פורמולה 1 עונת 1992

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
פורמולה 1 עונת 1992
1992 Formula One season
נייג'ל מנסל, הזוכה באליפות
נייג'ל מנסל, הזוכה באליפות
סוג תחרות מרוץ מכוניות
תאריך התחלה 1 במרץ 1992
תאריך סיום 8 בנובמבר 1992
מספר עונה 42
מספר מרוצים בעונה 16
זוכה באליפות הנהגים נייג'ל מנסל
נקודות הנהג הזוכה 108
זוכה באליפות היצרנים ויליאמס
נקודות היצרן הזוכה 164

במסגרת פורמולה 1 של שנת 1992 נערכו 16 מרוצים. באליפות העולם זכה הבריטי נייג'ל מנסל ובאליפות היצרנים זכתה קבוצת ויליאמס-רנו.

עונה זו נשלטה בצורה ברורה למדי על ידי מנסל שניצח בתשעה מהמרוצים. שיא זה הושווה על ידי מיכאל שומאכר ב-1995 ונשבר גם כן על ידי שומאכר בעונת 2002. בעונה זו גם זכה שומאכר במרוץ הראשון שלו בקריירה. קבוצת מקלארן השיקה מנוע חדש רק באמצה העונה כך שלא יכלה לעמוד בתחרות בתחילתה, וגם המנוע החדש סבל מחוסר אמינות. גם פרארי לא הצליחו להעמיד מכוניות תחרותית וג'אן אלזי שהיה הנהג הבכיר שלהם נאלץ לנטוש בעשרה מרוצים. אלן פרוסט לא השתתף בעונה זו, אך חזר בעונה שלאחר מכן. הוא שימש כפרשן לערוץ טלוויזיה צרפתי ששידר את המרוצים.

כבכל עונה, חלו מספר שינויים בתקנון. העיקריים שבהם היו:

  • כל קבוצה רשאית לבחור באיזה דלק להשתמש
  • התרת הוספת אלכוהול לדלק, אך לא תוספים מחמצנים
  • מטפי כיבוי של 5 ק"ג עבור תא הנהג ושל 2.5 ק"ג עבור המנוע. על חיבורי המטפים להחזיק מעמד בתאוצות של עד 25g
  • הגדלת שטח הפנס האחורי ל-20 סמ"ק ומיקומו כ-40 ס"מ מעל הקרקע. עצמת הפנס נקבעה ל-21 וואט
  • שש נקודות חיבור לחגורת הבטיחות
  • חלוקת נקודות אליפות חדשה: 1,2,3,4,6,10 לששת המסיימים ראשונים כל מרוץ
  • כל המרוצים נחשבים במרוץ לאליפות
  • מרוץ יימשך לכל היותר שעתיים ואורכו יהיה בין 305 ל-320 ק"מ

מרוצי עונת 1992[עריכת קוד מקור | עריכה]

מספר המרוץ מקום המסלול תאריך המרוץ נהג מנצח קבוצה מנצחת
1 דרום אפריקה (1928–1994)דרום אפריקה (1928–1994) קיאלאמי, דרום אפריקה 1 במרץ בריטניהבריטניה נייג'ל מנסל בריטניהבריטניה ויליאמס-רנו
2 מקסיקומקסיקו מקסיקו סיטי, מקסיקו 22 במרץ בריטניהבריטניה נייג'ל מנסל בריטניהבריטניה ויליאמס-רנו
3 ברזילברזיל אינטרלאגוס, ברזיל 5 באפריל בריטניהבריטניה נייג'ל מנסל בריטניהבריטניה ויליאמס-רנו
4 ספרדספרד ברצלונה, ספרד 9 במאי בריטניהבריטניה נייג'ל מנסל בריטניהבריטניה ויליאמס-רנו
5 סן מרינוסן מרינו אימולה, סן מרינו 17 במאי בריטניהבריטניה נייג'ל מנסל בריטניהבריטניה ויליאמס-רנו
6 מונקומונקו מונטה קרלו, מונקו 31 במאי ברזילברזיל איירטון סנה בריטניהבריטניה מקלארן-הונדה
7 קנדהקנדה מונטריאול, קנדה 14 ביוני אוסטריהאוסטריה גרהרד ברגר בריטניהבריטניה מקלארן-הונדה
8 צרפתצרפת מני-קור, צרפת 5 ביולי בריטניהבריטניה נייג'ל מנסל בריטניהבריטניה ויליאמס-רנו
9 בריטניהבריטניה סילברסטון, בריטניה 12 ביולי בריטניהבריטניה נייג'ל מנסל בריטניהבריטניה ויליאמס-רנו
10 גרמניהגרמניה הוקנהיים, גרמניה 26 ביולי בריטניהבריטניה נייג'ל מנסל בריטניהבריטניה ויליאמס-רנו
11 הונגריההונגריה בודפשט, הונגריה 16 באוגוסט ברזילברזיל איירטון סנה בריטניהבריטניה מקלארן-הונדה
12 בלגיהבלגיה ספא-פרנקורשם, בלגיה 30 באוגוסט גרמניהגרמניה מיכאל שומאכר איטליהאיטליה בנטון-פורד
13 איטליהאיטליה מונזה, איטליה 13 בספטמבר ברזילברזיל איירטון סנה בריטניהבריטניה מקלארן-הונדה
14 פורטוגלפורטוגל אסטוריל, פורטוגל 27 בספטמבר בריטניהבריטניה נייג'ל מנסל בריטניהבריטניה ויליאמס-רנו
15 יפןיפן סוזוקה, יפן 25 באוקטובר איטליהאיטליה ריקארדו פטרזה בריטניהבריטניה ויליאמס-רנו
16 אוסטרליהאוסטרליה אדלייד, אוסטרליה 8 בנובמבר אוסטריהאוסטריה גרהרד ברגר בריטניהבריטניה מקלארן-הונדה

