ישראל באירוויזיון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
ישראל באירוויזיון
EuroIsrael.svg
מדינה ישראלישראל  ישראל
רשת שידור IBA‏ (1973-2017)
IPBC‏ (2018-)
השתתפות ראשונה לוקסמבורגלוקסמבורג לוקסמבורג, 1973
זכיות צרפתצרפת פריז, 1978
ישראלישראל ירושלים, 1979
הממלכה המאוחדתהממלכה המאוחדת ברמינגהאם, 1998
פורטוגלפורטוגל ליסבון, 2018
השתתפויות 41
היעדרויות 5
אירוח האירוויזיון ישראלישראל ירושלים, 1979
ישראלישראל ירושלים, 1999
ישראלישראל טרם נקבע, 2019
השתתפות אחרונה פורטוגלפורטוגל ליסבון, 2018

ישראל השתתפה בתחרות האירוויזיון 41 פעמים מאז שהצטרפה לראשונה בשנת 1973, כאשר אילנית נשלחה לייצג אותה בתחרות עם השיר "אי שם". מאז החלה את השתתפותה, ישראל נעדרה מהתחרות 5 פעמים, בשנים 1980, 1984, 1994, 1996 ו-1997, וזכתה בתחרות ארבע פעמים בשנים 1978, 1979, 1998 ו-2018. ישראל היא אחת המדינות היחידות, יחד עם ספרד, לוקסמבורג ואירלנד, שניצחה בתחרות פעמיים ברציפות.

הישגים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ישראל לקחה חלק בתחרות כ-41 פעמים: 4 פעמים מתוכן ישראל זכתה בתחרות, ועל כן, נכון להיום, היא נמצאת במקום השישי בטבלת הזכיות בכל הזמנים של התחרות יחד עם הולנד, כשלפניהן נמצאות אירלנד, שיאנית הניצחונות בתחרות עם שבעה ניצחונות, שוודיה עם שישה ניצחונות ולוקסמבורג, צרפת ובריטניה עם חמישה ניצחונות כל אחת. ישראל ניצחה בתחרות האירוויזיון ארבע פעמים בתולדותיה: לראשונה בשנת 1978 עם השיר "אבניבי" אותו כתבו אהוד מנור ונורית הירש וביצעו יזהר כהן ולהקת "אלפא-ביתא", בפעם השנייה בשנת 1979 עם השיר "הללויה" אותו כתבו שמרית אור וקובי אשרת וביצעו גלי עטרי ולהקת "חלב ודבש", בפעם השלישית בשנת 1998 עם השיר "דיווה" אותו כתב יואב גינאי, הלחין צביקה פיק וביצעה דנה אינטרנשיונל ובפעם הרביעית בשנת 2018 עם השיר "Toy" אותו כתבו דורון מדלי וסתיו בגר וביצעה נטע ברזילי. כ-11 פעמים בתולדותיה ישראל הצליחה להתברג לחמשת המקומות הראשונים בגמר התחרות וכ-20 פעמים היא התברגה לאחד מעשרת המקומות הראשונים בתחרות, כאשר היא התברגה למקום השני פעמיים בתולדותיה - עם השירים "הורה", בביצוע אבי טולדנו ו"חי", ששרה עפרה חזה, פעם אחת הגיעה ישראל למקום השלישי - עם השיר "כאן" של אורנה ומשה דץ. פעמיים בתולדותיה סיימה את התחרות במקום הרביעי - עם השירים "אי שם" של אילנית ו"השקט שנשאר" של שירי מימון. פעמיים התברגה במקום החמישי עם השירים "עולה עולה" של יזהר כהן ו"יום הולדת" של להקת "עדן".

ישראל היא אחת המדינות היחידות בתחרות, יחד עם ספרד, לוקסמבורג ואירלנד, שניצחה בתחרות פעמיים ברציפות.

המקום הגרוע ביותר של ישראל בגמר תחרות אירוויזיון הוא המקום ה-24 עם 4 נקודות בלבד, אליו היא הגיעה בתחרות בשנת 1993 עם השיר "שירו" של שרה'לה שרון ולהקת "שירו". עם זאת, ישראל היא אחת המדינות היחידות שמעולם לא הגיעה למקום האחרון בתחרות ולא סיימה מעולם את גמר התחרות עם אפס נקודות.

מראשית ימיה באירוויזיון ועד סוף שנות ה-90 כמעט תמיד הצליחה ישראל להתברג למקומות מכובדים בתחרות ומצאה עצמה לא מעט פעמים בחלק העליון של הטבלה. המצב השתנה בתחילת שנות ה-2000 שבו לא הצליחה ישראל להתברג למקומות גבוהים ואף כשלה פעמים רבות להעפיל לגמר משלב חצי-הגמר, אך באמצע העשור השני השתפר מצבה של ישראל באירוויזיון והיא הצליחה לעלות לגמר. מאז החלת שלב חצאי-הגמר בשנת 2004 הצליחה ישראל להעפיל לגמר התחרות בשנים 2005, 2008, 2009, 2010, 2015, 2016, 2017 ו-2018. ב-2006 התקבלה ישראל ישירות לגמר בזכות המיקום הגבוה בשנה הקודמת וב-2019 צפויה ישראל להעפיל ישירות לגמר בעקבות ניצחונה בשנה הקודמת. לאחר כארבע שנים רעות (20112014) שבהן לא הצליחה ישראל להעפיל לגמר, הוחלט ב-2015 כי הזמר שייצג את ישראל באירוויזיון ייבחר במסגרת תוכנית המציאות "הכוכב הבא לאירוויזיון" שתשמש כמעין תחליף לתחרות קדם-אירוויזיון. התוכנית הוכיחה את עצמה, ואכן הנציגים שנשלחו דרכה לאירוויזיון הצליחו להעפיל לגמר ואף לסיים במקומות מכובדים. ביניהם, נדב גדג' עם השיר "Golden Boy", שהתמקם במקום ה-9 בגמר ובמקום ה-3 בחצי-הגמר. מראשית השימוש בשלב חצאי-הגמר בשנת 2004, הישגה הטוב ביותר של ישראל בגמר תחרות האירוויזיון עד שנת 2017 היה השיר "השקט שנשאר" שביצעה שירי מימון והתמקם במקום ה-4 בגמר התחרות עם 154 נקודות. הדבר השתנה בשנת 2018 כאשר זכתה ישראל במקום ה-1 עם 529 נקודות עם השיר "Toy" שכתבו דורון מדלי וסתיו בגר וביצעה נטע ברזילי. בשנת 2005 נערכה בקופנהגן, דנמרק, תחרות שיר היובל באירוויזיון, במסגרת חגיגות 50 שנים לקיום התחרות. אולם, השיר הישראלי שלקח חלק בתחרות היובל, "דיווה" של דנה אינטרנשיונל, הגיע רק למקום ה-13 עם 39 נקודות בסיבוב חצי-הגמר בהצבעה של השיר האהוב ביותר בתולדות האירוויזיון.

