ישראל באירוויזיון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
Merge-arrows-3.svg מתקיים דיון בו מוצע לאחד את הערך ישראל באירוויזיון 1974 עם ערך זה.
אם אין התנגדויות, ניתן לאחד את הערכים שבוע לאחר הצבת התבנית.
Merge-arrows-3.svg מתקיים דיון בו מוצע לאחד את הערך ישראל באירוויזיון 1975 עם ערך זה.
אם אין התנגדויות, ניתן לאחד את הערכים שבוע לאחר הצבת התבנית.
Merge-arrows-3.svg מתקיים דיון בו מוצע לאחד את הערך ישראל באירוויזיון 1977 עם ערך זה.
אם אין התנגדויות, ניתן לאחד את הערכים שבוע לאחר הצבת התבנית.
Merge-arrows-3.svg מתקיים דיון בו מוצע לאחד את הערך ישראל באירוויזיון 2002 עם ערך זה.
אם אין התנגדויות, ניתן לאחד את הערכים שבוע לאחר הצבת התבנית.
Merge-arrows-3.svg מתקיים דיון בו מוצע לאחד את הערך ישראל באירוויזיון 2012 עם ערך זה.
אם אין התנגדויות, ניתן לאחד את הערכים שבוע לאחר הצבת התבנית.
ישראל באירוויזיון
EuroIsrael.svg
מדינה ישראלישראל  ישראל
רשת שידור IBA‏ (1973-2017)
IPBC‏ (2018-)
השתתפות ראשונה לוקסמבורגלוקסמבורג לוקסמבורג, 1973
זכיות צרפתצרפת פריז, 1978
ישראלישראל ירושלים, 1979
הממלכה המאוחדתהממלכה המאוחדת ברמינגהאם, 1998
פורטוגלפורטוגל ליסבון, 2018
השתתפויות 41
היעדרויות 5
אירוח האירוויזיון ישראלישראל ירושלים, 1979
ישראלישראל ירושלים, 1999
ישראלישראל טרם נקבע , 2019
השתתפות אחרונה פורטוגלפורטוגל ליסבון, 2018

ישראל השתתפה בתחרות האירוויזיון 41 פעמים מאז שהצטרפה לראשונה בשנת 1973, כאשר אילנית נשלחה לייצג אותה בתחרות עם השיר "אי שם". מאז החלה את השתתפותה, ישראל נעדרה מהתחרות 5 פעמים, בשנים 1980, 1984, 1994, 1996 ו-1997, וזכתה בתחרות ארבע פעמים בשנים 1978, 1979, 1998 ו-2018. ישראל היא אחת המדינות היחידות, יחד עם ספרד, לוקסמבורג ואירלנד, שניצחה בתחרות פעמיים ברציפות.

הישגים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ישראל נטלה חלק בתחרות כ-41 פעמים: 4 פעמים מתוכן ישראל זכתה בתחרות, ועל כן, נכון להיום, היא נמצאת במקום השישי בטבלת הזכיות בכל הזמנים של התחרות יחד עם הולנד, כשלפניהן נמצאות אירלנד, שיאנית הניצחונות בתחרות עם שבעה ניצחונות, שוודיה עם שישה ניצחונות ולוקסמבורג, צרפת ובריטניה עם חמישה ניצחונות כל אחת. ישראל ניצחה בתחרות האירוויזיון ארבע פעמים בתולדותיה: בפעם הראשונה ב-1978 עם השיר "אבניבי" אותו ביצעו יזהר כהן ולהקת "אלפא-ביתא" (כתיבה: אהוד מנור מלחינה: נורית הירש), בפעם השנייה ב-1979 עם השיר "הללויה" אותו ביצעו ביצעו גלי עטרי ולהקת "חלב ודבש" (כתיבה: שמרית אור מלחין: קובי אשרת), בפעם השלישית ב-1998 עם השיר "דיווה" אותו ביצעה דנה אינטרנשיונל (כתיבה: יואב גינאי מלחין: צביקה פיק) ובפעם הרביעית ב-2018 עם השיר "Toy" אותו ביצעה נטע ברזילי (כתיבה: דורון מדלי וסתיו בגר מלחינים: דורון מדלי וסתיו בגר). כ-11 פעמים בתולדותיה ישראל הצליחה להתברג לחמשת המקומות הראשונים בגמר התחרות וכ-20 פעמים היא התברגה לאחד מעשרת המקומות הראשונים בתחרות, כאשר היא הגיעה למקום השני פעמיים בתולדותיה: ב-1982 עם השיר "הורה" אותו ביצע אבי טולדנו (כתיבה: יורם טהרלב מלחין: אבי טולדנו) וב-1983 עם השיר "חי" אותו ביצעה עפרה חזה (כתיבה: אהוד מנור מלחין: אבי טולדנו), פעם אחת בתולדותיה הגיעה ישראל למקום השלישי: ב-1991 עם השיר "כאן" אותו ביצעו אורנה ומשה דץ (כתיבה והלחנה: עוזי חיטמן), פעמיים בתולדותיה הגיעה למקום הרביעי: ב-1973 עם השיר "אי שם" אותו ביצעה אילנית (כתיבה: אהוד מנור מלחינה: נורית הירש) וב-2005 עם השיר "השקט שנשאר" אותו ביצעה שירי מימון (כתיבה: פיני ארונבייב ואייל שחר מלחין: פיני ארונבייב) ופעמיים הגיעה למקום החמישי: ב-1985 עם השיר "עולה עולה" אותו ביצע יזהר כהן (כתיבה: חמוטל בן זאב מלחין: קובי אשרת) וב-1999 עם השיר "יום הולדת" אותו ביצעה להקת "עדן" (כתיבה והלחנה: ג'קי עובד, גבריאל בטלר, יעקב למאי ומשה דץ).

ישראל היא אחת המדינות היחידות בתחרות, יחד עם ספרד, לוקסמבורג ואירלנד, שניצחה בתחרות פעמיים ברציפות.

המקום הגרוע ביותר של ישראל בגמר תחרות אירוויזיון הוא המקום ה-24 עם 4 נקודות בלבד, אליו היא הגיעה בתחרות בשנת 1993 עם השיר "שירו" של שרה'לה שרון ולהקת "שירו". עם זאת, ישראל היא אחת המדינות היחידות שמעולם לא הגיעה למקום האחרון בתחרות ולא סיימה מעולם את גמר התחרות עם אפס נקודות.

מראשית ימיה באירוויזיון ועד סוף שנות ה-90 כמעט תמיד הצליחה ישראל להתברג למקומות מכובדים בתחרות ומצאה עצמה לא מעט פעמים בחלק העליון של הטבלה. המצב השתנה במהלך שנות ה-2000 שבו לא הצליחה ישראל להתברג למקומות גבוהים ואף כשלה פעמים רבות להעפיל לגמר משלב חצי-הגמר, אך באמצע העשור השני השתפר מצבה של ישראל באירוויזיון והיא הצליחה לעלות לגמר. מהחלת שלב חצאי-הגמר בשנת 2004 הצליחה ישראל להעפיל לגמר התחרות בשנים 2005, 2008, 2009, 2010, 2015, 2016, 2017 ו-2018. ב-2006 התקבלה ישראל ישירות לגמר בזכות המיקום הגבוה בשנה הקודמת וב-2019 צפויה ישראל להעפיל ישירות לגמר בעקבות אירוח התחרות וניצחונה בשנה הקודמת. לאחר כארבע שנים רעות (20112014) שבהן לא הצליחה ישראל להעפיל לגמר, הוחלט ב-2015 כי הזמר שייצג את ישראל באירוויזיון ייבחר במסגרת תוכנית המציאות "הכוכב הבא לאירוויזיון" שתשמש כמעין תחליף לתחרות "קדם-אירוויזיון". התוכנית הוכיחה את עצמה, ואכן הנציגים שנשלחו דרכה לאירוויזיון הצליחו להעפיל לגמר ואף לסיים במקומות מכובדים. ביניהם, נדב גדג' עם השיר "Golden Boy", שהתמקם במקום ה-9 בגמר ובמקום ה-3 בחצי-הגמר. מראשית השימוש בשלב חצאי-הגמר בשנת 2004, הישגה הטוב ביותר של ישראל בגמר תחרות האירוויזיון עד שנת 2017 היה השיר "השקט שנשאר" אותו ביצעה שירי מימון והתמקם במקום ה-4 בגמר התחרות עם 154 נקודות. הדבר השתנה בשנת 2018 כאשר זכתה ישראל במקום הראשון עם 529 נקודות עם השיר "Toy" אותו ביצעה נטע ברזילי (כתיבה: דורון מדלי וסתיו בגר מלחינים: דורון מדלי וסתיו בגר). בשנת 2005 נערכה בקופנהגן, דנמרק, תחרות שיר היובל באירוויזיון, במסגרת חגיגות 50 שנים לקיום התחרות. אולם, השיר הישראלי שלקח חלק בתחרות היובל, "דיווה" אותו ביצעה דנה אינטרנשיונל, הגיע רק למקום ה-13 עם 39 נקודות בסיבוב חצי-הגמר בהצבעה של השיר האהוב ביותר בתולדות תחרות האירוויזיון.

