פורמולה 1 עונת 1951
חואן מנואל פנג'יו זכה באליפות בפעם הראשונה | |
סוג תחרות | מרוץ מכוניות |
---|---|
תאריך התחלה | 27 במאי 1951 |
תאריך סיום | 28 באוקטובר 1951 |
מספר עונה | 2 |
מספר מרוצים בעונה | 8 |
זוכה באליפות הנהגים | חואן מנואל פנג'יו |
נקודות הנהג הזוכה | 31 (37) |
עונת 1951 היא העונה השנייה בה התקיימה אליפות הפורמולה 1 שאורגנה על ידי הפדרציה הבינלאומית לרכב (FIA). במהלך העונה התקיימו שמונה מרוצים - שבעה מרוצי פורמולה ברחבי אירופה אליהם נוסף מרוץ האינדיאנפוליס 500, שהתקיים בארצות הברית. במהלך העונה התקיימו 14 מרוצי פורמולה נוספים, שלא נכללו כחלק מהאליפות. חואן מנואל פנג'יו ניצח שלושה מרוצים במהלך העונה והוכתר כאלוף בסיומה.
המרוצים בעונה
[עריכת קוד מקור | עריכה]מרוץ | תאריך | פול פוזישן | הקפה מהירה | מנצח | יצרן | |
---|---|---|---|---|---|---|
1 | גרנד פרי שווייץ | 27 במאי | חואן מנואל פנג'יו | חואן מנואל פנג'יו | חואן מנואל פנג'יו | אלפא רומיאו |
2 | אינדיאנפוליס 500 | 30 במאי | דיוק נאלון | לי וולארד | לי וולארד | קורטיס קראפט-הופנהאוזר |
3 | גרנד פרי בלגיה | 17 ביוני | חואן מנואל פנג'יו | חואן מנואל פנג'יו | ג'וזפה פארינה | אלפא רומיאו |
4 | גרנד פרי צרפת | 1 ביולי | חואן מנואל פנג'יו | חואן מנואל פנג'יו | חואן מנואל פנג'יו לואיג'י פגיולי |
אלפא רומיאו |
5 | גרנד פרי בריטניה | 14 ביולי | חוסה פרוילאן גונזלס | ג'וזפה פארינה | חוסה פרוילאן גונזלס | פרארי |
6 | גרנד פרי גרמניה | 29 ביולי | אלברטו אסקרי | חואן מנואל פנג'יו | אלברטו אסקרי | פרארי |
7 | גרנד פרי איטליה | 16 בספטמבר | חואן מנואל פנג'יו | ג'וזפה פארינה | אלברטו אסקרי | פרארי |
8 | גרנד פרי ספרד | 28 באוקטובר | אלברטו אסקרי | חואן מנואל פנג'יו | חואן מנואל פנג'יו | אלפא רומיאו |
תקציר העונה
[עריכת קוד מקור | עריכה]העונה נפתחה בגרנד פרי השווייצרי, שהתקיים מסלול פתוח על הכביש בסמוך לברן. אלפא רומיאו שלטה במרוץ ונהגיה זינקו מארבעה מתוך חמשת המקומות הראשונים. חואן מנואל פנג'יו, זינק מהפול פוזישן ושמר על ההובלה לאורך כל המרוץ, שהתקיים בתנאי גשם[1]. מרוץ האינדיאנפוליס התקיים שלושה ימים לאחר הגרנד פרי השווייצרי. למרות שהמרוץ נחשב לחלק מסבב האליפות, הנהגים האירופאים לא לקחו בו חלק. פנג'יו זינק ראשון גם בגרנד פרי הבלגי, אחריו זינקו אלברטו אסקרי וג'וזפה פארינה. פארינה ניצח את המרוץ בפער של 3 דקות על אסקרי, שסיים במקום השני[2].
פנג'יו זינק ראשון גם בגרנד פרי הצרפתי, אך איבד את ההובלה לאסקרי. פארינה זינק מהמקום השני, אך התחלה רעה למרוץ הורידה אותו למקום ה-12. הוא שיפר את המיקום בהדרגה עד שלקח את ההובלה במרוץ כשאחריו היו חוסה פרוילאן גונזלס מקבוצת פרארי ולואיג'י פגיולי במקום השלישי. תקלה ברכבו של פארינה אפשרה לגונזאלס לקחת את ההובלה. במהלך העצירה בפיט ג'ונזאלס העביר את רכבו לאסקרי ופגיולי, שהיה במקום השני, העביר את רכבו לפנג'יו[3]. בעיה בבלמים של אסקרי אפשרה לפנג'יו לקחת את ההובלה ולסיים כמנצח[4].
