ישראל באירוויזיון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
ישראל באירוויזיון
EuroIsrael.svg
מדינה ישראלישראל  ישראל
רשת שידור IBA (1973-2017)
כאן (2018-)‎
השתתפות ראשונה לוקסמבורגלוקסמבורג לוקסמבורג, 1973
זכיות צרפתצרפת פריז, 1978
ישראלישראל ירושלים, 1979
הממלכה המאוחדתהממלכה המאוחדת ברמינגהאם, 1998
השתתפויות 40
היעדרויות 5
אירוח האירוויזיון ישראלישראל ירושלים, 1979
ישראלישראל ירושלים, 1999
השתתפות אחרונה אוקראינהאוקראינה קייב, 2017

ישראל לקחה חלק באירוויזיון 40 פעמים משהצטרפה לתחרות בשנת 1973 כאשר אילנית נשלחה כנציגתה בתחרות עם השיר "אי שם". ישראל נעדרה מהתחרות 5 פעמים בשנים 1980, 1984, 1994, 1996 ו-1997 וזכתה בתחרות שלוש פעמים בשנים 1978, 1979 ו-1998. ישראל היא אחת המדינות היחידות, יחד עם ספרד, לוקסמבורג ואירלנד, שניצחה בתחרות פעמיים ברציפות.

הישגים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ישראל לקחה חלק בתחרות כ-40 פעמים: 3 פעמים מתוכן ישראל זכתה בתחרות, ועל כן, נכון להיום, היא נמצאת במקום החמישי בטבלת הזכיות של התחרות יחד עם דנמרק ונורווגיה, כשלפניהן נמצאות אירלנד, שיאנית הניצחונות בתחרות עם שבעה ניצחונות, שוודיה עם שישה ניצחונות, לוקסמבורג, צרפת ובריטניה עם חמישה ניצחונות והולנד עם ארבעה ניצחונות בתחרות. ישראל ניצחה בתחרות האירוויזיון כשלוש פעמים בתולדותיה: לראשונה בשנת 1978 עם השיר "אבניבי" אותו כתבו אהוד מנור ונורית הירש וביצעו יזהר כהן ולהקת "אלפא-ביתא", בפעם השנייה בשנת 1979 עם השיר "הללויה" אותו כתבו שמרית אור וקובי אשרת וביצעו גלי עטרי ולהקת "חלב ודבש" ובפעם השלישית בשנת 1998 עם השיר "דיווה" אותו כתב יואב גינאי, הלחין צביקה פיק וביצעה דנה אינטרנשיונל. כ-10 פעמים בתולדותיה ישראל הצליחה להתברג לחמשת המקומות הראשונים בגמר התחרות וכ-9 פעמים היא התברגה לאחד מעשרת המקומות הראשונים בתחרות, כאשר היא התברגה למקום השני פעמיים בתולדותיה עם השירים "הורה" של אבי טולדנו ו"חי" של עפרה חזה, פעם אחת התברגה למקום השלישי עם השיר "כאן" של אורנה ומשה דץ, פעמיים בתולדותיה היא התברגה למקום הרביעי עם השירים "אי שם" של אילנית ו"השקט שנשאר" של שירי מימון ופעמיים התברגה למקום החמישי עם השירים "עולה עולה" של יזהר כהן ו"יום הולדת" של להקת "עדן", כאשר שני השירים האחרונים קיבלו בגמר התחרות 93 נקודות. כמו כן, ישראל היא אחת המדינות היחידות בתחרות, יחד עם ספרד, לוקסמבורג ואירלנד, שניצחה בתחרות פעמיים ברציפות. הישגה הגרוע ביותר של ישראל בגמר תחרות אירוויזיון הוא המקום ה-24 עם 4 נקודות אליו היא הגיעה פעם אחת בתולדותיה בתחרות בשנת 1993 עם השיר "שירו" של שרה'לה שרון ולהקת "שירו". עם זאת, ישראל היא אחת המדינות היחידות שמעולם לא הגיעה למקום האחרון בתחרות ולא סיימה מעולם את גמר התחרות עם אפס נקודות.

