עיראק

שגיאות פרמטריות בתבנית:מדינה
פרמטרים [ תמ"ג לנפש, צפיפות אוכלוסייה, סה"כ שטח, סה"כ תמ"ג, דירוג שטח בעולם, תמונת מפה, מנהיגים, ראש המדינה, תמונת סמל, תמונת דגל, תמ"ג לשנה, דירוג אוכלוסייה בעולם, דירוג תמ"ג בעולם, הערות, סה"כ אוכלוסייה, אוכלוסייה לשנה, שמות מנהיגים ] לא מופיעים בהגדרת התבנית
פרמטרים ריקים [ 1 ] לא מופיעים בהגדרת התבנית

הרפובליקה העיראקית
جمهوریة العراق, کۆماری عێراق

מוטו לאומי	אלוהים הוא הגדול מכול (אָלְלָּהֻ אָכְּבָּר)
המנון לאומי	מולדתי (1)
ממשל
משטר	רפובליקה
ראש מדינה	נשיא עיראק
נשיא עיראק	עבד אל-לטיף רשיד
ראש הרשות המבצעת	ראש ממשלת עיראק
ראש ממשלת עיראק	מוחמד שייע אל סודאני
שפה רשמית	ערבית, כורדית (2)
עיר בירה	בגדאד 33°20′ צפון 44°26′ מזרח (והעיר הגדולה ביותר)
רשות מחוקקת	בית הנבחרים של עיראק
גאוגרפיה
יבשת	אסיה, המזרח התיכון
שטח יבשתי	438,317 קמ"ר (60 בעולם)
אחוז שטח המים	1.1%
אזור זמן	UTC UTC + 3
היסטוריה
הקמה
- עצמאות - תאריך - עצמאות - תאריך	מהאימפריה העות'מאנית 1 באוקטובר, 1919 מבריטניה 3 באוקטובר, 1932
ישות קודמת	הרשות הזמנית של הקואליציה
דמוגרפיה
אוכלוסייה (הערכה 1 במאי 2024)	46,346,763 נפש (33 בעולם)
צפיפות	105.74 נפש לקמ"ר (108 בעולם)
אוכלוסייה לפי גילאים 0 10 20 30 40 50 60 70 80 גילאי 0 - 14 37.02% גילאי 15 - 24 19.83% גילאי 25 - 54 35.59% גילאי 55 - 64 4.23% גילאי 65 ומעלה 3.33%
כלכלה
תמ"ג (2022)	264,182 מיליון $ (49 בעולם)
תמ"ג לנפש	5,700$ (123 בעולם)
מדד הפיתוח האנושי (2022)	0.673 (128 בעולם)
מדד ג'יני	29.5 (נכון ל־2012)
מטבע	דינר עיראקי
בנק מרכזי	הבנק המרכזי של עיראק
שונות
סיומת אינטרנט	iq
קידומת בין־לאומית	964
gds.gov.iq

הרפובליקה העיראקית (ערבית: الجمهورية العراقية, אָלְגֻ'מְהוּרִיָה (א)לְעִרַאקִיּה, ‏האזנה^ⓘ‏^?‏) היא מדינה במזרח התיכון בדרום מערב אסיה. בצפון היא גובלת עם תורכיה, במערב בסוריה ובירדן, בדרום בערב הסעודית ובכווית, ובמזרח היא גובלת עם איראן. משמעות השם عراق ("עראק") היא "חוף", "גדה" (של ים, נהר וכו').

היסטוריה

ערך מורחב – היסטוריה של עיראק

עיראק הקדומה

האזור בו מצויה עיראק כיום היה ידוע בשם ארם נהריים, מקום זה היה ביתה של הציוויליזציה העתיקה ביותר שיש עליה תיעוד משנת 5000 לפנה"ס, התרבות השומרית. לאחר השומרים חיו באזור האכדים, הבבלים והאשורים. הקהילות האלו יצרו את הכתבים העתיקים ביותר ופיתחו את המדעים הראשונים, ביניהם מתמטיקה, משפטים ופילוסופיה. הציוויליזציות שחיו במקום, בזכות התקדמותם המדעית, הרחיבו את שליטתם על עמי האזור.