דירוג נהגים סופי[עריכת קוד מקור | עריכה]

מיקום נהג קבוצה נקודות
1 בריטניהבריטניה נייג'ל מנסל בריטניהבריטניה ויליאמס-רנו 108
2 איטליהאיטליה ריקארדו פטרזה בריטניהבריטניה ויליאמס-רנו 56
3 גרמניהגרמניה מיכאל שומאכר איטליהאיטליה בנטון-פורד 53
4 ברזילברזיל איירטון סנה בריטניהבריטניה מקלארן-פורד 50
5 אוסטריהאוסטריה גרהרד ברגר בריטניהבריטניה מקלארן-פורד 49
6 בריטניהבריטניה מרטין בראנדל איטליהאיטליה בנטון-פורד 38
7 צרפתצרפת ג'אן אלזי איטליהאיטליה פרארי 18
8 פינלנדפינלנד מיקה הקינן בריטניהבריטניה לוטוס-פורד 11
9 איטליהאיטליה אנדראה דה סזאריס בריטניהבריטניה טירל-לימור 8
10 איטליהאיטליה מישל אלבורטו יפןיפן פוטוורק-מוגן-הונדה 6
11 צרפתצרפת אריק קומאס צרפתצרפת ליג'יה-רנו 4
12 אוסטריהאוסטריה קארל ונדלינגר בריטניהבריטניה מארץ'-לימור 3
13 איטליהאיטליה איבן קאפלי איטליהאיטליה פרארי 3
14 בלגיהבלגיה טיירי בוטסן צרפתצרפת ליג'יה-רנו 2
15 איטליהאיטליה פיירלויגי מרטיני איטליהאיטליה ב.מ.ס. דלארה - פרארי 2
16 אוסטריהאוסטריה ג'וני הרברט בריטניהבריטניה לוטוס-פורד 2
17 בלגיהבלגיה ברטרן גאשו צרפתצרפת לארוס-למבורגיני 2
18 ברזילברזיל כריסטיאן פיטיפלדי איטליהאיטליה מינרדי-להמבורגיני 1
19 איטליהאיטליה סטפן מודנה בריטניהבריטניה ג'ורדן-ימהאה 1

דירוג קבוצות סופי[עריכת קוד מקור | עריכה]

מיקום קבוצה נקודות
1 בריטניהבריטניה ויליאמס-רנו 164
2 בריטניהבריטניה מקלארן-הונדה 99
3 איטליהאיטליה בנטון-פורד 91
4 איטליהאיטליה פרארי 21
5 בריטניהבריטניה לוטוס-פורד 13
6 בריטניהבריטניה טירל-לימור 8
7 צרפתצרפת ליג'יה-רנו 6
8 יפןיפן פוטוורק-מוגן-הונדה 6
9 בריטניהבריטניה מארץ'-לימור 3
10 איטליהאיטליה דלארה-פרארי 2
11 בריטניהבריטניה ג'ורדן-ימהאה 1
12 צרפתצרפת לארוס-למבורגיני 1
13 איטליהאיטליה מינרדי-פורד 1
14 בריטניהבריטניה ברהאם-ג'וד 0
15 איטליהאיטליה אנדראה-מודה-ג'וד 0
16 איטליהאיטליה פודמטל-פורד-קוסוורת' 0
1991 1992 1993
איירטון סנה אלוף העולם-נייג'ל מנסל אלן פרוסט
מקלארן-הונדה אליפות היצרנים-ויליאמס ויליאמס

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא פורמולה 1 עונת 1992 בוויקישיתוף