דיווה (שיר)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
דיווה (שיר)
Dana International - Diva.jpg
עטיפת הסינגל "דיווה"
שם השיר דיווה
השנה שבה השתתף 1998
מקום בגמר 1
ניקוד בגמר 172
משורר יואב גינאי
מלחין צביקה פיק
מבצע דנה אינטרנשיונל
מדינה Flag of Israel.svg ישראל
שפות עברית

דיווה הוא שירה של הזמרת דנה אינטרנשיונל, שזכה בתחרות האירוויזיון ה-43, שהתקיימה בברמינגהאם, בריטניה, ב-9 במאי 1998. מילות השיר נכתבו על ידי יואב גינאי והוא הולחן על ידי צביקה פיק.

אינטרנשיונל והשיר נבחרו לייצג את ישראל באירוויזיון באותה שנה על ידי ועדה של רשות השידור, וזאת למרות ביקורת ומחאה מצד מפלגות חרדיות בשל היות הזמרת טרנסקסואלית.

השיר שובץ כשמיני בסדר ההשמעה בתחרות (מבין 25 מדינות). בשלב ההצבעה המשודרת בתחרות עמד השיר במירוץ צמוד עם השיר המלטזי ("The one that I love"). ההכרעה ביניהם הושגה בסיום ההצבעה ממש: מקדוניה, המדינה האחרונה למסור קולותיה, העניקה לישראל 8 נקודות, ושמה של מלטה עדיין לא הוזכר; לאחר שבריטניה זכתה ב-10 נקודות ממקדוניה שיערו רבים מן הצופים שמלטה תקבל 12 נקודות ובכך תזכה בתחרות, אך המקדונים הפתיעו כשבחרו להעניק 12 נקודות לקרואטיה. בכך ניצח השיר הישראלי לאחר שקיבל 172 נקודות בסך הכל.

לאחר הניצחון עלתה אינטרנשיונל לבמה לשיר שנית את השיר כשהיא לבושה בשמלה ייחודית שעיצב עבורה מעצב האופנה הצרפתי ז'אן-פול גוטייה; חלקה העליון כלל כנפיים שהיו עשויות ממעין נוצות ציפורים צבעוניות. השמלה זכתה לכינוי "שמלת התוכי".

בעקבות זכייתו הגיע השיר למקומות גבוהים במצעדי הפזמונים הארציים של מספר מדינות: בין השאר הגיע למקום הראשון בספרד, המקום השני בבלגיה, המקום השלישי בשבדיה והמקום ה-11 בבריטניה. במצעד הפזמונים העברי השנתי של רשת ג' לשנת תשנ"ח דורג השיר במקום השני.

בעקבות זכיית השיר התקיימה ב-1999 תחרות האירוויזיון ה-44 בישראל.

בשנת 2005 נבחר השיר בהצבעה אינטרנטית להיות אחד מ-14 השירים המועמדים לזכייה כשיר האהוב ביותר של תחרויות האירוויזיון. היה זה במסגרת המופע Congratulations שהועלה לכבוד מלאת יובל 50 שנה לתחרות, שהתקיים בדנמרק בחודש אוקטובר באותה שנה. במופע הוקרן הביצוע המקורי של השיר על גבי מסך ואינטרנשיונל הצטרפה לביצועו בלוויית שש רקדניות שהיו מצוידות במניפות נוצות ציפורים ענקיות. בהצבעה במסגרת המופע דורג השיר במקום ה-13.

לימים קבעה ועדת בוררות של אקו"ם שהמוזיקאי אלון לוין היה המעבד המוזיקלי של לחן השיר (יחד עם פיק שעיבד את הקולות בשיר) והורתה לפיק לשלם לו תמלוגים שקיבל בשל ההפקה.‏[1]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ערן סויסה, דיווה נריבה: המלחמה של אלון לוין, אתר nrg מעריב, 1.5.09.