מראשית ימיה בתחרות ועד סוף שנות ה-90, ישראל כמעט תמיד הצליחה להתברג למקומות מכובדים בתחרות ומצאה עצמה לא מעט פעמים בראשית הטבלה. המצב השתנה בתחילת שנות ה-2000 כאשר ישראל לא הצליחה להתברג למקומות גבוהים בתחרות ואף כשלה פעמים רבות להעפיל לגמר התחרות משלב חצי-הגמר. בשנים האחרונות, מצבה של ישראל בתחרות השתפר והיא מצליחה לעלות לגמר התחרות משלב חצי-הגמר כאשר מהחלת שלב חצאי-הגמר בשנת 2004 ישראל הצליחה להפעיל לגמר התחרות כשמונה פעמים בתולדותיה בשנים 2005, 2006, 2008, 2009, 2010, 2015, 2016 ו-2017. לאחר כארבע שנים רעות בהן ישראל לא הצליחה להעפיל לגמר התחרות בין השנים 2011-2014, הוחלט כי האמן שישמש כנציגה של ישראל בתחרות יבחר במסגרת תוכנית המציאות "הכוכב הבא לאירוויזיון" שתשמש כמעין תחליף לתחרות קדם-אירוויזיון. התכנית הוכיחה את עצמה, ואכן הנציגים שנשלחו לתחרות דרכה הצליחו להעפיל לגמר התחרות וגם להתמקם במקומות מכובדים, ביניהם נדב גדג' עם השיר "Golden Boy" שהתמקם במקום ה-9 בגמר התחרות ובמקום ה-3 בחצי-הגמר של התחרות, המיקום הגבוה ביותר של ישראל בחצאי-הגמר של התחרות. מהחלת שלב חצאי-הגמר בשנת 2004, הישגה הטוב ביותר של ישראל בגמר תחרות אירוויזיון הוא המקום ה-4 עם 154 נקודות אליו היא הגיעה פעם אחת בתחרות בשנת 2005 עם השיר "השקט שנשאר" אותו כתבו פיני ארונבייב ואייל שחר וביצעה שירי מימון. בשנת 2005 נערכה בקופנהגן, דנמרק, תחרות שיר היובל באירוויזיון, במסגרת חגיגות 50 שנים לקיום התחרות. אולם, השיר הישראלי שלקח חלק בתחרות היובל, "דיווה" של דנה אינטרנשיונל, הגיע רק למקום ה-13 עם 39 נקודות בסיבוב חצי-הגמר בהצבעה של השיר האהוב ביותר בתולדות האירוויזיון.

אירוח תחרות האירוויזיון בשנת 1979 לראשונה בשטחה של ישראל, הייתה אחת מהפקותיה הראשונות של הטלוויזיה הישראלית שצולמו ושודרו בצבע. שידורים בצבע היו נהוגים ברחבי אירופה כבר שנים מספר קודם לכן, אולם הטלוויזיה הישראלית שידרה באותה תקופה בשחור-לבן בלבד, למעט שידורים נדירים שהועברו גם לחו"ל, כמו ביקור נשיא מצרים סאדאת בישראל. לצורך הפקת תחרות האירוויזיון שכרה רשות השידור מצלמות צבעוניות, 65 מקרופונים וציוד מיוחד אחר, התפאורה נשלטה באמצעות מחשב בטכנולוגיה שיושמה בישראל לראשונה ולקראת האירוע נמכרו טלוויזיות צבעוניות רבות ברחבי המדינה. בתחילת 1979, העריכו כי בישראל כבר היו כ-100 אלף מכשירי טלוויזיה צבעונית.[1]

תהליך בחירת השיר הישראלי[עריכת קוד מקור | עריכה]

היעדרויות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ישראל נעדרה מחמש תחרויות אירוויזיון לאורך השנים:

היעדרותה הראשונה של ישראל התרחשה בשנת 1980, שנה אחת לאחר ניצחונה השני בתחרות. באותה שנה, נמנעה ישראל לקחת חלק בתחרות עקב ציון יום הזיכרון. ישראל, אשר ניצחה בתחרות אשתקד, סירבה לארח את התחרות בפעם השנייה ברציפות עקב בעיות כלכליות של רשות השידור שנגרמו בשל אירוח התחרות אשתקד, ולאחר שרשות השידור נכשלה במציאת מימון לאירוח התחרות, לא הייתה הסכמה לבקשתה להאריך את המועד הסופי. בנוסף, התאריך הסופי של תחרות 1980 שנקבע על ידי איגוד השידור האירופי, התנגש עם התאריך העברי של יום הזיכרון, ישראל החליטה שלא לקחת חלק בתחרות והולנד לקחה על עצמה את מלאכת אירוח התחרות במקום ישראל, לאחר שרשות השידור הספרדית סירבה לקחת אחריות על אירוח התחרות (ספרד הגיעה למקום השני ב-1979) ורשות השידור הבריטית סירבה לבקשת איגוד השידור האירופי לארח את התחרות בשטחה מכיוון שאירחה את התחרות כשלוש פעמים בשנים הקודמות. בפסטיבל הזמר והפזמון של אותה שנה, אשר שימש בשנתיים הקודמות לבחירת השיר שישמש כנציגה של ישראל בתחרות, זכתה להקת "האחים והאחיות" עם השיר "פזמון חוזר", טרם הודיעה רשות השידור על היעדרותה של ישראל, ונבצרה מהלהקה האפשרות לקחת חלק בתחרות. ישראל הקליטה ושידרה את תחרות 1980 במוצאי יום העצמאות של אותה שנה, והיה זה המקרה היחיד בהיסטוריית התחרות, עד היום, שבו המדינה הזוכה מהשנה הקודמת לא לקחה חלק בתחרות בשנה שאחריה.