במאה השישית לפנה"ס האזור הפך לחלק מהאימפריה הפרסית תחת שלטון כורש. מצב זה ארך כ-400 שנים, עד כיבושו של אלכסנדר מוקדון את האזור והפיכתו לחלק מממלכת יוון למשך כמעט 200 שנים. לאחר מכן, כבשו הפרתים את האזור, וסיפחוהו לאימפריה הפרתית למשך כמאה שנים. הסאסנים היו הבאים לכבוש את האזור והפיכתו לחלק מהאימפריה הסאסאנית.

בתחילת המאה ה-7 לספירה, החל האסלאם להתפשט לאזור בו כיום מצויה עיראק מכיוון חצי האי ערב. בו דודו וחתנו של הנביא מוחמד, עלי אבן אבו טאלב העביר את בירת האימפריה המוסלמית לכופה בעיראק, כשהפך לח'ליף הרביעי. שושלת בית אומיה העבירה את בירת הח'ליפות לדמשק אך המשיכה לשלוט במחוז עיראק. השושלת שעקבה לאומיים, שושלת בית עבאס העבירה את בירת הח'ליפות לבגדאד וכך הפכה אותה לעיר החשובה לעולם המוסלמי ולערבים למשך כ-500 שנים.

ב-1258 הוחרבה בגדאד על ידי הכיבוש המונגולי שנמשך פחות מ-50 שנים עד שקיעתה של האימפריה המונגולית. במהלך סוף המאה ה-14 והמאה ה-15 שלטו באזור עיראק התורכמנים. מרבית האזור בו כיום ממוקמת עיראק, נפל תחת שלטון האימפריה הפרסית הצפווית ב-1501. במאה ה-16 עיראק הפכה לחלק מהאימפריה העות'מאנית, אם כי הצפווים שלטו על חלק נרחב מעיראק במחצית הראשונה של המאה ה-17.

עיראק המודרנית

במלחמת העולם הראשונה כבשו הבריטים את שטחה של עיראק מידי האימפריה העות'מאנית. גבולותיה של המדינה החדשה, עיראק, שורטטו בוועידת פאריס בשנת 1919. שותפה מרכזית למהלך זה הייתה גרטרוד בל, ששכנעה את וינסטון צ'רצ'יל למנות את פייסל הראשון, מלך סוריה המודח, למלך הראשון של עיראק. למרות שעיראק זכתה לעצמאות מבריטניה ב-1932 הבריטים שמרו על זכותם להעביר כוחות צבאיים דרך עיראק.

לאחר מותו של פייסל הראשון ב-1933 מלך על עיראק בנו גאזי עד שנת 1939. שנים אלו התאפיינו בחוסר שקט פנימי בשל נסיונות חוזרים ונשנים של הצבא לתפוס את מושכות השלטון. את גאזי ירש בנו פייסל השני, אולם לאור העובדה כי היה בן ארבע בעת מות אביו, דודו עבד אל-אילאה היה שליט עיראק עד שמלאו לפייסל 18 שנים. ב-1941 פלשה בריטניה לעיראק בשל חששות מניתוק אספקת הנפט למערב ומהתקרבות ממשלת רשיד עלי אל-כילאני לגרמניה הנאצית. במשך שש שנים חיה עיראק תחת הכיבוש הבריטי, שלאחריהן הוחזר שלטון המונרכיה ההאשמית ב-26 באוקטובר 1947. שליטיה האמיתיים של המדינה בתקופת השלטון הבריטי ועד 1958 היו ראש הממשלה נורי אל-סעיד ודודו של פייסל אל-אילאה.

ב-14 ביולי 1958 ביצע הצבא העיראקי הפיכה ולנשיא המדינה מונה אל"מ עבד אל כרים קאסם. קאסם ביטל את שותפות עיראק בברית בגדאד וכונן יחסים ידידותיים עם ברית המועצות. שלטון קאסם נמשך רק עד 1963 ובהפיכה צבאית מוצלחת תפס את השלטון עבד א-סלאם אערף. לאחר מותו של אערף ב-1966 נטל את מושכות השלטון אחיו עבד אל-רחמאן עארף. אולם שלטונו נמשך רק שנתיים עד להפיכה של מפלגת הבעת'. השפעתו של סדאם חוסיין גדלה לאורך השנים במפלגה (בין השאר בשל השתלטותו על כוחות הבטחון וחיסול יריביו הפוליטיים), עד שהוא החליף את אחמד חסן אל-בכר כראש מועצת הפיקוד המהפכנית (למעשה נשיא המדינה) ב-1979.