אירוח תחרות האירוויזיון בשנת 1979 לראשונה בשטחה של ישראל, הייתה אחת מהפקותיה הראשונות של הטלוויזיה הישראלית שצולמו ושודרו בצבע. שידורים בצבע היו נהוגים ברחבי אירופה כבר שנים מספר קודם לכן, אולם הטלוויזיה הישראלית שידרה באותה תקופה בשחור-לבן בלבד, למעט שידורים נדירים שהועברו גם לחו"ל, כמו ביקור נשיא מצרים סאדאת בישראל. לצורך הפקת תחרות האירוויזיון שכרה רשות השידור מצלמות צבעוניות, 65 מיקרופונים וציוד מיוחד אחר, התפאורה נשלטה באמצעות מחשב בטכנולוגיה שיושמה בישראל לראשונה ולקראת האירוע נמכרו טלוויזיות צבעוניות רבות ברחבי המדינה. בתחילת 1979, העריכו כי בישראל כבר היו כ-100 אלף מכשירי טלוויזיה צבעונית.[1]

תהליך בחירת השיר הישראלי[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • בשנים 1973, 1974, 1975, 1977, 1990, 1998, 1999, 2000, 2002 ו-2012 השיר והאמן נבחרו על ידי ועדה פנימית של רשות השידור.
  • בשנים 1976, 1988, 2003, 2004, 2007, 2008, 2009, 2010 ו-2014 השירים והאמן נבחרו על ידי ועדה פנימית ולאחריה בחירה פומבית במשדר מיוחד בין ארבעה שירים שהוצגו על ידי אותו אמן.
  • בשנים 1978 ו-1979 השיר והאמן אשר נשלחו לתחרות נבחרו במסגרת פסטיבל הזמר והפזמון, והדבר חייב את הקדמת הפסטיבל מיום העצמאות לחודשי החורף. גם ב-1980 התכוונה ישראל לשלוח לאירוויזיון את להקת "האחים והאחיות" אשר זכתה בפסטיבל הזמר והפזמון עם השיר "פזמון חוזר", אך בעקבות פרישתה של ישראל נבצרה מהלהקה האפשרות ליטול חלק בתחרות.
  • אירוע קדם-אירוויזיון שבו נבחר שיר אחד מתוך 11 עד 16 שירים, בשיטה דומה לתחרות האירוויזיון עצמה. ביישובים שונים בישראל ישבו צוותי שיפוט והעניקו 1–12 נקודות לעשרת השירים הטובים ביותר בעיניהם כאשר ה"קדם-אירוויזיון" הראשון התקיים בשנת 1981. ברוב השנים הקדם החליף את פסטיבל הזמר והפזמון, אם כי היו שנים בהן נערכו ניסיונות, שלא צלחו, לקיים את שתי התחרויות זאת לצד זאת, כאשר המחשבה שעמדה מאחורי היוזמה הייתה כי יש להפריד בין שירים הנועדו ליטול חלק בתחרות בין-לאומית לבין שירים אשר קהל היעד שלהם הוא ישראלי-מקומי. בכל מקרה, לאחר תחרות פסטיבל הזמר והפזמון של 1980, הוחלט לבטל לחלוטין את התחרות ולהחליפה בתחרות הקדם-אירוויזיון. בשנת 2013 חודש הקדם בפורמט חדש ונוספו לו שלושה משדרי "טרום גמר" ומשדר "גלגל הצלה".
  • החל מ-2015, תחרות הקדם-אירוויזיון בוטלה. הנציג לאירוויזיון נבחר בתוכנית המציאות "הכוכב הבא לאירוויזיון" והשיר עצמו נבחר על ידי ועדה בה חברים נציגי כאן תאגיד השידור הציבורי וחברת ההפקה של "הכוכב הבא". באופן זה נשלחו ארבעת נציגיה האחרונים של ישראל בתחרות: נדב גדג' ב-2015, חובי סטאר ב-2016, אימרי זיו ב-2017 ונטע ברזילי ב-2018.

היעדרויות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ישראל נעדרה מחמש תחרויות אירוויזיון לאורך השנים:

היעדרותה הראשונה של ישראל התרחשה בשנת 1980, שנה אחת לאחר ניצחונה השני בתחרות. באותה שנה, נמנעה ישראל לקחת חלק בתחרות עקב ציון יום הזיכרון. ישראל, אשר ניצחה בתחרות בשנה הקודמת, סירבה לארח את התחרות בפעם השנייה ברציפות עקב בעיות כלכליות של רשות השידור שנגרמו בשל אירוח התחרות ב-1979, ולאחר שרשות השידור נכשלה במציאת מימון לאירוח התחרות, לא הייתה הסכמה לבקשתה להאריך את המועד הסופי. בנוסף, התאריך הסופי של תחרות אירוויזיון 1980 שנקבע על ידי איגוד השידור האירופי, התנגש עם התאריך העברי של יום הזיכרון וישראל החליטה שלא לקחת חלק בתחרות. לאחר פרישת ישראל, הולנד לקחה על עצמה את מלאכת אירוח התחרות במקומה, לאחר שרשות השידור הספרדית סירבה לקחת אחריות על אירוח התחרות (ספרד הגיעה למקום השני ב-1979) ורשות השידור הבריטית סירבה לבקשת איגוד השידור האירופי לארח את התחרות בשטחה מכיוון שאירחה את התחרות כשלוש פעמים בשמונה השנים הקודמות. בפסטיבל הזמר והפזמון של אותה שנה, אשר שימש בשנתיים הקודמות לבחירת השיר שישמש כנציגה של ישראל בתחרות, זכתה להקת "האחים והאחיות" עם השיר "פזמון חוזר", טרם הודיעה רשות השידור על היעדרותה של ישראל, ונבצרה מהלהקה האפשרות לקחת חלק בתחרות. ישראל הקליטה ושידרה את תחרות 1980 במוצאי יום העצמאות של אותה שנה, והיה זה המקרה היחיד בהיסטוריית התחרות עד כה, בו המדינה הזוכה מהשנה הקודמת לא לקחה חלק בתחרות בשנה שאחריה.

