ערך מומלץ

מבצע פעמון החירות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מבצע פעמון החירות
סמל חיל הים
דגל חיל הים
אח"י תרשיש עולה בנהר ההדסון על רקע פסל החירות

Pamtbenparad.jpg
מצעד בשדרות ברודוויי, דגל ישראל ודגל חיל הים מלווים בצוותי הספינות; מוביל מפקד אח"י יפו, רס"ן בני אריאלי
מטרה ייצוג ישראל בחגיגות מאתיים שנה לארצות הברית
תוצאה ההפלגה הסתיימה בהצלחה
תאריכים 18 ביוני 1976 - 16 באוגוסט 1976
משך ההפלגה 8 שבועות ו-3 ימים
צי חיל הים הישראלי
כלי שיט משתתפים ספינות סער 4: אח"י תרשיש ואח"י יפו
נתיב ההפלגה
נמל מוצא נמל חיפה, תדלוק בגיברלטר
נמל יעד

בסיס הצי האמריקני בנורפוק ומשם למפגן בינלאומי בכניסה לניו יורק

אורך הנתיב 14,860 מיל ימי (למעלה מ-27,500 ק"מ)
צוות
מדינה ישראל
פיקוד אל"ם אלי רהב
קברניטים
מפליגים נוספים אלוף בנימין תלם מפקד חיל הים.
מארחים צי ארצות הברית

מבצע פעמון החירות הוא שם הקוד שניתן להפלגה שביצעו ספינות חיל הים הישראלי לחוף המזרחי של ארצות הברית בקיץ 1976, לאחר שהוזמנו על ידי צי ארצות הברית להשתתף בחגיגות 200 שנה לעצמאותה של ארצות הברית.

בנוסף להפגנת הכבוד והידידות לבעל ברית חשוב, כלל המבצע מספר מטרות נוספות מבחינת ישראל: מפגש עם העם האמריקאי והקהילה היהודית וסיוע למפעל המגבית היהודית המאוחדת. מטרה נוספת הייתה הצגת אמצעי הלחימה של חיל הים הישראלי לציי מדינות מדרום אמריקה כדי לסייע בשיווקם עבור התעשיות הביטחוניות.

הפלגה זו היא הארוכה ביותר בתולדות חיל הים הישראלי.

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – מבצע קולומבוס

ציי מלחמה נוהגים לייצג את מדינתם בארצות רחוקות. אניית צי נחשבת כשלוחה של המדינה והגעתה לנמל מדינה אחרת מסמנת קשר טוב בין המדינות. לכן, כבר בקיץ 1951 נשלח שלמה אראל, שהיה אז בדרגת סא"ל, עם הפריגטה אח"י משגב (ק-30) והקורבטה אח"י הגנה לביקור בנמלי ארצות הברית.

העיתוי לאירוע נבע מפתיחת מלווה העצמאות (הבונדס) בארצות הברית, שבעזרתו מומנה ההפלגה. נספח צה"ל בארצות הברית היה אלוף-משנה (לימים אלוף) חיים הרצוג אותו פגשו אנשי ספינות הטילים בתפקיד שגריר ישראל באומות המאוחדות ב-1976. ההפלגה והביקור בארצות הברית ב-1951 ארכו למעלה משלושה חודשים, כולל תדלוק באיים האזוריים, אולם מסלול ההפלגה היה קצר יותר מאשר במבצע "פעמון חירות". המבצע עלה יפה ואגרות הבונדס נמכרו מעבר למצופה.[1]

הדיונים על מימון ההפלגה בשנות ה-70[עריכת קוד מקור | עריכה]

באביב 1976 הגיעה לחיל הים הזמנה: "חיל הים הישראלי מוזמן עם כלי השיט שלו לחגיגות המאתיים לארצות הברית". הזמנה דומה נשלחה לציים רבים במדינות העולם ונענתה בחיוב על ידי מדינות רבות. יום העצמאות האמריקאי חל ב-4 ביולי, כך שמועד ההזמנה הותיר מספיק זמן להכנות. מפקד חיל הים בנימין תלם שמח על ההזמנה ותכנן להיענות לה עם שתי ספינות סער 4 שנבנו בישראל, כדי לנצל את המוניטין שרכשו הספינות הישראליות בניצחונן בקרבות ימיים במהלך מלחמת יום הכיפורים. הרמטכ"ל מרדכי גור, שבתפקידו הקודם היה נספח צה"ל בארצות הברית, תמך ביוזמה ושר הביטחון שמעון פרס אישר את התוכנית. גיוס התקציב נתקל בקשיים כאשר ראש הממשלה יצחק רבין ביקש לחסוך את ההוצאה שנאמדה בכמיליון דולר אמריקאי.[2] חיל הים החל בתכנון, אך משנודע כי אין לכך תקציב נפסקו ההכנות.[3]

חגיגות המאתיים היו אירוע מרכזי בשנת 1976 בארצות הברית, ואנשי הקהילה היהודית והמגבית היהודית המאוחדת ציפו לראות את חיל הים הישראלי והתאכזבו כאשר נודע להם הביטול. הם העבירו את בקשתם דרך חבר הכנסת ויושב ראש ועדת החוץ והביטחון יצחק נבון שהעלה את הנושא לממשלה ותמך בהפלגה. מפקד חיל הים ראה חשיבות בקשר עם צי ארצות הברית והעלה את הנושא בפני שר הביטחון. השר פרס התחייב לספוג את ההוצאה בתקציב הביטחון. הפניות מהגורמים השונים שכנעו את ראש הממשלה להסיר התנגדותו.

מימון המסע נעשה מתקציב הביטחון. ההוצאות העיקריות בארצות הברית שולמו על ידי הנספחות. קצין הניווט סרן אלכס אייל, שמונה גם ככלכל המבצע, קיבל לפני היציאה עשרות אלפי דולרים במזומן. הכסף נשמר בכספת הספינה ושימש לרכישות דלק ומזון בנמלים בדרך. לאנשי הצוות חולקו "דמי כיס" לפי פקודות מפקדת חיל הים עבור כל יום בחוף. בארצות הברית נמשכו כספים בסכומים גדולים במזומן. הסכום שהוצא במזומן היה כ-180 אלף דולר, סכום נמוך במקצת מהתקציב המתוכנן. הכנסות המגבית היהודית המאוחדת, שנבעו ישירות מהביקור, הניבו תשואה בסכומים גבוהים לאין ערוך.

הכנות ויציאה לים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראש המטה הכללי רב-אלוף מרדכי גור סוקר את הצוותים לפני היציאה, לידו מפקד אח"י תרשיש רס"ן שאול חורב, 18 ביוני 1976.

עקב התארכות תהליך קבלת ההחלטות, ניתנה פקודת היציאה לשייטת ספינות הטילים רק יומיים לפני מועד ההפלגה. מפקד השייטת, אל"ם מיכה לצרוס, בחר באח"י יפו (סער 4) ואח"י תרשיש (סער 4) שהיו הספינות החדישות ביותר בשייטת ספינות הטילים. לצרוס הטיל על מפקד פלגה 33, סא"ל יצחק שמיר, את משימת ההכנה ליציאה. שמיר התבסס על התוכנית הראשונית והפעיל את צוותי הספינות ומערכות בסיס חיפה של חיל הים בלא הפסקה עד היציאה. הזמן הוקדש לתחזוקה מונעת, לתספורת, ניקיון, הצטיידות במזון ומילוי דלק ומים. כל ספינה הצטיידה בדגלים גדולים של ישראל וארצות הברית. לכל איש צוות הוכנו שתי חליפות מדים לבנים ונעלים גבוהות חדשות. הציוד נאסף ונשלח לנמל נורפוק בארצות הברית.

