רומא (כדורגל)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף איי אס רומא)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
רומא
AS Roma logo (2013).svg.png
מידע כללי
כינוי ג'יאלארוסי (הצהובים-אדומים)
לה מאג'יקה (הקסם)
אי לופי (הזאבים)
תאריך ייסוד 22 ביולי 1927
אצטדיון סטאדיו אולימפיקו,
רומא, איטליה
(תכולה: 70,634)
בעלים NEEP Roma Holding עריכת הנתון בוויקינתונים
נשיא ארצות הבריתארצות הברית ג'יימס פלוטה
יו"ר James Pallotta עריכת הנתון בוויקינתונים
מאמן פאולו פונסקה
ליגה סרייה א'
www.asroma.com
תלבושת
תלבושת בית
תלבושת חוץ
תלבושת שלישית
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

אסוצ'אציונה ספורטיבה רומאאיטלקית: Associazione Sportiva Roma) או בקיצור רומא הוא מועדון כדורגל איטלקי מהעיר רומא מליגת הסרייה א', הליגה הבכירה באיטליה. התלבושת הביתית של קבוצת הכדורגל היא חולצה בצבע אדום כהה עם קצוות כתומים, מכנסיים לבנים וגרביים שחורים.

סמל רומא הוא זאבה המניקה שני תינוקות (רמוס ורומולוס) - מקורו בסיפור על ייסוד רומא. הצבעים הרשמיים בסמל הם צבעי העיר.

האצטדיון הנוכחי של הקבוצה מכיל 70,634 מקומות ונקרא הסטאדיו אולימפיקו, אותו היא חולקת עם לאציו. שתי הקבוצות מתחרות אחת מול השנייה בדרבי של רומא, אחד המשחקים המעניינים באיטליה מדי שנה.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקמת המועדון וכניסה לליגה ראשונה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לוגו המועדון מ-1979 ועד 1997

קבוצת הכדורגל רומא נוסדה ביולי 1927. אז היו לעיר רומא 4 קבוצות שייצגו אותה בליגה האיטלקית - אס.אס. אלבה אודצ'ה, פורטיטודו-פרו רומא, רומאן פ.צ. ולאציו. החזון של הפשיסטים ששלטו באיטליה באותה תקופה היה לאחד את כל הקבוצות תחת מועדון אחד שכל רומאי יוכל להזדהות איתו ולהתמודד עם המועדונים היותר עשירים מצפון איטליה. מבין ארבעת הקבוצות, לאציו היה המועדון העשיר ביותר בעיר הודות לפטרונים שלו מהמעמדות הגבוהים, והיה חזק מספיק בשביל להתמודד עם המועדונים הצפוניים יותר. לאציו סירבה להצטרף לאיחוד עקב התערבותו של גנרל ואקארו, חבר המועדון ונציג של ההתאחדות האיטלית לכדורגל. שאר המועדונים הסכימו והאיחוד יצא לפועל ללא לאציו. כל המועדונים הללו ירדו באותה העונה ליגה, אבל ההתאחדות האיטלקית באותה עת הייתה פשיסטית ורצתה לתת ייצוג של מועדון גדול לעיר רומא שהעם יוכל להזדהות איתו, וההתאחדות העניקה למועדון כרטיס ישירות ל"דיוויזיונה נאציונאלה" שהייתה הליגה הבכירה באיטליה לפני הסרייה א'. האצטדיון הראשון של הקבוצה המאוחדת היה מוטובלודרומו אפיו. העונה הראשונה בה שיחק המועדון בליגה הייתה עונת 1929/1930. בעונת 1929/1930 סיימה רומא במקום השני והפסידה במאבק ליריבה העיקרית שלה בליגה יובנטוס. בתקופה זו השחקנים הבולטים של המועדון היו: אטיליו פראריס, גויאדו מאזטי, פלוביו ברנארדיני ורודולפו וולק.

