דיווה (שיר)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
דיווה
דנה אינטרנשיונל - דיווה
דנה אינטרנשיונל - דיווה
שיר אירוויזיון בביצוע דנה אינטרנשיונל
מתוך האלבום Free
מדינה ישראלישראל ישראל
יצא לאור 1998 עריכת הנתון בוויקינתונים
פורמט תקליטור עריכת הנתון בוויקינתונים
סוגה פופ, יורודאנס
שפה עברית
אורך 3:00
כתיבה יואב גינאי
לחן צביקה פיק
כרונולוגיית שירי ישראלישראל ישראל באירוויזיון
-
(1997)
דיווה
(1998)
יום הולדת
(1999)
כרונולוגיית סינגלים – דנה אינטרנשיונל
דיווה
(1998)
מכת חום
(2002)
שיר באירוויזיון
השנה שבה השתתף 1998
תהליך הבחירה בחירה פנימית
מקום בגמר 1
ניקוד בגמר 174
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

דיווה הוא שירה של הזמרת דנה אינטרנשיונל, שזכה בתחרות האירוויזיון ה-43, שהתקיימה בברמינגהאם, בריטניה, ב-9 במאי 1998. מילות השיר נכתבו על ידי יואב גינאי והוא הולחן על ידי צביקה פיק. בעקבות זכיית השיר התקיימה ב-1999 תחרות האירוויזיון ה-44 בישראל.

הפקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אינטרנשיונל והשיר נבחרו לייצג את ישראל באירוויזיון באותה שנה על ידי ועדה של רשות השידור, וזאת למרות ביקורת ומחאה מצד מפלגות חרדיות בשל היות הזמרת טרנסקסואלית. ההחלטה פורסמה ב-23 בנובמבר 1997.

לשיר הופק קליפ בבימוי גיא שגיא (סטיילינג: ראובן כהן).

לימים קבעה ועדת בוררות של אקו"ם שהמוזיקאי אלון לוין היה המעבד המוזיקלי של לחן השיר (יחד עם פיק שעיבד את הקולות בשיר) והורתה לפיק לשלם לו תמלוגים שקיבל בשל ההפקה.[1]

השתתפות באירוויזיון[עריכת קוד מקור | עריכה]

השיר שובץ כשמיני בסדר ההשמעה בתחרות האירוויזיון בשנת 1998 (מבין 25 מדינות). בשלב ההצבעה המשודרת בתחרות עמד השיר במירוץ צמוד עם השיר המלטזי ("The one that I love"). ההכרעה ביניהם הושגה בסיום ההצבעה ממש: מקדוניה, המדינה האחרונה למסור קולותיה, העניקה לישראל 8 נקודות, ושמה של מלטה עדיין לא הוזכר; לאחר שבריטניה זכתה ב-10 נקודות ממקדוניה שיערו רבים מן הצופים שמלטה תקבל 12 נקודות ובכך תזכה בתחרות, אך המקדונים הפתיעו כשבחרו להעניק 12 נקודות לקרואטיה. בכך ניצח השיר הישראלי לאחר שקיבל 172 נקודות בסך הכל.

בהופעה לבשה אינטרנשיונל שמלה בעיצובה של גלית לוי. לאחר הניצחון עלתה אינטרנשיונל לבמה לשיר שנית את השיר כשהיא לבושה בשמלה ייחודית שעיצב עבורה מעצב האופנה הצרפתי ז'אן-פול גוטייה; חלקה העליון כלל כנפיים שהיו עשויות ממעין נוצות ציפורים צבעוניות. השמלה זכתה לכינוי "שמלת התוכי".

בעקבות זכייתו הגיע השיר למקומות גבוהים במצעדי הפזמונים הארציים של מספר מדינות: בין השאר הגיע למקום הראשון בספרד, למקום השני בבלגיה, למקום השלישי בשוודיה ולמקום ה-11 בבריטניה. במצעד הפזמונים העברי השנתי של רשת ג' לשנת תשנ"ח דורג השיר במקום השני.

בשנת 2005 נבחר השיר בהצבעה אינטרנטית להיות אחד מ-14 השירים המועמדים לזכייה כשיר האהוב ביותר של תחרויות האירוויזיון. היה זה במסגרת המופע Congratulations שהועלה לכבוד מלאת יובל 50 שנה לתחרות, שהתקיים בדנמרק בחודש אוקטובר באותה שנה. במופע הוקרן הביצוע המקורי של השיר על גבי מסך, ואינטרנשיונל הצטרפה לביצועו בלוויית שש רקדניות שהיו מצוידות במניפות נוצות ציפורים ענקיות. בהצבעה במסגרת המופע דורג השיר במקום ה-13.

פרשנות למילים[עריכת קוד מקור | עריכה]

אינטרנשיונל מציינת כי השיר אינו עוסק בה ובדמותה אלא מתייחס לכלל הנשים ומוקדש להן.[2] יש הטוענים כי משמעות השיר מתייחסת למאבקם של הקהילה הלהט"בית והקווירית בכלל ולנשים טרנסיות בפרט, לקבלה, הכרה ושוויון זכויות. המילים "יש קסמים ויש ימים קשים" רומז על התהליך של התאמה מגדרית. השיר מהלל את הטרנסיות ומעלה אותן לדרגה של מלכות ואלות. עם זאת, השיר זוכר את הטרנסיות, שנודו, נרדפו, ונרצחו רק כי היו טרנסיות, אך קולן לא נשמע ("יש נשים, דמעות של החיים, הן ישאו תפילה ללא מילים").[3]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ערן סויסה, דיווה נריבה: המלחמה של אלון לוין, אתר nrg מעריב, 1.5.09.
  2. ^ Glamorous Pearl (7 באוגוסט 2007), Dana International DIVA [Live] Dan Shilon Show 1998, בדיקה אחרונה ב-10 במרץ 2019 
  3. ^ ערן רוזנצויג, השיר שלנו:12 שירים ישראלים שהפכו לפסקול של הקהילה הגאה, מאקו גאווה