היעדרותה השנייה של ישראל מהתחרות התרחשה בשנת 1984, כאשר שוב כמו ב-1980 נמנעה ישראל לקחת חלק בתחרות עקב ציון יום הזיכרון. באותה שנה, נבחרה אילנית לשמש כנציגתה של ישראל בפעם השלישית בתחרות עם השיר "בללייקה", אולם נבצרה מאילנית האפשרות ליטול חלק בתחרות.

היעדרותה השלישית של ישראל התרחשה בשנת 1994 כאשר נבע הדבר מריבוי המדינות שביקשו לקחת חלק בתחרות, דבר שחייב את איגוד השידור האירופי לסנן חלק מהמדינות שביקשו להשתתף בתחרות עקב הישג ירוד בשנה הקודמת וביניהן ישראל.

היעדרותה הרביעית של ישראל התרחשה בשנת 1996, כאשר, שוב, כמו ב-1994, נבע הדבר מריבוי המדינות שביקשו לקחת חלק בתחרות, דבר שחייב את איגוד השידור האירופי לסנן את המדינות שביקשו ליטול חלק בתחרות. שתי שיטות לסינון נקבעו לשם כך: סינון של השירים הפחות טובים ומניעה ממדינות שהישגיהן בשנים קודמות היו נמוכים לקחת חלק בתחרות. בשנת 1996, נבחרה גלית בל כנציגתה של ישראל לתחרות שנערכה באותה השנה באוסלו, נורווגיה, עם השיר "שלום עולם". בל לא הופיעה לבסוף בתחרות האירוויזיון, כיוון שבאותה שנה הוחלט לערוך הצבעה מוקדמת של צוותי שיפוט מכל המדינות שלוקחות חלק על סמך גרסאות מוקלטות של השירים, ולנפות מן התחרות את השירים שהגיעו לשבעת המקומות האחרונים. זאת, כתוצאה מהצורך לנפות את מספרן הגדל של המדינות שביקשו ליטול חלק בתחרות (בשנת 1996 המספר הגיע ל-30 מדינות). ניפוי שיר לאחר שנבחר בתחרות מקומית, תוך השקעת משאבים בארגונה, גרמה אי-נחת בקרב רשתות השידור הלוקחות חלק באירוויזיון, ולפיכך שונתה המדיניות בשנים שלאחר מכן. כדי לפתור מחלוקות, החל משנת 2004 הונהגה שיטת חצאי-גמר.

היעדרותה החמישית והאחרונה של ישראל התרחשה בשנת 1997 עקב ציון יום הזיכרון לשואה ולגבורה. לאחר המקרה, נקבע בחוק שערבי זיכרון לא יחולו עוד במוצאי שבת על מנת למנוע חילול שבת בהכנות לטקסי הזיכרון, אך בשנת 1997 רשות השידור כבר איחרה את מועד ההרשמה לתחרות של אותה שנה, ונאלצה לפרוש. כמו כן, גם הולנד, שמציינת ב-4 במאי מדי שנה את יום הזיכרון לקורבנות מלחמת העולם השנייה, נאלצה להיעדר מהתחרות כשנקבעה לתאריך זה בשנים 1985 ו-1991.

אירוויזיון 2000: להקת "פינג פונג"[עריכת קוד מקור | עריכה]

ישראל, שפתחה את ערב התחרות בשנת 2000, שלחה את להקת "פינג פונג" עם שירם "שמח". בעת הופעתם, הלהקה הניפה את דגל ישראל ודגל סוריה בקריאה לשלום בין שתי האומות על רקע שיחות השלום בין שתי המדינות באותה תקופה. רועי ארד וגיא אסיף, שני אמנים מהלהקה, אף התנשקו למספר שניות בפזמון השיר. על פי התכנון הראשוני, בפזמון החוזר כל המלווים הישראלים באולם התחרות היו אמורים להצטרף לקולות הלהקה ולצעוק "שמח", אולם הלהקה החליטה לשנות את נוסח השיר לשפה האנגלית. הלהקה גרמה פרובוקציה כאשר חברי הלהקה פרסמו כי בכוונתם לעלות לבמה עם דגלי סוריה על מנת להעביר מסר של שלום בין שתי האומות. בנוסף, לדעת רבים, השיר שעסק באישה שחשה רגשי אהבה עזים לגבר סורי היה ילדותי למדי. כמו כן, רשות השידור אסרה עליהם לעלות לבמת התחרות עם דגלי סוריה, אך אלה איימו לחזור לארץ מבלי להופיע בתחרות. בשלב מסוים ביקשה רשות השידור הישראלית מהמארגנים של התחרות לפסול את ישראל בטענה שחברי להקת "פינג פונג" מיצגים את עצמם ולא את מדינת ישראל, אך זה היה מאוחר מדי מבחינה מעשית. בסופו של דבר, בניגוד מוחלט לדרישת רשות השידור, בחרו חברי הלהקה לעלות לבמה עם דגלי סוריה, מה שגרם כעס גדול בישראל. השיר עצמו סיים את התחרות במקום ה-22 עם שבע נקודות בלבד, וכשחברי המשלחת שבו לישראל, הם התקבלו בכעס ורשות השידור הודיעה כי היא דורשת לקבל החזר על כל הוצאות המשלחת, דבר שלא קרה לבסוף. לאחר קיום התחרות, ועדת החינוך, התרבות והספורט של הכנסת התכנסה במיוחד על מנת להבהיר כי הלהקה היא "ביזיון ובושה למדינת ישראל, לרשות השידור ולתרבות הישראלית". אורי פורת, מנכ"ל רשות השידור, אמר כי "'פינג פונג' הם להקה של נוכלים והרשות נפלה קורבן לחבורה של אנשים מופקרים" ועוד הוסיף "החבורה הוליכה אותנו שולל והשאירה אותנו חסרי אונים מול מעשה הונאה".[2] לאחר מכן, הלהקה הוציאה אלבום אחד בשם "בין מוסר לאופנה" בהוצאת הד ארצי, אשר לא זכה לאהדה ברדיו הישראלי.

