פורמולה 1 עונת 1989

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אליפות העולם בפורמולה 1 עונת 1989
הקודם: 1988 הבא: 1990

במסגרת פורמולה 1 של שנת 1989 נערכו 16 מירוצים. באליפות העולם זכה הצרפתי אלן פרוסט ובאליפות היצרנים זכתה קבוצת מקלארן-הונדה.

בעונה זו, היו פרוסט ואיירטון סנה חברים לקבוצת מקלארן, אולם יריבים מרים האחד לשני. באמצע העונה, הוביל פרוסט בכעשרים נקודות על סנה, אך משלב זה, סנה החל לצמצם את הפער. כשלושה מירוצים לסיום, היה סנה זקוק לניצחונות בשלושת המירוצים כדי לשמור על סיכוייו. הוא ניצח בראשון מהשלושה, אך המירוץ הלפני אחרון נחקק בזכרונם של אוהדי פורמולה 1 רבים: סנה ופרוסט זינקו מהשורה הראשונה כשסנה היה בראש. פרוסט עקף אותו מיד עם הזינוק ופתח פער קטן. לאחר כשלושים הקפות, הוביל פרוסט בכחמש שניות על סנה. אולם תוך מספר הקפות נוסף, צימצם סנה את הפער ונצמד לפרוסט. בהקפה ה-47, ניסה סנה לעקוף את פרוסט. פרוסט "סגר" את כיוון העקיפה, המכוניות נתקלו זו בזו והחליקו קדימה לכיוון חוץ למסלול (בפניית "שיקיין"). מנועי המכוניות נכבו ופרוסט יצא מהרכב. אולם סנה חיכה לנציגי המירוץ, אלה דחפו אותו, הוא חזר למסלול ובתצוגת נהיגה מרשימה, הצליח סנה לעקוף את אלה שהיו שוב לפניו ולסיים את המירוץ במקום הראשון. אלא שבסיום המירוץ, החליט נשיא ה-FIA (האגודה האחראית בין השאר על מירוצי פורמולה 1) לפסול את סנה כיוון שלא השלים את פניית ה"שיקיין" בזמן ההתנגשות. נהגים רבים טענו לאחר מכן שנסיעה לכיוון הפניה כדי להשלים אותה הייתה מחייבת את סנה לנסיעה נגד כיוון התנועה דבר שהיה מסכן מאוד את כל הנהגים. המירוץ האחרון היה גשום ביותר ופרוסט פרש לאחר הקפה אחת מסיבות בטיחותיות. סנה הוביל במהלך רוב המירוץ, אך התנגש ב'סמן אחורי' (מכוניות המפגרות ביותר מהקפה שלמה) ונאלץ לנטוש. הוא קיווה לזכות במירוץ ושערעור הקבוצה על פסילתו במירוץ הקודם יתקבל. בכך איבד למעשה סנה כל סיכוי לאליפות ופרוסט הוכתר לאלוף.

בעונה זו, בוצעו מספר שינויים תקנוניים לצורך שיפור הבטיחות וכן נאסר על שימוש במנועים בעלי מגדש טורבו.

בעונה זו נלקחו בחשבון רק 11 התוצאות הטובות ביותר של כל נהג.

מירוצי עונת 1989[עריכת קוד מקור | עריכה]

מספר המירוץ מקום המסלול תאריך המירוץ נהג מנצח קבוצה מנצחת
1 ברזילברזיל ז'אקארפאגה, ברזיל 25 במרץ בריטניהבריטניה נייג'ל מנסל איטליהאיטליה פרארי
2 סן מרינוסן מרינו אימולה, סן מרינו 23 באפריל ברזילברזיל איירטון סנה בריטניהבריטניה מקלארן-הונדה
3 מונאקומונאקו מונטה קרלו, מונאקו 7 במאי ברזילברזיל איירטון סנה בריטניהבריטניה מקלארן-הונדה
4 מקסיקומקסיקו מקסיקו סיטי, מקסיקו 28 במאי ברזילברזיל איירטון סנה בריטניהבריטניה מקלארן-הונדה
5 ארצות הבריתארצות הברית פיניקס, ארצות הברית 4 ביוני צרפתצרפת אלן פרוסט בריטניהבריטניה מקלארן-הונדה
6 קנדהקנדה מונטריאול, קנדה 18 ביוני בלגיהבלגיה טיירי בוטסן בריטניהבריטניה ויליאמס-רנו
7 צרפתצרפת פול-ריקאר, צרפת 9 ביולי צרפתצרפת אלן פרוסט בריטניהבריטניה מקלארן-הונדה
8 בריטניהבריטניה סילברסטון, בריטניה 16 ביולי צרפתצרפת אלן פרוסט בריטניהבריטניה מקלארן-הונדה
9 גרמניהגרמניה הוקנהיים, גרמניה 30 ביולי ברזילברזיל איירטון סנה בריטניהבריטניה מקלארן-הונדה
10 הונגריההונגריה בודפשט, הונגריה 13 באוגוסט בריטניהבריטניה נייג'ל מנסל איטליהאיטליה פרארי
11 בלגיהבלגיה ספא-פרנקורשם, בלגיה 27 באוגוסט ברזילברזיל איירטון סנה בריטניהבריטניה מקלארן-הונדה
12 איטליהאיטליה מונזה, איטליה 10 בספטמבר צרפתצרפת אלן פרוסט בריטניהבריטניה מקלארן-הונדה
13 פורטוגלפורטוגל אסטוריל, פורטוגל 24 בספטמבר אוסטריהאוסטריה גרהרד ברגר איטליהאיטליה פרארי
14 ספרדספרד חרס, ספרד 1 באוקטובר ברזילברזיל איירטון סנה בריטניהבריטניה מקלארן-הונדה
15 יפןיפן סוזוקה, יפן 22 באוקטובר איטליהאיטליה אלסנדרו נאניני איטליהאיטליה בנטון-פורד
16 אוסטרליהאוסטרליה אדלייד, אוסטרליה 5 בנובמבר בלגיהבלגיה טיירי בוטסן בריטניהבריטניה ויליאמס-רנו