שלטונו של סדאם חוסיין נמשך לאורך מלחמת איראן-עיראק (1980 - 1988), בה עיראק השתמשה בנשק כימי וביולוגי נגד איראן והמיעוט הכורדי בשטחה. שלטון חוסיין היה ידוע לשמצה בשל הפרות זכויות האדם שביצע המשטר באזרחיו, בין השאר במעצרים פתאומיים והמוניים והריגות המוניות של מיעוטים או חשודים בריגול. נסיונו של חוסיין לפתח נשק גרעיני כשל בעקבות התקפת מנע (מבצע אופרה) ישראלית על הכור הגרעיני באוסירק ב-1981.

ב-1990 פלשה עיראק לכווית אך גורשה ממנה במהרה על ידי כוחות בהנהגת ארצות הברית. מועצת הבטחון של האו"ם הטילה על עיראק סנקציות לאורך השנים בנסיון לגרום לסדאם להתפרק מהנשק להשמדה המונית שהיה בידיו. כתוצאה מטבח המוני שביצע משטר סדאם בשיעים ובכורדים בתום מלחמת המפרץ, אכפו בריטניה וארצות הברית אזורים אוטונומיים בצפון עיראק (בו מתגורר המיעוט הכורדי) ובדרום (בו מתגוררים השיעים) בהם נאסר על מטוסים עיראקים לטוס, כדי שלא יפגעו באוכלוסייה העיראקית. משטר סדאם שרד עד הפלתו במרס 2003 בעת הפלישה האמריקנית לעיראק.

כיום

לאחר מלחמת עיראק, המדינה הייתה למעשה שטח כבוש, ונוהלה בידי קואליציה של המדינות שפלשו לעיראק בראשות ארצות הברית עד שנת 2005 אז הועברה השליטה האזרחית לממשלה העיראקית הזמנית שמונתה לאחר בחירות כלליות לפרלמנט זמני, שהתקיימו לראשונה בתולדות המדינה. בשנת 2006 הוקמה ממשלה עיראקית קבועה בראשות המפלגה השיעית הגדולה, לאחר מערכת בחירות נוספת, והפעם למועצת פרלמנט קבועה.

פוליטיקה

עיראק נשלטה על ידי מפלגת הבעת' משנת 1968 עד 2003. ב-1979 תפס סדאם חוסיין את מושכות השלטון ונותר על כיסאו עד הפלישה האמריקנית לעיראק ב-2003.

ב-15 באוקטובר 2005 יותר מ-63 אחוזים מבעלי זכות ההצבעה בעיראק הגיעו לקלפיות כדי לאשר או לדחות את חוקתם החדשה. 78 אחוזים מהבוחרים תמכו בנוסח החוקה, מרבית המתנגדים היו מהאזורים הסוניים של עיראק. בהתאם לחוקה החדשה, עיראק ערכה בחירות לפרלמנט ב-15 בדצמבר 2005, כ-70 אחוזים מבעלי זכות ההצבעה מימשו את זכותם. מרבית העיראקים משלוש העדות הגדולות בחרו במחוקקים שלהם בהתאם לעדתם.

הפוליטיקאים העיראקים מצויים תחת איום של קבוצות אלימות שונות. האלימות הנמשכת בעיראק מונעת על ידי חכמי דת קיצוניים, המעוניינים להקים מדינת הלכה מוסלמית בעיראק, תומכים של שלטון סדאם הקודם המעוניינים להשיב לעצמם את הכוח שהיה בידיהם בעבר וטרוריסטים המעוניינים לזרוע כאוס בעיראק לקידום מטרותיהם השונות.