תגובות בעולם המוסלמי[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • מרוקומרוקו מרוקו "ניצלה" את היעדרותה של ישראל בשנת 1980 ונטלה חלק באירוויזיון עם השיר "بطاقة حب" אותו ביצעה סמירה בן-סעיד. מרוקו, כמו ארצות ערב האחרות, החרימה באותה תקופה את ישראל. הישגה הנמוך בתחרות, המקום ה-18 עם שבע נקודות, כולן מאיטליה, הביא את מרוקו להחלטה שלא לקחת עוד חלק בתחרות, ובין היתר, גם בשל העובדה שישראל נוטלת חלק בתחרות. עד כה, מרוקו היא המדינה האפריקאית היחידה שנטלה חלק בתחרות.
  • ירדןירדן ירדן אומנם מעולם לא נטלה חלק בתחרות עצמה ולא הביעה רצון ליטול בה, אך הטלוויזיה הירדנית נהגה לשדר את התחרות עצמה בשידור חי בקביעות מדי שנה. בכל שנה, שידור הטלוויזיה הירדנית היה נקטע טרם שידור השיר הישראלי וחזר רק לאחריו. בשנת 1978, כאשר הסתבר כי ישראל עומדת לזכות עם השיר "אבניבי", נקטע השידור הירדני בטענה של תקלה טכנית ובמקום הציגו על המרקע תמונות של נרקיסים.[3] לאחר שידור התחרות, סירבה התקשורת הירדנית להכיר בעובדה שישראל ניצחה בתחרות והודיעה כי המנצחת בתחרות היא בלגיה (שהגיעה למקום השני בתחרות).[4] באופן אירוני, גם השידור הישראלי נקטע טרם הכרזת זכיית ישראל בתחרות, כיוון שרשות השידור לא קנתה די זמן שידור באמצעות לוויין, והניצחון שודר בישראל רק למחרת היום. כמו כן, באותן שנים הטלוויזיה הישראלית הייתה בחיתוליה ושידוריה היו בשחור-לבן, ובעקבות כך רבים מהישראלים צפו באירועים בין-לאומיים אשר שודרו בצבע תוך שימוש בצפייה בערוץ של ירדן השכנה. באותה שנה, משום שירדן לא שידרה את השיר הישראלי ורשות השידור לא קנתה מספיק זמן שידור, בערב התחרות, הידיעה על ניצחונה של ישראל הועברה רק בשידורי הרדיו. במהלך שנות ה-80 נהגה הטלוויזיה הירדנית להקרין במהלך השיר הישראלי שקופיות של פרחים או פרסומות, אך בעקבות כינון הסכם השלום בין שתי המדינות התחייבה ירדן להפסיק את החרם הערבי על ישראל והטלוויזיה הירדנית שידרה לראשונה ב-1998 את השיר הישראלי בתחרות ואת הצבעת המדינות בה זכתה ישראל, אולם היא נמנעה משידור תחרות האירוויזיון שנערכה בירושלים ב-1999.
  • תוניסיהתוניסיה תוניסיה, שמעולם לא נטלה חלק בתחרות, התכוונה ליטול חלק בתחרות שנערכה בלונדון כאשר היא מוגרלת להופיע רביעית בסדר השמעת השירים, בין שירן של הולנד ואוסטריה. הסיבה שבגינה תוניסיה לא נטלה חלק לבסוף באירוויזיון מעולם לא אומתה באופן רשמי, אולם לפי השמועות תוניסיה לא רצתה ליטול חלק בתחרות ביחד עם ישראל, שהוחרמה על ידי המדינות המוסלמיות. בשנות ה-2000, רשות השידור של תוניסיה אישרה כי היא לא תיקח חלק בתחרות בעתיד הנראה לעין.[5]
  • טורקיהטורקיה טורקיה החליטה לפרוש מהתחרות ב-1979, כאשר אירוח התחרות התקיים בשטחה של ישראל לאחר ניצחונה ב-1978. היסטוריון התחרות, ג'ון קנדי אוקונר, אמר כי תחילה, רצתה טורקיה ליטול חלק בתחרות, בחרה את השיר "Seviyorum" שישמש כנציגה בתחרות ואף הוגרלה כשיר מספר אחת עשרה בין שירן של ישראל וצרפת, אך לבסוף הוכרחה טורקיה לפרוש מהתחרות תחת לחצן של המדינות המוסלמיות שהתנגדו לקיום התחרות בישראל.
עשרים שנה מאוחר יותר, ב-1999, טורקיה כן נטלה חלק בתחרות שנערכה בישראל.
ב-16 ביוני 2018, כחודש לאחר ניצחונה של ישראל באירוויזיון 2018, טען רה"מ טורקיה, בינאלי ילדרים, כי "ישראל זייפה את הניצחון. הזמרת לא יודעת לשיר, המטרה הייתה להביא את התחרות לירושלים ולסכסך בין הדתות". ילדרים הודיע כי טורקיה, אשר אינה נוטלת חלק בתחרות משנת 2013, "לא תשוב לתחרות שתחל בישראל ב-2019".[6]
  • לבנוןלבנון לבנון, שמעולם לא נטלה חלק בתחרות, רצתה ליטול חלק לראשונה בתחרות בשנת 2005 שנערכה בקייב, אוקראינה, כאשר הזמרת שנבחרה כנציגתה של המדינה הייתה אלין לחוד עם השיר "Quand tout s'enfuit", שהייתה אמורה להופיע בחצי-הגמר של התחרות. בתחילה, לבנון הודיעה כי היא נאלצת לפרוש מהתחרות עקב אילוצים כספיים, והיא הכחישה את כל הדיווחים התקשורתיים לגבי פרישה עקב בעיות פוליטיות עם ישראל. עם זאת, ימים מספר לאחר מכן איגוד השידור האירופי הודיע כי הוא הגיע להבנות עם רשות השידור הלבנונית, ולבנון נכנסה לרשימת המדינות שנוטלות חלק בתחרות. חודשיים טרם קיום התחרות, האתר הרשמי של לבנון באירוויזיון לא ציין את ישראל כאחת המדינות שנוטלות חלק בתחרות, ואיגוד השידור האירופי ביקש מרשות השידור הלבנונית לפתור את העניין אחרת היא לא תוכל לקחת חלק בתחרות. בתגובה, לבנון החליטה להסיר לחלוטין את רשימת המדינות הלוקחות חלק בתחרות. מאוחר יותר, איגוד השידור פנה לרשות השידור הלבנונית על מנת להבטיח כי היא אכן תשדר את השיר הישראלי בתחרות. רשות השידור הלבנונית, Télé Liban, שהייתה אמורה להעביר את התחרות בשידור חי במדינה, סירבה לשדר את השיר הישראלי בטענה כי החוק הלבנוני קורא להחרים את ישראל. מארגני התחרות הבהירו לרשות השידור הלבנונית שהיא תהיה חייבת לשדר את כל השירים במלואם, אחרת לא תוכל ליטול חלק בתחרות, ולכן, ב-18 במרץ 2005, לבנון החליטה לפרוש כאשר הבינה שתצטרך לשדר את השיר הישראלי.[7] לבנון פרשה מהתחרות לאחר סגירת מועד הרשמת המדינות, ולכן היא נקנסה כספית על ידי איגוד השידור האירופי ולא הורשתה ליטול חלק בתחרות האירוויזיון במשך שלוש שנים ברציפות. גם לאחר שהורשתה ליטול חלק בתחרות, היא לא ניסתה ליטול חלק בתחרות האירוויזיון בשנים שלאחר מכן.