התואר הראשון ודעיכה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר עונות לא טובות בליגה ועזיבה של מספר שחקני מפתח, רומא לבסוף הצליחה לבנות סגל חזק שכלל את החלוץ הארגנטיני אנריקה גויאטה, כשאת הקבוצה מאמן לואיג'י ברבסינו, ובעונת 1935/1936 סיימה הקבוצה במקום השני, רק נקודה אחת מרחק מתואר האליפות אחרי בולוניה שזכתה לבסוף. לאחר חוסר יציבות בסוף שנות ה-30, זכתה רומא לעדנה בעונת 1941/1942, אז זכתה לראשונה באליפות איטליה ("הסקודטו") לראשונה בתולדותיה, תחת הדרכתו של המאמן אלפרד שאפר ובעזרת החלוץ אמדאו אמדי המקומי שהבקיע 18 שערים בעונה זו. בתקופה זו הייתה איטליה מעורבת במלחמת העולם השנייה, ורומא שיחקה באצטדיון אצטדיון נאציונלה PNF.

לאחר המלחמה, רומא התקשתה לשחזר את הצלחתה מעונת האליפות, וסיימה בחצי התחתון של הטבלה בסרייה א' 5 עונות ברציפות, עד שבעונת 1950/1951 ירדה הקבוצה לסרייה ב', כעשור לאחר זכייתה באליפות. בעונה העוקבת חזרה רומא לליגה הראשונה תחת הדרכתו של המאמן ג'וזיפה ויאני שהגיע גם לנבחרת איטליה בשנים שלאחר מכן.

לאחר חזרת הקבוצה לליגה הראשונה, רומא הצליחה לייצב את עצמה בתור קבוצה המתמודדת בחלק העליון של הטבלה. שחקנים בולטים בשנים אלו היו: אגיסטו פנדולפיני, דינו דה-קוסטה ודיין הלגה ברוני. הישג השיא בשנים הללו היה בעונת 1954/1955 אז סיימה הקבוצה במקום השני אחרי אודינזה. בעשור העוקב לא הצליחה רומא להכנס לטופ 4 בליגה, אולם הצליחה הקבוצה במסגרת טורנירי גביע. בעונת 1960/1961 זכתה רומא בגביע ערי הירידים כשהביסה את ברמינגהאם סיטי בגמר 4-2. לאחר שנתיים בעונת 1963/1964 זכתה רומא גם בקופה איטליה (הגביע האיטלקי הבכיר) אחרי שניצחה בגמר 1-0 את טורינו. השפל בשנים הללו הגיע עונה לאחר מכן כשמאמן הקבוצה, חואן קרלוס לורנצו, הודיע כי המועדון לא יוכל לשלם לשחקניו ולא יוכל אפילו לנסוע למשחק הבא מפאת בעיות תקציביות. אוהדי המועדון גייסו כסף והצליחו למנוע את קריסת המועדון והליכתו לפשיטת רגל עם בחירתו של נשיא המועדון החדש, הפוליטיקאי פרנקו אבאנגליסטי. ב-1968/1969 זכתה רומא פעם נוספת בקופה איטליה (במתכונת חדשה שדומה לשיטת ליגה). השחקן גיאקומו לוסי קבע שיא הופעות לקבוצה בשנת 1969, עם 450 הופעות בכל המסגרות. שיא זה החזיק 38 שנים. בשנת 1972 הצליחה הקבוצה לזכות בגביע האנגלו-איטלקי כשניצחה את בלקפול בגמר 3-1. הקבוצה לא הצליחה בליגה בשנות ה-70 והמקום הגבוהה ביותר בו הצליחה הקבוצה לסיים היה בעונת 1974/1975 כשסיימה במקום השלישי. שחקנים בולטים בשנים הללו היו ג'אנקרלו דה סיסטי ופרנקו רוקה.

