לדלג לתוכן

פורטל:אתרי מורשת בישראל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

רענון הפורטל כיצד אוכל לעזור?    

מבנה גימנסיה הרצליה, אתר מורשת אשר לא שומר למען הדורות הבאים. הריסתו היותה זרז להקמת המועצה לשימור אתרים.
מבנה גימנסיה הרצליה, אתר מורשת אשר לא שומר למען הדורות הבאים. הריסתו היותה זרז להקמת המועצה לשימור אתרים.

אתר מורשת הוא אתר בעל משמעות תרבותית, היסטורית, אדריכלית או חינוכית, אשר יש חשיבות חינוכית-חברתית בשמירתו עבור הדורות הבאים.

לפי אמנת בורה, המשמעות התרבותית, היא ערך אסתטי, היסטורי, מדעי, חברתי או רוחני של דורות העבר, לדור בהווה ולדורות בעתיד. משמעות תרבותית מגולמת במקום עצמו, במבנה שלו, בסביבה, בשימוש, בהקשרים, במשמעויות, בעדויות, ובקשר שלו למקומות ולחפצים. ייתכן שמקום או נכס מסוים יגלם בתוכו מגוון של ערכים עבור פרטים או קבוצות שונות.

בישראל, רשות העתיקות אחראית להגנת אתרים המוגדרים כאתר עתיקות. על פי חוק העתיקות כל אתר שנבנה לפני שנת 1700 הוא אתר שכזה המוגן על פי חוק. אתרים שנבנו לאחר תאריך זה אינה מוגנים.

המועצה לשימור אתרי מורשת בישראל היא עמותה הפועלת להצלה ולשימור של אתרי מורשת בארץ ישראל. המועצה פעלה במסגרת החברה להגנת הטבע, אך ב-2008 נפרדה ממנה ונהייתה לגוף עצמאי. המועצה פועלת לשימורם של כ-30,000 אתרים ברחבי הארץ, שאינם מוגנים על פי חוק העתיקות, והעומדים בקריטריונים להיותם אתרי מורשת.

יש להבדיל בין אתרי מורשת, לבין אתרי מורשת לאומית בישראל - רשימה מצומצמת של כ-100 נכסי תרבות שנקבעת על ידי ממשלת ישראל.
בניין האוריינט האוס
בניין האוריינט האוס

אוריינט האוס הוא בניין ברחוב אבו עובידה שבמזרח ירושלים, ששימש בשנות ה-80 וה-90 של המאה ה-20 כמטה של אש"ף בעיר. הבית, שנבנה בסוף המאה ה-19 בידי איסמאעיל מוסא אל-חוסייני כחווילה מפוארת למגוריו, שימש לאורך השנים חליפות כבית מגורים, כמעון אירוח לאורחים רמי מעלה, כבית מלון, וכבניין ציבור המאכלס מוסדות פלסטיניים שונים. באוגוסט 2001 נסגר הבניין על פי החלטת ממשלת ישראל ופונו המוסדות הפלסטינים שאכלסו אותו.

אף שהבניין ריק ואינו מתפקד כיום, הן הפלסטינים והן ישראל רואים בו סמל לאחיזה הפלסטינית בירושלים, ועל כן סוגיית תפקודו של האוריינט האוס היוותה בעבר, ובמידה מסוימת עודה מהווה, סלע מחלוקת קשה בין הצדדים.

חלק מחזיתו הראשית של בית מילקן. בית אבן מסוגנן
בית מילקן

בשנת 1932, מלונאי ירושלמי הקים לעצמו, בשכונת קטמון הישנה, וילה, שידועה כיום כבית מילקן. אולם קשיים כלכליים אילצו את המלונאי למכור את הווילה. הסתפקות במכירת חלקים מהמגרש הגדול של הווילה, לא הייתה אפשרית, כי הבניין ישב בדיוק במרכז המגרש, ולא הותיר מספיק מקום לבנות שום בניין נוסף לצדו. השכרת הבניין הקטן לא הניבה רווח מספק, ועריכת שינוי בניין כה יפה, שכעבור כמה עשורים הוכרז כבניין לשימור, לא באה בחשבון. גם קוני הווילה נתקלו באותן בעיות, ומכרו אותה לאזרח גרמניה, שממנו היא הוחרמה במלחמת העולם השנייה, ובהמשך היא עברה לידי מדינת ישראל, כחלק מהסכם השילומים. המדינה השכירה את המבנה לשגרירות אורוגווי. אלא שבשנת 1980, השגרירות עברה לגוש דן, כתגובה לחקיקת חוק יסוד: ירושלים בירת ישראל. המבנה נותר ריק עד שבשנת 1990 הוא נמכר לתאגיד, שבעזרת טכנולוגיה נדירת שימוש, הזיז אותו 16 מטרים הצידה, והקים לצדו בניין נוסף.