ישראלים כנציגיהם של מדינות אחרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מלבד אלה אשר שימשו כנציגיהם של ישראל בתחרות, היו גם אמנים ישראלים אשר יצגו מדינות אחרות.

בשנת 1963, עשר שנים בטרם ישראל החליטה ליטול חלק בתחרות בעצמה ושלוש שנים בטרם הונהגו שידורי טלוויזיה בישראל, יוצגו שתי מדינות על ידי זמרות ישראליות: כרמלה קורן כנציגתה של אוסטריה שסיימה את גמר התחרות במקום השביעי עם 16 נקודות ואסתר עופרים כנציגתה של שווייץ שסיימה במקום השני עם 40 נקודות, בהפרש של שתי נקודות בלבד מהמדינה המנצחת, דנמרק. באותה תחרות, בשלב הצבעת המדינות התרחשה שערורייה כאשר פנתה מנחת התחרות הבריטית, קייטי בויל, אל הדובר הנורווגי, אשר מסר את תוצאות הצבעתו באופן שגוי ובלבל בין מספרי השירים לשמות המדינות. בהקראה הראשונה שמסר הדובר הנורווגי הוא העניק לשווייץ שלוש נקודות ולדנמרק שתי נקודות.[8] המנחה ביקשה מהדובר הנורווגי לקרוא שנית את תוצאות הצבעתו, אך הוא ביקש שתעבור אל צוות השיפוט של המדינה הבאה ותחזור אליו מאוחר יותר. עם תום הצבעת כל המדינות, חזרה המנחה אל הנציג הנורווגי, אולם הניקוד שמסר הפעם היה שונה מזה שמסר לראשונה. בהקראה השנייה שונו נתוני הצבעתו, כאשר הוא העניק ארבע נקודות לדנמרק ונקודה אחת בלבד לשווייץ. על-פי הניקוד שמסר מלכתחילה הייתה שווייץ אמורה לזכות, ואולם הניקוד שמסר בסופו של דבר הכריע את התוצאה לטובתה של דנמרק, ולפיכך, עלה חשד כי חבר השופטים הנורווגי שינה את הצבעתו ברגע האחרון בניגוד לתקנון התחרות. על אף החשד, דיווחו האחרון של הדובר הנורווגי התקבל, והניצחון בתחרות באותה שנה היה של דנמרק עם השיר "Dansevise" של הצמד גרטה ויורגן אינגמן.

בשנת 1986 שימשה כנציגה של אוסטריה הזמרת הישראלית תמנע בראואר, בתו של האמן האוסטרי-ישראלי אריק בראואר, והגיעה למקום ה-18 עם השיר "Die Zeit ist einsam", מקום אחד מעל ישראל, שלא העניקה לה נקודות.

בשנת 2003, כתבה מירית שם אור והלחין צביקה פיק את השיר לאוקראינה, כאשר לקחה חלק לראשונה בתחרות. את השיר "Hasta la Vista" ביצע הזמר אולכסנדר פונומיירוב אשר סיים במקום ה-14 עם 30 נקודות, וישראל העניקה לשיר ארבע נקודות.

בשנת 2005, שימשה כנציגתה של צרפת בגמר האירוויזיון הזמרת ילידת ישראל אורטל מלכה, שסיימה במקום הלפני האחרון עם השיר "Chacun Pense A Soi". ישראל העניקה לשיר 5 נקודות. נציג ישראלי נוסף נרשם לצרפת כאשר בשנת 2016 שימש כנציגה הזמר הישראלי-צרפתי עמיר חדד, שהגיע למקום השישי בגמר התחרות עם השיר "J'ai cherché". חבר השופטים הישראלי העניק לשיר 8 נקודות ובהצבעת הקהל הוענקו לו 12 נקודות. בשנת 2006 הגיעה שווייץ למקום השבעה עשר כשיוצגה על ידי הלהקה "six4one" שבו חברה, בין היתר, הזמרת הישראלית ליאל קולט. ישראל העניקה לשיר 4 נקודות.

בשנת 2017, רוסיה בחרה כנציגה את השיר "Flame Is Burning", אשר נכתב על ידי צוות כותבים ישראלי. עם זאת, מהזמרת יוליה סמוילובה נבצרה האפשרות לקחת חלק בתחרות שהתקיימה באוקראינה כי נאסר על סמוילובה להגיע לאוקראינה למשך שלוש שנים בעקבות הופעתה בחצי האי קרים שנתיים טרם קיום התחרות, והשיר נפסל אוטומטית. עם זאת, סמוילובה נבחרה להופיע באירוויזיון בשנה שלאחר מכן עם השיר "I Won't Break", אשר נכתב בידי הזוג אריה בורשטיין ונטע נמרודי החיים בברלין, יחד עם לאוניד גוטקין.[9]

המוזיקאי הישראלי גיל לואיס הוא אחד הכותבים והמלחינים של השיר שמייצג את בריטניה באירוויזיון 2018, "Storm".[10]

פופולריות התחרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

שיעור הצפייה בתחרות האירוויזיון בישראל נכון לשנת 2018 (באדיבות הוועדה הישראלית למדרוג)

תחרות האירוויזיון פופולרית מאוד בישראל וזוכה לאחוזי צפייה גבוהים, כאשר בעת אירוח התחרות בשטחה של ישראל בשנת 1999 זכה המשדר ל-49.0% רייטינג. בישראל, כמו גם במדינות אחרות, ישנם מעריצי אירוויזיון מושבעים הבקיאים בכל פרטי התחרות לאורך השנים ביניהם מיקומי כל המדינות בכל השנים בטבלה, השירים המופיעים, התלבושות והמנחים. יש מועדונים שעורכים מסיבות אירוויזיון, שבהם מושמעים שירי התחרות לאורך השנים. עם זאת, נמצא כי הפופולריות של התחרות יורדת בקרב הציבור הישראלי, כאשר על פי חלק מהטענות המועלות בנושא, הדבר נובע, לכאורה, מרמת השירים אשר שלחה רשות השידור לתחרות ויש המאשימים את הפוליטיקה של מדינות מזרח אירופה, הדוחקת, לכאורה, את המדינות המערביות והוותיקות בתחרות, ובהן ישראל. כך או כך, מהתחרות בשנת 2005, ירד רייטינג התחרות בשידורי הטלוויזיה בישראל.[11]

אירוע הגמר של אירוויזיון 2018, בו ישראל הייתה מועמדת לניצחון ואכן בסופו ניצחה, גרף נתוני צפייה מרשימים בערוץ כאן 11, ובעת הביצוע הישראלי עמדו נתוני הצפייה על כ-47.9% רייטינג ויותר מ-1.4 מיליון צופים, נתון שיא לערוץ שטרם נראה כמותו מאירוויזיון 1999, בו ישראל הייתה המארחת של התחרות. רגע הכרזתה של ישראל כמנצחת התחרות, קרוב לשעה 02:00 (שעון ישראל), גרף כ-35% רייטינג.[12].