אירוח התחרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • ב-1979, אירוח תחרות האירוויזיון נערכה לראשונה בשטחה של ישראל, הראשונה שנערכה מחוץ לאדמת אירופה והאחרונה שנערכה בחודש מרץ. התחרות הייתה אחת מהפקותיה הראשונות של הטלוויזיה הישראלית שצולמו ושודרו בצבע. שידורים בצבע היו נהוגים ברחבי אירופה כבר שנים מספר קודם לכן, אולם הטלוויזיה הישראלית שידרה באותה תקופה בשחור-לבן בלבד, למעט שידורים נדירים שהועברו גם לחו"ל כמו ביקור נשיא מצרים סאדאת בישראל. לצורך הפקת תחרות האירוויזיון שכרה רשות השידור מצלמות צבעוניות, 65 מיקרופונים וציוד מיוחד אחר, התפאורה נשלטה באמצעות מחשב בטכנולוגיה שיושמה בישראל לראשונה ולקראת האירוע נמכרו טלוויזיות צבעוניות רבות ברחבי המדינה. בתחילת 1979, העריכו כי בישראל כבר היו כ-100 אלף מכשירי טלוויזיה צבעונית וזאת למרות כי היה מדובר בשידור חד-פעמי בצבע.[1] בעת הכנות ישראל לתחרות, דתיים אורתודוקסים מחו על התנגדותם לאירוח התחרות בישראל עקב חילול שבת שכן עתידה הייתה התחרות להתקיים בשבת.[2] התנגדותם של האורתודוקסים לקיום התחרות הביאה להתחזקות דרסטית של אנשי ואמצעי ביטחון.[3]
  • ב-1999, אירוח תחרות האירוויזיון נערכה בפעם השנייה בישראל, הייתה הפעם הראשונה בה הנחו את התחרות שלושה מנחים והיא נותרה, עד כה, התחרות שנערכה בתאריך המאוחר ביותר בחודש מאי (ב-29 במאי) מבין כל תחרויות האירוויזיון לאורך השנים. בעת ארגון התחרות, חוגים פוליטיים דתיים שמרנים התנגדו בתוקף, כמו ב-1979, לקיום התחרות בישראל עקב חילול שבת שכן עתידה הייתה התחרות להתקיים בשבת ועקב ניצחונה של ישראל בשנה הקודמת עם הזמרת הטרנסג'נדרית דנה אינטרנשיונל, שכן הם מחו על בחירתה כנציגת ישראל ב-1998.[4] כמו כן, ראש עיריית ירושלים, אהוד אולמרט, הביע בפומבי התנגדות לקיום התחרות בירושלים.[5] קושי נוסף עמו נתקלה רשות השידור היה שמארגני התחרות הטילו ספק ביכולתה הכלכלית של הטלוויזיה הישראלית לארגן התחרות וביכולתה של ישראל למתן הסובסידיות הנדרשות. רשות השידור ניסתה למצוא פתרון לצמצום תקציב ארגון התחרות והציעה לאיגוד השידור האירופי לוותר על ליווי השירים על ידי תזמורת. בפעם הראשונה בתולדות התחרות אישר איגוד השידור האירופי לוותר על ליווי השירים על ידי תזמורת חיה באולם, ובלבד שאף אחת מהמדינות הנוטלות חלק בתחרות תביע התנגדות להצעה. הדבר שימש תקדים לתחרויות הבאות, ומ-1999 ועד כה לא היה עוד ליווי של תזמורת בתחרויות.
  • ב-2019, צפויה התחרות להתקיים, בפעם השלישית, בשטחה של ישראל. לאחר ניצחונה של ישראל באירוויזיון 2018, רה"מ בנימין נתניהו כתב בחשבון האינסטגרם שלו "לשנה הבאה בירושלים".[6][7] בדומה לתחרויות ב-1979 ו-1999, גם כאן חוגים פוליטיים דתיים שמרנים הביעו התנגדות לקיום התחרות ודרשו מניעת חילול שבת בכל הקשור לארגון התחרות. ב-14 במאי 2018, סגן שר הבריאות וחבר הכנסת מטעם סיעת יהדות התורה יעקב ליצמן, שלח מכתב בקשה למשרד התיירות, משרד התקשורת ומשרד התרבות והספורט, למנוע חילול שבת באירוויזיון 2019.[8][9] ב-25 ביוני 2018, פורסם כי הרב הראשי לירושלים אריה שטרן, לוחץ על שרת התרבות והספורט, מירי רגב, למנוע את אירוח התחרות בירושלים ובמידת הצורך אף לשקול ויתור אירוח התחרות בישראל.[10] בתגובה, משרד התרבות והספורט הבהיר כי הנושא אינו בסמכותה של השרה. בנוסף להתנגדות גורמים דתיים בישראל, ימים ספורים לאחר ניצחונה של ישראל, קמו קריאות לחרם על התחרות שעתידה להתקיים בישראל: איסלנד, שוקלת אם ליטול חלק בתחרות לאחר שכ-26,000 איסלנדים חתמו על עצומה אינטרנטית להחרים את האירוויזיון בשנה הבאה עקב העימותים עם הפלסטינים.[11][12][13] גם הלורד ראש העיר של דבלין, מייקל מק דונקה, שכניסתו לישראל אסורה, קרא להחרים את האירוויזיון בישראל, וטען כי אירלנד צריכה לגלות סולידריות עם העם הפלסטיני.[14][15] עם זאת, ב-16 באוגוסט 2018, אירלנד אישרה שתיטול חלק בתחרות ב-2019.[16]
תאגיד השידור הישראלי נתקל במספר קשיים לקיום התחרות בישראל: הראשון, התערבותם של גורמים פוליטיים בארגון ובהכנות לתחרות, מה שהופך, למורת רוחו של איגוד השידור האירופי, לכלי ניגוח פוליטי. עוד הבהירו נציגי איגוד השידור האירופי כי התחרות יכולה להתקיים בירושלים כל עוד הפוליטיקה הישראלית תדיר רגליה מהתחרות.[17] עם זאת, נציגי האיגוד הבהירו כי הם דורשים "מקום לא מפלג" שיארח את התחרות, כאשר הכוונה היא לירושלים.[18] בעקבות דבריו של איגוד השידור האירופי, ב-10 ביוני 2018 הבהיר נתניהו כי "האירוויזיון לא חייב להיות בירושלים, הממשלה לא תתערב".[19] השני, חוק פיצול חטיבת החדשות של התאגיד, דבר שמעמיד את קיום התחרות בישראל בסכנה. איגוד השידור האירופי הבהיר למארגנים בישראל כי אישור החוק עלול להביא לביטול התחרות בישראל. ב-26 ביוני 2018, פורסם כי עקב חוות דעת של היועמ"ש אביחי מנדלבליט, החליט רה"מ נתניהו לסגת מכוונתו לפצל את מחלקת החדשות מתאגיד השידור על מנת לא לסכן את קיום התחרות בישראל.[20][21] השלישי, בעיות תקציב של תאגיד השידור הישראלי. ב-24 ביולי 2018 נמסר כי קיום התחרות בישראל נמצא בסכנה עקב בעיות תקציב וכי עד ה-1 באוגוסט 2018 חויב התאגיד להעביר לאיגוד השידור האירופי שניים עשר מיליון אירו כערבות לקיום התחרות בישראל. ב-31 ביולי 2018, לאחר פנייה דחופה מהתאגיד לאיגוד השידור, ניתנה ארכה של שבועיים להעברת הערבות.[22] ב-12 באוגוסט 2018, פורסם כי יו"ר תאגיד השידור הציבורי, גיל עומר, שלח מכתב בהול לרה"מ נתניהו בו התריע כי תאגיד השידור עלול להודיע על ביטול התחרות בישראל אם הערבות לא תועבר במועד הדחייה הנוכחי, ה-14 באוגוסט, והתחרות עלולה להתקיים במדינה אחרת.[23] משרד האוצר סירב להפקיד את הסכום הנדרש לערבות לאיגוד השידור האירופי, משום שסבר כי סכום זה יש לשלם מתקציב התאגיד.[24] ב-14 באוגוסט, היום האחרון להפקדת הערבות, פורסם כי התאגיד הגיע להסכם עם משרד האוצר, במסגרתו ייטול התאגיד הלוואה והמדינה מתחייבת לפצות אותו במקרה והתחרות תבוטל כתוצאה מנסיבות שלא תלויות בתאגיד; מלחמה או כוח עליון.[25]
נמסר כי הוצגו לאיגוד השידור האירופי על ידי תאגיד השידור הישראלי ארבע ערים אפשריות לקיום התחרות: ירושלים, תל אביב-יפו, חיפה ואילת.[26] בראיון בשידור חי שנערך לאחר הזכייה ציין יואב גינאי שדובר עיריית ירושלים הציע את אצטדיון טדי כמיקום אפשרי לאירוח התחרות,[27] אך הדבר כרוך בקירוי האצטדיון בעלות עשרות מיליוני שקלים.[28] ראש עיריית ירושלים, ניר ברקת, מסר בראיון לגלי צה"ל שהוא רואה את פיס ארנה ירושלים כמקום מתאים לאירוח.[29] באותה נשימה, מוזכרת האפשרות לאירוח באילת, אם כי לא ידוע על אולם או אצטדיון שמתאימים לדרישות. ב-11 ביוני 2018, ענה לכך ראש עיריית אילת מאיר יצחק-הלוי באומרו: "אנחנו באלף השלישי יודעים להקים אוהלים שיודעים לתת מענה לעשרת אלפים איש בסטנדרטים הגבוהים ביותר. עשו את זה בהרבה מקומות בעולם, אפשר לעשות את זה גם אצלנו".[30]