סמליל המועצה לשימור אתרי מורשת בישראל (בסמליל מופיע איור של מבנה גימנסיה הרצליה שהריסתו הביאה להקמת המועצה)
סמליל המועצה לשימור אתרי מורשת בישראל (בסמליל מופיע איור של מבנה גימנסיה הרצליה שהריסתו הביאה להקמת המועצה)

המועצה לשימור אתרי מורשת בישראל היא עמותה פועלת להצלה ולשימור של בתים ואתרים היסטוריים בארץ ישראל. המועצה פעלה במסגרת החברה להגנת הטבע אך ב-2008 נפרדה ממנה ונהייתה לגוף עצמאי.

ב-1978 חוקקה הכנסת את חוק העתיקות שהיה המשך לחוק המנדטורי על שמירת העתיקות בארץ. אך החוק היה תקף לעתיקות ואתרים היסטוריים שנבנו עד לשנת 1700 בלבד, מבנים ואתרים שנבנו לאחר מכן לא זכו להגנה חוקתית ביניהם שנות ההתיישבות בציונית בארץ. המועצה לשימור אתרי מורשת בישראל הוקמה על מנת לקדם את ההגנה על מבנים ואתרים אלה. מפגשה הראשון של המועצה נערך בירושלים ב-17 בדצמבר 1984. במפגש זה גם השתתפו גם נשיא המדינה (חיים הרצוג) שר החינוך והתרבות (יצחק נבון) ושר הקליטה (אהרן אוזן). במגילת היסוד שכתב אליהו הכהן לקראת הכנס נכתבו האתרים בהם תעסוק המועצה, ביניהם: מקומות בהם התרחשו פעולות חשובות בין 1700 ל-1948, בתים בהם התקיים טקס היסטורי חשוב או התגוררה אישיות חשובה, בתים בעלי ייחוד אדריכלי, שרידים של טכנולוגיה וסביבות בעלות מרקם ייחודי כבתי ספר וחוות.

במהלך שנות פעילותה שימרה והגנה המועצה על אתרי מורשת רבים בארץ. למרות שכרטסת השימור של המועצה מחייבת באופן חוקי, מתעלמים לא פעם קבלנים ויזמים מחובה זו והורסים מבנה זה או אחר, תוך ידיעה שייאלצו לשלם קנס גבוה. בדרך כלל משתלם ליזם לשלם את הקנס, ובלבד שהבית "המטריד" ייהרס ויפנה את מקומו ליוזמות חדשות. מהפך משמעותי בתחום זה התחולל במרץ 2009, כאשר בית המשפט לעניינים מקומיים בחיפה פסק פסיקה תקדימית, על פיה אדם שהרס מבנה לשימור בבת גלים ייאלץ לשלם את הקנס הגבוה, ובמקביל לבנות את הבית מחדש בתוך שנה.

סמל המועצה
בשנת 1959 נהרס מבנה הגימנסיה הרצליה על מנת לפתוח את רחוב הרצל לתנועה (הרחוב היה אז רחוב ללא מוצא) ובמקומה של הגימנסיה נבנה מגדל שלום (שהיה אז המגדל הגבוה בארץ). בנוסף נהרסו מבנים נוספים בעלי חשיבות היסטורית. ההרס המתמשך של מבנים בעלי חשיבות הוביל להתעוררות הציבורית לשימורם של מבנים אלה, דבר שהוביל להקמת המועצה לשימור מבנים ואתרי התיישבות (לימים שונה שם המועצה ל"מועצה לשימור אתרי מורשת בישראל"). עם הקמתה, בחרה לעצמה המועצה את חזית הגימנסיה העברית הרצליה לסמל שלה, כזכר לטעות המרה שבהריסת המבנה בעל החשיבות הרבה כל כך.

בספטמבר 2012 השתתפה ישראל בתחרות הבינלאומית ויקיפדיה אוהבת אתרי מורשת. במהלך התחרות צולמו למעלה מ-6,000 תמונות של אתרי מורשת בישראל. עשר התמונות הזוכות בישראל:

רוצים לעזור? הנה כמה משימות שבהן אתם יכולים לתרום:

מצאו ערכים לשיפור בנושא ירושלים: לשכתובלעריכהלהשלמהקצרמריםחדשיםדורשי מקורלפישוט

בלי תמונה (יש לגלול את המסך כלפי מטה)