צריכת דלק עדיפה של מכוניות הפרארי על פני אלפא רומיאו איפשרה לגונזלס לרשום ניצחון ראשון עבור קבוצתו של אנצו פרארי בגרנד פרי בריטניה. הקבוצה רשמה עוד צמד ניצחונות רצופים במערב-גרמניה ובאיטליה לאחר שאסקרי ניצל פרישות של פנג'יו עקב תקלות מכניות שונות. מרוץ סיום העונה התקיים ברחובות ברצלונה. אסקרי זינק מהפול פוזישן, אך איבד את ההובלה לפנג'יו בהקפה הרביעית. פנג'יו סיים את המרוץ כמנצח וזכה בתואר האליפות הראשון מתוך חמישה בקריירה[5].
דירוג האליפות
[עריכת קוד מקור | עריכה]שיטת הניקוד
[עריכת קוד מקור | עריכה]הנקודות בכל מרוץ הוענקו לנהגים שסיימו באחד מחמשת המקומות הראשונים. הניקוד ניתן בהתאם למופיע בטבלה. בנוסף, ניתנה נקודת בונוס לנהג שקבע את זמן ההקפה המהירה בכל מרוץ. נהגים שחלקו רכב במהלך מרוץ, קיבלו מחצית מהנקודות, כל אחד. בחישוב נקודות האליפות הובאו בחשבון 4 התוצאות הטובות ביותר בלבד. הנקודות המופיעות בסוגריים כוללות את סך הנקודות שהושגו בעונה.
מיקום | 1 | 2 | 3 | 4 | 5 |
---|---|---|---|---|---|
נקודות | 8 | 6 | 4 | 3 | 2 |
דירוג הנהגים
[עריכת קוד מקור | עריכה]הטבלה כוללת רק נהגים שצברו נקודות במהלך העונה
מיקום. | נהג | נקודות | ||||||||
---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
1 | חואן מנואל פנג'יו | 1 | (9) | (1)† / 11† | 2 | 2 | פרש | 1 | 31 (37) | |
2 | אלברטו אסקרי | 6 | 2 | 2† | פרש | 1 | 1 | (4) | 25 (28) | |
3 | חוסה פרוילאן גונזלס | פרש | (2)† | 1 | 3 | 2 | 2 | 24 (27) | ||
4 | ג'וזפה פארינה | 3 | 1 | (5) | (פרש) | פרש | 3† / פרש | 3 | 19 (22) | |
5 | לואיג'י וילורסי | פרש | 3 | 3 | 3 | 4 | (4) | פרש | 15 (18) | |
6 | פיירו טרופי | 2 | פרש | 5 | 5 | פרש | 10 | |||
7 | ליי וולארד | 1 | 9 | |||||||
8 | פליסה בונטו | 4 | פרש | 3† | 5 | 7 | ||||
9 | מייק מזרוק | 2 | 6 | |||||||
10 | רג פרנל | 4 | 5 | DNS | 5 | |||||
11 | לואיג'י פגיולי | 1† / 11† | 4 | |||||||
12 | קונסלבו סנסי | 4 | פרש | 10 | 6 | 3 | ||||
13 | לואיס רוזייה | 9 | 4 | פרש | 10 | 8 | 7 | 7 | 3 | |
14 | אנדי לינדן | 4 | 3 | |||||||
15 | מני איולו | 3† | 2 | |||||||
16 | ג'ק מקרת' | 3† | 2 | |||||||
17 | טולו דה גרפנרייד | 5 | פרש | פרש | פרש | 6 | 2 | |||
18 | איב ג'ראד קבנטוס | פרש | 5 | 7 | פרש | 8 | פרש | 2 | ||
19 | בובי בול | 5 | 2 | |||||||
מיקום. | נהג | נקודות |
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- פורמולה 1 עונת 1951 באתר Oldracingcars.com
- תוצאות מרוצי העונה באתר Formula1.com.
- סיכום העונה באתר MotorSport Magazine.
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ Grand Prix Results: Swiss GP, 1951
- ^ Grand Prix Results: Belgian GP, 1951
- ^ החלפת מכוניות בין נהגים הייתה מותרת עד לשנת 1957
- ^ Grand Prix Results: French GP, 1951
- ^ Grand Prix Results: Spanish GP, 1951
עונות פורמולה 1 | |
---|---|
|
הקודם: ג'וזפה פארינה |
פורמולה 1 - אלוף העולם לנהגים 1951 חואן מנואל פנג'יו |
הבא: אלברטו אסקרי |