יהודה בן-צור

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
יהודה בן-צור
סא"ל יהודה בן-צור, 1973
לידה 16 בדצמבר 1925 (בן 93)
ישראלישראל תל אביב, ישראל
השתייכות

Palmach.jpg  פלמ"ח Badge of the Israel Defense Forces.new.svg  צבא הגנה לישראל


חיל הים הישראליחיל הים הישראלי חיל הים הישראלי
תקופת שירות 19431970
דרגה סגן-אלוף (ים) סגן-אלוף
תפקידים צבאיים

מפקד אוניות מעפילים
מפקד הנחתת "אח"י רמת רחל",
מפקד שייטת הנחיתה במלחמת סיני
מפקד בסיס אילת
מפקד המשחתת "אח"י חיפה"
מפקד בסיס הדרכה חיל הים
מפקד המשחתת "אח"י אילת"

מפקד פו"ם זרוע הים
מלחמות וקרבות
מלחמת העצמאות  מלחמת העצמאות
מלחמת סיני  מלחמת סיני
מלחמת ששת הימים  מלחמת ששת הימים
מלחמת ההתשה  מלחמת ההתשה
מלחמת יום הכיפורים  מלחמת יום הכיפורים

יהודה בן-צור (נולד ב-16 בדצמבר 1925) הוא קצין בגמלאות של חיל הים.

שירת לפני קום המדינה בפלמ"ח, בפלי"ם ובמוסד לעלייה ב'. לאחר סיום מבצעי ההעפלה הצטרף לגדוד 9 של חטיבת הנגב, ונלחם בקרבות מלחמת העצמאות מכיבוש באר שבע עד הנפת דגל הדיו באילת. לאחר המלחמה חזר לחיל הים ומילא שורה של תפקידים, ובהם פיקוד על כלי שיט, פיקוד על שייטת הנחתות ועל בסיס הדרכה. כאזרח עבד במנועי בית שמש, ברשות שמורות הטבע ובבנק ישראל. הוא משמר את מורשת הפלי"ם וההעפלה באמצעות אתר הפלי"ם וההעפלה, בהתנדבות.

ילדות[עריכת קוד מקור | עריכה]

יהודה בן-צור (בורשטיין) נולד בתל אביב בחנוכה 1925. הוריו, ילידי פולין, עלו בנפרד ארצה בתחילת 1920 והתחתנו בתל אביב. משפחתו התגוררה בגבול תל אביב-יפו. אביו הספיק להעלות רבים מבני המשפחות ארצה אך כמה מהם, שבחרו להישאר בפולין, ניספו. ב-1942, עם התקרבות קורפוס אפריקה למצרים, שקל בן-צור להצטרף לצבא הבריטי, אך לאחר שהגרמנים נהדפו, הצטרף ב-1943 לפלמ"ח.

פלמ"ח ופלי"ם[עריכת קוד מקור | עריכה]

הכשרה בארץ[עריכת קוד מקור | עריכה]

סמל הפלי"ם

באוגוסט 1943 הצטרף בן-צור יחד עם חבריו מתנועת צופי דיזנגוף תל אביב לפלמ"ח, פלוגה ד'. לאחר טקס ההשבעה נעצר על ידי הבריטים במהלך חיפוש הנשק ברמת הכובש שנערך ב-16 בנובמבר 1943. הוא נכלא ל-12 יום במשטרת שכם ואחר כך במחנה המעצר בלטרון. בדצמבר 1944 נשלח עם כמה מחבריו לירושלים, לפעילות במסגרת הסזון. בן-צור נעצר בידי הבריטים, יחד עם חבריו, מיד עם הגיעם, בחשד להיותם טרוריסטים. הם נכלאו בבית הסוהר המרכזי בירושלים לעשרה ימים. בן-צור נתקל בבריטים בפעם השלישית לאחר שהשתתף בשייט מסדום לקליה באביב 1945; ברדתם לחוף נבדקו על ידי המשטרה הבריטית ושוחררו. הופעתו בפעם השלישית ברשימות העצורים של מחלקת החקירות הפליליות של משטרת המנדט (CID) סימנה אותו ברשימת המבוקשים.