דירוג נהגים סופי[עריכת קוד מקור | עריכה]

מיקום נהג קבוצה נקודות
1 צרפתצרפת אלן פרוסט בריטניהבריטניה מקלארן-הונדה 76 (81)
2 ברזילברזיל איירטון סנה בריטניהבריטניה מקלארן-הונדה 60
3 איטליהאיטליה ריקרדו פטרזה בריטניהבריטניה ויליאמס-רנו 40
4 בריטניהבריטניה נייג'ל מנסל איטליהאיטליה פרארי 38
5 בלגיהבלגיה טיירי בוטסן בריטניהבריטניה ויליאמס-רנו 37
6 איטליהאיטליה אלסנדרו נאניני איטליהאיטליה בנטון-פורד 32
7 אוסטריהאוסטריה גרהרד ברגר איטליהאיטליה פרארי 31
8 ברזילברזיל נלסון פיקה בריטניהבריטניה לוטוס-ג'וד 12
9 צרפתצרפת ז'אן אלזי בריטניהבריטניה טירל-פורד 8
10 בריטניהבריטניה דרק וורוויק בריטניהבריטניה ארוז-פורד 7
11 איטליהאיטליה מישל אלבורטו בריטניהבריטניה טירל-פורד 6
12 ארצות הבריתארצות הברית אדי שיוור בריטניהבריטניה ארוז-פורד 6
13 שוודיהשוודיה סטפן יוהנסון בריטניהבריטניה אוניקס-פורד 6
14 בריטניהבריטניה ג'וני הרברט איטליהאיטליה בנטון-פורד 5
15 איטליהאיטליה פיררלויגי מרטיני איטליהאיטליה מינרדי-פורד 5
16 ברזילברזיל מוריציו גוגלמין בריטניהבריטניה מארץ'-ג'וד 4
17 איטליהאיטליה סטפן מודנה בריטניהבריטניה ברהבם-ג'וד 4
18 איטליהאיטליה אנדראה דה סזאריס איטליהאיטליה ב.מ.ס-דלארה-פורד 4
19 איטליהאיטליה אלכס קאפי איטליהאיטליה ב.מ.ס-דלארה-פורד 4
20 בריטניהבריטניה מרטין ברנדל בריטניהבריטניה ברהבם-ג'וד 4
21 גרמניהגרמניה כריסטיאן דאנר גרמניהגרמניה ריאל-פורד 3
22 יפןיפן סאטורו נאקאז'ימה בריטניהבריטניה לוטוס-ג'וד 3
23 צרפתצרפת רנה ארנו צרפתצרפת ליז'יה-פורד 2
24 איטליהאיטליה עמנואל פירו איטליהאיטליה בנטון-פורד 2
25 בריטניהבריטניה ג'ונתן פאלמר בריטניהבריטניה טירל-פורד 2
26 איטליהאיטליה גבריאל טארקיני צרפתצרפת א.ג'.ס-פורד 1
27 צרפתצרפת אוליביה גרוייאר צרפתצרפת ליז'יה-פורד 1
28 ספרדספרד לואיס פרז סאלה איטליהאיטליה מינרדי-פורד 1
29 צרפתצרפת פליפ אליו בריטניהבריטניה לולה-לארוס-למבורגיני 1

עוד 18 נהגים סיימו ללא נקודות אליפות.

הערה: התוצאה בסוגריים מציינת את סך הנקודות שצבר הנהג. התוצאה בלא סוגריים מציינת את הנקודות שנלקחו בחשבון עבור האליפות בהתאם לתקנון.

דירוג קבוצות סופי[עריכת קוד מקור | עריכה]

מיקום קבוצה נקודות
1 בריטניהבריטניה מקלארן-הונדה 141
2 בריטניהבריטניה ויליאמס-רנו 77
3 איטליהאיטליה פרארי 59
4 איטליהאיטליה בנטון-פורד 39
5 בריטניהבריטניה טירל-פורד 16
6 בריטניהבריטניה לוטוס - ג'וד 15
7 בריטניהבריטניה ארוז-פורד 13
8 איטליהאיטליה דלארה-פורד 8
9 בריטניהבריטניה ברהבם - ג'וד 8
10 איטליהאיטליה מינרדי - פורד 6
11 בריטניהבריטניה אוניקס-פורד 6
12 בריטניהבריטניה מארץ' - ג'וד 4
13 צרפתצרפת ליזי'ה-פורד 3
14 גרמניהגרמניה ריאל-פורד 3
15 צרפתצרפת א.ג'.אס.-פורד 3
16 איטליהאיטליה לולה - להמבורגיני 1

4 קבוצות נוספות השתתפו באליפות אך לא זכו באף נקודת אליפות.

1988 1989 1990
איירטון סנה אלוף העולם-אלן פרוסט איירטון סנה
מקלארן-הונדה אליפות היצרנים-מקלארן-הונדה מקלארן-הונדה