מרדכי שקלאר, מנכ"ל רשות השידור, אמר בראיון לעיתון "ידיעות אחרונות" כי "אני לא חסיד נלהב של האירוויזיון, אני לא זוכר מתי ראיתי את האירוויזיון ולכן ניצלתי את זה שאין תקציב וביטלתי את הקדם. האירוויזיון עצמו, בשל ההיסטוריה שבו והקשרים עם איגוד השידור האירופי, עדיין חשוב לרשות השידור". באותו ראיון הביע שקלאר את דעתו כי "יש לחדש את פסטיבל הזמר והפזמון", אך "בלי קשר לנטילת ישראל בתחרות האירוויזיון".[13] התחרות המשיכה להיות משודרת ברשות השידור, וזאת חרף התנגדותו של מנכ"ל הרשות. בישיבה שהתקיימה אמר יו"ר רשות השידור, אמיר גילת, כי "האירוויזיון הוא אחד מנכסי הרשות, ולא יעלה על הדעת שהיא תוותר עליו. ראוי שרשות השידור, כגוף השידור הציבורי, תמשיך ותייצג את מדינת ישראל בתחרות זו" מנכ"ל הרשות, מרדכי שקלאר, ציין כי היות שדעתו במיעוט, הוא מקבל את דעת הרוב.[14]

ב-2017, לקראת סיום השידורים הרשמי של הערוץ הראשון, השדר הישראלי עופר נחשון נפרד בשידור חי מצופי האירוויזיון כשהשידור עבר אליו עם המילים "תודה לך אירופה על כל רגעי הקסם והזמנים הנפלאים, עובדי רשות השידור מודים לאירוויזיון ונפרדים". הדבר יצר תקרית דיפלומטית כיוון שגופי תקשורת בעולם פרשו את הכרזתו על פרישת הרשות כהכרזה על פרישה סופית של ישראל מהאירוויזיון אחרי 44 שנה.[15][16] מ-2018 שידורי האירוויזיון עברו לתאגיד השידור הישראלי.

המבצעים והשירים שייצגו את ישראל באירוויזיון[עריכת קוד מקור | עריכה]

התפלגות השירים הישראלים לפי שפה, נכון ל-2018
התפלגות המבצעים/ות הישראלים/ישראליות לפי מגדר, נכון ל-2018

Disc Plain yellow dark.svg שורה בצהוב מסמלת ניצחון של המתמודדת באותה תחרות
Plain Disc 40% grey.svg שורה באפור מסמלת תחרות בה המתמודדת הגיעה למקום השני
Disc Plain olive.svg שורה בירוק-זית מסמלת תחרות שבה המתמודדת פרשה ממנה או לא השתתפה

Circle Ochre Solid.svg שורה בחום מסמלת תחרות בה המתמודדת הגיעה למקום השלישי
Disc Plain red.svg שורה באדום מסמלת תחרות בה המתמודדת הגיעה למקום האחרון

שנה מבצע שיר תרגום לאנגלית גמר ניקוד חצי גמר ניקוד
1973 אילנית "אי שם" "Ey Sham" 4 97
1974 כוורת "נתתי לה חיי" "Natati La Khayay" 7 11
1975 שלמה ארצי "את ואני" "At Va'Ani" 11 40
1976 שוקולד מנטה מסטיק "אמור שלום" "Emor Shalom" 6 77
1977 אילנית "אהבה היא שיר לשניים" "Ahava Hi Shir Lishnayim" 11 49
1978 יזהר כהן והאלפא ביתא "אבניבי"[17][18] "A-Ba-Ni-Bi" 1 157
1979 גלי עטרי וחלב ודבש "הללויה" "Hallelujah" 1 125
1980 האחים והאחיות "פזמון חוזר" "Pizmon Chozer" X X
1981 הכל עובר חביבי "הלילה" "Halayla" 7 56
1982 אבי טולדנו "הורה" "Hora" 2 100
1983 עפרה חזה "חי" "Hi" 2 136
1984 אילנית "בללייקה" "Balalaika" X X
1985 יזהר כהן "עולה עולה" "Olé, Olé" 5 93
1986 שרי צוריאל ומוטי גלעדי "יבוא יום" "Yavo Yom" 19 7
1987 דטנר וקושניר "שיר הבטלנים" "Shir Habatlanim" 8 73
1988 ירדנה ארזי "בן אדם" "Ben Adam" 7 85
1989 גילי וגלית "דרך המלך" "Derekh Hamelekh" 12 50
1990 ריטה "שרה ברחובות" "Shara Barkhovot" 18 16
1991 אורנה ומשה דץ "כאן" "Kan" 3 139
1992 דפנה דקל "זה רק ספורט" "Ze Rak Sport" 6 85
1993 שרה'לה שרון & להקת שירו "שירו" "Shiru" 24 4
1995 ליאורה "אמן" "Amen" 8 81
1996 גלית בל "שלום עולם" "Shalom Olam" X X
1998 דנה אינטרנשיונל "דיווה" "Diva" 1 172[19]
1999 עדן "יום הולדת" "Yom Huledet (Happy Birthday)" 5 93
2000 פינג פונג "שמח" "Sameach" 22 7
2001 טל סונדק "אין דבר" "En Davar" 16 25
2002 שרית חדד "נדליק ביחד נר" "Nadlik Beyakhad Ner (Light A Candle)" 12 37
2003 ליאור נרקיס "מילים לאהבה" "Milim La'Ahava" 19 17
2004 דוד ד'אור "להאמין" "Leha'amin" X X 11 57
2005 שירי מימון "השקט שנשאר" "HaSheket SheNish'ar" 4 154 7 158
2006 אדי בטלר "זה הזמן" "Together We Are One" 23 4 X X
2007 טיפקס "כפתור אדום" "Push the Button" X X 24 17
2008 בועז מעודה "כאילו כאן/האש בעינייך" The Fire In Your Eyes" 9 124 5 104
2009 אחינועם ניני[20] ומירה עווד "עינייך/חייבת להיות דרך אחרת" "There Must Be Another Way" 16 53 7 75
2010 הראל סקעת "מילים" "Milim" 14 71 8 71
2011 דנה אינטרנשיונל "דינג דונג" "Ding Dong" X X 15 38
2012 איזבו "Time" "Time" X X 13 33
2013 מורן מזור "רק בשבילו" "Rak bishvilo" X X 14 40
2014 מיי פיינגולד "Same Heart" "Same Heart" X X 14 19
2015 נדב גדג' "Golden Boy" "Golden Boy" 9 97 3 151
2016 חובי סטאר "Made of Stars" "Made of Stars" 14 135 7 147
2017 אימרי זיו "I Feel Alive" "I Feel Alive" 23 39 3 207
2018 נטע ברזילי "Toy" "Toy" 1 529 1 283
2019 המדינה המארחת