בקיץ 1944 השתתף באימון ימי קצר שנערך בשדות-ים בהדרכת ימאי המחלקה הימית של הפלמ"ח, שנקראה מאוחר יותר הפלי"ם. בשלהי 1945 בתחילת ההעפלה הצטרף בן-צור לפלי"ם. תקופת הכשרתו, שכללה קורס מפקדי סירות בקיסריה וקורס מ"כים שנערך ב-1946 ברמות מנשה, נמשכה למעלה מחצי שנה. בעת אירועי השבת השחורה, ב-29 ביוני 1946, חמק במפרשית משדות ים לנווה ים והצליח - אף על פי ששמו היה ברשימת המבוקשים - לחמוק ממעצר. באוגוסט 1946 רוכזו אנשי הפלי"ם שלא נעצרו בקיבוץ מעברות, בכוננות להורדת מעפילים מכמה ספינות שהיו בדרכן ארצה. ב-16 באוגוסט 1946 השתתף בהורדת המעפילים מהאונייה "עמירם שוחט" בחוף שדות ים. הייתה זו הספינה היחידה שהצליחה לפרוץ את ההסגר הימי באותה שנה.[1]

בסוף 1946 נשלח לקורס חובלים, שהתקיים בטכניון. הקורס נועד להכשיר מלווי אוניות מעפילים וכלל ניווט אסטרונומי, "ארכיטקטורה ימית" - התאמת אוניות משא להובלת נוסעים, וארגון משטר החיים באוניה. ביולי 1947 נעצר בבת גלים לכמה שעות, במהלך ניסיון לפרק חלקים מהאוניה "חיים ארלוזורוב" שעמדה נטושה על שרטון.

פעילות מחוץ לארץ ישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-22 באוגוסט 1947 נשלח בן-צור לאיטליה, שם צורף למאגר מלווי האוניות של המוסד לעליה ב'. המשימה הראשונה שהוטלה עליו הייתה להעלות מעפילים מחוף בקרבת נמל אלג'יר. לשם כך נחכרה מסוכן אוניות מפוקפק מפרשית דו-תרנית עתיקה בשם Yilderan, בה הורכב מנוע מרצדס בלוי. במחסן האונייה הוכנו מקומות ל-350 איש ועל הסיפון נוסף מבנה ל-200 איש, שפגם ביציבות כלי השיט. הספינה הוכנה בעיר לה ספציה, בצפון מערב איטליה, וכינויה היה "הברק".

לימים הסתבר שהמודיעין הבריטי ידע על הכנת הספינה, והשגריר הבריטי ברומא תבע מהשלטונות האיטלקיים למנוע את הפלגתה. האיטלקים התעלמו מן הדרישה הבריטית ו"הברק" יצאה במחצית אוקטובר 1947 ללא ידיעת הבריטים. הספינה הפליגה עם צוות איטלקי וקבוצת מלוים, שכללה את בן-צור, רופא, גדעוני (אלחוטן של הפלמ"ח) ודייג צרפתי-אלג'ירי, ששירותיו נשכרו כדי לסייע בהעלאת המעפילים בחוף אלג'יר. בהיות האוניה מערבית מקורסיקה פרצה סערה והמנוע שבק חיים. המוסד לעלייה ב' שלח את הספינה "החלוץ" לסיוע וזו גררה את המפרשית למפרץ בסרדיניה והפליגה במקומה לאלג'יר. ראש המוסד לעליה ב', שאול אביגור, הבין ש"הברק" הרעועה לא תועיל יותר והורה להחזירה לבעליה. קבוצת המלווים חזרה לאיטליה בטיסה.

המשימה הבאה שהוטלה על בן-צור הייתה להכין ספינה גדולה יותר שנרכשה באיטליה. הייתה זו מפרשית תלת-תרנית עשויה מעץ בעלת קיבולת של כ-350 טון עם מנוע חדיש שהפיק מהירות של כ–8.5 קשר. שמה היה Sette Fratelli והיא זכתה לכינוי "הזיבּלה" ("השביעיה", ביידיש).[2] הספינה הוכנה במספנה בלה-ספציה לקלוט 700 מעפילים. ב-13 בדצמבר 1947 הגיעה "הזיבלה" למפרץ בנדול בריביירה הצרפתית. הספינה עגנה סמוך לחוף והמעפילים הועברו אליה בסירות גומי שנעזרו בכבל מתוח לחוף. ברגע האחרון הוטל על בן-צור להעביר את המעפילים לספינה "החלוץ" שהמתינה במפרץ באי קורסיקה. "החלוץ", ששמה הוסב ל"כ"ט בנובמבר", נתפשה על ידי הבריטים בסוף דצמבר 1947 בקרבת חופי הארץ.

