מבצע באדר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
מבצע באדר
חלק מחזית הדרום במלחמת יום הכיפורים
ממזוער
גשר מצרי על התעלה
עימות:

מלחמת יום הכיפורים

תאריך:

6 באוקטובר-14 באוקטובר 1973

קרב לפני:

אין. הקרב הראשון במערכה (בזירה הדרומית)

קרב אחרי:

מתקפת הנגד של 8 באוקטובר

מקום:

תעלת סואץ

תוצאה:

ניצחון מצרי

הצדדים הלוחמים
Flag of Israel.svg ישראל Flag of Egypt.svg מצרים
מפקדים

Flag of Israel.svg דוד אלעזר
Flag of Israel.svg שמואל גונן

Flag of Egypt.svg סעד א-שאזלי

כוחות

6 באוקטובר:
8,000 חילים (מתוכם 470 בקו בר-לב)
293 טנקים
כולם אורגנו באוגדה אחת
8 באוקטובר:
3 אוגדות
640 טנקים

6 באוקטובר:
32,000 חיילי חי"ר
7 באוקטובר, 1:00 בלילה:
מתווספים לכוח 200 טנקים
8 באוקטובר:
90,000 חילים
980 טנקים ב-5 דיוויזיות

התמרונים העיקריים בתחילת המלחמה

מבצע באדרערבית عملية بدر) הוא שמה של התוכנית המצרית היזומה לפתיחת מלחמת יום הכיפורים בגזרתה. מטרת המלחמה הייתה שבירת הקיפאון על ידי צליחת תעלת סואץ, בניית ראשי גשר והערכות להגנה במערכי הגנה רצופים מוגני נ"מ ומתוגברים בנשק נ"ט לשבירת התקפות הנגד של צה"ל ולדחיקתו מזרחה. התוכנית המצרית הצליחה והשיגה את מטרותיה. אולם, בהמשך הלחימה הצליח צה"ל לבצע הבקעה של המערך המצרי וכוחותיו צלחו את תעלת סואץ מערבה וכיתרו חלק מהכוחות המצרים שנמצאו ממזרח לתעלת סואץ.

המבצע נקרא כך על שם קרב באדר, אשר מקובל לציין את תאריכו ב-6 באוקטובר 624, בו ניצחו כוחות הנביא מוחמד כוחות משבט קורייש.

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

הניצחון החד משמעי של ישראל במלחמת ששת הימים הותיר את העולם הערבי המום מגודל התבוסה. מצרים, שהייתה מעורבת עד צוואר במלחמת האזרחים בתימן, שגבתה קורבנות רבים ועד סופה נפגעו כ-26,000 חיילים מצרים, נסוגה מתימן והפנתה את כוחותיה כנגד ישראל. מצרים לא השלימה עם הנוכחות הישראלית בסיני ויזמה את מלחמת ההתשה בשנת 1969 מתוך תובנה שישראל אינה ערוכה מבחינה כלכלית למלחמה ממושכת ואינה מסוגלת חברתית לשאת במחיר של קורבנות רבים בנפש, אך המלחמה גבתה מחיר כלכלי וצבאי כבד ממצרים ובסופו של דבר נחתם הסכם הפסקת אש על ידי יורשו של נאצר, אנואר סאדאת בשנת 1970.

גישושי השלום שנעשו על ידי הצדדים נתגלו כחסרי סיכוי. אמרתו של משה דיין כי עדיפה שארם א-שייח בלי שלום מאשר שלום בלי שארם א-שייח ומעמדו של סאדאת בתוך מצרים היו בסיס רעוע מכדי לבנות עליו תהליך מדיני בר קיימא. הקיפאון המדיני בשנים 1972 - 1973 נתפש על ידי הערבים כמסוכן שכן העולם עשוי לראות את הנוכחות הישראלית בשטחים הכבושים כמובנת מאליה. בנוסף, סאדאת רצה לבסס את שלטונו וראה במלחמה נגד ישראל את הדרך הנכונה לכך.

לצורך ההתעצמות הצבאיות מול צה"ל בחרו המצרים להתקרב לברית המועצות ולפעול בשיתוף פעולה עימה כמעצמה. נשק סובייטי חדיש ומתוחכם, יועצים רבים ואף חיילים מפעילי ציוד מודרני הוזרמו למצרים ושיקמו את צבאה שציודו הושמד כמעט כליל במלחמת ששת הימים. גם במלחמת ההתשה, כשצבא מצרים ספג אבדות כבדות בציוד סיפקו הסובייטים ציוד רב תחתיו. הסובייטים פעלו גם במישור המדיני למען האינטרסים של בת בריתם מצרים. השגרירות הסובייטית בוושינגטון פעלה לקידום האינטרסים המצרים ובאו"ם הייתה נכונה להשתמש בזכות הווטו שלה ואף בגיוס קולות של מדינות חסות נוספות על מנת לקדם את האינטרסים של מצרים.