לאור חשיבות המשימה, החליט מפקד חיל הים להציב קצין בכיר כמפקד ההפלגה, את אל"ם אלי רהב, אשר סיים תקופת פיקוד על שייטת ספינות הטילים. רהב ביקש ממפקד השייטת לצרף לספינות את סרן אילן בוכריס כקצין מכונה ראשי ואת סרן אלכס אייל קצין הניווט וכלכל ההפלגה. סא"ל שמיר השלים את תקן הספינות באנשי צוות לפי בחירתו מספינות אחרות. כמו כן צורפו לספינות צוללים מיחידה 707 לביצוע בדיקות קוער בנמלים, וכן כתב בטאון חיל הים "בין גלים". צוותי הספינות הורכבו מחיילים בשירות סדיר, קצינים ונגדים בשירות קבע. כל ספינה הפליגה עם כ-60 אנשי צוות.

בעלי תפקידים בהפלגה ובארוח[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעלי תפקידים בהפלגה ובאירוח
תפקיד דרגה[א] ושם הערות
המשלחים
ראש ממשלת ישראל יצחק רבין תחילה התנגד ובהמשך הסיר התנגדותו.
שר הביטחון שמעון פרס תמך ומצא את התקציב.
ראש המטה הכללי רב-אלוף מרדכי גור תמך וסקר את היוצאים.
יו"ר ועדת החוץ והביטחון יצחק נבון סייע לאישור ההפלגה.
מפקד שייטת ספינות הטילים אל"ם מיכאל לצרוס
מפקד פלגה 33 סא"ל יצחק שמיר אירגן את הכנת הספינות.
המפליגים
מפקד בכיר בים מפקד חיל הים אלוף בנימין תלם הפליג בספינות לארצות הברית.
מפקד המבצע אל"ם אלי רהב
מפקד אח"י תרשיש (סער 4) רס"ן שאול חורב מוביל זוג מגיברלטר לחיפה.
מפקד אח"י יפו (סער 4) רס"ן בני אריאלי
קצין הניווט וכלכל ההפלגה סרן אלכס אייל כולל חזאות מזג האוויר.
קצין מכונה ותחזוקה סרן אילן בוכריס
נציג מועצת העיתונות יונה שמשי כתב דבר, גויס למילואים.
המארחים בארצות הברית
נספח צה"ל בוושינגטון אלוף אברהם אדן
נספח ימי בוושינגטון אל"ם משה טבק המשיך גם בקולומביה.
אחראי על הביטחון בארצות הברית רב חובל יורם נחשול קצין הביטחון של צים בניו יורק.
ראש משלחת משהב"ט בניו יורק יוסף צ'חנובר
שגריר ישראל בוושינגטון שמחה דיניץ
קונסול ישראל בניו יורק אל"ם בדימ' אורי בן ארי
שגריר ישראל באו"ם אלוף בדימ' חיים הרצוג
נספח עיתונות ויחסי ציבור בניו יורק עזריה רפפורט
כתב צבאי מיוחד יעקב ארז כתב מעריב.
נגד בכיר חיל הים רס"ר דבש לימון השגחה ושיפור הופעה בארצות הברית.
מארחים בקולומביה
מפקד הצי האטלנטי של קולומביה קונטר אלמירנטה הקטור קלדרון סלאזר
נספח צה"ל בברזיל וקולומביה אל"ם פנחס שחר

תוכנית המסע[עריכת קוד מקור | עריכה]

מסלול הפלגת הספינות מישראל לאמריקה וחזרה, 18 יוני עד 16 אוגוסט 1976
נתיבי השיט בין הנמלים במזרח ארצות הברית, יולי 1976.[4]

המסע לארצות הברית וחזרה בוצע בשלבים:

  • הדרך הלוך
  1. מעבר הים התיכון מדרום לכרתים, מצפון למלטה.
  2. כניסה לתדלוק בגיברלטר, 2,000 מיל ימי.
  3. חצית האוקיינוס האטלנטי מדרום למדיירה.
  4. כניסה לתדלוק בנמל סנט ג'ורג' שבאי ברמודה, 3,000 מיל ימי.
  5. מברמודה אל נמל הצי האמריקני בנורפוק, וירג'יניה, 800 מיל.
  6. יציאה להצטרפות עם אניות מציים שונים וכניסה במשט כבוד בניו יורק.
  • קבלת ביקורי אורחים וביקורי צוות באתרים לאומיים
  1. בנמל ניו יורק.
  2. יציאה מניו יורק דרומה, הקפת ניו ג'רזי וכניסה במפרץ דאלוור עד נמל פילדלפיה.
  3. מעבר בתעלת דלאוור צ'ספיק לנמל בולטימור.
  4. עגינה בנמל בולטימור, הקרוב ביותר לוושינגטון בירת ארצות הברית.
  5. יציאה מבולטימור והפלגה במפרץ צ'ספיק לנמל נורפוק.
  6. הפלגה וביקור בנמל מיאמי.
  • שיווק ביטחוני - ביזמת אגף הסיוע ליצוא ביטחוני יצאו הספינות להצגת יכולת התעשייה הישראלית למדינות דרום אמריקה.
  1. יציאה למפרץ מקסיקו, מעבר מצפון להבאנה וממערב לקובה.
  2. בשולי הים הקריבי, כניסה לנמל קרטחנה (קולומביה).
  3. תצוגת אימוני ירי לצי קולומביה.
  • חזרה לארץ
  1. יציאה מקרטחנה (קולומביה), מעבר במצר מונה[5] בין הרפובליקה הדומיניקנית לפוארטו ריקו.
  2. תדלוק בנמל סט. ג'ורג' שבאי ברמודה.
  3. חציית האוקיינוס האטלנטי עם תדלוק בנמל פונטה דלגדה 3744N 2540W שבהאיים האזוריים.
  4. הפלגה ותדלוק בנמל גיברלטר.
  5. הפלגה בים התיכון שוב מצפון למלטה ומדרום לכרתים.
  6. כניסה לנמל הקישון וקבלת פנים בנמל חיפה.

מהלך השיט[עריכת קוד מקור | עריכה]

הספינות מדגם סער 4 נבנו במטרה לשייט כעשרה ימים במרחק מנמל הבית, בתנאי ים סוף והים התיכון. בשנת 1974 נצבר ניסיון בהפלגות ארוכות סביב אפריקה מחיפה למפרץ שלמה. השיקולים העיקריים שנלקחו בחשבון בתכנון ההפלגה והשפיעו על הניווט היו מזג האוויר וחישובי תצרוכת הדלק.

הספינות לא נבנו לשייט בים סוער. בהיותם בים התיכון ניתן היה בדרך להימנע ממזג אוויר גרוע, אך בלב האוקיינוס צריך לתכנן היטב את המסלול ולהסתמך גם על מזל. לפיכך נבחר נתיב הפלגה מגיברלטר לברמודה על מנת להסתייע ברוחות הסחר הדרומיות מזרחיות בעונה זו של השנה. באוקיינוס האטלנטי ובחוף המזרחי של ארצות הברית ישנן סופות הוריקן בתקופת ההפלגה ועל הספינות היה להימנע מלהיכנס לסערה כזו. נלמדו התגובות ותחנות מטאורולוגיות הנותנות התרעה. לפני ההפלגה נשכרו שירותיה של תחנה מטארולוגית בחוף המזרחי של ארצות הברית, שהתמחתה במתן תחזית מזג אוויר באוקיינוס והתראות לפני הוריקנים וסערות. הספינות היו בקשר עם התחנה פעמיים ביום בזמן חציית האוקיינוס האטלנטי. למרבה האירוניה, התחנה נפגעה בעצמה מטורנדו והפסיקה לשדר בזמן שהספינות היו בדרכן חזרה.