תהליך בחירת השיר הישראלי[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • בשנים 1973, 1974, 1975, 1977, 1990, 1998, 1999, 2000, 2002 ו-2012 השיר והאמן נבחרו על ידי ועדה פנימית של רשות השידור.
  • בשנים 1976, 1988, 2003, 2004, 2007, 2008, 2009, 2010 ו-2014 השירים והאמן נבחרו על ידי ועדה פנימית של רשות השידור ולאחריה בחירה פומבית במשדר מיוחד בין ארבעה שירים שהוצגו לצופים על ידי אותו אמן.
  • בשנים 1978 ו-1979 השיר והאמן אשר נשלחו לתחרות נבחרו במסגרת פסטיבל הזמר והפזמון, והדבר חייב את הקדמת הפסטיבל מיום העצמאות לחודשי החורף. ב-1980 גם נערך פסטיבל הזמר והפזמון, ובשנה זו זכתה להקת "האחים והאחיות" עם השיר "פזמון חוזר", אך כבר היה ידוע שהזוכה בפסטיבל לא יקח חלק בתחרות.[31]
  • בשנים 1981, 1982, 1983, 1985, 1986, 1987, 1989, 1991, 1992, 1993, 1995, 2001, 2005, 2006, 2011 ו-2013 השיר נבחר באירוע "קדם-אירוויזיון" שבו נבחר שיר אחד מתוך 11 עד 16 שירים מוצגים, בשיטה דומה לתחרות האירוויזיון עצמה. ביישובים שונים בישראל ישבו צוותי שיפוט והעניקו 1–12 נקודות לעשרת השירים הטובים ביותר בעיניהם כאשר ה"קדם-אירוויזיון" הראשון התקיים בשנת 1981. ברוב השנים הקדם החליף את פסטיבל הזמר והפזמון, אם כי היו שנים בהן נערכו ניסיונות, שלא צלחו, לקיים את שתי התחרויות זאת לצד זאת, כאשר המחשבה שעמדה מאחורי היוזמה הייתה כי יש להפריד בין שירים הנועדו ליטול חלק בתחרות בין-לאומית לבין שירים אשר קהל היעד שלהם הוא ישראלי-מקומי. בכל מקרה, לאחר תחרות פסטיבל הזמר והפזמון של 1980, הוחלט לבטל לחלוטין את התחרות ולהחליפה בתחרות הקדם-אירוויזיון. ב-1996, השיר והנציגה נבחרו גם במסגרת תחרות הקדם, אולם ישראל לא נטלה חלק בתחרות עקב ריבוי המדינות שביקשו ליטול חלק בתחרות, דבר שחייב את איגוד השידור האירופי לסנן ולנפות את השירים הפחות טובים. ב-2013 חודש הקדם בפורמט חדש ונוספו לו שלושה משדרי "טרום גמר" ומשדר "גלגל הצלה".
  • החל מ-2015, תחרות הקדם-אירוויזיון בוטלה. הנציג לאירוויזיון נבחר בתוכנית המציאות "הכוכב הבא לאירוויזיון" והשיר עצמו נבחר על ידי ועדה בה חברים נציגי רשות השידור עד שנת 2017 / משנת 2018 תאגיד השידור הישראלי וחברת ההפקה של "הכוכב הבא". באופן זה נשלחו ארבעת נציגיה האחרונים של ישראל בתחרות: נדב גדג' ב-2015, חובי סטאר ב-2016, אימרי זיו ב-2017 ונטע ברזילי ב-2018.

היעדרויות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ישראל נעדרה מחמש תחרויות אירוויזיון לאורך השנים:

היעדרותה הראשונה של ישראל התרחשה בשנת 1980, שנה אחת לאחר ניצחונה השני בתחרות. באותה שנה, נמנעה ישראל לקחת חלק בתחרות עקב ציון יום הזיכרון. ישראל, אשר ניצחה בתחרות בשנה הקודמת, סירבה לארח את התחרות בפעם השנייה ברציפות עקב בעיות כלכליות של רשות השידור שנגרמו בשל אירוח התחרות ב-1979, ולאחר שרשות השידור נכשלה במציאת מימון לאירוח התחרות, לא הייתה הסכמה לבקשתה להאריך את המועד הסופי. בנוסף, התאריך הסופי של תחרות אירוויזיון 1980 שנקבע על ידי איגוד השידור האירופי, ה-19 באפריל, התנגש עם התאריך העברי של יום הזיכרון וישראל החליטה בתגובה שלא לקחת חלק בתחרות. לאחר פרישת ישראל, הולנד לקחה על עצמה את מלאכת אירוח התחרות במקומה, לאחר שרשות השידור הספרדית סירבה לקחת אחריות על אירוח התחרות (ספרד הגיעה למקום השני ב-1979) ורשות השידור הבריטית סירבה לבקשת איגוד השידור האירופי לארח את התחרות בשטחה מכיוון שאירחה את התחרות כשלוש פעמים בשמונה השנים הקודמות. כמו כן, לתחרות ב-1980, היו קווי דמיון ומוטיבים חוזרים רבים לתחרות שנערכה בהולנד כארבע שנים קודם, ב-1976.[32] בפסטיבל הזמר והפזמון של אותה שנה, אשר שימש בשנתיים הקודמות לבחירת השיר שישמש כנציגה של ישראל בתחרות, זכתה להקת "האחים והאחיות" עם השיר "פזמון חוזר", טרם הודיעה רשות השידור על היעדרותה של ישראל, ונבצרה מהלהקה האפשרות לקחת חלק בתחרות. ישראל הקליטה ושידרה את תחרות 1980 במוצאי יום העצמאות של אותה שנה, והיה זה המקרה היחיד בהיסטוריית התחרות עד כה, בו המדינה הזוכה מהשנה הקודמת לא לקחה חלק בתחרות בשנה שאחריה.

היעדרותה השנייה של ישראל מהתחרות התרחשה בשנת 1984, כאשר שוב כמו ב-1980 נמנעה ישראל לקחת חלק בתחרות עקב ציון יום הזיכרון. באותה שנה, את השיר בללייקה הזמין שלמה צח עבור אילנית שהייתה אמורה לשיר אותו בקדם-אירוויזיון. לאחר שהשיר נכתב והוקלט החליטו שלמה צח ואילנית שלא להגיש אותו לאירוויזיון, אלא להקליט אותו כשיר רגיל.[33]

היעדרותה השלישית של ישראל התרחשה בשנת 1994 כאשר נבע הדבר מריבוי המדינות שביקשו לקחת חלק בתחרות, דבר שחייב את איגוד השידור האירופי לסנן חלק מהמדינות שביקשו להשתתף בתחרות עקב הישג ירוד בשנה הקודמת וביניהן ישראל.