כלכלה

כלכלת עיראק מתבססת על מגזר נפט, שבאופן מסורתי סיפק כ-95 אחוזים מרווחי היצוא. בעקבות מלחמת איראן - עיראק, והנזק שהסבו האיראנים לתעשיית הנפט העיראקית נכנסה הכלכלה העיראקית למשבר. בתגובה המשטר הנהיג מדיניות צנע, הלווה רבות ממדינות וארגונים אחרים ומאוחר יותר דחה את שילום החובות החיצוניים שלו. כיום מוערך כי הפסדיה הכלכליים של עיראק מהמלחמה עם איראן עומדים על לפחות 100 מיליארד דולר אמריקני. לאחר תום המלחמה ב-1988 עלה שוב יצוא הנפט מעיראק עם בנייתם של צינורות להובלת נפט ושיקום מתקנים ומשאבות. שילוב של מחירי נפט נמוכים, הצורך לשלם את החובות שנלקחו במהלך המלחמה (כ-3 מיליארד דולר בשנה) ומחיר שיקום המדינה החמירו את המשבר, שגרם בסופו של דבר לפלישה העיראקית לכווית.

ב-20 בנובמבר 2004 הסכימו 19 המדינות העשירות בעולם לוותר על 80 אחוזים (33 מיליארד דולר) מתוך כלל חובותיה של עיראק (42 מיליארד) למדינות אלו. סך חובה החיצוני של עיראק שעמד בעת הפלישה ב-2003 על 120 מיליארד דולר, גדל בשנת 2004 בעוד חמישה מיליארד דולר.

בשלהי 2005 והמחצית הראשונה של 2006 עיראק שינתה את צורת התשלום של חובות נוספים שלה, והפחיתה כ-16 מיליארד מחובה החיצוני. למרות האלימות, ישנם מספר נתונים מעודדים על כלכלת עיראק[1], בין השאר הגדלת התמ"ג כך שב-2006 עיראק ניצבה במקום ה-58 בעולם.

גאוגרפיה

מפת עיראק

ניתן לחלק את עיראק למספר אזורים עיקריים:

• אזור הסהר הפורה לאורך הפרת והחידקל - הוא רצועה המיושבת בצפיפות
• מרבית עיראק - אזור שהוא מדברי ומיושב בדלילות
• אזור כורדיסטן בצפון שהוא אזור הררי וגשום

אקלים עיראק הוא סובטרופי רוב חלקי הארץ הם מדבר וכמות המשקעים השנתית מגיעה שם ל־100 מ"מ - מדרום לבגדאד יורדים רק כ-30 יום גשם.

הבדלי הטמפרטורה בין הקיץ לחורף גדולים מאוד.

עולם החי והצומח: רק בהרים היו בעבר יערות דלים, הארץ מורכבת משלושה רבעים של מדבר ו־5% משטח עיראק חסר כל צמח וחי.

שלטון מקומי

ערך מורחב – מחוזות עיראק

עיראק מחולקת ל־18 מחוזות אשר נקראים בערבית מֻחאפַט'את (محافظات, צורת יחיד מֻחאפַט'ה محافظة):

בגדאד (محافظة بغداد) מחוז סלאח א-דין (محافظة صلاح الدين) מחוז דיאלי (محافظة ديالي) מחוז ואסט (محافظة واسط) מחוז מיסאן (محافظة ميسان) אל-בצרה (אל-בסרה, محافظة البصرة) מחוז ד'י קאר (محافظة ذي قار) מחוז אל-מות'נא (محافظة المثنى) מחוז אל-קאדיסיה (محافظة القادسية)

מחוז באבל (בבל, محافظة بابل) מחוז כרבלא (محافظة كربلاء) מחוז נג'ף (محافظة النجف) מחוז אל-אנבר (محافظة الأنبر) מחוז נינוה (محافظة نينوى) מחוז דהוכ (محافظة دهوك) ארביל (محافظة إربيل) א-תאמים (כירכוכ)(محافظة التأميم - كركوك) מחוז א-סולימאניה (محافظة السليمانية)

מחוזות עיראק מחוזות עיראק

דמוגרפיה

צילום לווין של עיראק

בעיראק חיים כיום כ-26 מיליון איש, 75 אחוזים מהם הינם ערבים; הקבוצות האתניות הגדולות האחרות הן הכורדים, האשורים, התורכמנים, הפרסים, הארמנים ואחרים (המהווים כ-5 אחוזים) המתגוררים בצפון המדינה.

ערבית וכורדית הן שפות רשמיות, אשורית (הדומה לארמית) ותורכמנית הן שפות רשמיות באזורים בהם מרוכזות קבוצות אתניות אלו.