לאחר העברת המעפילים התקלקל מנועה של "הזיבלה", והספינה נאלצה להסתמך על מפרשיה להמשך ההפלגה. "הזיבלה" נכנסה למפרץ באי הצרפתי פורט קרוס (Port-Cros‏, כ-30 קילומטרים ממזרח לטולון). אי סמוך היה שטח צבאי סגור, ולפיכך דרש חיל הים הצרפתי לעצור את המפרשית לחקירה. המוסד לעלייה ב' שלח ספינת דיג מנמל מרסיי שהסכימה לגרור את "הזיבלה" לג'נובה, אך בשל סערה שהתפתחה חזרו בהם הדייגים. הספינה נעצרה ואנשי הצוות והמלווים נכלאו בבית סוהר בטולון. שלוחת המוסד לעלייה ב' בצרפת טיפלה בעניין והמעצר הסתיים לאחר 10 ימים, ב-31 בדצמבר 1947. כשבוע ימים לאחר מכן קיבל בן-צור ידיעה שאביו חולה והמשפחה ביקשה שיחזור ארצה. הוא הגיע ארצה כמה ימים לאחר פטירת אביו. "הזיבלה", ששמה הוסב ל-לקוממיות, הגיעה ארצה ב-20 בפברואר 1948 ונתפשה על ידי הצי המלכותי הבריטי.

ליווי אוניות רכש, מעפילים ועולים חדשים לארץ[עריכת קוד מקור | עריכה]

באפריל 1948 נשלח בן-צור לצרפת. בחודש מאי הוא פיקד על מחנה מעפילים שתודרכו לקראת עלייתם ארצה באונית המעפילים האחרונה, "קרב עמק איילון" (שמה המקורי היה "פאביו" וכינויה, "המורד"). בתחילת יוני נשלח בן-צור לצ'כוסלובקיה כדי לשמש כנווט מטוסי רכש, אך המשימה בוטלה והוא המשיך ליוגוסלביה. ב-20 ביוני הוא יצא מנמל שיבניק כמלווה באונית הרכש Maestralle, שכונתה "הזקן". האונייה הגיעה לנמל תל אביב עם משלוח שכלל 1,100 מקלעי בזה, 2,200 מקלעי MG34, כ-10,000 רובים ו-3.5 מיליון כדורים, שנרכשו בצ'כוסלובקיה. בשלב זה החליט בן-צור להתגייס לחיל הים, אך המחסור בתותחים היה קריטי ושאול אביגור לא רצה לשמוע על החלפתו ובן-צור נאלץ לשוב עם "הזקן" ליוגוסלביה.

ביוגוסלביה חל אותה עת הקרע בין מנהיג המדינה, טיטו, לבין סטלין. ברית המועצות עודדה מכירת נשק, הן ליהודים והן לערבים, כדי לדחוק את רגלי הבריטים מהמזרח התיכון. להפתעתו של בן-צור נמצא המחסן שהועמד לרשות מערכת הרכש ריק. האוניה נשלחה לאיטליה ובן-צור מונה - למורת רוחו - כמרכז פעילות המוסד לעליה ב' באזור נאפולי. "הזקן" המשיכה בפעילות רכש כל מלחמת העצמאות ואף אחריה.

בספטמבר 1948 נענה המוסד לעליה ב' בחיוב לבקשתו של בן-צור לחזור ארצה. הוא מונה כמפקד הספינה "המורד" ("פאביו" במקור), שיצאה מנמל גָאאֵטָה (Gaeta, כ-80 ק"מ מצפון מערב לנאפולי) במערב איטליה עם 292 עולי גח"ל ומח"ל, רובם צעירים. ב-17 בספטמבר 1948 הגיעה האונייה לנמל חיפה. בן-צור החליט להצטרף לחבריו בפלמ"ח שנלחמו באותה עת בנגב; הוא הצטרף לגדוד ה-9, גדוד "הפשיטה" הממוכן של חטיבת הנגב.

כבוד מאוחר - על פעילותו בקליטת מעפילי עמירם שוחט (אוניית מעפילים) שיצאה מהעיר ומאוחר יותר כמרכז העלייה מאזור נאפולי רשמה עירית 'באקולי' ב-24 באפריל 2017 את יהודה בן צור כאזרח כבוד של העיר.