היעדרותה הרביעית של ישראל התרחשה בשנת 1996, כאשר, שוב, כמו ב-1994, נבע הדבר מריבוי המדינות שביקשו לקחת חלק בתחרות, דבר שחייב את איגוד השידור האירופי לסנן את המדינות שביקשו ליטול חלק בתחרות. שתי שיטות לסינון נקבעו לשם כך: סינון של השירים הפחות טובים ומניעה ממדינות שהישגיהן בשנים קודמות היו נמוכים לקחת חלק בתחרות. בשנת 1996, נבחרה גלית בל כנציגתה של ישראל לתחרות שנערכה באותה השנה באוסלו, נורווגיה, עם השיר "שלום עולם". בל לא הופיעה לבסוף בתחרות האירוויזיון, כיוון שבאותה שנה הוחלט לערוך הצבעה מוקדמת של צוותי שיפוט מכל המדינות שלוקחות חלק על סמך גרסאות מוקלטות של השירים, ולנפות מן התחרות את השירים שהגיעו לשבעת המקומות האחרונים. זאת, כתוצאה מהצורך לנפות את מספרן הגדל של המדינות שביקשו ליטול חלק בתחרות (בשנת 1996 המספר הגיע ל-30 מדינות). ניפוי שיר לאחר שנבחר בתחרות מקומית, תוך השקעת משאבים בארגונה, גרמה אי-נחת בקרב רשתות השידור הלוקחות חלק באירוויזיון, ולפיכך שונתה המדיניות בשנים שלאחר מכן. כדי לפתור מחלוקות, החל משנת 2004 הונהגה שיטת חצאי-גמר.

היעדרותה החמישית והאחרונה של ישראל התרחשה בשנת 1997 עקב ציון יום הזיכרון לשואה ולגבורה. לאחר המקרה, נקבע בחוק שערבי זיכרון לא יחולו עוד במוצאי שבת על מנת למנוע חילול שבת בהכנות לטקסי הזיכרון, אך בשנת 1997 רשות השידור כבר איחרה את מועד ההרשמה לתחרות של אותה שנה, ונאלצה לפרוש. כמו כן, גם הולנד, שמציינת ב-4 במאי מדי שנה את יום הזיכרון לקורבנות מלחמת העולם השנייה, נאלצה להיעדר מהתחרות כשנקבעה לתאריך זה בשנים 1985 ו-1991.

אירוויזיון 2000: להקת "פינג פונג"[עריכת קוד מקור | עריכה]

ישראל, שפתחה את ערב התחרות בשנת 2000, שלחה את להקת "פינג פונג" עם שירם "שמח". בעת הופעתם, הלהקה הניפה את דגל ישראל ודגל סוריה בקריאה לשלום בין שתי האומות על רקע שיחות השלום בין שתי המדינות באותה תקופה. רועי ארד וגיא אסיף, שני אמנים מהלהקה, אף התנשקו למספר שניות ברפרן השיר. על פי התכנון הראשוני, בפזמון החוזר כל המלווים הישראלים באולם התחרות היו אמורים להצטרף לקולות הלהקה ולצעוק "שמח", אולם הלהקה החליטה לשנות את נוסח השיר לשפה האנגלית. הלהקה גרמה פרובוקציה כאשר חברי הלהקה פרסמו כי בכוונתם לעלות לבמה עם דגלי סוריה על מנת להעביר מסר של שלום בין שתי האומות. בנוסף, לדעת רבים, השיר שעסק באישה שחשה רגשי אהבה עזים לגבר סורי היה ילדותי למדי. כמו כן, רשות השידור אסרה עליהם לעלות לבמת התחרות עם דגלי סוריה, אך אלה איימו לחזור לארץ מבלי להופיע בתחרות. בשלב מסוים ביקשה רשות השידור הישראלית מהמארגנים של התחרות לפסול את ישראל בטענה שחברי להקת "פינג פונג" מיצגים את עצמם ולא את מדינת ישראל, אך זה היה מאוחר מדי מבחינה מעשית. בסופו של דבר, בניגוד מוחלט לדרישת רשות השידור, בחרו חברי הלהקה לעלות לבמה עם דגלי סוריה, מה שגרם כעס גדול בישראל. השיר עצמו סיים את התחרות במקום ה-22 עם שבע נקודות בלבד, 6 נקודות מצרפת ונקודה אחת ממקדוניה, וכשחברי המשלחת שבו לישראל, הם התקבלו בכעס ורשות השידור הודיעה כי היא דורשת לקבל החזר על כל הוצאות המשלחת, דבר שלא קרה לבסוף. לאחר קיום התחרות, ועדת החינוך, התרבות והספורט של הכנסת התכנסה במיוחד על מנת להבהיר כי הלהקה היא "ביזיון ובושה למדינת ישראל, לרשות השידור ולתרבות הישראלית". אורי פורת, מנכ"ל רשות השידור, אמר כי "'פינג פונג' הם להקה של נוכלים והרשות נפלה קורבן לחבורה של אנשים מופקרים" ועוד הוסיף "החבורה הוליכה אותנו שולל והשאירה אותנו חסרי אונים מול מעשה הונאה".[34] לאחר מכן, הלהקה הוציאה אלבום אחד בשם "בין מוסר לאופנה" בהוצאת הד ארצי, אשר לא זכה לאהדה ברדיו הישראלי.