היסטורית הצבעות[עריכת קוד מקור | עריכה]

נכון ל-2018:

מס' הנקודות הגבוה ביותר שקיבלה המדינה בגמר
מקום מדינה נקודות
1 שוודיהשוודיה שוודיה 165
2 בריטניהבריטניה בריטניה 155
צרפתצרפת צרפת 153
4 רוסיהרוסיה רוסיה 122
5 ספרדספרד ספרד 120
מס' הנקודות הגבוה ביותר שהעניקה המדינה בגמר
מקום מדינה נקודות
1 צרפתצרפת צרפת 193
2 פינלנדפינלנד פינלנד 160
3 שווייץשווייץ שווייץ 145
4 גרמניהגרמניה גרמניה 141
5 הולנדהולנד הולנד 138
מס' הנקודות הגבוה ביותר שקיבלה המדינה בחצי הגמר
מקום מדינה נקודות
1 שוודיהשוודיה שוודיה 202
2 רומניהרומניה רומניה 182
3 רוסיהרוסיה רוסיה 158
4 בריטניהבריטניה בריטניה 155
צרפתצרפת צרפת 153
מס' הנקודות הגבוה ביותר שהעניקה המדינה בחצי הגמר
מקום מדינה נקודות
1 צרפתצרפת צרפת 240
2 פינלנדפינלנד פינלנד 209
3 שווייץשווייץ שווייץ 192
4 גרמניהגרמניה גרמניה 190
5 הולנדהולנד הולנד 185

אירוח האירוויזיון[עריכת קוד מקור | עריכה]

שנה העיר המארחת מקום התחרות מנחים
1979 ישראלישראל ירושלים בנייני האומה גמר: ירדנה ארזי ודניאל פאר
1999 ישראלישראל ירושלים בנייני האומה גמר: יגאל רביד, סיגל שחמון ודפנה דקל
2019 ישראלישראל חצאי גמר וגמר:

המנצחים[עריכת קוד מקור | עריכה]

שנה מנצח
1973 נורית הירש
1974 יוני רכטר
1975 אלדד שרים
1976 מתי כספי
1977 אלדד שרים
1978 נורית הירש
1979 קובי אשרת
1981 אלדד שרים
1982 ננסי ברנדס
1983
1985 קובי אשרת
1986 יורם צדוק
1987 קובי אשרת
1988 אלדד שרים
1989 שייקה פייקוב
1990 רמי לוין
1991 קובי אשרת
1992
1993 אמיר פרוהליך
1995 גדי גולדמן

מגישי הניקוד ושדרני הרדיו מטעם ישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

שנה מגיש שדרן
1973 אין מגיש אין שדרן
1974 יצחק שמעוני
1975
1976
1977
1978
1979 דן כנר יורם ארבל
1981 אין שדרן
1982 יצחק שמעוני
1983
1985
1986
1987
1988
1989
1990
1991
1992 דניאל פאר
1993 דני רופ דניאל פאר
1995 דניאל פאר אין שדרן
1998 יגאל רביד
1999 יואב גינאי
2000
2001
2002 מיכל זוארץ
2003
2004 מרב מילר
2005 דנה הרמן
2006
2007 ג'ייסון דנינו-הולט
2008 נועה ברק וושלר
2009 עופר נחשון
2010
2011
2012
2013
2014
2015
2016
2017
2018 לוסי איוב חצי-גמר ראשון: אסף ליברמן ושיר ראובן
חצי-גמר שני: גואל פינטו ואיתי הרמן
גמר: ארז טל ועידית הרשקוביץ
2019