שינוי שם ושירות בצה"ל במלחמת העצמאות[עריכת קוד מקור | עריכה]

עד אז נשא בן-צור את שם הוריו, בורשטיין, ובפלמ"ח את כינויו "פרא", שניתן לו על ידי חבריו. במוסד לעליה ב' נקבע לו הכינוי "עוץ", אך בפועל נעשה שימוש בשם "יהודה פרא" עד שרבים חשבו שזהו שמו; במהלך רישומו בגדוד רשם השליש את הכינוי "יהודה פרא" כשם משפחתו. בן-צור נזכר כי במהלך לימודיו בבית הספר היסודי החליט המורה והסופר יהודה בורלא לעברת את שמות התלמידים, ואת השם "בורשטיין" עיברת ל"בן צור".[3] בו במקום הוא הודיע לשליש כי שמו הוא "בן צור".[א] תחת שמו החדש השתתף בן-צור בקרבות הגדוד ה-9, מכיבוש באר שבע עד הנפת דגל הדיו באילת, כמפקד מחלקת ג'יפים.

מפקד הלהביור במבצע חורב דצמבר 1948.

במהלך מבצע חורב, בסוף דצמבר 1948, כבש גדוד 9, גדוד "הפשיטה" שהיה גדוד ממוכן, את מתחם אבו עגילה החולש על הציר המוביל לתעלת סואץ. במבצע זה היה בן-צור מפקדו של זחל"ם עליו הורכב להביור שטווח האש שלו הגיע לכ-100 מטר. כלי נשק זה היה פרי פיתוחו של חמ"ד, חיל המדע, שהוקם במהלך מלחמת העצמאות. באותו לילה הוטל על בן צור להציב מחסום על הציר המוביל לאל עריש, כ-10 ק"מ מערבית לאבו עגילה. הכוח כלל את זחל"ם הלהביור עם 7 לוחמים וכיתת חרמ"ש מורכבת מעולים חדשים עם קומנדקר. הכוח נתקל בשני חיילים מצרים, שניסו להימלט מערבה אל כוחותיהם, אחד נהרג והשני הצליח להימלט.

חיל הים[עריכת קוד מקור | עריכה]

שייטת הנחתות[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר מלחמת העצמאות הצטרף בן-צור, כמו רבים מחבריו בפלי"ם, לשירות קבע בחיל הים. הוא שירת כקצין באוניות חיל הים "אח"י מעוז (ק-24)", "אח"י הגנה" ו"אח"י מזנק (ק-32)". ב-1953 מונה למפקד הנחתת "אח"י רמת רחל", וב-1 במרץ 1956 מונה כמפקד שייטת הנחיתה (שייטת 11). השייטת הועסקה במשימות הבאות: הדרכת צנחנים בסדרות ים (אימוני נחיתה מן הים); הקמת פלגה 788, שנועדה להגן על הריבונות בכנרת, וקליטת נחתות צרפתיות שהביאו טנקים מדגם AMX-13 ותחמושת לנחל קישון, בשעות הלילה. באוקטובר 1956 נערכה השייטת למבצע הנחתה בחוף רומני, מערבית לאל עריש. המבצע בוטל וביום שלפני תחילת מבצע קדש הועברו מחיפה לאילת 4 נמ"כים, שהנחיתו בחופי דהב וראס נאסרני דלק וטנקים לחטיבה 9 בדרכה לשארם א-שייח'.

אחרי המבצע עסקו הנחתות בפינוי תחמושת-שלל מאזור אל-עריש בדרך הים. במסגרת זו חולץ גם מטוס מיג 15 שהונחת על ידי טייסו המצרי ב- ימת ברדוויל.[ב] הדרך היחידה להוציאו הייתה מהים, והדבר בוצע על ידי שייטת הנחתות. עבור חילוץ המטוס זכתה שייטת הנחתות בנוסף לתודת חיל האוויר גם בציון לשבח ממפקד חיל הים האלוף שמואל טנקוס.[4]

במהלך פינוי סיני ב-1957 מונה בן-צור למפקד בסיס חיל הים באילת ובסוף אותה שנה הוא השתתף בקורס פו"מ ח"י, שנערך על ידי אל"ם שלמה אראל בבסיס בה"ד ח"י, בבת גלים.