החישוב הראה שניתן לעבור את המרחק במהירות הגבוהה הרגילה של ספינות הסער. הקטע הארוך ביותר במסע היה מגיברלטר לברמודה. על מנת לחסוך בזמן, תוכננה ההפלגה ללא כניסה לאיי מדיירה הנמצאים בשליש הדרך מגיברלטר. יכולת השיוט הקבועה במהירות גבוהה הייתה עקרון בסיסי בספינות הסער. הספינות מילאו את מכלי הדלק עד סופם והיו כבדות ממצבן הרגיל. כדי לשמור על המנועים ממאמץ יתר, החלו את קטע הדרך הראשון במהירות 20 קשר למשך כ-10 שעות. עם הירידה במשקל הספינות עקב תצרוכת הדלק עלו למהירות 25 קשר למשך 24 שעות וכשמשקלן ירד למצב הרגיל העלו מהירות ל-30 קשר. במעבר מדרום לאי מדיירה פגשו בפריגטה של הצי הפורטוגזי והחליפו מילות זיהוי באיתות אור.

הפלגה למקומות חדשים היא משאת נפשם של ימאים רבים. הים התיכון וגיברלטר היו מוכרים היטב לאנשי הספינות. על האוקיינוס האטלנטי והנמלים בו נלמד מספרי הניתוב והמפות הימיות. מפות ניווט של החוף המזרחי היו חסרות והושלמו בנמל ברמודה. בשנת 1976 לא הייתה קיימת מערכת ניווט לוויינית, ובדרך כלל הסתמך הניווט בקרבת החוף על כיוונים וטווחים במכ"ם, ובלילה נמדדו כיוונים למגדלורים. המהירות הרבה ושולחן המי"ק אפשרו ניווט מחושב.

קציני הים ידעו למצוא את מיקומם בים בעזרת ניווט אסטרונומי: מדידת גובה השמש בצהריים ותצפית הכוכבים שנעשית בשעות הדמדומים. השימוש בצורת ניווט זו בחיל הים הישראלי לא בוצעה זמן רב, אבל הפעם היה צורך וזמן לעסוק בכך. בנוסף לכך, זימנה ההפלגה בקטע שבין ברמודה לאיים האזוריים אפשרות נדירה לקציני חיל הים ליישם את השימוש בניווט מעגל גדול כדי לקצר את הנתיב בכ-60 מייל. בהפלגות בתוך ארצות הברית נרכש ניסיון ייחודי של הפלגות ממושכות בנהרות/תעלות. כך בוצעה ההפלגה לפילדלפיה במעלה נהר הדלאוור, ההפלגה בין פילדלפיה לבולטימור בתעלת דלוואר-צ'ספיק, וההפלגה מבולטימור לצ'ספיק בנהר הצ'ספיק. לצורך ביצוע הפלגות אלו עלו לספינות נתבים שהכירו היטב את האזור והכתיבו לסטי"לים כללי הפלגה ייחודיים (הגבלת מהירות). בנוסף לכך דאג הנספח הימי הישראלי בוושינגטון אל"ם משה טבק לצייד את הספינות במפות ניווט עדכניות בנושא.

בקטע הדרך לקראת האי ברמודה נוצר מתח רב בנושא הניווט ותצרוכת הדלק. הטווח היה למעלה 3,000 מייל והספינות השתמשו במרבית הדלק שטענו בגיברלטר. בשעות הערביים היו עננים שכיסו את האופק ולא ניתן היה לבצע תצפית כוכבים. הספינות היו מצוידות במכ"ם רב עוצמה ורגילות לגלות חוף בטווח של 40 מיל ימי. לקראת בוקר ההגעה, נותר באח"י תרשיש דלק לצריכה רק במכלים היומיים. לפי החישובים היה האי צריך להיות בקרבת מקום, אך על המכ"ם לא נראה דבר. המהירות הורדה ל-20 קשר על מנת לחסוך בדלק והמתח התבטא בבדיחות ימאים. בעקבות הפעלת מכ"ם בקרת אש של אח"י תרשיש שהיה מיוצב דרך המחשב הדיגיטלי החדש שסופק על ידי מב"ת, התגלה האי רק במרחק 15 מיל. לא הייתה טעות בניווט וגם חישוב הדלק היה נכון. האי ברמודה שטוח יחסית ולכן הגילוי במכ"ם נעשה בטווח קצר יחסית לחופי ישראל.

הביקור הרשמי - הצדעה לארצות הברית[עריכת קוד מקור | עריכה]

תוכנית העגינה בנמל ניו יורק ומהלך הטקסים בחגיגות 200 שנה לארצות הברית, יולי 1976.
אח"י תרשיש (סער 4) עולה בנהר ההאדסון, מלווה במשמר מושט של צי ארצות הברית.

לקראת מפגן ההצדעה נערכו כחמישים כלי שיט מציי העולם וצי ארצות הברית בנמל ניו יורק. תוכנית העגינה ומהלך הביקור הופצו למבקרים על ידי מפקדת הצי האמריקאי. לספינות הישראליות שהצטרפו למעשה לאחר התכנון הוקצו המקומות הצפוניים ביותר במעלה ההדסון.

מפגש היכרות עם המארחים בנמל נורפוק[עריכת קוד מקור | עריכה]

נמל הצי האמריקני בנורפוק הנמצא במפרץ צ'סאפיק בחוף המזרחי היווה את המפגש הראשון עם ארצות הברית. הספינות עמדו ברציף שלידו נקשרו גם נושאות מטוסים ואוניות קרב. מפקד הצי האטלנטי של ארצות הברית, שמושבו בנורפוק, אדמירל קיד, הגיע לקבל את פניו של מפקד חיל הים בנימין תלם והתקבל בשריקת הצדעה. לספינות נקבעה אונייה מארחת שהייתה אניית אם בהדחק של כ-20,000 טון. מפקד האונייה הזמין את מפקד המשט הישראלי, אל"ם אלי רהב, ואת שני מפקדי הסטי"לים לארוחת צהרים על סיפון האונייה והציע את שירותיו בכל תחום שיידרש. שמע הספינות הקטנות שהגיעו מרחוק התפרסם בחוגי הצי ובעיר.

קצין קישור מצי ארצות הברית בדרגת סרן ליווה את הספינות בכל שהייתן בארצות הברית. קצין זה היה הכתובת לכל הבקשות ולימד את מפקד המבצע לנהוג באסרטיביות. "אם אתה רוצה לקבל משהו מהצי שלנו אתה צריך לנהוג כאילו אתה הבעל הבית שלו". מפקד הבסיס הודיע שמתקני התחזוקה עומדים לרשות הספינות אם זקוקים למשהו. הבקשה היחידה הייתה לייצר מאריך לתורן הספינה כדי שניתן יהיה לשאת ברמה את הדגלים הגדולים במיוחד שהובאו, דגל ארצות הברית בעת ירי מטח הכבוד ודגל ישראל בכל שאר הזמן בנמלים. בכך ביקשו אנשי חיל הים הישראלי לתת לצי האמריקני אפשרות להשתתף בנושא מכובד ולהפגין את איכות הספינות שעברו הפלגה ארוכה, אך לא היו זקוקות לתיקונים.