שנות הצלחה ודעיכה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

תמונה קבוצתית בסיום עונת האליפות, 1982/1983

בשנות ה-80 חלה עלייה מסויימת במעמד הקבוצה כשב-1979/1980 זכתה הקבוצה בקופה איטליה בפעם השלישית, ועונה לאחר מכן אף סיימה כסגנית פעם נוספת ליובנטוס. בתקופה זו מאמן הקבוצה היה שחקן העבר של מילאן נילס לידהולם, עם השחקנים ברונו קונטי, אגוסטינו דיבורתולמיאו, רוברטו פרוצו ופלקאו. האליפות לא איחרה להגיע ובעונת 1982/1983 זכתה הקבוצה באליפות השנייה בתולדותיה, כאשר המועדון זכה באליפות הראשונה מזה 41 שנים, עם חגיגות גדולות בעיר הבירה. עונה לאחר מכן סיימה הקבוצה כסגנית פעם נוספת, אך הצליחה לזכות ב"קופה איטליה" בפעם הרביעית. כמו כן סיימה הקבוצה כסגנית אלופת אירופה בגמר גביע אירופה לאלופות 1984 כשסיימה בתוצאה 1-1 נגד ליברפול אבל הפסידה בדו-קרב בעיטות עונשין 4-2. ההצלחה המשיכה עם סגנות נוספת ב1985/1986, וזכייה ב"קופה איטליה" בפעם החמישית לאחר ניצחון על סמפדוריה 3-2 בגמר. שנות ההצלחה הסתיימו עם סיומה של הקבוצה במקום השלישי בלבד ב1987/1988.

בתחילת שנות ה-90 הגיע הקבוצה לגמר גביע אופ"א, שם הפסידה 2-1 ליריבתה מהליגה אינטר. באותה העונה זכתה הקבוצה ב"קופה איטליה" השביעי בתולדותיה, וסיימה כסגנית מחזיקת הגביע ב"סופר-קופה איטאליאנה" לאחר שהפסידה לסמפדוריה בגמר. מלבד סגנות נוספת בגביע קופה איטליה פעם נוספת, שאר העשור היה כושל והקבוצה לא הצליחה להגיע למעמד של זכייה בתואר. בשנים הללו התפתח אחד השחקנים הבולטים בתולדות המועדון, פרנצ'סקו טוטי, שיהיה שחקן משמעותי, סמל וקפטן שנים רבות בקבוצה הרומאית.

לוגו המועדון מ-1997 עד 2013

המילניום החדש[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתחילת שנות ה-2000 חזרה רומא למרכז הבמה, כשבעונת 2000/2001 הצליחה לזכות בתואר האליפות השלישי בתולדותיה, כשניצחה במחזור האחרון את פארמה 3-1 וסיימה 2 נקודות בלבד מעל יובנטוס. שחקן משמעותי ובולט בעונה זו היה הקפטן פרנצ'סקו טוטי שמעתה הפך להיות אחד השחקנים הכי משמעותיים בתולדות המועדון הרומאי, כשלצידו כיכבו קאפו, אלדאיר, גבריאל בטיסטוטה ווינצ'נצו מונטלה.

בעונת 2001/2002 הקבוצה הייתה קרוב להגן על התואר, אבל סיימה במקום השני, נקודה אחת אחרי יובנטוס. זו הייתה ההתחלה של סדרת עונות בה רומא סיימה באופן קבוע כסגנית לתואר האליפות, וגם לתואר ה"קופה איטליה". בעונת 2002/2003 הפסידה בגמר ה"קופה איטליה" למילאן 4-2 וסיימה כסגנית מחזיקת הגביע ובעונת 2003/2004 סיימה הקבוצה כסגנית אלופה למילאן במסגרת הליגה. בינתיים בנובמבר 2003 הוזרמו למועדון 37.5 מליון יורו על ידי חברת "רומא 2000" על מנת לכסות על הפסדי המועדון מהעונה החולפת, כמו גם סכום של 44.57 מליון יורו ביוני 2004. בתחילת העונה העוקבת חיזקה רומא את הסגל בשחקנים יקרים בדוגמאת וולטר סמואל תמורת 25 מליון יורו ואמרסון תמורת 28 מליון יורו, אולם הקבוצה סיימה רק במקום השמיני בליגה, אחד המקומות הגרועים בעשרות השנים האחרונות.