התוכנית[עריכת קוד מקור | עריכה]

סעד א-שאזלי, רמטכ"ל צבא מצרים - מתכנן הצליחה, בזמן מלחמת יום הכיפורים

השלב העיקרי של מבצע באדר, היה חצייה של תעלת סואץ בין המעוזים במספר רב של נקודות לכל אורכה, פריצת מכשול סוללות העפר באמצעות גריפתם בזרנוקי מים והקמת גשרים להזרמה רחבת היקף של חמש דיוויזיות רגלים מוגברות בכוח נ"ט ושריון. לפני ובמקביל להקמת ראשי הגשר וביסוסם בוצעה הכנה באש ארטילריה ותקיפות מהאוויר. ההיערכות המצרית בראשי הגשר בעומק משתנה של 10-12 ק"מ מהתעלה, נועדה להדוף ולשבור את כל התקפות הנגד של הכוחות הסדירים ושל כוחות המילואים המתגברים בחזית סיני. כיבוש רוב המעוזים תוכנן להתבצע רק בשלב מאוחר יותר. ראשי הגשר שתוכננו כמערך הגנה רציף תוכננו שלא תחרוג ממעטפת ההגנה של סוללות טילי קרקע אוויר שממוקמו ממערב לתעלה. על פי התכנון, יושלם השלב הראשון בתוך יממה לאחר הצליחה.

השלב השני, שהוצג לסורים כחלק מהתוכנית ככל הנראה לסורים, אך לא תוכנן להתבצע על ידי המצרים‏[1] עסק בהמשך ההתקפה מזרחה לאחר ביסוס הכוחות ויצוב קו ראשון לשתי הארמיות על חמש הדיוויזיות שבהן. שלב זה עסק בכיבוש של רצועה רחבה יותר שעומקה 40 עד 70 ק"מ מהתעלה עד להיאחזות נח"ל ים, בסיס רפידים, מעבר הגידי ומעבר המיתלה. שלב זה יעשה במקביל להעתקת סוללות טילי קרקע האוויר מזרחה לתוך סיני שיגנו על הכוחות המתקדמים מפני תקיפות חיל האוויר הישראלי. על פי התכנון, יושלם שלב זה בתוך 13 יום מהצליחה.

עוד תוכנן כי המתקפות המצריות בחזית סיני ילוו בפשיטות של יחידות קומנדו מוסקות ליעדים נבחרים בסיני, התקפות של רקטות פרוג, טילי סקאד, וטילי שיוט מדגם קלט כנגד מטרות אסטרטגיות, ותקיפות של חיל האוויר המצרי שיסייע לכוחות הקרקע וכן יתקוף את שדות תעופה הישראליים בסיני. המבצע כולו תוכנן להימשך כשבועיים עד ליצוב קו חזית מוגדר לשתי הארמיות.

בדומה לתוכנית המתקפה הסורית לא הוכנה על ידי המצרים תוכנית המשך לניצול הצלחה לתוכנית באדר לכיבוש סיני או לכיבוש ארץ ישראל.

ההכנות[עריכת קוד מקור | עריכה]

המצרים ביקשו להפיק לקחים ממלחמת ששת הימים ומלחמת ההתשה. הם ביצעו הכנות להגדלת סיכויי ההצלחה של המבצע. בעיקר חיפשו פתרונות להתמודדות עם חיל האוויר שהפגין עליונות מוחלטת, עם כוחות השריון הישראליים שנקטו טקטיקת שריון עדיפה וכן, התמודדות עם המשימה ההנדסית המורכבת של צליחת תעלת סואץ שהייתה מכשול טבעי רחב שנשלט על ידי רמפות ישראליות, מעוזים ואמצעים ישראלים אחרים לסיכול צליחה.

פעולות ההכנה כללו: סודיות מוקפדת מאד בכל הקשור למבצע, נקיטת אמצעי הונאה להבטחת הפתעה, תיאום מתקפה בו זמנית עם סוריה שתחייב פיצול כוחות צה"ל לשתי חזיתות, הגדלת הסיוע והידוק הקשר עם ברית המועצות, קבלת סיוע ממדינות ערב בכסף ובחילות משלוח, נקיטת טקטיקה שתקטין עליונות חיל השריון הישראלי ושילוב טילי קרקע אוויר חדישים לביטול העליונות הישראלית באוויר.