משחתות ובסיס הדרכה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – שייטת המשחתות

בדצמבר 1960 מונה בן-צור כמפקד המשחתת "אח"י חיפה". אונייה זו נלכדה מידי חיל הים המצרי במהלך מבצע קדש. בשנים הראשונות חיל הים נמנע מלשגרה לביקורים בנמלים זרים מחשש לניסיון מצרי לפגע בה. בינואר 1961 יצאה האונייה עם חניכי קורס חובלים (מחזור ח') להפלגת אימונים, שכללה גם ביקורים בנמלי הים התיכון, שהוגדרו כ'ביקורי עבודה' לא רשמיים.

הביקור הראשון נערך בנמל ולטה במלטה, שהייתה אז בשליטה בריטית. כלי שיט של חיל הים נהגו לבקר ולתדלק בנמל ולטה וקציני חיל הים הודרכו במתקן הטקטי במקום. סיפור שבייתה של איברהים אל-אוול במלחמת סיני, היה ידוע, והאניה עצמה אף שופצה במלטה מתחילת 1956 עד "משבר סואץ" בחודש יולי. בשל כך גררה הופעתה במלטה עניין רב וזכתה לכותרות בעיתונים המקומיים. באותה עת הבריטים כבר החלו לחזר מחדש אחרי הערבים ונוכחותה של "אח"י חיפה" במלטה הביכה את המצרים.[ג] השלטונות במלטה נענו ללחץ המצרי ודרשו מהמשחתת, בניגוד לנוהג הבינלאומי ולסולידריות בין הימאים, לקצר את הביקור ולעזוב את הנמל. בן-צור הוציא את המשחתת לים ללא נתב, בעיצומה של סערה עזה, בתנאים שחייבו ביצוע תמרון במהירות "חצי קדימה".

הביקור השני בנמל אז'אקסיו בקורסיקה נעשה באווירה חמה יותר. ביוזמת הקונסול הישראלי במרסיי הניח בן-צור זר על קבר החייל האלמוני וקורס חובלים ח', שהיווה את משמר הכבוד, צעד מהאוניה למרכז העיר. בהפלגה נוספת בפיקודו נערך ביקור בנמל נאפולי באיטליה.

בן-צור מימין, כמפקד בה"ד חיל הים מארח את ראש הממשלה דוד בן-גוריון ומפקד חיל הים יוחאי בן נון, בטקס סיום קורס חובלים י"ב 1963.

בשנים 5–1962 היה בן-צור מפקד בסיס ההדרכה של חיל הים.

ב-1965 מונה בן-צור למפקד המשחתת "אח"י אילת", האונייה הייתה לאחר תקופת שיפוץ עם צוות מגובש ובתקופתו יצאו המשחתות להפלגה הארוכה ביותר שלהן בהן הגיעו עד נמל ברסט ובדרך ביקרו גם בטולון.

ב-1966 יצא ללימודי תואר ראשון במזרחנות באוניברסיטה העברית בירושלים, שנקטעו בעת ההיערכות למלחמת ששת הימים. עם הכרזת מצרים על סגירת מצרי טיראן נקרא בן-צור לפקד שנית על "אח"י חיפה", שהוצאה כבר משירות פעיל. בתוך שבוע הוכשרה האוניה לשירות פעיל ובמהלך המלחמה הצליחה לגלות ולתקוף צוללת מצרית במבואות מפרץ חיפה. הצוללת נמלטה מהאזור, אך לאחר מכן התברר שנגרמו לה נזקים.[5] לאחר המלחמה השלים בן-צור את לימודיו.

פו"מ ומילואים[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר שהשלים את לימודיו נשלח בן-צור לאתיופיה לסיור היכרות והידוק קשרים עם הצי האתיופי. תפקידו האחרון של בן-צור בצה"ל היה מפקד זרוע הים במכללה הבין-זרועית לפיקוד ולמטה (פו"מ), בשנים 19691970. עוזרו היה סא"ל אהרון בן יוסף, שסיים את תפקידו כמפקד שייטת 13. בקורס השתתפו 12 חניכים בדרגת רס"ן, שהמשיכו והגיעו לתפקידים בכירים בחיל הים. התפקיד בפו"מ סימן את השתלבותו מחדש של חיל הים במוסד זה, לאחר הפסקה של 3 שנים. באותה עת החל חיל הים להצטייד בספינות הטילים ותוכנית הלימודים עודכנה בהתאם. בן-צור אף התבקש לכתוב את הערך "לוחמה ימית" עבור האנציקלופדיה העברית.