ב-9 ביולי 2006, היו שחקני המועדון פרנצ'סקו טוטי, דניאלה דה רוסי, וסימונה פרוטה חלק מסגל נבחרת איטליה שניצחה בגמר מונדיאל 2006 את נבחרת צרפת החזקה וזכתה בתואר הבכיר בעולם. כמו כן בשנה זו התגלתה פרשת הטיית המשחקים בסרייה א' שלרומא לא היה חלק בה, אבל הושפעה מכך שיריבותיה הישירות לתואר הוענשו והורדו לליגות נמוכות. על כן בעונת 2005/2006 חזר המועדון לקדמת הבמה שהתחרה על תואר האליפות אבל סיים רק כסגנית לאינטר. כמו כן הפסיד המועדון בקרב על תואר ה"קופה איטליה" בגמר - גם הוא לאינטר. ב2 העונות העוקבות 2006/2007 ו-2007/2008 סיימה רומא כסגנית האלופה פעמיים נוספות, מה שהפך את עשור זה לעשור המוצלח ביותר שלה אי פעם. במפעל ליגת האלופות בעונות אלו הודח המועדון רק בשלב רבע הגמר המתקדם יחסית. למרות התחלה רעועה, בעונת 2008/2009 הצליחה הקבוצה להקדים את צ'לסי וסיימה במקום הראשון בבית האירופי לראשונה בתולדותיה, ולהגיע לשלב הנוקאאוט בשמינית הגמר, שם הודחה על ידי ארסנל בבעיטות עונשין. לאחר עונת 2009/2010 המאכזבת, סיים קלאודיו ראניירי את תפקידו כמאמן הקבוצה, והוחלף על ידי לוצ'אנו ספאלטי. בזמן ההחלפה היה המועדון בתחתית הטבלה בליגה, ולאחר מספר משחקים נחלה הקבוצה הצלחה מסחררת עם רצף של 24 משחקים ללא הפסד כולל ניצחון זכור על היריבה לאציו 2-1, לאחר פיגור 1-0. הג'ילארוסי כבר הובילו את טבלת הליגה בנקודה אחת, אבל הפסד לסמפדוריה בסוף העונה גרם לקבוצה להפסיד את תואר האליפות, שסיימה כסגנית גם בליגה וגם ב"קופה איטליה" לאינטר פעם נוספת. שנים אלו סגרו עשור מוצלח יחסית מבחינת רומא שהצליחה לזכות בתואר האליפות, 2 תארי גביע איטלקי, 2 תארי סופר-קופה איטאלינה, וסיימה כסגנית אלופה לא פחות משש פעמים. בנוסף במסגרת האירופית הצליחה להגיע לרבע גמר ליגת האלופות פעמיים, לראשונה מאז 1984.

החל מ-2010[עריכת קוד מקור | עריכה]