היעדרותה השנייה של ישראל מהתחרות התרחשה בשנת 1984, כאשר נמנעה ישראל לקחת חלק בתחרות עקב ציון יום הזיכרון לשואה ולגבורה. באותה שנה, נבחרה אילנית לשמש כנציגתה של ישראל בפעם השלישית בתחרות עם השיר "Balalaika", אולם נבצרה מאילנית האפשרות ליטול חלק בתחרות.

היעדרותה השלישית של ישראל התרחשה בשנת 1994 כאשר נבע הדבר מריבוי המדינות שביקשו לקחת חלק בתחרות, דבר שחייב את איגוד השידור האירופי לסנן את המדינות שביקשו ליטול חלק בתחרות, וביניהן ישראל.

היעדרותה הרביעית של ישראל התרחשה בשנת 1996, כאשר, שוב, כמו ב-1994, נבע הדבר מריבוי המדינות שביקשו לקחת חלק בתחרות, דבר שחייב את איגוד השידור האירופי לסנן את המדינות שביקשו ליטול חלק בתחרות. שתי שיטות לסינון נקבעו לשם כך: סינון של השירים הפחות טובים ומניעה ממדינות שהישגיהן בשנים קודמות היו נמוכים לקחת חלק בתחרות. בשנת 1996, נבחרה גלית בל כנציגתה של ישראל לתחרות שנערכה באותה השנה באוסלו, נורווגיה, עם השיר "שלום עולם". בל לא הופיעה לבסוף בתחרות האירוויזיון, כיוון שבאותה שנה הוחלט לערוך הצבעה מוקדמת של צוותי שיפוט מכל המדינות שלוקחות חלק על סמך גרסאות מוקלטות של השירים, ולנפות מן התחרות את השירים שהגיעו לשבעת המקומות האחרונים. זאת, כתוצאה מהצורך לנפות את מספרן הגדל של המדינות שביקשו ליטול חלק בתחרות (בשנת 1996 המספר הגיע ל-30 מדינות). ניפוי שיר לאחר שנבחר בתחרות מקומית, תוך השקעת משאבים בארגונה, גרמה אי-נחת בקרב רשתות השידור הלוקחות חלק באירוויזיון, ולפיכך שונתה המדיניות בשנים שלאחר מכן. כדי לפתור מחלוקות, החל משנת 2004 הונהגה שיטת חצאי-גמר.

היעדרותה החמישית והאחרונה של ישראל התרחשה בשנת 1997, שוב, מאותה הסיבה בה נעדרה בשנת 1984, עקב ציון יום הזיכרון לשואה ולגבורה. לאחר המקרה, נקבע בחוק שערבי זיכרון לא יחולו עוד במוצאי שבת על מנת למנוע חילול שבת בהכנות לטקסי הזיכרון, אך בשנת 1997 רשות השידור כבר איחרה את מועד ההרשמה לתחרות של אותה שנה, ונאלצה לפרוש. כמו כן, גם הולנד, שמציינת ב-4 במאי מדי שנה את יום הזיכרון לקורבנות מלחמת העולם השנייה, נאלצה להיעדר מהתחרות כשנקבעה לתאריך זה בשנים 1985 ו-1991.

אירוויזיון 2000: להקת "פינג פונג"[עריכת קוד מקור | עריכה]