הבטחת גורם ההפתעה[עריכת קוד מקור | עריכה]

תוכנית באדר נשמרה בסודיות רבה ולא נחשפה אף לא בפני דרגי השדה הבכירים ביותר. לצורך שמירת הסודיות כללה תוכנית המבצע גם סדר חשיפתו בפני הדרג המבצע הבכיר כאשר כל דרג נחשף בתורו לדבר התוכנית שעות בלבד לפני תחילת הקרבות. עד לחשיפתו נמסר לכוחות שמדובר בתרגיל גדול שדומה לתרגילים אחרים שביצע הצבא המצרי בשנת 1973. בחלק מהדיונים נאסרה עריכת פרוטוקולים של דיונים בנושא ההכנות למלחמה. במקביל יזמה מצרים תוכנית הטעיה שנוהלה על ידי צוות משותף של משרד המלחמה, משרד החוץ ומשרד ההסברה. בין היתר יזמו המצרים גיוסים רבים של אנשים מילואים ושיחרורם (ב-20 מינואר 1973) ובכך גרמו לצה"ל להתייחס אליהם כשגרתיים. פורסמו בעיתונות שמות קצינים שיעלו למכה בתקופה שתוכננה למתקפה ועוד.

פיצול כוח צה"ל לשתי חזיתות[עריכת קוד מקור | עריכה]

המצרים תיאמו את התקיפה עם הסורים. ב-10 בינואר 1973 הוחלט בדיון משותף בקהיר למנות את שר המלחמה המצרי פריק אחמד איסמעיל עלי למפקד הכללי של הכוחות המאוחדים המצריים והסורים ובמרץ 1973 הוא ביקר בדמשק לצורך תיאום מועד המלחמה ודרכי ההכנה עד לפתיחה באש. החל ממאי 1973 נפגש שר המלחמה בהזדמנויות שונות עם הסורים לצורך תיאום "מבצע באדר".

גיוס מדינות ערב למאמץ המלחמתי[עריכת קוד מקור | עריכה]

המצרים פנו למדינות ערב תוך שחשפו בפניהם את כוונתם הכללית לתקוף את ישראל וביקשו סיוע בחילות משלוח. מדינות ערב שלחו כוחות סיוע גדולים טרם המלחמה ובמהלכה‏[2]:

מענה לאיום חיל האוויר הישראלי[עריכת קוד מקור | עריכה]

חיל האוויר הישראלי הפגין עליונות אווירית מלאה במלחמת ששת הימים ובמלחמת ההתשה. התקפה כוללת, ללא טיפול ביתרון זה, בתנאי לחימה מדבריים פתוחים פירושם השמדה של הכח התוקף. המטכ"ל המצרי בחר שלא להתחרות בישראל בתחום שבו עצמתה הייתה בולטת ובלתי מעורערת זה שנים לא מעטות. במקום זאת בחרו המצרים להשתמש במערך הגנה אווירית צפופה. מערך זה כלל סוללות טילי קרקע-אוויר נייחים מדגם SA-2 ו-SA-3, סוללות ממונעות מדגם SA-6 ותותחי נ"מ ניידים על גבי רכב קרבי משוריין מסוג ZSU-23-4. חיל הרגלים צויד בטילי כתף מסוג 9K32 סטרלה-2. טילי הנ"מ הרבים הקשו מאוד על פעולתו של חיל האוויר הישראלי וכונו לימים "מסך האש". המצרים הכינו במשך מספר שנים מחפורות רבות לאמצעי נ"מ אלה ושיקמו אותם מחדש בכל פעם שהותקפו על ידי צה"ל.

מענה לאיום השריון הישראלי[עריכת קוד מקור | עריכה]

חיל השריון הישראלי נהנה מטקטיקה עדיפה מיריביו הערבים. אימוני הקליעה המתקדמים של צה"ל ובמיוחד נקיטת היוזמה על ידי דרג הפיקוד הזוטר שלא היה כבול לקונצפציה מוכתבת מראש על ידי הדרגים הבכירים היוו יתרון משמעותי. חסרון בולט של חיל השריון הישראלי הייתה הנטייה להסתער ללא תמיכה מספקת של חי"ר וכך היו הטנקים חשופים למארבי חי"ר ולפגיעות מצד נשק נ"ט קל שנשאו חיילי החי"ר ומהעדר חיל תותחנים חזק לחיפוי. צה"ל הועיד את מלאכת הסיוע לחיל האוויר, שבדיעבד התקשה לספק סיוע נוכח ריבוי המשימות שנדרש אליהן ואמצעי הנ"מ הצפופים שהופעלו כנגדו.