מתוך 97 האחוזים בעיראק שהם מוסלמים, לטענת רוב המקורות המערביים, מרבית העיראקים הנם שיעים ערבים (כ-60 אחוזים), והסונים מהווים כמעט 40 אחוזים מהאוכלוסייה (ובכלל זאת הכורדים, שמרביתם סונים, וקבוצות אתניות אחרות). הסונים טוענים כי נתונים אלו אינם נכונים. האשורים, שמרביתם קתולים וחלקם חברים בכנסייה האשורית מהווים את חלק הארי מקרב הנוצרים בעיראק. קבוצות דתיות נוספות הן היזידים והבהאים.

יהודי עיראק

ערך מורחב – יהדות עיראק

יהדות עיראק הייתה אחת מהקהילות היהודיות העתיקות והמשפיעות ביותר. היהודים גורשו על ידי נבוכדנצר השני לבבל לאחר חורבן בית המקדש הראשון בסביבות 600 לפנה"ס. צאצאיהם של גולים אלו, הבטיחו את קיומה של קהילה יהודית בעיראק שהפכה לחשובה ביותר בעולם היהודי לאחר החרבת ירושלים על ידי הרומאים. הקהילה שגשגה כמרכז יהודי על ימי הביניים, עם פלישת המונגולים והרדיפה הדתית שניהלו. במהלך שלטון האימפריה העות'מאנית, השתפרו חייהם של היהודים, אך הקהילה לא הצליחה לחזור לתקופת הזהב שלה. היהודים מילאו תפקיד חשוב בימיה הראשונים של עיראק העצמאית. אולם התגברות הרדיפה הפוליטית והקמתה של מדינת ישראל ב-1948 גרמו למרבית יהודי עיראק , שמנו אז כ-150,000 איש, לעזוב את מולדתם. בתקופת שלטון מפלגת הבעת' האנטי-ישראלית, עזבו מרבית היהודים הנותרים את עיראק בשיתוף פעולה של המוסד עם הכורדים. כיום נותרו בעיראק פחות מ-100 יהודים אשר עוסקים בעיקר בייצור דבש ומוצרי עור.

תרבות

בעיראק המודרנית קיימות מזכרות רבות מעברן המפואר של הציוויליזציות שחיו במקום. עיראק הינה בין המדינות העשירות במקדשים ובמסגדים. לאחר הפלישה האמריקנית ב-2003 אוצרות תרבות נבזזו ממוזיאון בגדאד הגדול במדינה.

בשל החלוקה האתנית והדתית בעיראק, לכל אחד מהאזורים במדינה ישנו יחוד תרבותי משלו, החל מהמסגדים הסונים, שרבים מהם נבנו בתקופת סדאם, דרך המקדשים השיעיים העתיקים וכלה בתרבות הכורדית בצפון המדינה.

עיראק ידועה כמקום המצאת כלי הנגינה העוד. רבים מנגניה הטובים של עיראק בעבר היו יהודים, שעזבו לישראל והקימו להקה בקול ישראל. על נפילת סדאם חוסיין, תחנת הרדיו הפופולרית ביותר הייתה "קול הצעירים". היא שידרה מוזיקה מערבית מודרנית, שקנייתה התאפשרה רק דרך ירדן בשל הסנקציות שהוטלו על המשטר. עיראק ניפקה לעולם הערבי מספר כוכבים בולטים בשנים האחרונות, הבולט בהם הוא זמר הפופ כאט'ם אל-סאהר.

הספורט הפופולרי בעיראק הוא כדורגל, עיראק העפילה רק פעם אחת למונדיאל ב-1986. ב-2006 הנבחרת הלאומית הצליחה לנצח את דרום קוריאה במסגרת אליפות אסיה, אולם לאחר מכן הפסידה לקטאר

קישורים חיצוניים

• מיסט, אתר סיכומי מאמרים ומידע של תלמידי החוג להיסטוריה של המזרח התיכון באוניברסיטת תל אביב
• ניתוח המאזן האסטרטגי במזרח התיכון בעקבות המערכה האמריקאית בעיראק על-ידי המזרחן צבי מזאל, שגריר ישראל בקהיר לשעבר, 12 בפברואר 2007
• עיראק של הטלוויזיה לעומת עיראק של המציאות, ניתוח של העיתונאי האיראני אמיר טאהרי מתוך תדריך עיתונאים של המרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה
• דמות של עיראק מסוגלת להביט בערים משתמשת בדמויות הלוויין שלהם