תוך כדי ביקור בניו יורק, התברר באקראי ליד חנות לטלוויזיות, כי הספינות צולמו על ידי צוות טלוויזיה מקומי. בכתבה אמנם לא היו תופעות חריגות, אך מפקדי המשט חשו שהיא לא הרשימה כפי שיכולה הייתה להיות. המסקנה המידית הייתה תדרוך לצוותי הספינות לראות עצמם חשופים ומייצגים בכל עת, החל מעת היותם על הספינה. לפיכך ניתנה הוראה לקצינים להצטרף לצוותי טלוויזיה שעשויים להגיע ללא התרעה, ולפקח מה רואים ומה מצלמים כדי למנוע הנצחה של הופעה לא נאותה. מאז לא הוחמצה שום הזדמנות לעשות רושם טוב. רס"ר חיל הים דבש לימון הגיע עם מערכות מדים לבנים נוספים לכל אנשי הצוות. תרגול סדר צבאי לצעידה נערך ברציף. הרמה שנצפתה בתרגול הייתה נמוכה מהמקובל בטקסי קורס חובלים, אך הייתה הערכה שהמדים הלבנים, הנעליים הגבוהות וההתרגשות יעשו את שלהם.

בלילה שבין ה-3 ל-4 ביולי 1976 פשט כוח צה"ל על נמל התעופה באנטבה ושיחרר את חטופי מטוס אייר פראנס שנחטף על ידי מחבלים אירופאים בשירות הפלסטינים, במבצע הצבאי "כדור הרעם", שנקרא מאוחר יותר מבצע יונתן. הצלחת המבצע העלתה את דימויה של מדינת ישראל בכלל והכוחות המיוחדים של צה"ל בפרט. צוותי ספינות הסער, בנוכחותם במקום, נעשו מושא להבעת הערכה זו.

כניסה ועגינה טקסית בניו יורק[עריכת קוד מקור | עריכה]

הכניסה לנמל ניו יורק תוכננה על ידי האמריקאים להיעשות בצורה טקסית. האניות חולקו לשלושה טורים, כעשר אניות בכל טור. ההערכה היא שהספינות הישראליות לא נכללו בתכנון ולכן קיבלו מקום אחרון בטור השלישי. האניות כבר הסתדרו בשלושה טורים כשפניהן לניו יורק במהירות נמוכה. במקום לתפוש מקום בדרך הקצרה ביותר כפי שציפו המארגנים, בחר מפקד ההפלגה להפגין נוכחות. הספינות עברו במהירות צפונה וחזרו במשט קרוב בכיוון הפלגה הפוך ובמהירות גבוהה לאורך הטור הראשון השני והשלישי. בעת המעבר מול כל אניה נשמעה צפירת ברכה. כך הגיעו למקומן אחרי שזכו לתגובת כבוד את כל הספינות מראש הטור עד האחרונה. הדבר אמנם יצר קצת מתח אצל המארגנים שלא הבינו בתחילה את התמרון, אך הביא הרבה גאווה לישראל. תוך כדי מעבר בין הטורים, הובא לידיעת הספינות כי היאכטה המצרית, אל-חוריה, שהייתה אמורה ליטול חלק במשט, טרם אותרה. בדרך למיקומן של הספינות הישראליות במשט התגלתה היאכטה על ידי הספינות הישראליות והמיקום דווח למפקד המשט האמריקאי. מפקד המשט הנחה להודיע לאל-חוריה את מיקומה במשט, אך זו סירבה לענות לספינות הישראליות וההוראות בסופו של דבר הועברו אליה דרך מטוס ממסר אמריקאי.

במשך יומיים עגנו הספינות במקום שנקבע להן בלב נהר ההדסון. הייתה זו היכרות עם עגינה בזרם חזק קבוע אשר מתחלף בכיוון בהתאם לתדירות הגאות והשפל. למסדר העגינה הצטרפו גם עשר אניות מפרשים גדולות, וביניהן שייטו אלפי סירות פרטיות שחגגו את יום העצמאות האמריקאי והיוו דאגה למפקדי הסטי"לים מחשש שיפגעו במדחפיהן בחבל העוגן של הסטי"לים. בערבו של יום העצמאות נערך מפגן זיקוקין גדול שבוצע מפסל החירות והסטי"לים הישראלים שעגנו ממזרח שימשו במה לנכבדים ישראלים ואחרים שחפצו לצפות במופע. מפקד חיל הים הוזמן למעבורת המכובדים ששייטה בין הספינות. רב חובל יורם נחשול, שהיה אז קצין הביטחון של חברת צים בארצות הברית, התמנה ביוזמתו להיות קצין הביטחון של ההפלגה. כמחצית מהצוותים ירדו לחוף למצעד מול במת הכבוד שהוצבה בבטרי פארק שבדרום מנהטן. ההשקעה במדים לבנים, בנעליים ובתרגילי הסדר שנעשו על ידי רס"ר חיל הים הניבה תוצאות. העיתונות בניו יורק דיווחה שהישראלים נראו "תמירים, קשוחים וידידותיים".[6] הופעת הספינות צוינה בהתפעלות: "רואים הרבה טילים ותותחים, הרבה חימוש וספינה קטנה", וגם מכך שהגיעו מרחוק.

בתום החגיגות הרשמיות עברו הספינות לרציף 97 במנהטן. תמרון התקשרות לרציף אצבע ניצב לזרם של ההדסון היווה קושי שכן בנמלי ישראל אין תופעות זרם דומות ולמפקדי הספינות הייתה זאת התנסות חדשה. אח"י תרשיש (סער 4) בפיקוד רס"ן שאול חורב נכנסה ראשונה, תמרנה לרציף כשהיא מוגנת מהזרם. כאשר נכנסה אח"י יפו (סער 4) נשאר חלק קטן יותר מהרציף והזרם הרחיק את הירכתיים. הספינה הגיעה למקומה, אך התמרון ארך זמן רב ולא נראה אלגנטי. מפקד הפלגה שצפה בתמרון מהרציף סימן למפקד הספינה לחזור על ההתקשרות. מפקד הספינה, רס"ן בני אריאלי, יצא שוב לנהר כיוון את הספינה נכנס במהירות גבוהה ועצר במקום הקשירה. התמרון החזק נועד להראות למביני דבר ולצוות עצמו את יכולת הספינה הגבוהה והמקצועיות של מפקדה.

אירוח בספינות[עריכת קוד מקור | עריכה]

נאמנים לכוונה העיקרית של ההפלגה הקפידו צוותי הספינות לא להחמיץ שום הזדמנות לעשות רושם טוב. קרבות הטילים שנערכו בזירה הימית במלחמת יום הכיפורים בהן נחלו ספינות הסער ניצחון מוחלט היו טריים בזיכרון. אנשי הצוותים התהלכו חדורי גאווה על ספינותיהם ועל עצמם. הרגשת הגאווה הדביקה את המבקרים הרבים. המשימה בניו יורק הייתה קבלת קהל בספינות. קבוצות אורחים של כ-40 איש עלו לספינה בליווי קצין או נגד מסביר ועברו מחרטום עד הירכתיים וכל סבב ביקור נמשך חצי שעה. נוצר תור של אלפי אנשים שעמדו בחום הקיץ ובאחד הימים גם כשהגיעה אזהרת סערה לא נרתעו או המבקרים ויתרו על מקומם בתור. הצעה שאנשים יקבלו הסברים ברציף ליד דופן הספינה התקבלה בשלילה. המבקרים, רצו לדרוך על ספינה ישראלית ובכך לעמוד על שטח שהוא בריבונות ישראלית. במשפט הבינלאומי ספינת מלחמה מוגדרת חלק מהמדינה לה היא שייכת.
היו מבקרים שהתרגשו עד כדי דמעות וסחפו איתם את הצוות לחוויה מרגשת. בין האורחים הנודעים היו: הכנר אייזיק שטרן וגם ראש עיריית ירושלים טדי קולק. קונסול ישראל אורי בן-ארי ושגריר ישראל באו"ם חיים הרצוג אירחו פעילים יהודיים לקוקטייל על הספינות. כל מוזמן התחייב לרכישת אגרת חוב בונדס בסך 2,500 דולר.