ישראל, שפתחה את ערב התחרות בשנת 2000, שלחה את להקת "פינג פונג" עם שירם "שמח". בעת הופעתם, הלהקה הניפה את דגלי ישראל וסוריה בקריאה לשלום בין שתי האומות ורועי ארד וגיא אסיף, שני אמנים מהלהקה אף התנשקו למספר שניות בפזמון השיר. על פי התכנון הראשוני, בפזמון החוזר כל המלווים הישראלים באולם התחרות היו אמורים להצטרף לקולות הלהקה ולצעוק "שמח", אולם הלהקה החליטה לשנות את נוסח השיר לשפה האנגלית. הלהקה גרמה פרובוקציה כאשר חברי הלהקה פרסמו כי בכוונתם לעלות לבמה עם דגלי סוריה על מנת להעביר מסר של שלום בין שתי האומות. בנוסף, לדעת רבים, השיר שעסק באישה שחשה רגשי אהבה עזים לגבר סורי היה ילדותי למדי. כמו כן, רשות השידור אסרה עליהם לעלות לבמת התחרות עם דגלי סוריה, אך אלה איימו לחזור לארץ מבלי להופיע בתחרות. בשלב מסוים ביקשה רשות השידור הישראלית מהמארגנים של התחרות לפסול את ישראל בטענה שחברי להקת "פינג פונג" מיצגים את עצמם ולא את מדינת ישראל, אך זה היה מאוחר מדי מבחינה מעשית. בסופו של דבר, בניגוד מוחלט לדרישת רשות השידור, בחרו חברי הלהקה לעלות לבמה עם דגלי סוריה, מה שגרם כעס גדול בישראל. השיר עצמו סיים את התחרות במקום ה-22 עם שבע נקודות בלבד, וכשחברי המשלחת שבו לישראל, הם התקבלו בכעס ורשות השידור הודיעה כי היא דורשת לקבל החזר על כל הוצאות המשלחת, דבר שלא קרה לבסוף. לאחר קיום התחרות, 'ועדת החינוך, התרבות והספורט' של הכנסת התכנסה במיוחד על מנת להבהיר כי הלהקה היא "ביזיון ובושה למדינת ישראל, לרשות השידור ולתרבות הישראלית" ואורי פורת מנכ"ל רשות השידור אמר כי "'פינג פונג' הם להקה של נוכלים והרשות נפלה קורבן לחבורה של אנשים מופקרים".[2] לאחר מכן, הלהקה הוציאה אלבום אחד בשם "בין מוסר לאופנה" בהוצאת הד ארצי, אשר לא זכה לאהדה ברדיו הישראלי.

תגובות בעולם הערבי[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1980 "ניצלה" מרוקו את היעדרותה של ישראל ונטלה חלק באירוויזיון עם השיר "بطاقة حب" אותו ביצעה סמירה בן-סעיד. מרוקו, כמו ארצות ערב האחרות, החרימה באותה תקופה את ישראל. הישגה הנמוך בתחרות, המקום ה-18 עם שבע נקודות, כולן מאיטליה, הביא את מרוקו להחלטה שלא לקחת עוד חלק בתחרות, ובין היתר, גם בשל העובדה שישראל נוטלת חלק בתחרות.

ירדן אומנם לא נטלה חלק מעולם בתחרות עצמה ולא הביעה רצון ליטול בה, אך הטלוויזיה הירדנית נהגה לשדר את התחרות עצמה בשידור חי בקביעות מדי שנה. בכל שנה, שידור הטלוויזיה הירדנית היה נקטע טרם שידור השיר הישראלי וחזר רק לאחריו. בשנת 1978, כשהסתבר כי ישראל עומדת לזכות עם השיר "אבניבי", נקטע השידור הירדני בטענה של תקלה טכנית ובמקום הציגו תמונות של פרחים. לאחר שידור התחרות, סירבה התקשורת הירדנית להכיר בעובדה שישראל ניצחה בתחרות, והודיעה כי המנצחת בתחרות היא בלגיה (שהגיעה למקום השני בתחרות).[3] באופן אירוני, גם השידור הישראלי נקטע טרם הכרזת זכיית ישראל בתחרות, כיוון שרשות השידור לא קנתה די זמן שידור באמצעות לוויין, והניצחון שודר בישראל רק למחרת היום. במהלך שנות ה-80 נהגה הטלוויזיה הירדנית להקרין במהלך השיר הישראלי שקופיות של פרחים או פרסומות, אך בעקבות הסכם השלום בין שתי המדינות, שידרה הטלוויזיה הירדנית ב-1998 לראשונה את השיר הישראלי בתחרות ואת הצבעת המדינות בה זכתה ישראל, אך היא נמנעה משידור תחרות האירוויזיון שנערכה בירושלים שנה מאוחר יותר.

תוניסיה, שמעולם לא לקחה חלק בתחרות, התכוונה ליטול חלק בתחרות שנערכה בלונדון כאשר היא מוגרלת להופיע רביעית בסדר השמעת השירים, בין שירן של הולנד ואוסטריה. הסיבה שבגינה תוניסיה לא נטלה חלק לבסוף באירוויזיון מעולם לא אומתה באופן רשמי, אולם לפי השמועות תוניסיה לא רצתה ליטול חלק בתחרות ביחד עם ישראל, שהוחרמה על ידי המדינות המוסלמיות. בשנים האחרונות, רשות השידור של תוניסיה אישרה כי היא לא תיקח חלק בתחרות "בעתיד הנראה לעין".[4]

טורקיה החליטה לפרוש מהתחרות בשנת 1979, כאשר אירוח התחרות התקיים בשטחה של ישראל. היסטוריון התחרות, ג'ון קנדי אוקונר, אמר בספרו The Eurovision Song Contest – The Official History כי תחילה, רצתה טורקיה ליטול חלק בתחרות, בחרה את השיר "Seviyorum" שישמש כנציגה בתחרות ואף הוגרלה להיות שיר מספר אחת עשרה בין שירן של ישראל וצרפת, אך לבסוף הוכרחה טורקיה לפרוש מהתחרות תחת לחצן של המדינות המוסלמיות שהתנגדו לקיום התחרות בישראל.