בקיץ 2010 הסכימה משפחת סנסי לוותר על השליטה במועדון הרומאי, כחלק מהסדר חובות, מה שהביא את עידן משפחת סנסי שהחל ב-1993 לסיומו. עד למציאת רוכש חדש, המשיכה רוזלה סנסי לנהל את המועדון. עונת 2010/2011 החלה בסדרת הפסדים בליגה נגד קליארי וברשה והפסד נגד באיירן מינכן בשלב הבתים של ליגת האלופות, החלו השחקנים לבקר את מאמנם ראניירי באופן פומבי. אולם לאחר ניצחונות על אינטר ובאיירן מינכן (במשחק השני בבתים שחזרה מ2-0 ל3-2) גרמו למאמן להמשיך בתפקידו. לאחר סדרה של משחקים רעים עם 5 משחקים ללא ניצחון, החליט ראניירי להתפטר מתפקידו בפברואר 2011, וחלוץ העבר וינצ'נצו מונטלה החליף אותו בתפקידו. בעונה זו הבקיע הקפטן טוטי את השער ה-200 שלו במדי המועדון נגד פיורנטינה. ב16 באפריל 2011 ההמתנה הסתיימה והמועדון עבר לידי קבוצת משקיעים אמריקאים בראשות תומאס ר. דיבנדטו, כאשר ג'יימס פאלוטה, מייקל רואנה וריצ'ארד ד'אמורה הצטרפו כשותפים. דיבנדטו מונה לנשיא ה-22 של המועדון. קבוצת האחזקות החדשה שהחזיקה בקבוצה "NEEP Roma Holding" הייתה ב60% בעלות של חברת "AS Roma SPV, LLC" וה-40% הנותרים בבעלות Unicredit sensi.

קבוצת הבעלים החדשים ביצעו שינויים בעת כניסתם כמו מינוי וולטר סביטאני למנהל המקצועי של הקבוצה, ומינוי שחקן העבר הספרדי לואיס אנריקה (שעד עתה אימן רק ב"ברצלונה ב'") למאמן הקבוצה. כמו כן ביצעה הקבוצה החדשה רכש מרשים בדמות אריק לאמלה מריבר פלייט, בויאן קרקיץ' מברצלונה, השוער מארטן סטקלנבורג מאייאקס, וגבריאל היינצה, ושיחרר את ג'ון ארנה ריסה, דוני, ז'רמי מנז ומירקו ווצ'יניץ', כאשר קבוצת המשקיעים הזרימה כ-100 מליון יורו למועדון, ההשקעה הגבוהה ביותר מאז שנות ה-2000. אולם הקבוצה לא זכתה להצלחה מקצועית והודחה בעונת 2011/2012 מליגת האלופות עוד בשלב הפלייאוף, וגם לא במסגרת המקומית בליגה שם סיימה במקום השישי. אחרי שהעברת הבעלים הושלמה באוגוסט 2012, ביצע המועדון רכש נוסף בדמות דני אוסבלדו, מיראלם פיאניץ', פרננדו גאגו, סיימון קיאר והצעיר פאביו בוריני שעלותם הכוללת הייתה 40 מליון יורו.

לקראת עונת 2012/2013 מונה זדנאק זמאן הצ'כי-איטלקי למאמן רומא שהחליף את לואיס אנריקה שעזב בתום העונה הקודמת בעקבות חוסר הצלחת הקבוצה והגעה למקום השביעי בלבד - שאף לא אפשר לה להשתתף במפעלים האירופיים בעונה העוקבת.. בעונה הזאת הקבוצה לא הצליחה יותר מכך, הודחה מאירופה מוקדם, וסיימה בליגה במקום השישי כשבתווך עוזב זמאן את הקבוצה בפברואר 2013, שהוחלף על ידי אוראליו אנדראצולי באופן זמני. בנוסף הפסידה הקבוצה 1-0 ליריבה לאציו בגמר ה"קופה איטליה" מה שגרם לה לא להשתתף במסגרות אירופאיות בעונה לאחר מכן.

לקראות עונת 2013/2014 מונה רודי גרסיה למאמן רומא, והתחיל את התקופה שלו ברומא באופן חסר תקדים עם 10 ניצחונות רצופים בליגה (שיא כל הזמנים בסרייה א') כולל ניצחונות על היריבה לאציו בדרבי, 3-0 על אינטר, וניצחון 2-0 על נאפולי. עונה זו הפכה להיות לאחת העונות המוצלחות ביותר בסרייה א' של קבוצה אי פעם מבחינה סטטיסטית, כשרומא השיגה 85 נקודות, וסיימה שנייה רק ליובנטוס שהשיגה בעצמה אחוז הצלחה חסר תקדים והשיגה 102 נקודות.