נספח העיתונות בשגרירות ישראל לאו"ם עזריה רפפורט תיאם ביקורים חשובים בספינות ויזם ביקורי צוותים במוקדי הדיפלומטיה בעיר. ניסיונו הרב הוסיף תובנה לאנשי הצוות. כתב העיתון דבר יונה שמשי, שהתלווה להפלגה עוד מחיפה, הכתב הצבאי של העיתון מעריב, יעקב ארז, שהגיע במיוחד ללוות את ביקור הספינות בארצות הברית, וגם אחרים תיארו את הביקור כאחד ממסעות הסברה המוצלחים ביותר שהיו למדינת ישראל. קונסול ישראל בניו יורק אורי בן ארי, שלח אלבום תודה והוקרה למפקד חיל הים.

בסמיכות זמנים חל אירוע נוסף שהאדיר את יוקרת ישראל. הייתה זו זכייתה של מלכת היופי רינה מור בתואר מיס תבל בתחרות "מיס תבל 1976", שנערכה ב-11 ביולי 1976 בהונג קונג. מיד לאחר התחרות הגיעה מור לניו יורק וקצרה הצלחה בארצות הברית.[7] הצלחתה של מור הצטרפה להרגשה הנצברת הטובה של ביקור הספינות בארצות הברית שהייתה בקרב הישראלים.[8]

גלריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נמלים נוספים[עריכת קוד מקור | עריכה]

פילדלפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בגמר החגיגות בניו יורק הפליגו הספינות, בחלק מהדרך בנהר הדילוור, לנמל פילדלפיה. במקום הייתה קונסוליה ישראלית. צוות הקונסוליה המתין ברציף והתרגש לראות ספינות קטנות מתקרבות מתחת לדגל ישראל גדול.

בספינות התקיימו ביקורי אורחים רבים ונוצר קשר עם הקהילה היהודית. למנוחת אנשי הצוות נשלח חלק מהצוות לבית מלון בעיר. קצין הביטחון יורם נחשול תדרך את אנשי הצוות, התמודד עם בעיות האבטחה וארגן לעזרה צמודה נגד בכיר מחיל הנחתים. חשש מסוג שונה היה מחלת הלגיונרים שאירעה במלון אחר בתחילת השנה. הביקור בפילדלפיה היווה הזדמנות לבקר גם את פעמון הדרור שההפלגה נקראה על שמו. לאחר מספר ימים עברו הספינות בתעלה המקשרת בין פילדלפיה לבולטימור.

בולטימור[עריכת קוד מקור | עריכה]

הנהלים האמריקאים אינם מאפשרים הגעת כלי שיט מלחמתיים זרים לנמל וושינגטון הבירה ונמל בולטימור היה הנמל הקרוב ביותר אליה. המגמה העיקרית בנמל הייתה הצגת הספינות לאנשי ממשל וגם לנספחים הצבאיים של מדינות העולם, במקביל להמשך ביקורי אזרחים. המאמרים בעיתונות המקומית היו אוהדים מאוד וחלקם אף כללו הגזמות לגבי היכולת הצבאית של הספינות. כאשר ביקר בספינות הנספח הימי הפורטוגזי, לשאלתו איך הייתה ההפלגה באוקיינוס האטלנטי נענה כי הקטע מגיברלטר לברמודה היה ארוך ובדרך חזרה מעוניינים לתדלק באיים האזוריים. בו במקום השיב הנספח הפורטוגלי בדרגת אל"ם שהספינות מוזמנות להיכנס. בשל מיקומם באמצע האוקיינוס מספקים האיים מקלט ונקודת תדלוק ותספוק. חלק חשוב מפרנסת האיים נובע מהאוניות הפוקדות אותם. הזמנת הנספח שימשה אישור לחיל הים הישראלי ונתיב ההפלגה עודכן בהתאם. בדרכם חזרה נכנסו הספינות לנמל פונטה דלגדה שבאיים האזוריים וכל צרכיהן מולאו.

הייתה זו הזדמנות לצוותים לטייל במאורגן בוושינגטון העיר ובמוקדי השלטון של ארצות הברית. בבית הקברות הלאומי ארלינגטון, הניחו שגריר ישראל שמחה דיניץ, יחד עם אל"ם אלי רהב, בליווי משמר כבוד מצוותי הספינות, זרים על קבר החייל האלמוני, על קברו של הנשיא ג'ון פיצג'רלד קנדי ועל המצבה המציינת את אורד צ'ארלס וינגייט.[ב]

נורפוק ומיאמי[עריכת קוד מקור | עריכה]

מבולטימור הפליגו הספינות לביקור חוזר קצר בנמל נורפוק, הפעם כאורחי הקהילה היהודית. לאחר שהייה קצרה הפליגו לנמל מיאמי. הכניסה והתמרון בתוך הנמל ובמקום שהוקצה לעגינה היו מורכבים עקב הזרם החזק, דבר שחייב להפעיל את מלוא יכולות התמרון של הסטילים. במיאמי הקימו אנשי הקהילה היהודית אוהל ענק ליד הספינות, אירחו נכבדים ואף התרימו אותם. מפקד חיל הים בנימין תלם השתתף באירוח. הקהילה היהודית תרמה לצוותים ביקור בדיסניוורלד. מפקד בסיס חיל הים באורלנדו, שביקר בניו יורק על סיפון הספינות, העמיד לרשות הצוות הראשון שביקר בדיסניוורלד מגורים בבסיס חיל הים האמריקאי ואת קצין יחסי הציבור של הבסיס, שליוו את הצוות במהלך כל הביקור. הצוות השני שביקר בדיסניוורלד זכה למטוס מיוחד מהקהילה היהודית, שהטיסם ממיאמי לדיסניוורלד וחזרה.

הקשר לארץ[עריכת קוד מקור | עריכה]

אנשי הצוות לא היו רגילים לשהייה כה ארוכה מחוץ לישראל. הקשר עם הבית נשמר באמצעות שידורי גלי צה"ל שהיקצו כל יום כ-30 דקות למסירת דרישות שלום מהצוות למשפחות. בעת השהייה בניו יורק הייתה כתובת למכתבים בקונסוליה הישראלית. מפקד שייטת ספינות הטילים, אל"ם מיכה לצרוס, עדכן במכתבים את משפחות אנשי הצוות.

במהלך השהות בנמלי ארצות הברית נולד בן לסרן אהרון שחר, קצין המכונה של אח"י יפו (סער 4). כאשר הגיע העת שהתינוק יעבור ברית מילה, הוחלט שלא יהיה זה יאה שהאב המאושר לא יהיה נוכח בעת האירוע. שחר הוטס מארצות הברית, הגיע לברית מילה והצטרף בחזרה לספינה בנמל קרטחנה (קולומביה).

גלריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

סיוע לשיווק ביטחוני לקולומביה וצ'ילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעת השהייה בארצות הברית הגיעה ביוזמת אגף סיב"ט במשרד הביטחון, דרישה להציג את יכולת הספינות ואמצעי הלחימה למדינות דרום אמריקה. הבחירה בקולומביה נבעה מקשרים טובים עם מדינה זו ומתוך הידיעה שהביקור יהווה חלון למדינות נוספות באזור. קולומביה מקשרת בין שני האוקיינוסים, כאשר פיקוד הצי האטלנטי ממוקם בנמל קרטחנה (קולומביה). ההודעה התקבלה ברגשות מעורבים. אנשי הצוות שספגו חוויות רבות שאפו לחזור לישראל, בעוד המפקדים ואחרים ראו בכך הזדמנות היסטורית.

היציאה ממיאמי תוכננה ל-26 ביולי בשעה 07:00. למרות השעה המוקדמת הגיע נספח צה"ל בארצות הברית האלוף אברהם אדן להיפרד מהספינות. במעשה זה הביע את הערכתו ותודתו להופעה המכובדת והמוצלחת של הספינות וצוותיהן בארצות הברית.

הנתיב לקרטחנה עובר במפרץ מקסיקו והים הקריבי ועוקף את האי קובה ממערב. מצב הים היה גלי, אך ללא השפעה מיוחדת על הספינות. לישראל לא היו יחסים דיפלומטיים עם קובה והתגלו באמצעי הגילוי מכ"מים של ספינות טילים אוסה. כתגובה הוכרז בספינות מצב "עמדות קרב" ו"כוננות נגד טילים". היה זה שלוש שנים לאחר קרבות הטילים והצוותים כיבדו וחשדו בטילי הסטיקס הסובייטיים שבהם חומשו ספינות הצי הקובני.

הכניסה לנמל קרטחנה התבצעה ב-28 ביולי בשעה 10:00 והספינות התקבלו כאורחים של הצי הקולומביאני. מפקד הצי האטלנטי אדמירל הקטור קלדרון-סלאזר יצר הרגשה טובה כאורחים רצויים. למקום הגיע אל"ם פיני שחר הנספח הצבאי וגם אל"ם משה טבק מוושינגטון שהמשיך וראה עצמו אחראי לביקור. אנשי הצוות ביקרו בעיר כתיירים והופתעו מהשפע הטרופי. המארחים התבקשו להכין מטרה לירי תותח 76 מ"מ ולהוציאה לים הפתוח כדי שניתן יהיה להתרשם מביצועי הירי של הסטילים. במהלך הלילה ניסו המארחים להשמיש מטרה מתנפחת לנושא, אך ללא הצלחה. למחרת הגיעו אורחים מהצי והספינות יצאו להפלגה שכללה מטווח תותח אוטו מלרה 76 מ"מ ללא מטרה במפרץ. צוות טלוויזיה שהגיע מבוגוטה פעל בשיטה אחרת מאשר בארצות הברית. לספינות הגיעה גברת אלגנטית בשם קרוסאלנה דה גואררו כעורכת ואיתה צלם זריז שטיפס על התרנים וניצל כל נקודת מבט אפשרית. הכתבה ששודרה בטלוויזיה הארצית על הביקור הייתה מקצוענית, אוהדת ועשתה רושם טוב מאוד.

למרות המלצת האדמירל המארח, הקטור סלאזר קלדרון, לא רכש הצי של קולומביה ספינות טילים מישראל, אך החלון לדרום אמריקה נפתח. אל"ם פיני שחר, שמושבו הקבוע היה בברזיליה העביר הודעה לכל הנספחים הצבאיים שהיו מכריו. לצי הצ'יליאני היה באותה עת צורך מבצעי שהספינות היו עשויות למלא. אדם רציני וגבוה התייצב והודיע כי הוא סא"ל בצי הצ'יליאני ונשלח במיוחד ללמוד על הספינות.[ג] הקצין חזר עם התרשמות חיובית ביותר. בהמשך נרכשו מישראל ספינות סער מדגמים סער 4 וסער 3 וחלקן פעילות בו עד היום.

גלריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ההפלגה בחזרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מקרטחנה לברמודה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשעה 01:00 בליל ה-1 באוגוסט הפליגו הספינות מנמל קרטחנה לנמל התדלוק באי ברמודה. הים היה גבה גלי מכיוון צפון, נגדי לכיוון התנועה. הגלים בים הקריבי דומים בצורתם לים התיכון. הידיעה כי יוצאים לדרך הביתה הביאה למורל גבוה ורוב אנשי הצוות הצטופפו בגשר הסגור ושרו שירי געגועים למולדת. ב-4 באוגוסט, בשעה 09:30 נכנסו למקום המוכר בנמל ברמודה. כאן הוחלף חלק שהתקלקל וכשהסתיים התיקון יצאו בבוקר ה-7 באוגוסט לנמל התדלוק פונטה דלגדה שבאיים האזוריים.

האיים האזוריים[עריכת קוד מקור | עריכה]

קטע התנועה באוקיינוס האטלנטי חולק לשנים. נקבעה חניית ביניים לתדלוק בנמל פונטה דלגדה הנמצא באי הראשי סאו מיגל של האיים האזוריים. הספינות הגיעו לנמל בשעות אחר הצהרים של ה-10 באוגוסט. הכניסה לנמל פונטה דלגדה סוכמה בחודש הקודם עם הנספח הימי של פורטוגל בוושינגטון, אך לא היה בכך תקדים. אניות המוסד לעליה ב' ואניות חיל הים שחצו את האוקיינוס האטלנטי במבצע קולומבוס, ביקרו בנמל לפנים. בפונטה דלגדה הופתעו הספינות לפגוש את היאכטה הנשיאותית המצרית אל חוריה מאוישת באנשי חיל הים המצרי עוגנת באותו רציף במרחק כ-30 מטר, כאשר הדרך ליציאה עוברת ליד המצרים. הצוותים היו בדריכות בשני הצדדים. מפקד הכוח שלח מכתב ברכה למפקד היאכטה המצרי והודיע כי כל אחד ישמור על הצוות שלו, אך לא היו בעיות עם הצוות המצרי. חלק מהצוות ניצל את הזמן הקצר של התדלוק לביקור באי, בו רוחשת גם פעילות געשית, ורכשו מהמשקה המקומי ליקר פסיפלורה. בשעה 02:00 הסתיים התדלוק והספינות יצאו את הנמל אל גיברלטר.

ממשלת פורטוגל הודיעה בסוף 1976 על הקמת קשרים דיפלומטיים מלאים עם ישראל. שר החוץ יגאל אלון ומנכ"ל המשרד שלמה אבינרי היו בקשר עם ראש ממשלת פורטוגל מריו סוארש, והאישור לתדלוק היה סנונית ראשונה בהתחממות היחסים.

גיברלטר והים התיכון[עריכת קוד מקור | עריכה]

התנועה לגיברלטר הייתה במהירות 30 קשר, בים שקט עם גלי גיבוע ארוכים מאוד. תוך כדי תנועה נודע כי הוריקן פגע בתחנת החיזוי בחוף המזרחי של ארצות הברית. העיתוי היה מוצלח, מאחר שהספינות נכנסו ב-12 באוגוסט בשעה 15:00 למקום המוכר להם שוב, באירוח הצי הבריטי, ולא נזקקו יותר לתחנת החיזוי שנפגעה. הפעם היה להם גם מה לספר לאדמירל מפקד המקום. האדמירל, שהתרשם ממסע הספינות הקטנות, טרח לפני עזיבת גיברלטר להיפרד מהספינות ולתת למפקד אח"י תרשיש כתשורה עגבניות טריות אותן קטף מגינתו.

