, 6, 7, 8, 10 ו-12 נקודות.

שם השיר תל אביב אילת ירושלים רמת הגולן חיפה הרצליה אור עקיבא סה"כ
נערה 6 8 6 3 5 7 8 43
לה ולי 1 1 4 5 6 - - 17
כמו האמונה 5 5 1 6 - 5 4 26
יבוא יום 12 10 10 8 12 8 6 66
הלוואי - - - - - - 1 1
נגני לי בללייקה 7 7 12 4 8 6 12 56
שביל הבריחה 4 12 7 7 7 1 5 43
גיטרה 3 - - - 4 10 - 17
יש 10 2 2 2 3 2 3 24
קפה או תה 8 4 3 10 10 3 2 40
לילה לילה - 6 8 1 1 4 7 27
לחיים 2 3 5 12 2 12 10 46
מגישי הניקוד[עריכת קוד מקור | עריכה]

באירוויזיון[עריכת קוד מקור | עריכה]

מוטי גלעדי ושרי צוריאל היו ה-11 בסדר ההופעה בתחרות, לאחר שווייץ ולפני אירלנד. בתום ההצבעה השיר קיבל 7 נקודות, והגיע למקום ה-19 מתוך 20 מדינות משתתפות. זה היה ההישג הגרוע ביותר של שיר שישראל שלחה לתחרות עד לאותה עת.

נקודות שהוענקו לישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

12 נקודות 10 נקודות 8 נקודות 7 נקודות 6 נקודות
5 נקודות 4 נקודות 3 נקודות 2 נקודות 1 נקודה
שווייץשווייץ שווייץ צרפתצרפת צרפת

נורווגיהנורווגיה נורווגיה

נקודות שהוענקו על ידי ישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

12 נקודות שווייץשווייץ שווייץ
10 נקודות דנמרקדנמרק דנמרק
8 נקודות הולנדהולנד הולנד
7 נקודות פורטוגלפורטוגל פורטוגל
6 נקודות אירלנדאירלנד אירלנד
5 נקודות בלגיהבלגיה בלגיה
4 נקודות לוקסמבורגלוקסמבורג לוקסמבורג
3 נקודות טורקיהטורקיה טורקיה
2 נקודות בריטניהבריטניה בריטניה
1 נקודה יוגוסלביהיוגוסלביה יוגוסלביה

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ "אירופה לשלוש דקות", ערוץ 1
  2. ^ אירית רותם, בלי ויכוחים, באתר מעריב, ‏12 בפברואר 1986