לבנון, שמעולם לא לקחה חלק בתחרות, רצתה לקחת חלק לראשונה בתחרות בשנת 2005 שנערכה בקייב, אוקראינה, כאשר הזמרת שנבחרה כנציגתה של המדינה הייתה אלין לחוד עם השיר "Quand tout s'enfuit", שהייתה אמורה להופיע בחצי-הגמר של התחרות. בתחילה, לבנון הודיעה כי היא נאלצת לפרוש מהתחרות עקב אילוצים כספיים, והיא הכחישה את כל הדיווחים התקשורתיים לגבי פרישה עקב בעיות פוליטיות עם ישראל. עם זאת, ימים מספר לאחר מכן איגוד השידור האירופי הודיע כי הוא הגיע להבנות עם רשות השידור הלבנונית, ולבנון נכנסה לרשימת המדינות שנוטלות חלק בתחרות. חודשיים טרם קיום התחרות, האתר הרשמי של לבנון באירוויזיון לא ציין את ישראל כאחת המדינות שנוטלות חלק בתחרות, ואיגוד השידור האירופי ביקש מרשות השידור הלבנונית לפתור את העניין אחרת היא לא תוכל לקחת חלק בתחרות. בתגובה, לבנון החליטה להסיר לחלוטין את רשימת המדינות הלוקחות חלק בתחרות. מאוחר יותר, איגוד השידור פנה לרשות השידור הלבנונית על מנת להבטיח כי היא אכן תשדר את השיר הישראלי בתחרות. רשות השידור הלבנונית, Télé Liban, שהייתה אמורה להעביר את התחרות בשידור חי במדינה, סירבה לשדר את השיר הישראלי בטענה כי החוק הלבנוני קורא להחרים את ישראל. מארגני התחרות הבהירו לרשות השידור הלבנונית שהיא תהיה חייבת לשדר את כל השירים במלואם, אחרת לא תוכל ליטול חלק בתחרות, ולכן, ב-18 במרץ 2005, לבנון החליטה לפרוש כאשר הבינה שתצטרך לשדר את השיר הישראלי.[5] לבנון פרשה מהתחרות לאחר סגירת מועד הרשמת המדינות, ולכן היא נקנסה כספית על ידי איגוד השידור האירופי ולא הורשתה ליטול חלק בתחרות האירוויזיון במשך שלוש שנים. גם לאחר שהורשתה ליטול חלק בתחרות, היא לא ניסתה ליטול חלק בתחרות האירוויזיון בשנים שלאחר מכן.

ישראלים כנציגיהם של מדינות אחרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מלבד אלה אשר שימשו כנציגיהם של ישראל בתחרות, היו גם אמנים ישראלים אשר יצגו מדינות אחרות.

בשנת 1963, עשר שנים בטרם ישראל החליטה ליטול חלק בתחרות בעצמה ושלוש שנים בטרם הונהגו שידורי טלוויזיה בישראל, יוצגו שתי מדינות על ידי זמרות ישראליות: כרמלה קורן כנציגתה של אוסטריה שסיימה במקום השביעי עם 16 נקודות ואסתר עופרים כנציגתה של שווייץ שסיימה במקום השני עם 40 נקודות, בהפרש של שתי נקודות בלבד מהמדינה המנצחת, דנמרק. בשלב הצבעת המדינות התרחשה שערורייה כאשר פנתה מנחת התחרות הבריטית, קייטי בויל, אל הדובר הנורווגי, הוא מסר את תוצאות הצבעתו באופן שגוי ובלבל בין מספרי השירים לשמות המדינות. בהקראה הראשונה שמסר הדובר הנורווגי הוא העניק לשווייץ שלוש נקודות ולדנמרק שתי נקודות.[6] המנחה ביקשה מהדובר הנורווגי לקרוא שנית את תוצאות הצבעתו, אך הוא ביקש שתעבור אל צוות השיפוט של המדינה הבאה ותחזור אליו מאוחר יותר. עם תום הצבעת כל המדינות, חזרה המנחה אל הנציג הנורווגי, אולם הניקוד שמסר הפעם היה שונה מזה שמסר לראשונה. בהקראה השנייה שונו נתוני הצבעתו, כאשר הוא העניק ארבע נקודות לדנמרק ונקודה אחת בלבד לשווייץ. על-פי הניקוד שמסר מלכתחילה הייתה שווייץ אמורה לזכות, ואולם הניקוד שמסר בסופו של דבר הכריע את התוצאה לטובתה של דנמרק, ולפיכך, עלה חשד כי חבר השופטים הנורווגי שינה את הצבעתו ברגע האחרון בניגוד לתקנון התחרות. על אף החשד, דיווחו האחרון של הדובר הנורווגי התקבל, והניצחון בתחרות באותה שנה היה של דנמרק עם השיר "Dansevise" של הצמד גרטה ויורגן אינגמן.