בעונת 2014/2015 סיימה הקבוצה כסגניתה של יובנטוס פעם נוספת, והוענשה על ידי פיפ"א עקב חוסר עמידה ברגולציית ה"פייר פליי".

במהלך עונת 2015/2016 פרץ סכסוך ארוך ומתוקשר בין אוהדיה השרופים של הקבוצה, ה"אולטראס", היושבים ביציע הדרומי של אצטדיון האולימפיקו, ה"קורבה סוד", לבין הנהלת המועדון. סיבת הסכסוך הייתה בשל גידור יציעי הקורבה סוד ובניית חומה החוצה את יציע הקורבה לשניים. הביקורת מצד אוהדי האולטראס הייתה כה רבה, אך ההנהלה לא הייתה מוכנה לשמוע, ואוהדי האולטראס החליטו להחרים את משחקי הבית של הקבוצה, ולא להגיע למשחקים ולעודד את הקבוצה. לעיתים הגיעו האולטראס אל מחוץ לכותלי האצטדיון על מנת להשמיע מחאתם ביום המשחק. במשחק הדרבי מול לאציו באותה העונה נרשם מקרה חסר תקדים, כאשר אוהדי האולטראס של שתי הקבוצות, של רומא היושבים בקורבה סוד, ושל לאציו היושבים ב"קורבה נורד" (היציע הצפוני), לא נכחו באצטדיון בעת המשחק, והקבוצות שיחקו מול אצטדיון חצי ריק.

מקצועית הקבוצה לא נראתה טוב, וגרסיה פוטר בינואר 2016 אחרי רצף של ניצחון בודד ב7 משחקי ליגה, ולוצ'אנו ספאלטי חזר למועדון לקדנציה שנייה. המאמן נכנס לסכסוך מתוקשר עם הקפטן המוערך פרנצ'סקו טוטי, שביקר אותו פומבית על חוסר בדקות משחק לאחר חזרתו מפציעה, שהדרדר עד לנתק עם האוהדים שמחו על החלטת המאמן לספסל את הסמל. אולם מעט לאחר מכן החל המאמן לתת לטוטי דקות כמחליף, ומספר 10 הציג רמת ביצועים גבוהה עם 4 שערים ובישול, ב-5 משחקים בהם עלה מהספסל. ספאלטי הצליחה להוביל את הקבוצה ממקום נמוך למקום השלישי שהבטיח השתתפות בליגת האלופות בעונה העוקבת וחזרה למרכז הבמה.

בקיץ 2016 נמכר כוכב הקבוצה, מיראלם פיאניץ' ליריבה המרה יובנטוס על מנת לשפר את מצבה הכלכלי. באפריל 2017 מונה מונצ'י למנהל המקצועי של הקבוצה (שהגיע מסביליה הספרדית). ביום האחרון של עונת 2016/2017 עלה טוטי להופעה ה786 והאחרונה במדי רומא בניצחון במחזור האחרון בליגה נגד גנואה, לפני שפרש סופית ממשחק פעיל. את העונה סיימה הקבוצה במקום השני פעם נוספת אחרי יובנטוס.

לקראת עונת 2017/2018 מונה שחקן העבר ברומא אוסביו די פרנצ'סקו למאמן הקבוצה החדש והחליף את ספאלטי שעזב ליריבה אינטר. רומא מכרה גם את השחקן המצטיין מהעונה החולפת מוחמד סלאח שהצטרף לליברפול תמורת 39 מליון יורו. סכום העתק שקיבלה אפשר לה לרכוש מספר שחקנים אחרים כמו פטריק שיק מסמפדוריה ואלכסנדר קולארוב ממנצ'סטר סיטי תמורת 5 מליון יורו. כמו כן נרכש גרגואר דפרל מססואולו תמורת 18 מליון יורו. העונה הייתה מצוינת לרומא במסגרת ליגת האלופות, כאשר הגיעה למעמד חצי הגמר, לאחר שסיימה בראש הבית, גברה על שחטאר דונייצק בשמינית הגמר, וגברה על ברצלונה ברבע הגמר אחרי שהפסידה 4-1 בחוץ ולאחר מכן ניצחה ניצחון סנסציוני בבית 3-0 ועלתה בזכות יתרון שערי חוץ. רומא הייתה לקבוצה השלישית בהיסטוריה בשלב זה שמפגרת ב-3 שערים או יותר וחוזרת מהפיגור במשחק הגומלין. בחצי הגמר, אליו עלתה בפעם הראשונה מאז 1984, הודחה על ידי ליברפול.