תגובות בעולם המוסלמי[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • מרוקומרוקו מרוקו "ניצלה" את היעדרותה של ישראל בשנת 1980 ונטלה חלק באירוויזיון עם השיר "بطاقة حب" אותו ביצעה סמירה בן-סעיד. מרוקו, כמו ארצות ערב האחרות, החרימה באותה תקופה את ישראל. הישגה הנמוך בתחרות, המקום ה-18 עם שבע נקודות, כולן מאיטליה, הביא את מרוקו להחלטה שלא לקחת עוד חלק בתחרות, ובין היתר, גם בשל העובדה שישראל נוטלת חלק בתחרות. עד כה, מרוקו היא המדינה האפריקאית היחידה שנטלה חלק בתחרות.
  • ירדןירדן ירדן אומנם מעולם לא נטלה חלק בתחרות עצמה ולא הביעה רצון ליטול בה, אך הטלוויזיה הירדנית נהגה לשדר את התחרות עצמה בשידור חי בקביעות מדי שנה. בכל שנה, שידור הטלוויזיה הירדנית היה נקטע טרם שידור השיר הישראלי וחזר רק לאחריו. בשנת 1978, כאשר הסתבר כי ישראל עומדת לזכות עם השיר "אבניבי", נקטע השידור הירדני בטענה של תקלה טכנית ובמקום הציגו על המרקע תמונות של נרקיסים.[35] לאחר שידור התחרות, סירבה התקשורת הירדנית להכיר בעובדה שישראל ניצחה בתחרות והודיעה כי המנצחת בתחרות היא בלגיה (שהגיעה למקום השני בתחרות).[36] באופן אירוני, גם השידור הישראלי נקטע טרם הכרזת זכיית ישראל בתחרות, כיוון שרשות השידור לא קנתה די זמן שידור באמצעות לוויין, והניצחון שודר בישראל רק למחרת היום. כמו כן, באותן שנים הטלוויזיה הישראלית הייתה בחיתוליה ושידוריה היו בשחור-לבן, ובעקבות כך רבים מהישראלים צפו באירועים בין-לאומיים אשר שודרו בצבע תוך שימוש בצפייה בערוץ של ירדן השכנה. באותה שנה, משום שירדן לא שידרה את השיר הישראלי ורשות השידור לא קנתה מספיק זמן שידור, בערב התחרות, הידיעה על ניצחונה של ישראל הועברה רק בשידורי הרדיו. במהלך שנות ה-80 נהגה הטלוויזיה הירדנית להקרין במהלך השיר הישראלי שקופיות של פרחים או פרסומות, אך בעקבות כינון הסכם השלום בין שתי המדינות התחייבה ירדן להפסיק את החרם הערבי על ישראל והטלוויזיה הירדנית שידרה לראשונה ב-1998 את השיר הישראלי בתחרות ואת הצבעת המדינות בה זכתה ישראל, אולם היא נמנעה משידור תחרות האירוויזיון שנערכה בירושלים ב-1999.
  • תוניסיהתוניסיה תוניסיה, שמעולם לא נטלה חלק בתחרות, התכוונה ליטול חלק בתחרות שנערכה בלונדון כאשר היא מוגרלת להופיע רביעית בסדר השמעת השירים, בין שירן של הולנד ואוסטריה. הסיבה שבגינה תוניסיה לא נטלה חלק לבסוף באירוויזיון מעולם לא אומתה באופן רשמי, אולם לפי השמועות תוניסיה לא רצתה ליטול חלק בתחרות ביחד עם ישראל, שהוחרמה על ידי המדינות המוסלמיות. בשנות ה-2000, רשות השידור של תוניסיה אישרה כי היא לא תיקח חלק בתחרות בעתיד הנראה לעין.[37]
  • טורקיהטורקיה טורקיה החליטה לפרוש מהתחרות ב-1979, כאשר אירוח התחרות התקיים בשטחה של ישראל לאחר ניצחונה ב-1978. היסטוריון התחרות, ג'ון קנדי אוקונר, אמר כי תחילה, רצתה טורקיה ליטול חלק בתחרות, בחרה את השיר "Seviyorum" שישמש כנציגה בתחרות ואף הוגרלה כשיר מספר אחת עשרה בין שירן של ישראל וצרפת, אך לבסוף הוכרחה טורקיה לפרוש מהתחרות תחת לחצן של המדינות המוסלמיות שהתנגדו לקיום התחרות בישראל.
עשרים שנה מאוחר יותר, ב-1999, טורקיה כן נטלה חלק בתחרות שנערכה בישראל. ב-2004, ישראל נטלה חלק בתחרות שנערכה בטורקיה.
ב-16 ביוני 2018, כחודש לאחר ניצחונה של ישראל באירוויזיון 2018, טען רה"מ טורקיה, בינאלי ילדרים, כי "ישראל זייפה את הניצחון. הזמרת לא יודעת לשיר, המטרה הייתה להביא את התחרות לירושלים ולסכסך בין הדתות". ילדרים הודיע כי טורקיה, אשר אינה נוטלת חלק בתחרות משנת 2013, "לא תשוב לתחרות שתחל בישראל ב-2019".[38]
  • לבנוןלבנון לבנון, שמעולם לא נטלה חלק בתחרות, רצתה ליטול חלק לראשונה בתחרות בשנת 2005 שנערכה בקייב, אוקראינה, כאשר הזמרת שנבחרה כנציגתה של המדינה הייתה אלין לחוד עם השיר "Quand tout s'enfuit", שהייתה אמורה להופיע בחצי-הגמר של התחרות. בתחילה, לבנון הודיעה כי היא נאלצת לפרוש מהתחרות עקב אילוצים כספיים, והיא הכחישה את כל הדיווחים התקשורתיים לגבי פרישה עקב בעיות פוליטיות עם ישראל. עם זאת, ימים מספר לאחר מכן איגוד השידור האירופי הודיע כי הוא הגיע להבנות עם רשות השידור הלבנונית, ולבנון נכנסה לרשימת המדינות שנוטלות חלק בתחרות. חודשיים טרם קיום התחרות, האתר הרשמי של לבנון באירוויזיון לא ציין את ישראל כאחת המדינות שנוטלות חלק בתחרות, ואיגוד השידור האירופי ביקש מרשות השידור הלבנונית לפתור את העניין אחרת היא לא תוכל לקחת חלק בתחרות. בתגובה, לבנון החליטה להסיר לחלוטין את רשימת המדינות הלוקחות חלק בתחרות. מאוחר יותר, איגוד השידור פנה לרשות השידור הלבנונית על מנת להבטיח כי היא אכן תשדר את השיר הישראלי בתחרות. רשות השידור הלבנונית, Télé Liban, שהייתה אמורה להעביר את התחרות בשידור חי במדינה, סירבה לשדר את השיר הישראלי בטענה כי החוק הלבנוני קורא להחרים את ישראל. מארגני התחרות הבהירו לרשות השידור הלבנונית שהיא תהיה חייבת לשדר את כל השירים במלואם, אחרת לא תוכל ליטול חלק בתחרות, ולכן, ב-18 במרץ 2005, לבנון החליטה לפרוש כאשר הבינה שתצטרך לשדר את השיר הישראלי.[39][40] לבנון פרשה מהתחרות לאחר סגירת מועד הרשמת המדינות, ולכן היא נקנסה כספית על ידי איגוד השידור האירופי ולא הורשתה ליטול חלק בתחרות האירוויזיון במשך שלוש שנים ברציפות. גם לאחר שהורשתה ליטול חלק בתחרות, היא לא ניסתה ליטול חלק בתחרות האירוויזיון בשנים שלאחר מכן.

פופולריות התחרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

שיעור הצפייה בתחרות האירוויזיון בישראל נכון לשנת 2018 (באדיבות הוועדה הישראלית למדרוג)

תחרות האירוויזיון פופולרית מאוד בישראל וזוכה לאחוזי צפייה גבוהים, כאשר בעת אירוח התחרות בשטחה של ישראל בשנת 1999 זכה המשדר ל-49.0% רייטינג. בישראל, כמו גם במדינות אחרות, ישנם מעריצי אירוויזיון מושבעים הבקיאים בכל פרטי התחרות לאורך השנים ביניהם מיקומי כל המדינות בכל השנים בטבלה, השירים המופיעים, התלבושות והמנחים. יש מועדונים שעורכים מסיבות אירוויזיון, שבהם מושמעים שירי התחרות לאורך השנים. עם זאת, נמצא כי הפופולריות של התחרות יורדת בקרב הציבור הישראלי, כאשר על פי חלק מהטענות המועלות בנושא, הדבר נובע, לכאורה, מרמת השירים אשר שלחה רשות השידור לתחרות ויש המאשימים את הפוליטיקה של מדינות מזרח אירופה, הדוחקת, לכאורה, את המדינות המערביות והוותיקות בתחרות, ובהן ישראל. כך או כך, מהתחרות בשנת 2005, ירד רייטינג התחרות בשידורי הטלוויזיה בישראל.[41]

אירוע הגמר של אירוויזיון 2018, בו ישראל הייתה מועמדת לניצחון ואכן בסופו ניצחה, גרף נתוני צפייה מרשימים בערוץ כאן 11, ובעת הביצוע הישראלי עמדו נתוני הצפייה על כ-47.9% רייטינג ויותר מ-1.4 מיליון צופים, נתון שיא לערוץ שטרם נראה כמותו מאירוויזיון 1999, בו ישראל הייתה המארחת של התחרות. רגע הכרזתה של ישראל כמנצחת התחרות, קרוב לשעה 02:00 (שעון ישראל), גרף כ-35% רייטינג.[42]

מרדכי שקלאר, מנכ"ל רשות השידור, אמר בראיון לעיתון "ידיעות אחרונות" כי "אני לא חסיד נלהב של האירוויזיון, אני לא זוכר מתי ראיתי את האירוויזיון ולכן ניצלתי את זה שאין תקציב וביטלתי את הקדם. האירוויזיון עצמו, בשל ההיסטוריה שבו והקשרים עם איגוד השידור האירופי, עדיין חשוב לרשות השידור". באותו ראיון הביע שקלאר את דעתו כי "יש לחדש את פסטיבל הזמר והפזמון", אך "בלי קשר לנטילת ישראל בתחרות האירוויזיון".[43] התחרות המשיכה להיות משודרת ברשות השידור, וזאת חרף התנגדותו של מנכ"ל הרשות. בישיבה שהתקיימה אמר יו"ר רשות השידור, אמיר גילת, כי "האירוויזיון הוא אחד מנכסי הרשות, ולא יעלה על הדעת שהיא תוותר עליו. ראוי שרשות השידור, כגוף השידור הציבורי, תמשיך ותייצג את מדינת ישראל בתחרות זו" מנכ"ל הרשות, מרדכי שקלאר, ציין כי היות שדעתו במיעוט, הוא מקבל את דעת הרוב.[44]

ב-2017, לקראת סיום השידורים הרשמי של הערוץ הראשון, השדר הישראלי עופר נחשון נפרד בשידור חי מצופי האירוויזיון כשהשידור עבר אליו עם המילים "תודה לך אירופה על כל רגעי הקסם והזמנים הנפלאים, עובדי רשות השידור מודים לאירוויזיון ונפרדים". הדבר יצר תקרית דיפלומטית כיוון שגופי תקשורת בעולם פרשו את הכרזתו על פרישת הרשות כהכרזה על פרישה סופית של ישראל מהאירוויזיון אחרי 44 שנה.[45][46] מ-2018 שידורי האירוויזיון עברו לתאגיד השידור הישראלי.