במקביל קיבל בן-צור מינוי חירום כמפקד המשחתת "אח"י יפו", ואף ערך בה הפלגת ריענון לצוות המילואים שאמור היה לאייש אותה. בכך היה בן-צור לאחד הקצינים הבודדים שפיקדו על שלוש המשחתות של חיל הים.

בן-צור השתחרר משירות קבע בינואר 1971. נקרא שוב לשירות מילואים במלחמת יום הכיפורים, כקצין קישור ים-אוויר בזירת ים סוף. הוא התמקם בשדה אופיר, ויחד עם מפקד בסיס חיל האוויר במקום (בח"א 29), אל"ם יעקב נבו (אף הוא איש מילואים), יזם הפעלת מטוסי קרב כנגד ניסיונות פשיטה ותקיפות של ספינות טילים מצריות מדגם "קומאר" על כוחות צה"ל, וסיוע למפקדת זירת ים סוף של חיל הים במפרץ שלמה.

גלריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

חיים אזרחיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר שחרורו מצה"ל כיהן כמנהל אגף הייצור במפעל מנועי בית שמש, מנהל מחוז המרכז ברשות שמורות הטבע וכסגן המזכיר הכללי בבנק ישראל. בשנת 2006 השתתף בהקמת אתר הפלי"ם וההעפלה. פעילותו בהתנדבות מתבטאת בעבודת מחקר, כתיבה והיענות לפניות הציבור.

יהודה בן-צור נישא לטובה ז'וכוביצקי ב-15 ביולי 1951. לזוג שני בנים, הבן הצעיר אלון שותף במשרד האדריכלים ביטמן בן צור.

מאמרים שכתב[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • יהודה בן-צור, אניית המעפילים שלא הגיעה, 'מערכות ים' אוקטובר 1955, עמ' 35–41.
  • יהודה בן-צור הפלגת סיום של קורס חובלים קיץ 1947 'מערכות ים' 60, יולי 1962, עמ' 4.
  • יהודה בן-צור, פינוי תחמושת-שלל מחוף אל-עריש, ב"מערכות-ים" מס' 62, דצמבר 1962

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא יהודה בן-צור בוויקישיתוף

ביאורים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ נשוא הערך מעדיף את הכתיב "בן-צור".
  2. ^ הייתה זו הפעם הראשונה שמטוס מיג 15 נפל לידי מדינה מערבית. מוצג המטוס במוזיאון חיל האוויר בחצרים.
  3. ^ היו ידיעות שנשיא מצרים גמאל עבד אל נאצר הודיע בזמנו שהאיברהים אל-אוול הפגיזה את חיפה, נלחמה בכוחות עדיפים וטבעה, ולפיכך הופעתה הייתה מביכה עוד יותר.
  4. ^ מימין לשמאל, עומדים: מנשה ליפשיץ, יהודה בן-צור, מנחם כהן, יחיאל שפירא, אליעזר דגן, יוסף רום. היושבים: יקותיאל נץ, אברהם תבור, אברהם בוצר, שלמה אראל, אברהם מייזל, בנימין נתיב. הקורס החל באוקטובר 1957.
  5. ^ מצולמים נוספים מדריך הקורס סרן אלי רהב ראשון משמאל ביושבים, מדריך כתת המכונאים סרן חנוך בן אליהו שלישי מימין ביושבים.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ יהודה בן צור, 'השבת השחורה' שלי, באתר הפלי"ם
  2. ^ ה"זיבלה" (Sette Fratelli) באתר הפלי"ם
  3. ^ הניתוח של בורלא היה: בור משמעו בן, ושטיין משמעו אבן או צור. עברות שמות פרטיים ומשפחתיים על ידי מורי בית הספר היה תהליך מקובל בימי ראשית המדינה.
  4. ^ חילוץ מיג 15 מימת הברדוויל סיפורו של סא"ל יהודה בן-צור, באתר בוגרי בית הספר לקציני ים
  5. ^ יהודה בן צור אחי חיפה במלחמת ששת הימים 2006.