בעונת 2018/2019 הודחה על ידי פורטו בשלב שמינית גמר ליגת האלופות. במהלך העונה עזב די-פרנצ'סקו את הקבוצה ובמקומו מונה זמנית ראניירי שחזר לקדנציה שנייה. בסיום העונה עזב ראניירי ובמקומו מונה פאולו פונסקה למאמן הקבוצה.

אוהדים[עריכת קוד מקור | עריכה]

יציע הCurva Sud המאכלס את הגרעין הקשה שבאוהדי רומא, בשנת ה"סקודטו" של 2001

לקבוצה אוהדים רבים ברומא (בה הם מהווים את הרוב) ומחוצה לה. לאוהדים יריבות קשה עם אוהדי אס אס לאציו ובשנת 1979 אף נהרג אוהד קבוצת לאציו מזיקוק שנורה מיציע אוהדי רומא. בתקרית מפורסמת שאירעה בסוף משחק הדרבי בינואר 2005 שחקן לאציו פאולו די קאניו הצדיע לעבר אוהדי רומא במועל יד.

האולטראס של רומא מתרכז ביציע הדרומי (Curva Sud) של סטאדיו אולימפיקו.

בתחילת כל משחק מנוגן המנון הקבוצה "Roma Roma Roma" אשר נכתב ומבוצע על ידי אנטונלו ונדיטי ובסיום כל משחק שבו רומא מנצחת מנוגן השיר "Grazie Roma" - 'תודה רומא', שנכתב גם כן על ידי הזמר.

אצטדיון[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקבוצה החלה את דרכה באצטדיון מוטובלודרומו אפיו בשנים 1927-1928. לאחר מכן עברה לשחק באצטדיון קאמפו טסטאקיו עד תחילת שנות ה-40. משנת 1940 שיחקה רומא באצטדיון נאציונלה PNF עד 1953. אחרי הריסת האצטדיון עברה לשחק בסטאדיו אולימפיקו ואצטדיון פלמיניו (שנבנה עבור אולימפיאדת רומא 1960 למשחקי הכדורגל וכיום הוא אצטדיון רוגבי). ב-2014, החליטה הקבוצה לעזוב את האולימפיקו הוותיק ולעבור לאצטדיון שעתיד להחנך ב-2020 בדרום מערב העיר (אצטדיון דלה רומא) שיכיל 52,500 מקומות ישיבה, ולא יכיל מסלול אתלטיקה בניגוד לסטאדיו אולימפיקו, דבר שיקרב את הקהל למגרש.

סגל השחקנים[עריכת קוד מקור | עריכה]