המבצעים והשירים שייצגו את ישראל באירוויזיון[עריכת קוד מקור | עריכה]

התפלגות השירים הישראלים לפי שפה, נכון ל-2018
התפלגות המבצעים/ות הישראלים/ישראליות לפי מגדר, נכון ל-2018

Disc Plain yellow dark.svg שורה בצהוב מסמלת ניצחון של המתמודדת באותה תחרות
Plain Disc 40% grey.svg שורה באפור מסמלת תחרות בה המתמודדת הגיעה למקום השני
Disc Plain olive.svg שורה בירוק-זית מסמלת תחרות שבה המתמודדת פרשה ממנה או לא השתתפה

Circle Ochre Solid.svg שורה בחום מסמלת תחרות בה המתמודדת הגיעה למקום השלישי
Disc Plain red.svg שורה באדום מסמלת תחרות בה המתמודדת הגיעה למקום האחרון

שנה מבצע שיר תרגום לאנגלית גמר ניקוד חצי גמר ניקוד
1973 אילנית "אי שם" "Ey Sham" 4 97
1974 כוורת "נתתי לה חיי" "Natati La Khayay" 7 11
1975 שלמה ארצי "את ואני" "At Va'Ani" 11 40
1976 שוקולד מנטה מסטיק "אמור שלום" "Emor Shalom" 6 77
1977 אילנית "אהבה היא שיר לשניים" "Ahava Hi Shir Lishnayim" 11 49
1978 יזהר כהן והאלפא ביתא "אבניבי"[47] "A-Ba-Ni-Bi" 1 157
1979 גלי עטרי וחלב ודבש "הללויה" "Hallelujah" 1 125
1980 האחים והאחיות "פזמון חוזר" "Pizmon Chozer" X X
1981 הכל עובר חביבי "הלילה" "Halayla" 7 56
1982 אבי טולדנו "הורה" "Hora" 2 100
1983 עפרה חזה "חי" "Hi" 2 136
1985 יזהר כהן "עולה עולה" "Olé, Olé" 5 93
1986 שרי צוריאל ומוטי גלעדי "יבוא יום" "Yavo Yom" 19 7
1987 דטנר וקושניר "שיר הבטלנים" "Shir Habatlanim" 8 73
1988 ירדנה ארזי "בן אדם" "Ben Adam" 7 85
1989 גילי וגלית "דרך המלך" "Derekh Hamelekh" 12 50
1990 ריטה "שרה ברחובות" "Shara Barkhovot" 18 16
1991 אורנה ומשה דץ "כאן" "Kan" 3 139
1992 דפנה דקל "זה רק ספורט" "Ze Rak Sport" 6 85
1993 שרה'לה שרון & להקת שירו "שירו" "Shiru" 24 4
1995 ליאורה "אמן" "Amen" 8 81
1996 גלית בל "שלום עולם" "Shalom Olam" X X
1998 דנה אינטרנשיונל "דיווה" "Diva" 1 172[48]
1999 עדן "יום הולדת" "Yom Huledet (Happy Birthday)" 5 93
2000 פינג פונג "שמח" "Sameach" 22 7
2001 טל סונדק "אין דבר" "En Davar" 16 25
2002 שרית חדד "נדליק ביחד נר" "Nadlik Beyakhad Ner (Light A Candle)" 12 37
2003 ליאור נרקיס "מילים לאהבה" "Milim La'Ahava" 19 17
2004 דוד ד'אור "להאמין" "Leha'amin" X X 11 57
2005 שירי מימון "השקט שנשאר" "HaSheket SheNish'ar" 4 154 7 158
2006 אדי בטלר "זה הזמן" "Together We Are One" 23 4 X X
2007 טיפקס "כפתור אדום" "Push the Button" X X 24 17
2008 בועז מעודה "כאילו כאן/האש בעינייך" The Fire In Your Eyes" 9 124 5 104
2009 אחינועם ניני[49] ומירה עווד "עינייך/חייבת להיות דרך אחרת" "There Must Be Another Way" 16 53 7 75
2010 הראל סקעת "מילים" "Milim" 14 71 8 71
2011 דנה אינטרנשיונל "דינג דונג" "Ding Dong" X X 15 38
2012 איזבו "Time" "Time" X X 13 33
2013 מורן מזור "רק בשבילו" "Rak bishvilo" X X 14 40
2014 מיי פיינגולד "Same Heart" "Same Heart" X X 14 19
2015 נדב גדג' "Golden Boy" "Golden Boy" 9 97 3 151
2016 חובי סטאר "Made of Stars" "Made of Stars" 14 135 7 147
2017 אימרי זיו "I Feel Alive" "I Feel Alive" 23 39 3 207
2018 נטע ברזילי "Toy" "Toy" 1 529 1 283
2019 המדינה המארחת

ישראלים כנציגיהם של מדינות אחרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

Disc Plain yellow dark.svg שורה בצהוב מסמלת ניצחון של המתמודדת באותה תחרות
Plain Disc 40% grey.svg שורה באפור מסמלת תחרות בה המתמודדת הגיעה למקום השני
Disc Plain olive.svg שורה בירוק-זית מסמלת תחרות שבה המתמודדת פרשה ממנה או לא השתתפה

Circle Ochre Solid.svg שורה בחום מסמלת תחרות בה המתמודדת הגיעה למקום השלישי
Disc Plain red.svg שורה באדום מסמלת תחרות בה המתמודדת הגיעה למקום האחרון

מלבד אלה אשר שימשו כנציגיהם של ישראל בתחרות, היו גם אמנים ישראלים אשר יצגו מדינות אחרות:

שנה מדינה מבצע שיר תרגום לעברית מיקום ניקוד
1963[51] אוסטריהאוסטריה אוסטריה כרמלה קורן "Vielleicht geschieht ein Wunder" "אולי יקרה נס" 7 16
שווייץשווייץ שווייץ אסתר עופרים "T'en va pas" "אל תלך" 2 40
1986 אוסטריהאוסטריה אוסטריה תמנע בראואר "Die Zeit ist einsam" "הזמן הוא בודד" 18 12
2005 צרפתצרפת צרפת אורטל מלכה "Chacun Pense A Soi" "כולם חושבים על עצמם" 23 11
2006 שווייץשווייץ שווייץ ליאל קולט[52] "If We All Give a Little" "אם כולנו ניתן מעט" 16 30
2016 צרפתצרפת צרפת עמיר חדד "J'ai cherché" "חיפשתי" 6 257

היסטורית הצבעות[עריכת קוד מקור | עריכה]

היסטוריית ההצבעות של ישראל נכון ל-2018:

מס' הנקודות הגבוה ביותר שהעניקה המדינה בגמר
מקום מדינה נקודות
1 שוודיהשוודיה שוודיה 165
2 בריטניהבריטניה בריטניה 155
3 צרפתצרפת צרפת 153
4 רוסיהרוסיה רוסיה 122
5 ספרדספרד ספרד 120
מס' הנקודות הגבוה ביותר שקיבלה המדינה בגמר
מקום מדינה נקודות
1 צרפתצרפת צרפת 193
2 פינלנדפינלנד פינלנד 160
3 שווייץשווייץ שווייץ 145
4 גרמניהגרמניה גרמניה 141
5 הולנדהולנד הולנד 138
מס' הנקודות הגבוה ביותר שהעניקה המדינה בחצאי הגמר ובגמר
מקום מדינה נקודות
1 שוודיהשוודיה שוודיה 202
2 רומניהרומניה רומניה 182
3 רוסיהרוסיה רוסיה 158
4 בריטניהבריטניה בריטניה 155
צרפתצרפת צרפת 153
מס' הנקודות הגבוה ביותר שקיבלה המדינה בחצאי הגמר ובגמר
מקום מדינה נקודות
1 צרפתצרפת צרפת 240
2 פינלנדפינלנד פינלנד 209
3 שווייץשווייץ שווייץ 192
4 גרמניהגרמניה גרמניה 190
5 הולנדהולנד הולנד 185

אירוח האירוויזיון[עריכת קוד מקור | עריכה]

שנה העיר המארחת מקום התחרות מנחים
1979 ישראלישראל ירושלים בנייני האומה גמר: ירדנה ארזי ודניאל פאר
1999 ישראלישראל ירושלים בנייני האומה גמר: יגאל רביד, סיגל שחמון ודפנה דקל
2019 ישראלישראל חצאי גמר וגמר:

המנצחים, מגישי הניקוד ושדרני הרדיו מטעם ישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