בשנת 1986 שימשה כנציגה של אוסטריה הזמרת הישראלית תמנע בראואר, בתו של האמן האוסטרי-ישראלי אריק בראואר, והגיעה למקום ה-18 עם השיר "Die Zeit ist einsam", מקום אחד מעל ישראל, שלא העניקה לה נקודות.

בשנת 2003, כתבה מירית שם אור והלחין צביקה פיק את השיר לאוקראינה, כאשר לקחה חלק לראשונה בתחרות. את השיר "Hasta la Vista" ביצע הזמר אולכסנדר פונומיירוב אשר סיים במקום ה-14 עם 30 נקודות, וישראל העניקה לשיר ארבע נקודות.

בשנת 2005, שימשה כנציגתה של צרפת בגמר האירוויזיון הזמרת ילידת ישראל אורטל מלכה, שסיימה במקום הלפני האחרון עם השיר "Chacun Pense A Soi" כאשר ישראל העניקה לשיר 5 נקודות. נציג ישראלי נוסף נרשם לצרפת כאשר בשנת 2016 שימש כנציגה הזמר הישראלי-צרפתי עמיר, שהגיע למקום השישי בגמר התחרות עם השיר "J'ai cherché", כאשר חבר השופטים הישראלי העניק לשיר 8 נקודות ובהצבעת הקהל הוענקו לו 12 נקודות. עמיר לקח חלק בתוכנית המציאות הישראלית "כוכב נולד" ולאחר מכן, בתוכנית "The Voice" הצרפתית, בה אף הגיע לגמר התוכנית, אך לא זכה. בשנת 2006 הגיעה שווייץ למקום השבעה עשר כשיוצגה על ידי הלהקה "six4one" שבו חברה, בין היתר, הזמרת הישראלית ליאל קולט, כאשר ישראל העניקה לשיר 4 נקודות.

בשנת 2017, רוסיה בחרה כנציגה את השיר "Flame Is Burning", אשר נכתב על ידי צוות כותבים ישראלי. עם זאת, מהזמרת יוליה סמוילובה נבצרה האפשרות לקחת חלק בתחרות שהתקיימה באוקראינה כי נאסר על סמוילובה להגיע לאוקראינה למשך שלוש שנים בעקבות הופעתה בחצי האי קרים שנתיים טרם קיום התחרות, והשיר נפסל אוטומטית.

פופולריות התחרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

אחוזי הצפייה בתחרות האירוויזיון בישראל נכון ל-2017

תחרות האירוויזיון פופולרית מאוד בישראל וזוכה לאחוזי צפייה גבוהים, כאשר בעת אירוח התחרות בשטחה של ישראל בשנת 1999 זכה המשדר ל-49.0% רייטינג. בישראל, כמו גם במדינות אחרות, ישנם מעריצי אירוויזיון מושבעים הבקיאים בכל פרטי התחרות לאורך השנים ביניהם מיקומי כל האמנים בכל השנים בטבלה, השירים המופיעים, התלבושות והמנחים. יש מועדונים שעורכים מסיבות אירוויזיון, שבהם מושמעים שירי התחרות לאורך השנים. עם זאת, נמצא כי הפופולריות של התחרות יורדת בקרב הציבור הישראלי, כאשר על פי חלק מהטענות המועלות בנושא, הדבר נובע, לכאורה, מרמת השירים אשר שלחה רשות השידור לתחרות ויש המאשימים את הפוליטיקה של מדינות מזרח אירופה, הדוחקת, לכאורה, את המדינות המערביות והוותיקות בתחרות, ובהן ישראל. כך או כך, מהתחרות בשנת 2005, ירד רייטינג התחרות בשידורי הטלוויזיה בישראל.[7]