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא ישראל באירוויזיון בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ בועז עופריהכסף הקל של האנטי מחיקון, מעריב, 14 בפברואר 1979
  2. ^ "`פינג פינג` הם להקה של נוכלים", באתר ynet, 31 במאי 2000
  3. ^ Eurovision's top ten worst scandals באתר http://cphpost.dk,‏ 16 במאי 2013
  4. ^ עם שכפ"ץ ופאייטים: השערוריות הפוליטיות של האירוויזיון, באתר ynet, 26 במרץ 2017
  5. ^ Tunisia in Eurovision Song Contest באתר eurovisionfamily.tv,‏ 11 במאי 2009
  6. ^ איתמר אייכנר, טורקיה מאשימה: ישראל זייפה את הניצחון באירוויזיון, באתר ynet, 16 ביוני 2018
  7. ^ לבנון פרשה מהאירוויזיון "בגלל ישראל", באתר ynet, 18 במרץ 2005
  8. ^ באותה תקופה, כמות הנקודות הגדולה ביותר שניתן היה להעניק למדינה היה חמש נקודות.
  9. ^ דניאל דונקלמן, "הקאמבק של רוסיה": פרק נוסף באופרת הסבון של האירוויזיון, באתר כאן – תאגיד השידור הישראלי, 13 במרץ 2018
  10. ^ סתיו זיו, השגריר שלנו בבריטניה, באתר כאן – תאגיד השידור הישראלי, 10 במרץ 2018
  11. ^ רייטינג שבועי: האירוויזיון מחוץ לעשירייה, באתר ynet, 13 במאי 2007
  12. ^ נתוני הצפייה באירוויזיון 2018 שברו שיאים, מאקו, ‏13 למאי 2018
  13. ^ "ידיעות אחרונות", המוסף לשבת, 8 בדצמבר 2006
  14. ^ רשות השידור: האירוויזיון נשאר אצלנו - אך ללא "קדם אירוויזיון"
  15. ^ Jill Robinson, END OF AN ERA - Israel quits Eurovision 2017 live on air after 44 years, The Sun
  16. ^ אירוויזיון 2017: הפרידה מרשות השידור פורשה בעולם כפרישת ישראל מהתחרות, באתר הארץ
  17. ^ הפזמון החוזר של השיר כתוב בשפת הבי"ת ופירושו "אני אוהב אותך".
  18. ^ השיר קיבל בגמר התחרות כחמש פעמים ברציפות שתיים עשרה נקודות, שיא אירוויזיון ישראלי שהחזיק כשלושים ושתיים שנה עד לניצחונה של נורווגיה ב-2010.
  19. ^ בשנת 1998 ספרד העניקה, במהלך שידור התחרות, שתיים עשרה נקודות לישראל ועשר נקודות לנורווגיה. לאחר שידור התחרות, נודע כי השדרן הספרדי העניק, שלא בצדק, שתיים עשרה נקודות לישראל. הטעות תוקנה, גרמניה קיבלה שתיים עשרה נקודות מספרד במקום ישראל ושבע נקודות יותר מנורווגיה. לאחר תיקון הטעות, ישראל ונורווגיה קיבלו שתי נקודות פחות משצוין במהלך שידור התחרות, וקרואטיה, מלטה, פורטוגל, בריטניה, הולנד, בלגיה, אסטוניה וטורקיה קיבלו, כל אחת, נקודת אחת פחות משצוין במהלך שידור התחרות. התיקון לא השפיע על ניצחונה של ישראל והשיר המנצח נותר על כנו.
  20. ^ אחינועם ניני לא הופיעה בתחרות בשמה, אלא השתמשה בשם הבמה שלה "Noa".
תחרות הזמר של האירוויזיון
תחרויות
תחרות הזמר של האירוויזיון 1956195719581959196019611962196319641965196619671968196919701971197219731974197519761977197819791980198119821983198419851986198719881989199019911992199319941995199619971998199920002001200220032004200520062007200820092010201120122013201420152016201720182019
אירוויזיון הילדים 2003200420052006200720082009201020112012201320142015201620172018
אירוויזיון אסיה 2018
ראו גם שיר היובל באירוויזיון (2005)המיטב של האירוויזיון (2006)הלהיטים הגדולים של האירוויזיון (2015)
Eurovision Song Contest logo.svg
מדינות
מדינות משתתפות אוסטריהאוסטרליהאוקראינהאזרבייג'ןאיטליהאיסלנדאירלנדאלבניהאסטוניהארמניהבולגריהבלארוסבלגיהגאורגיהגרמניהדנמרקהולנדהונגריההממלכה המאוחדתיווןישראללטביהליטאמולדובהמונטנגרומלטהמקדוניהנורווגיהסלובניהסן מרינוספרדסרביהפוליןפורטוגלפינלנדצ'כיהצרפתקפריסיןקרואטיהרומניהרוסיהשוודיהשווייץ
מדינות שפרשו אנדורהבוסניה והרצגובינהטורקיהלוקסמבורגמונקומרוקוסלובקיה
מדינות לשעבר יוגוסלביהסרביה ומונטנגרו
ראו גם מדינות שלא משתתפות באירוויזיון
זוכים
שנות החמישים שווייץשווייץ ליס אסיההולנדהולנד קורי ברוקןצרפתצרפת אנדרה קלאבוהולנדהולנד טדי סחולטן
שנות השישים צרפתצרפת ז'קלין בואייהלוקסמבורגלוקסמבורג ז'אן-קלוד פסקלצרפתצרפת איזבל אוברהדנמרקדנמרק גרטה ויורגן אינגמןאיטליהאיטליה ג'יליולה צ'ינקווטילוקסמבורגלוקסמבורג פראנס גלאוסטריהאוסטריה אודו יורגנסבריטניהבריטניה סנדי שוספרד (1945-1977)ספרד (1945-1977) מסיאלצרפתצרפת פרידה בוקארההולנדהולנד לני קורבריטניהבריטניה לולוספרד (1945-1977)ספרד (1945-1977) סלומה
שנות השבעים אירלנדאירלנד דנהמונקומונקו סבריןלוקסמבורגלוקסמבורג ויקי לאנדרוסלוקסמבורגלוקסמבורג אן-מארי דודשוודיהשוודיה אבבאהולנדהולנד טיץ' איןבריטניהבריטניה אחוות האדםצרפתצרפת מארי מריםישראלישראל יזהר כהן ולהקת אלפא-ביתאישראלישראל גלי עטרי וחלב ודבש
שנות השמונים אירלנדאירלנד ג'וני לוגןבריטניהבריטניה באקס פיזגרמניהגרמניה ניקוללוקסמבורגלוקסמבורג קורין הרמסשוודיהשוודיה הרייסנורווגיהנורווגיה בוביסוקס!בלגיהבלגיה סנדרה קיםאירלנדאירלנד ג'וני לוגןשווייץשווייץ סלין דיוןיוגוסלביהיוגוסלביה ריווה
שנות התשעים איטליהאיטליה טוטו קוטוניושוודיהשוודיה קרולהאירלנדאירלנד לינדה מרטיןאירלנדאירלנד ניב קבאנהאירלנדאירלנד פול הרינגטון וצ'ארלי מקגטיגןנורווגיהנורווגיה סיקרט גארדןאירלנדאירלנד איימר קוויןבריטניהבריטניה קתרינה והגליםישראלישראל דנה אינטרנשיונלשוודיהשוודיה שארלוט נילסן
העשור הראשון של המאה ה-21 דנמרקדנמרק האחים אולסןאסטוניהאסטוניה טאנל פדאר, דייב בנטון ו-2XLלטביהלטביה מארי אןטורקיהטורקיה סרטאב ארנראוקראינהאוקראינה רוסלנהיווןיוון הלנה פפאריזופינלנדפינלנד לורדיסרביהסרביה מריה שריפוביץ'רוסיהרוסיה דימה בילאןנורווגיהנורווגיה אלכסנדר ריבאק
העשור השני של המאה ה-21 גרמניהגרמניה לנה מאייר-לנדרוטאזרבייג'ןאזרבייג'ן אל וניקישוודיהשוודיה לורןדנמרקדנמרק אמילי דה פורסטאוסטריהאוסטריה קונצ'יטה וורסטשוודיהשוודיה מונס סלמרלובאוקראינהאוקראינה ג'מאלהפורטוגלפורטוגל סלבדור סובראלישראלישראל נטע ברזילי