נכון ל-3 בספטמבר 2019
מס' עמדה שם
2 איטליהאיטליה מגן דוידה זפאקוסטה (מושאל מצ'לסי)
4 איטליהאיטליה קשר בריאן כריסטנטה
5 ברזילברזיל בלם חואן חסוס
6 אנגליהאנגליה בלם כריס סמולינג (מושאל ממנצ'סטר יונייטד)
7 איטליהאיטליה קשר לורנצו פלגריני
8 ארגנטינהארגנטינה קשר דייגו פרוטי
9 בוסניה והרצגובינהבוסניה והרצגובינה חלוץ אדין דז'קו
11 סרביהסרביה מגן אלכסנדר קולארוב
13 ספרדספרד שוער פאו לופז
15 טורקיהטורקיה בלם מרט צ'טין
17 טורקיהטורקיה קשר צ'נגיז אונדר
18 איטליהאיטליה מגן דויד סנטון
19 קרואטיהקרואטיה חלוץ ניקולה קאליניץ' (מושאל מאתלטיקו מדריד)
מס' עמדה שם
20 ארגנטינהארגנטינה בלם פדריקו פאסיו
21 צרפתצרפת קשר ג'ורדן ורטו (מושאל מפיורנטינה)
22 איטליהאיטליה קשר ניקולו זניולו
23 איטליהאיטליה בלם ג'אנלוקה מנצ'יני (מושאל מאטאלנטה)
24 איטליהאיטליה קשר אלסנדרו פלורנצי (קפטן)
27 ארגנטינהארגנטינה קשר חאבייר פסטורה
37 איטליהאיטליה מגן לאונרדו ספינאצולה
42 גינאהגינאה קשר אמאדו דיאוורה
48 איטליהאיטליה חלוץ מירקו אנטונוצ'י
63 ברזילברזיל שוער דניאל פוזאטו
77 ארמניהארמניה קשר הנריק מחיטריאן (מושאל מארסנל)
83 איטליהאיטליה שוער אנטוניו מיראנטה
99 הולנדהולנד חלוץ יוסטין קלייברט

שחקנים מפורסמים[עריכת קוד מקור | עריכה]

תארים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא רומא בוויקישיתוף


הליגה האירופית - עונת 2019/2020
בית א' בית ב' בית ג' בית ד' בית ה' בית ו' בית ז' בית ח' בית ט' בית י' בית יא' בית יב'
ספרדספרד סביליה אוקראינהאוקראינה דינמו קייב שווייץשווייץ פ.צ. בזל פורטוגלפורטוגל ספורטינג ליסבון איטליהאיטליה לאציו אנגליהאנגליה ארסנל פורטוגלפורטוגל פורטו רוסיהרוסיה צסק"א מוסקבה גרמניהגרמניה וולפסבורג איטליהאיטליה רומא טורקיהטורקיה בשיקטש אנגליהאנגליה מנצ'סטר יונייטד
קפריסיןקפריסין אפואל ניקוסיה דנמרקדנמרק פ.צ. קופנהגן רוסיהרוסיה קרסנודאר הולנדהולנד פ.ס.וו. איינדהובן סקוטלנדסקוטלנד סלטיק גרמניהגרמניה איינטרכט פרנקפורט שווייץשווייץ יאנג בויז ברן בולגריהבולגריה לודוגורץ ראזגרד בלגיהבלגיה גנט גרמניהגרמניה בורוסיה מנשנגלדבך פורטוגלפורטוגל בראגה קזחסטןקזחסטן אסטנה
אזרבייג'ןאזרבייג'ן קרבאך שוודיהשוודיה מאלמה ספרדספרד חטאפה נורווגיהנורווגיה רוזנבורג צרפתצרפת סטאד רן בלגיהבלגיה סטנדרד לייז' הולנדהולנד פיינורד ספרדספרד אספניול צרפתצרפת סנט אטיין טורקיהטורקיה איסטנבול בשאקשהיר אנגליהאנגליה וולברהמפטון וונדררס סרביהסרביה פרטיזן בלגרד
לוקסמבורגלוקסמבורג F91 דודלאנג' שווייץשווייץ לוגאנו טורקיהטורקיה טרבזונספור אוסטריהאוסטריה לינץ רומניהרומניה קלוז' פורטוגלפורטוגל ויטוריה דה גימארייש סקוטלנדסקוטלנד גלאזגו ריינג'רס הונגריההונגריה פרנצווארוש אוקראינהאוקראינה אולקסנדריה אוסטריהאוסטריה וולפסברג סלובקיהסלובקיה סלובן ברטיסלאבה הולנדהולנד אלקמאר