שנה מנצח מגיש שדרן
1973 נורית הירש אין מגיש אין שדרן
1974 יוני רכטר יצחק שמעוני
1975 אלדד שרים
1976 מתי כספי
1977 אלדד שרים
1978 נורית הירש
1979 קובי אשרת דן כנר יורם ארבל
1980 ישראל לא נטלה חלק בתחרות
1981 אלדד שרים דן כנר אין שדרן
1982 ננסי ברנדס יצחק שמעוני
1983
1984 ישראל לא נטלה חלק בתחרות
1985 קובי אשרת יצחק שמעוני אין שדרן
1986 יורם צדוק
1987 קובי אשרת
1988 אלדד שרים
1989 שייקה פייקוב
1990 רמי לוין
1991 קובי אשרת
1992 דניאל פאר
1993 אמיר פרוהליך דני רופ דניאל פאר
1994 ישראל לא נטלה חלק בתחרות
1995 גדי גולדמן דניאל פאר אין שדרן
1996 ישראל לא נטלה חלק בתחרות
1997 ישראל לא נטלה חלק בתחרות
1998 תזמורת לא
מלווה את
ביצועי השירים
בתחרות -
אין מנצח
יגאל רביד אין שדרן
1999 יואב גינאי
2000
2001
2002 מיכל זוארץ
2003
2004 מרב מילר
2005 דנה הרמן
2006
2007 ג'ייסון דנינו-הולט
2008 נועה ברק וושלר
2009 עופר נחשון
2010
2011
2012
2013
2014
2015
2016
2017
2018 לוסי איוב חצי-גמר ראשון: אסף ליברמן ושיר ראובן
חצי-גמר שני: גואל פינטו ואיתי הרמן
גמר: ארז טל ועידית הרשקוביץ
2019

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא ישראל באירוויזיון בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ בועז עופריהכסף הקל של האנטי מחיקון, מעריב, 14 בפברואר 1979
  2. ^ ג'ון קנדי אוקונר, op.cit., עמ '76
  3. ^ Feddersen Jan & Lyttle אייבור, מזל טוב. 50 שנה לאירוויזיון. הרשמי של ה- DVD. 1956-1980, קופנהגן, CMC Entertainment, 2005, p.14.
  4. ^ ג'ון קנדי אוקונר, op.cit., עמ '152
  5. ^ ג'ון קנדי אוקונר, op.cit., עמ '156
  6. ^ "Benjamin Netanyahu on Instagram: “לשנה הבאה בירושלים 🇮🇱🇮🇱🇮🇱”". Instagram (באנגלית). בדיקה אחרונה ב-13 במאי 2018. 
  7. ^ "Benjamin Netanyahu on Instagram: “נטע, את כפרה אמיתית. הבאת הרבה כבוד למדינת ישראל! לשנה הבאה בירושלים! 🇮🇱🇮🇱🇮🇱”". Instagram (באנגלית). בדיקה אחרונה ב-13 במאי 2018. 
  8. ^ קובי נחשוני, ליצמן קרא למנוע חילול שבת באירוויזיון 2019, באתר ynet, 14 במאי 2018
  9. ^ יואב קרקובסקי, ליצמן פנה לשרים: "הקפידו שהאירוויזיון ב-2019 לא יחלל את השבת", באתר כאן – תאגיד השידור הישראלי, 14 במאי 2018
  10. ^ קובי נחשוני, רן בוקר, רב העיר ירושלים נגד האירוויזיון: "למנוע את הביזיון הזה", באתר ynet, 25 ביוני 2018
  11. ^ "Iceland to take part in Eurovision in Israel next year". בדיקה אחרונה ב-17 במאי 2018. 
  12. ^ "Iceland: RÚV Considers Withdrawing From Eurovision 2019 - Eurovoix". Eurovoix (באנגלית). 17 במאי 2018. בדיקה אחרונה ב-17 במאי 2018. 
  13. ^ עצומה באיסלנד: להחרים את האירוויזיון בישראל, באתר ynet, 15 במאי 2018
  14. ^ ראש עיריית דבלין קורא להחרים את האירוויזיון בישראל באתר http://www.hebrewnews.com,‏ 14 במאי 2018
  15. ^ ראש עיריית דבלין: "החרימו את האירוויזיון בישראל, אל תשלחו נציג" באתר מעריב,‏ 14 במאי 2018
  16. ^ "Ireland: RTÉ Confirms Eurovision Song Contest 2019 Participation - Eurovoix". Eurovoix (באנגלית). 16 באוגוסט 2018. בדיקה אחרונה ב-16 באוגוסט 2018. 
  17. ^ ירון אברהם, ‏המסר לישראל: אל תערבו פוליטיקה, באתר ‏mako‏‏, ‏12 ביוני 2018‏
  18. ^ רן בוקר, נציגי איגוד השידור האירופי: "דורשים 'מקום לא מפלג' לאירוויזיון", באתר ynet, 6 ביוני 2018
  19. ^ איתי שטרן, האירוויזיון לא חייב להיות בירושלים, הממשלה לא תתערב, באתר הארץ, 10 ביוני 2018
  20. ^ אריאל כהנא, ‏בגלל האירוויזיון: בוטל חוק פיצול התאגיד, באתר ישראל היום, 26 ביוני 2018
  21. ^ יונתן כיתאין וטל שניידר, ‏בזכות הזכייה באירוויזיון: נתניהו חוזר בו מפיצול תאגיד השידור, באתר גלובס, 26 ביוני 2018
  22. ^ שגיא בן נון, חשש מביטול: לממשלה ניתן עוד שבועיים להעביר הערבויות לאירוויזיון, וואלה! NEWS, ‏31 ביולי 2018
  23. ^ בוקר, מורן אזולאי ורן (8 בדצמבר 2018). "תאגיד השידור לנתניהו: ייתכן שנודיע מחרתיים על ביטול האירוויזיון בישראל". Ynet (בעברית). בדיקה אחרונה ב-12 באוגוסט 2018. 
  24. ^ שגיא בן נון, דוד ורטהיים וטל שלו‏, "אין סיכוי שישראל תסרב לארח את האירוויזיון, אני מאד אופטימי", באתר וואלה! NEWS‏, 13 באוגוסט 2018
  25. ^ "החדשות - נפתר משבר האירוויזיון: התאגיד ייקח הלוואה, הממשלה...". mako. 14 באוגוסט 2018. בדיקה אחרונה ב-14 באוגוסט 2018. 
  26. ^ שגיא בן נון‏, בכיר באיגוד האירופי: "נשקלות 4 ערים לארח האירוויזיון בישראל", באתר וואלה! NEWS‏, 7 ביוני 2018
  27. ^ ירושלים 2019? איפה נוכל לארח את האירוויזיון הבא, באתר גלובס, 13 במאי 2018
  28. ^ מור לוי, ‏עדיפות לקיום אירוויזיון 2019 באצטדיון טדי: כמה זה יעלה?, באתר ‏mako‏‏, ‏28 במאי 2018‏
  29. ^ נעמה ריבהאולם פיס ארנה בירושלים: המתאים ביותר לארח את האירוויזיון ב–2019, באתר הארץ, 13 במאי 2018
  30. ^ אטילה שומפלבי ואלכסנדרה לוקש, ראש עיריית אילת: "הכי נכון לקיים את האירוויזיון אצלנו", באתר ynet, 11 ביוני 2018
  31. ^ זאב פרי, פסטיבל הזמר תש"ם, עיתון דבר - ארכיון הספריה הלאומית, ‏24/03/1980
  32. ^ ג'ון קנדי אוקונר, op.cit., עמ '80
  33. ^ יורם טהרלב - שירים - מבחר שירים - בללייקה, www.taharlev.com
  34. ^ תומר שדמי, "`פינג פינג` הם להקה של נוכלים", באתר ynet, 31 במאי 2000
  35. ^ Eurovision's top ten worst scandals באתר http://cphpost.dk,‏ 16 במאי 2013
  36. ^ עמית קוטלר, עם שכפ"ץ ופאייטים: השערוריות הפוליטיות של האירוויזיון, באתר ynet, 26 במרץ 2017
  37. ^ Tunisia in Eurovision Song Contest באתר eurovisionfamily.tv,‏ 11 במאי 2009
  38. ^ איתמר אייכנר, טורקיה מאשימה: ישראל זייפה את הניצחון באירוויזיון, באתר ynet, 16 ביוני 2018
  39. ^ לבנון פרשה מהאירוויזיון "בגלל ישראל", באתר ynet, 18 במרץ 2005
  40. ^ יואב שטרן‏, לבנון ביטלה השתתפותה באירוויזיון בגלל ישראל, באתר וואלה! NEWS‏, 19 במרץ 2005
  41. ^ מירב קריסטל, רייטינג שבועי: האירוויזיון מחוץ לעשירייה, באתר ynet, 13 במאי 2007
  42. ^ נתוני הצפייה באירוויזיון 2018 שברו שיאים, באתר ‏mako‏‏, ‏13 במאי 2018‏
  43. ^ "ידיעות אחרונות", המוסף לשבת, 8 בדצמבר 2006
  44. ^ לי-אור אברבך, ‏רשות השידור: האירוויזיון נשאר אצלנו - אך ללא "קדם אירוויזיון", באתר גלובס, 21 בספטמבר 2010
  45. ^ Jill Robinson, END OF AN ERA - Israel quits Eurovision 2017 live on air after 44 years, The Sun
  46. ^ אירוויזיון 2017: הפרידה מרשות השידור פורשה בעולם כפרישת ישראל מהתחרות, באתר הארץ
  47. ^ הפזמון החוזר של השיר כתוב בשפת הבי"ת ופירושו "אני אוהב אותך".
  48. ^ בשנת 1998 ספרד העניקה, במהלך שידור התחרות, שתים עשרה נקודות לישראל ועשר נקודות לנורווגיה. לאחר שידור התחרות, נודע כי השדרן הספרדי העניק, שלא בצדק, שתים עשרה נקודות לישראל. הטעות תוקנה, גרמניה קיבלה שתים עשרה נקודות מספרד במקום ישראל ושבע נקודות יותר מנורווגיה. לאחר תיקון הטעות, ישראל ונורווגיה קיבלו שתי נקודות פחות משצוין במהלך שידור התחרות, וקרואטיה, מלטה, פורטוגל, בריטניה, הולנד, בלגיה, אסטוניה וטורקיה קיבלו, כל אחת, נקודת אחת פחות משצוין במהלך שידור התחרות. התיקון לא השפיע על ניצחונה של ישראל והשיר המנצח נותר על כנו.
  49. ^ אחינועם ניני לא הופיעה בתחרות בשמה, אלא השתמשה בשם הבמה שלה "Noa".
  50. ^ באותה תקופה, כמות הנקודות הגדולה ביותר שניתן היה להעניק למדינה היה חמש נקודות.
  51. ^ בשנת 1963, עשר שנים בטרם ישראל החליטה ליטול חלק בתחרות בעצמה ושלוש שנים בטרם הונהגו שידורי טלוויזיה בישראל, יוצגו שתי מדינות על ידי זמרות ישראליות: כרמלה קורן כנציגתה של אוסטריה שסיימה את גמר התחרות במקום השביעי עם 16 נקודות ואסתר עופרים כנציגתה של שווייץ שסיימה במקום השני עם 40 נקודות, בהפרש של שתי נקודות בלבד מהמדינה המנצחת, דנמרק. באותה תחרות, בשלב הצבעת המדינות התרחשה שערורייה כאשר פנתה מנחת התחרות הבריטית, קייטי בויל, אל הדובר הנורווגי, אשר מסר את תוצאות הצבעתו באופן שגוי ובלבל בין מספרי השירים לשמות המדינות. בהקראה הראשונה שמסר הדובר הנורווגי הוא העניק לשווייץ שלוש נקודות ולדנמרק שתי נקודות.[50] המנחה ביקשה מהדובר הנורווגי לקרוא שנית את תוצאות הצבעתו, אך הוא ביקש שתעבור אל צוות השיפוט של המדינה הבאה ותחזור אליו מאוחר יותר. עם תום הצבעת כל המדינות, חזרה המנחה אל הנציג הנורווגי, אולם הניקוד שמסר הפעם היה שונה מזה שמסר לראשונה. בהקראה השנייה שונו נתוני הצבעתו, כאשר הוא העניק ארבע נקודות לדנמרק ונקודה אחת בלבד לשווייץ. על-פי הניקוד שמסר מלכתחילה הייתה שווייץ אמורה לזכות, ואולם הניקוד שמסר בסופו של דבר הכריע את התוצאה לטובתה של דנמרק, ולפיכך, עלה חשד כי חבר השופטים הנורווגי שינה את הצבעתו ברגע האחרון בניגוד לתקנון התחרות. על אף החשד, דיווחו האחרון של הדובר הנורווגי התקבל, והניצחון בתחרות באותה שנה היה של דנמרק עם הצמד גרטה ויורגן אינגמן.
  52. ^ כחלק מלהקת "six4one".