מרדכי שקלאר, מנכ"ל רשות השידור, אמר בראיון לעיתון "ידיעות אחרונות" כי "אני לא חסיד נלהב של האירוויזיון, אני לא זוכר מתי ראיתי את האירוויזיון ולכן ניצלתי את זה שאין תקציב וביטלתי את הקדם. האירוויזיון עצמו, בשל ההיסטוריה שבו והקשרים עם איגוד השידור האירופי, עדיין חשוב לרשות השידור". באותו ראיון הביע שקלאר את דעתו כי "יש לחדש את פסטיבל הזמר והפזמון", אך "בלי קשר לנטילת ישראל בתחרות האירוויזיון".[8] התחרות המשיכה להיות משודרת ברשות השידור, וזאת חרף התנגדותו של מנכ"ל הרשות. בישיבה שהתקיימה אמר יו"ר רשות השידור, אמיר גילת, כי "האירוויזיון הוא אחד מנכסי הרשות, ולא יעלה על הדעת שהיא תוותר עליו. ראוי שרשות השידור, כגוף השידור הציבורי, תמשיך ותייצג את מדינת ישראל בתחרות זו" מנכ"ל הרשות, מרדכי שקלאר, ציין כי היות שדעתו במיעוט, הוא מקבל את דעת הרוב.[9]

השירים שייצגו את ישראל באירוויזיון[עריכת קוד מקור | עריכה]

התפלגות השירים הישראלים לפי שפה
התפלגות המבצעים/ות הישראלים/ישראליות לפי מגדר

Disc Plain yellow dark.svg שורה בצהוב מסמלת ניצחון של המתמודדת באותה תחרות
Plain Disc 40% grey.svg שורה באפור מסמלת תחרות בה המתמודדת הגיעה למקום השני

Circle Ochre Solid.svg שורה בחום מסמלת תחרות בה המתמודדת הגיעה למקום השלישי
Disc Plain red.svg שורה באדום מסמלת תחרות בה המתמודדת הגיעה למקום האחרון

שנה מבצע שיר תרגום לאנגלית גמר ניקוד חצי גמר ניקוד
1973 אילנית "אי שם" "Ey Sham" 4 97
1974 כוורת "נתתי לה חיי" "Natati La Khayay" 7 11
1975 שלמה ארצי "את ואני" "At Va'Ani" 11 40
1976 שוקולד מנטה מסטיק "אמור שלום" "Emor Shalom" 6 77
1977 אילנית "אהבה היא שיר לשניים" "Ahava Hi Shir Lishnayim" 11 49
1978 יזהר כהן והאלפא ביתא "אבניבי"[10] "A-Ba-Ni-Bi" 1 157
1979 גלי עטרי וחלב ודבש "הללויה" "Hallelujah" 1 125
1981 הכל עובר חביבי "הלילה" "Halayla" 7 56
1982 אבי טולדנו "הורה" "Hora" 2 100
1983 עפרה חזה "חי" "Hi" 2 136
1985 יזהר כהן "עולה עולה" "Olé, Olé" 5 93
1986 שרי צוריאל ומוטי גלעדי "יבוא יום" "Yavo Yom" 19 7
1987 דטנר וקושניר "שיר הבטלנים" "Shir Habatlanim" 8 73
1988 ירדנה ארזי "בן אדם" "Ben Adam" 7 85
1989 גילי וגלית "דרך המלך" "Derekh Hamelekh" 12 50
1990 ריטה "שרה ברחובות" "Shara Barkhovot" 18 16
1991 אורנה ומשה דץ "כאן" "Kan" 3 139
1992 דפנה דקל "זה רק ספורט" "Ze Rak Sport" 6 85
1993 שרה'לה שרון & להקת שירו "שירו" "Shiru" 24 4
1995 ליאורה "אמן" "Amen" 8 81
1998 דנה אינטרנשיונל "דיווה" "Diva" 1 172[11]
1999 עדן "יום הולדת" "Yom Huledet (Happy Birthday)" 5 93
2000 פינג פונג "שמח" "Sameach" 22 7
2001 טל סונדק "אין דבר" "En Davar" 16 25
2002 שרית חדד "נדליק ביחד נר" "Nadlik Beyakhad Ner (Light A Candle)" 12 37
2003 ליאור נרקיס "מילים לאהבה" "Milim La'Ahava" 19 17
2004 דוד ד'אור "להאמין" "Leha'amin" X X 11 57
2005 שירי מימון "השקט שנשאר" "HaSheket SheNish'ar" 4 154 7 158
2006 אדי בטלר "זה הזמן" "Together We Are One" 23 4 X X
2007 טיפקס "כפתור אדום" "Push the Button" X X 24 17
2008 בועז מעודה "כאילו כאן" The Fire In Your Eyes" 9 124 5 104
2009 נועה ומירה עווד "עינייך/חייבת להיות דרך אחרת" "There Must Be Another Way" 16 53 7 75
2010 הראל סקעת "מילים" "Milim" 14 71 8 71
2011 דנה אינטרנשיונל "דינג דונג" "Ding Dong" X X 15 38
2012 איזבו "Time" "Time" X X 13 33
2013 מורן מזור "רק בשבילו" "Rak bishvilo" X X 14 40
2014 מיי פיינגולד "Same Heart" "Same Heart" X X 14 19
2015 נדב גדג' "Golden Boy" "Golden Boy" 9 97 3 151
2016 חובי סטאר "Made of Stars" "Made of Stars" 14 135 7 147
2017 אימרי זיו "I Feel Alive" "I Feel Alive" 23 39 3 207
2018