בגיברלטר העביר אל"ם אלי רהב את הפיקוד לרס"ן שאול חורב מפקד אח"י תרשיש (סער 4) שקודם למוביל זוג. במברק העברת הפיקוד צוין: "המשימות שהועמדו בפני הכוח הושגו במלואן, ההצלחה הושגה תודות להשקעת היגע והיוזמה של צוותי הספינות, גורמי מפקדת חיל הים, אנשי הנספחות בוושינגטון והשגרירות בבוגוטה. במיוחד יש לציין את החמימות והרצון הטוב שליוונו מצד גורמי הצי האמריקאי, הקהילה היהודית, אמריקאים סתם, הצי הקולומביאני, אזרחי קולומביה וכן גורמי הצי הבריטי עמם נפגשנו. ...."

הספינות הפליגו מגיברלטר באותו הלילה בשעה 02:00 ונכנסו לנמל הקישון ב-16 באוגוסט. אנשי הצוות שטפו את הספינות וזכו בעצמם למקלחת, ולבשו מדים לבנים לקבלת הפנים שנערכה בנמל חיפה בשעה 10:30.

גלריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

תקלות ופתרונן[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-48 השעות שהוקצו להכנות לפני היציאה, הועלתה אח"י תרשיש למבדוק לתיקון תקלה בהגנה הקטודית של הספינה. הפעלת מערכות מכניות וחשמליות בתנאי רטיבות ומליחות יוצרת תקלות. חלקן ניתנות לתיקון תוך כדי הפלגה על ידי צוות הספינה וחלקן דורשות טיפול של בתי המלאכה בחוף. תקלות שהתגלו תוך כדי הפלגה טופלו על ידי הצוות. הספינות נזקקו לתיקונים בבתי מלאכה בנמלים.

מערכות ספינות הסער הישראליות הוכיחו את עמידותן והתקלות שהופיעו במהלך ההפלגה תוקנו על ידי צוותי הספינות, ללא תקלות שהשפיעו על המסלול ומהירות ההפלגה. לא היה דבר שהעיב על ההופעה הקרבית המכובדת וקלקל את הרושם שהייתה כוונה ליצור. התקלות המשמעותיות יותר, שחייבו פעילות חיצונית, היו:

  • לקראת היציאה התגלתה תקלה במתפיל מים של אחת הספינות. התקלה תוקנה על ידי צוות הספינה.
  • בדרך ממיאמי לקולומביה אירעה באח"י תרשיש (סער 4) תקלה בטורבינת האוויר של אחד המנועים. טורבינה חליפית הוטסה לנמל ברמודה והוחלפה על ידי הצוות.
  • בדרך חזרה התגלתה בגיברלטר תקלה במצנן התשלובת של אחד המנועים. תקלה זו לא ניתן היה לתקן בים. נעשתה פעולת בקרת נזקים והתשלובת קוררה במי ים. המים התאדו והמלח הצטבר. המצנן תוקן בהגעה לחיפה.

כיסוי בתקשורת הכתובה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביקור ספינות הטילים בארצות הברית זכה לסיקור נרחב בעיתונות הישראלית. מאמרים פורסמו על ידי יעקב ארז, יונה שמשי ורבים אחרים, וגם בתקשורת המקומית בערים השונות. להלן רשימת חלק מהמאמרים שנכתבו:-

  • יונה שמשי, הסטי"לים החלו בחציית האוקינוס בדרכן לארה"ב, דבר, 23 ביוני 1976
  • יהודה קסטן, חידה איך תדלקו הסטי"לים? הארץ, 2 ביולי 1976.
  • יעקב ארז, יפו ותרשיש צפרו ליאכטה מצרית בהגיען למשט ההצדעה. ספינות הטילים הישראליות הגיעו ביום ו' אל נקודת המפגש ליד נהר ההדסון, הן כלי השיט הקטנים ביותר המשתתפים במפגש. ידיעות אחרונות, 4 ביולי 1976.
  • יעקב ארז, קבלת פנים נרגשת לסטי"לים שבאו למשט הצדעה לארצות הברית, כ-100 אנשי צי ישראלים צחורי מדים בראשות מפקד חיל הים אלוף בנימין תלם מייצגים את ישראל ביום ההולדת ה-200 של ארצות הברית. מעריב, 4 ביולי 1976.
  • יונה שמשי, יפו ותרשיש במשט ההצדעה, דבר, 4 ביולי 1976
  • יעקב ארז, אלפים הציפו את הסטי"לים בניו יורק. מעריב, 6 ביולי 1976.
  • יונה שמשי, טקס בהשתתפות תלם ואדן פתח ביקור הסטי"לים בנ"י, דבר, 6 ביולי 1976 - על הטקס בהשתתפות בנימין תלם ואברהם אדן
  • יונה שמשי, אלפים נוהרים לסטי"לים של חיל הים. על המשמר, 6 ביולי 1976.
  • גרשון יעקבסון ימאי הסטי"לים אפופי התלהבות בניו יורק. ידיעות אחרונות, 7 ביולי 1976
  • יהודה קסטן, ביקור הסטי"לים מבצע הסברה מוצלחמבצע הסברה הטוב ביותר של ישראל מזה זמן רב. בין המבקרים הכנר אייזיק שטרן וותיקי המח"ל. הארץ, 11 ביולי 1976.
  • יונה שמשי, קבלת פנים נלהבת לסט"ילים בפילדלפיה. על המשמר, 13 ביולי 1976.
  • הצופה, ספינות הטילים של צה"ל סיימו הביקור בפילדלפיה, מפקדם אלי רהב הניח זר ליד מצבת הזיכרון לששת המיליונים שנספו בשואה. 14 ביולי 1976.
  • מבט תל אביב, ביקור הסטי"לים הכה גלים בקרב יהודי ארצות הברית. 15 ביולי 1976.
  • יעקב ארז, 25 אלף מבקרים תוך יומיים הציפו הסטי"לים בבלטימור, קציני צי אמריקנים התרשמו ממערכת הנשק והכוננות המקצועית. הנשיא פורד היה אמור לערוך ביקור קצר בספינות, אך הדבר לא יצא לפועל. מעריב, 16 יולי 1976.
  • הצופה, עניין רב בארצות הברית בציוד ספינות הטילים הישראליות, 18 ביולי 1976.
  • יעקב ארז, הסטי"לים למיאמי, מפקדם הניח זר על קברו של הנשיא קנדי, בטקס נכח השגריר שמחה דיניץ. מעריב, 19 יולי 1976.
  • יונה שמשי, הסטי"לים מפליגות למיאמי, דבר, 19 ביולי 1976
  • יהודה עזריאלי, שייטת הקרב הישראלית שלהבה מיליונים בארצות הברית. הצופה, 20 יולי 1976.
  • יונה שמשי, נספחים מוושינגטון ביקרו על ספינות הטילים הישראליות. על המשמר, 22 יולי 1976.
  • יעקב ארז, הסטי"לים השלימו הביקור בארצות הברית, יעגנו בעוד מדינה בדרך חזרה. מעריב, 22 ביולי 1976.
  • הארץ, הסטי"לים יפו ותרשיש שוב בחיפה בתום מסע של 27,000 ק"מ. 17 באוגוסט 1976.