במטרה להתמודד עם יתרונות השריון הישראלי הוחלט לצייד את יחידות החי"ר בנשק נ"ט רב. היו אלה טילי סאגר ורקטות RPG-7 סובייטים, שהיו מהמתקדמים והיעילים בזמנם. הטילים הופעלו במארבים בסמוך לצירי תנועה צפויים של השריון הישראלי ויצרו איום חמור על השריון הישראלי, איום שצה"ל לא התגבר עליו עד סוף המלחמה.

יישום מבצע באדר[עריכת קוד מקור | עריכה]

חיילים מצריים פורצים את מכשול סוללת העפר בעזרת זרנוקי מים

המתקפה הפתיעה את ישראל הפתעה מוחלטת כמעט (רק מספר שעות קודם לפריצת המלחמה הבינו באמ"ן שכל ההתראות שהתקבלו אכן אמיתיות ושהיא תפרוץ באותו יום).

בימיה הראשונים של מלחמת יום הכפורים בוצעה תוכנית באדר כמתוכנן ובאופן מוצלח:

המתקפה הכוללת שפתחה את מלחמת יום הכיפורים נפתחה בתיאום מלא עם צבא סוריה סמוך לשעה 14:00 בצהריים על ידי מעל 200 מטוסי ירוט ותקיפה שהפציצו מטרות איכות ישראליות בסיני בשילוב עם הנחתת כוחות קומנדו על ידי מסוקים וצליחת תעלת סואץ.

השלב הראשון בתקיפה הצליח כמתוכנן ובחסות ההרעשה הארטילרית הצליח צבא מצרים לצלוח את התעלה ולהשתלט על רצועה של כ- 10-12 ק"מ תוך ניתוק המעוזים. מסך האש שבנו המצרים הגביל משמעותית את חופש התנועה של חיל האוויר ואת יכולתו לסייע לכוחות הקרקע הישראלים שביקשו סיוע דחוף. מטוסים ישראלים רבים הופלו באמצעות הנ"מ המצרי. ההתקפה על מערך הנ"מ המצרי לא יצאה כלל אל הפועל לנוכח ריבוי המשימות שהוטלו על חיל האויר. טקטיקת השימוש בחוליות החי"ר המצוידות בטילים נגד טנקים פגע קשה ביחידות השריון הישראלי ומנע הדיפת כוחות היבשה המצריים.

החל מיום ה-14 באוקטובר נשתבשה תוכנית באדר: מתקפת השריון המצרית הגדולה נבלמה כאשר למצרים נפגעו כ-200 טנקים ולצה"ל כ-20 בלבד. היוזמה ההתקפית המצרית צומצמה. יעד קו המעברים נזנח וצה"ל החל יוזם התקפות. ביום ה-15 באוקטובר יזם צה"ל את מבצע אבירי לב - הצליחה לצידה המערבי של התעלה ("אפריקה"). בסופו של מבצע זה נכבשו שטחים נרחבים בשטח מצרים וכותרה הארמייה השלישית. יעדים טקטיים נוספים שהוגדרו במבצע באדר לתקיפת יעדים צבאיים ואסטרטגיים ישראלים עמוקים נכשלו. כמעט כל טילי השיוט שנורו לישראל יורטו על ידי חיל האוויר (שני טילים פגעו מתוך 25). המבצעים להנחתת כוחות קומנדו נכשלו ברובם כאשר חלק גדול מהמסוקים הופלו על ידי מטוסי חיל האויר, הותקפו על ידי כוחות קרקע ומסיבות נוספות.

אף על פי שהמצרים ובני בריתם לא הצליחו להשלים את מבצע באדר או להכניע את ישראל במלחמת יום הכיפורים, נחשב מבצע באדר והמלחמה כהצלחה בעיני המצרים. ימי חג מצריים מציינים את הצלחת המבצע, עיר גדולה נקראה על שמו ומוזיאון הוקם לזכר צליחת התעלה המוצלחת על ידי הצבא המצרי והמלחמה בכלל.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ לעניין הכוונות המצריות ראו להשוואה: דני אשר, לשבור את הקונספציה, ע"מ 23 - 23
  2. ^ סדרי הכוחות של חילות המשלוח לפי אטלס כרטא לתולדות מדינת ישראל - עשור שלישי, הוצאת כרטא והוצאת משרד הביטחון, 1983, עמ' 94