אירוח האירוויזיון[עריכת קוד מקור | עריכה]

שנה העיר המארחת מקום התחרות מנחים
1979 ישראלישראל ירושלים בנייני האומה גמר: ירדנה ארזי ודניאל פאר
1999 ישראלישראל ירושלים בנייני האומה גמר: יגאל רביד, סיגל שחמון ודפנה דקל

מגישי הניקוד מטעם ישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

שנה מגיש שדרן
1973 אין מגיש אין שדרן
1974 יצחק שמעוני
1975 יצחק שמעוני
1976 יצחק שמעוני
1977 יצחק שמעוני
1978 יצחק שמעוני
1979 דן כנר יורם ארבל
1981 דן כנר אין שדרן
1982 יצחק שמעוני
1983 יצחק שמעוני
1985 יצחק שמעוני
1986 יצחק שמעוני
1987 יצחק שמעוני
1988 יצחק שמעוני
1989 יצחק שמעוני
1990 יצחק שמעוני
1991 יצחק שמעוני
1992 דניאל פאר
1993 דני רופ דניאל פאר
1995 דניאל פאר אין שדרן
1998 יגאל רביד
1999 יואב גינאי
2000 יואב גינאי
2001 יואב גינאי
2002 מיכל זוארץ
2003 מיכל זוארץ
2004 מירב מילר
2005 דנה הרמן
2006 דנה הרמן
2007 ג'ייסון דנינו-הולט
2008 נועה ברק-וושלר
2009 עופר נחשון
2010 עופר נחשון
2011 עופר נחשון
2012 עופר נחשון
2013 עופר נחשון
2014 עופר נחשון
2015 עופר נחשון
2016 עופר נחשון
2017 עופר נחשון

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ בועז עופריהכסף הקל של האנטי מחיקון, מעריב, 14 בפברואר 1979
  2. ^ "`פינג פינג` הם להקה של נוכלים", באתר ynet, 31 במאי 2000
  3. ^ עם שכפ"ץ ופאייטים: השערוריות הפוליטיות של האירוויזיון, באתר ynet, 26 במרץ 2017
  4. ^ Tunisia in Eurovision Song Contest באתר eurovisionfamily.tv,‏ 11 במאי 2009
  5. ^ לבנון פרשה מהאירוויזיון "בגלל ישראל", באתר ynet, 18 במרץ 2005
  6. ^ יש לציין כי באותה תקופה מירב הנקודות שניתן למדינה היה חמש נקודות.
  7. ^ רייטינג שבועי: האירוויזיון מחוץ לעשירייה, באתר ynet, 13 במאי 2007
  8. ^ "ידיעות אחרונות", המוסף לשבת, 8 בדצמבר 2006
  9. ^ רשות השידור: האירוויזיון נשאר אצלנו - אך ללא "קדם אירוויזיון"
  10. ^ הפזמון החוזר של השיר כתוב בשפת הבי"ת ופירושו "אני אוהב אותך".
  11. ^ בשנת 1998 ספרד העניקה, במהלך שידור התחרות, 12 נקודות לישראל ו-10 נקודות לנורווגיה. לאחר שידור התחרות, נודע כי השדרן הספרדי העניק, שלא בצדק, 12 נקודות לישראל. הטעות תוקנה, גרמניה קיבלה 12 נקודות מספרד וגרמניה קיבלה 7 נקודות יותר מנורווגיה. לאחר תיקון הטעות, ישראל ונורווגיה קיבלו 2 נקודות פחות משצוין במהלך שידור התחרות, וקרואטיה, מלטה, פורטוגל, בריטניה, הולנד, בלגיה, אסטוניה וטורקיה קיבלו, כל אחת, נקודת אחת פחות משצוין במהלך שידור התחרות. התיקון לא השפיע על נצחונה של ישראל, והשיר המנצח נותר על כנו.