תחרות הזמר של האירוויזיון
תחרויות
תחרות הזמר של האירוויזיון 1956195719581959196019611962196319641965196619671968196919701971197219731974197519761977197819791980198119821983198419851986198719881989199019911992199319941995199619971998199920002001200220032004200520062007200820092010201120122013201420152016201720182019
האירוויזיון למוזיקאים צעירים 1982198419861988199019921994199619982000200220042006200820102012201420162018
אירוויזיון הילדים 2003200420052006200720082009201020112012201320142015201620172018
אירוויזיון למקהלות 20172019
אירוויזיון אסיה 2018
תחרויות מיוחדות שיר היובל באירוויזיון (2005)המיטב של האירוויזיון (2006)הלהיטים הגדולים של האירוויזיון (2015)
ראו גם רשימת מנחי האירוויזיוןזוכי תחרות הזמר של האירוויזיון
Eurovision Song Contest logo.svg
מדינות
מדינות משתתפות אוסטריהאוסטרליהאוקראינהאזרבייג'ןאיטליהאיסלנדאירלנדאלבניהאסטוניהארמניהבולגריהבלארוסבלגיהגאורגיהגרמניהדנמרקהולנדהונגריההממלכה המאוחדתיווןישראללטביהליטאמולדובהמונטנגרומלטהמקדוניהנורווגיהסלובניהסן מרינוספרדסרביהפוליןפורטוגלפינלנדצ'כיהצרפתקפריסיןקרואטיהרומניהרוסיהשוודיהשווייץ
מדינות שפרשו אנדורהבוסניה והרצגובינהטורקיהלוקסמבורגמונקומרוקוסלובקיה
מדינות לשעבר יוגוסלביהסרביה ומונטנגרו
ראו גם מדינות שלא משתתפות באירוויזיון
זוכים
שנות החמישים שווייץשווייץ ליס אסיההולנדהולנד קורי ברוקןצרפתצרפת אנדרה קלאבוהולנדהולנד טדי סחולטן
שנות השישים צרפתצרפת ז'קלין בואייהלוקסמבורגלוקסמבורג ז'אן-קלוד פסקלצרפתצרפת איזבל אוברהדנמרקדנמרק גרטה ויורגן אינגמןאיטליהאיטליה ג'יליולה צ'ינקווטילוקסמבורגלוקסמבורג פראנס גלאוסטריהאוסטריה אודו יורגנסבריטניהבריטניה סנדי שוספרד (1945-1977)ספרד (1945-1977) מסיאלצרפתצרפת פרידה בוקארההולנדהולנד לני קורבריטניהבריטניה לולוספרד (1945-1977)ספרד (1945-1977) סלומה
שנות השבעים אירלנדאירלנד דנהמונקומונקו סבריןלוקסמבורגלוקסמבורג ויקי לאנדרוסלוקסמבורגלוקסמבורג אן-מארי דודשוודיהשוודיה אבבאהולנדהולנד טיץ' איןבריטניהבריטניה אחוות האדםצרפתצרפת מארי מריםישראלישראל יזהר כהן ולהקת אלפא-ביתאישראלישראל חלב ודבש
שנות השמונים אירלנדאירלנד ג'וני לוגןבריטניהבריטניה באקס פיזגרמניהגרמניה ניקוללוקסמבורגלוקסמבורג קורין הרמסשוודיהשוודיה הרייסנורווגיהנורווגיה בוביסוקס!בלגיהבלגיה סנדרה קיםאירלנדאירלנד ג'וני לוגןשווייץשווייץ סלין דיוןיוגוסלביהיוגוסלביה ריווה
שנות התשעים איטליהאיטליה טוטו קוטוניושוודיהשוודיה קרולהאירלנדאירלנד לינדה מרטיןאירלנדאירלנד ניב קבאנהאירלנדאירלנד פול הרינגטון וצ'ארלי מקגטיגןנורווגיהנורווגיה סיקרט גארדןאירלנדאירלנד איימר קוויןבריטניהבריטניה קתרינה והגליםישראלישראל דנה אינטרנשיונלשוודיהשוודיה שארלוט נילסן
העשור הראשון של המאה ה-21 דנמרקדנמרק האחים אולסןאסטוניהאסטוניה טאנל פדאר, דייב בנטון ו-2XLלטביהלטביה מארי אןטורקיהטורקיה סרטאב ארנראוקראינהאוקראינה רוסלנהיווןיוון הלנה פפאריזופינלנדפינלנד לורדיסרביהסרביה מריה שריפוביץ'רוסיהרוסיה דימה בילאןנורווגיהנורווגיה אלכסנדר ריבאק
העשור השני של המאה ה-21 גרמניהגרמניה לנה מאייר-לנדרוטאזרבייג'ןאזרבייג'ן אל וניקישוודיהשוודיה לורןדנמרקדנמרק אמילי דה פורסטאוסטריהאוסטריה קונצ'יטה וורסטשוודיהשוודיה מונס סלמרלובאוקראינהאוקראינה ג'מאלהפורטוגלפורטוגל סלבדור סובראלישראלישראל נטע ברזילי