ציון לשבח[עריכת קוד מקור | עריכה]

סגן ראש הממשלה ושר החוץ יגאל אלון, שלח מברק ברכה למפקד חיל הים אלוף בנימין תלם בזו הלשון:
"עם שובן של שתי ספינות חיל הים "יפו" ו"תרשיש" לנמל הבית נסתיים פרק נוסף של סיפוק וגאווה לכולנו. במשך שבועות עקבתי אחר דיווחי נציגויותנו על הופעתם המופתית של הצוותות. לכל מקום אליו הגיעו – בארצות הברית ובארצות אחרות – הביאו איתם רוח רעננה, מקצועית מאוד וישראלית מאוד. אותה רוח החייבת לייצג אותנו בעיני העולם. עבור יהודי התפוצות בהן ביקרו הייתה זו חוויה מרשימה במיוחד. צעדתם של ימאינו ברחובות ניו יורק הייתה אירוע שלא במהרה ישכח ועשרת אלפי המבקרים על הסיפונים זכו לחוויה מרגשת. עבור בעלי המקצוע, שבאו במגע עם קציני הספינות וימאיהן, הייתה זו דוגמה של צי שכל מדינה מתקדמת יכולה להתברך בו. ולעם האמריקאי הייתה זו מתנת "יום הולדת" אשר ערכה עלה בהרבה על נפחן הקטן של הספינות. מה גם שמתנה זו לוותה במבצע מקביל, של חבריהם של המלחים, בו בזמן באפריקה הרחוקה.
לשגריריה הנאמנים של המדינה ואנשי חיל הים, תודה!"

חתום יגאל אלון, סגן ראש הממשלה ושר החוץ.[9]

לוח האירועים[עריכת קוד מקור | עריכה]

לוח אירועים
האירוע מקום מועדים תיאור
הכנות. נמל חיפה. 16/6 8:00, עד 18/6 18:00. נמשכו יומיים מקבלת המשימה עד היציאה לים.
יציאה לים. נמל חיפה. 18/6 18:00.
הפלגה מחיפה לגיברלטר. הים התיכון. 18/6 18:00, עד 21/6 17:30. בדרך כלל במהירות 25–30 קשר.
תדלוק מלא. גיברלטר. 22/6.
מגיברלטר לברמודה. האוקיינוס האטלנטי. 23/6 0:00, עד 27/6 11:00. קטע ההפלגה הארוך ביותר.
תדלוק ומנוחה. ברמודה. 28-27 ביוני. לא היה זמן לביקורים.
מברמודה לנורפוק. משולש ברמודה. 28/6 8:00, עד 29/6 9:30. הפלגה במהירות 30 קשר.
התארגנות. בסיס הצי האמריקני בנורפוק. 29/6 עד 1/7. הרכבת תורן לנשיאת דגל גדול.
הצטרפות למסדר הימי. מנורפוק לניו יורק. 2/7 10:00, עד 3/7 12:20. מפגן כניסה לניו יורק.
מבצע יונתן אנטבה, אוגנדה. 4-3 ביולי. כוחות מוטסים של צה"ל שחררו את בני הערובה שנחטפו במטוס אייר פראנס בדרכו מישראל לצרפת.
הצדעה לארצות הברית, מטח כבוד. עגינה בהדסון. 4/7/1976. דגל ארצות הברית בראש התורן.
קבלת מבקרים. רציף 97 בנמל ניו יורק. 5 עד 7 ביולי. אלפי מבקרים בספינות.
תנועה לפילדלפיה. החוף המזרחי. 9/7, 3:30 עד 17:00. דגל ישראל ברמה.
קבלת מבקרים. נמל פילדלפיה. 10 עד 12 ביולי. ביקור בפעמון הדרור .
יוקרה ישראלית. הונג קונג 11/7. מלכת היופי של ישראל, רינה מור, נבחרה למיס תבל.
תנועה לבלטימור. בתעלה מקשרת. 12/7 20:00, עד 13/7 6:00. תנועה עם נתב.
ביקורים וכיבודים. נמל בלטימור. 13/7 עד 19/7. הנחת זר בוושינגטון.
חזרה לנורפוק. החוף המזרחי. 19/7 22:00, עד 20/7 20:00. תנועה מהירה.
מנורפוק למיאמי. החוף המזרחי. 23/7, 0:00 עד 11:00. תנועה מהירה.
אירוח הקהילה היהודית. נמל מיאמי 23/7 עד 25/7. פרידה מרגשת.
תנועה לקרטחנה (קולומביה). מפרץ מקסיקו והים הקריבי. 26/7 7:00, עד 28/7 10:00. כוננות טילים מול סטי"לים קובנים.
שיווק ביטחוני. נמל קרטחנה (קולומביה). 28/7 עד 31/7 הצגת יכולת לצי קולומביה וצ'ילה, כולל מטווח תותחים בים.
תנועה לברמודה. הים הקריבי. 1/8 1:00, עד 4/8 9:30. ים נגדי קשה, מורל גבוה.
מנוחה ותיירות. נמל ברמודה. 4 עד 7 באוגוסט. תיקונים.
תנועה לאיים האזוריים. האוקיינוס האטלנטי. 7/8 7:00, עד 10/8 14:00. הכניסה תואמה עם הנספח הימי של פורטוגל בוושינגטון.
תדלוק ותיור. נמל פונטה דלגדה באי סאו מיגל. 10/8. עגינה ליד היאכטה הנשיאותית המצרית "אל-חוריה".
תנועה לגיברלטר. האוקיינוס האטלנטי. 11/8 2:00, עד 12/8 15:00. ים שקט, מהירות 30 קשר.
מגיברלטר לחיפה. הים התיכון. 13/8 2:00, עד 16/8 6:00. בפיקוד רס"ן שאול חורב.
קבלת פנים חגיגית. נמל חיפה. 16/8, שעה 10:30. תמה ההפלגה הארוכה ביותר בתולדות חיל הים.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

סרטים[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא מבצע פעמון החירות בוויקישיתוף

ביאורים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ הדרגה רשומה כפי שנשאו בעת המבצע. רבים מהמפקדים עלו בדרגה בהמשך שירותם.
  2. ^ וינגייט נהרג יחד עם עוד 9 אנשי צוות מטוס אמריקאי בבורמה. הגופות לא נמצאו ולכבודם הוקמו מצבות זיכרון באתרים שונים.
  3. ^ המארחים הקולומביאנים הביעו הערכה רבה לרמה המקצועית והמבצעית של הצי הצ'יליאני.
  4. ^ בנוסף לשירי להקת חיל הים: בוא אלינו לים, המלח שלי, מופיעים בסרטון השיר "רותי" בביצוע אריק איינשטיין. והשיר של להקת The Doors בשם The Unknown Soldier

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ שלמה אראל, לפניך הים, עמ' 140–156.
  2. ^ על פי חישוב ערכו של הסכום הוא 3.5 מיליון דולר בערכי 2015.
  3. ^ Missile boats would not go to US Bicentennial for economy reasons. פרסום בJerusalem Post ארבע עשר ביוני 1976.
  4. ^ התרשים באדיבות מוזיאון ההעפלה וחיל הים.
  5. ^ מצר מונה בוויקיפדיה האנגלית.
  6. ^ באנגלית LEAN, TOUGH AND FRIENDLY .
  7. ^ רנה מור קצרה הצלחה בניו יורק, דבר, 21 ביולי 1976
  8. ^ רינה מור, מלכה לשנה אחת - סיפורה של "מיס תבל" 1976, הוצאת ידיעות אחרונות, 1982.
  9. ^ מייק אלדר, האויב והים, עמ' 246.


ערך מומלץ
Article MediumPurple.svg