פורמולה 1 עונת 1991

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אליפות העולם בפורמולה 1 עונת 1991
הקודם: 1990 הבא: 1992

במסגרת פורמולה 1 של שנת 1991 נערכו 16 מרוצים. באליפות העולם זכה הברזילאי איירטון סנה ובאליפות היצרנים זכתה קבוצת מקלארן-הונדה.

עונה זו נשלטה בצורה ברורה למדי על ידי סנה, ללא מתחרים ממשיים. בעונה זו עשה גם מיכאל שומאכר את צעדיו הראשונים בעולם הפורמולה 1 (במרוץ הבלגי) בצידה של שערורייה קטנה: שומאכר היה חתום אצל קבוצת מרצדס שלא הייתה פעילה בפורמולה 1 אך תיכננה להיכנס למרוצים שנתיים לאחר מכן (בתור ספקי מנוע של חברת סאובר). על מנת לאפשר לשומאכר לצבור ניסיון, הגיעה חברת מרצדס להסכמה עם קבוצת ג'ורדן, אולם לא נחתם חוזה. שומאכר דורג שביעי במקצה הדירוג, אך נאלף לפרוש בהקפה הראשונה של המרוץ עקב בעיית מצמד. עם זאת, הופעתו גרמה לקבוצת בנטון-פורד לקפוץ על המציאה ולחתום על חוזה עם מרצדס ושומאכר נהג עבורם כבר במרוץ שלאחר מכן (מרוץ איטליה). קבוצת ג'ורדן תבעה אותם בבית משפט בבריטניה, אולם הפסידה במשפט.

גם עבור מיקה הקינן הייתה זו השנה הראשונה במסגרת סבב הפורמולה 1.

מרוץ אוסטרליה (האחרון בעונה) הופסק לאחר 14 הקפות במקום 81 עקב גשם חזק מדי. לכן ניתנו עבורו רק מחצית מהנקודות. המרוץ באוסטרליה היה גם למירוץ הקצר ביותר אי פעם.

כבכל עונה, חלו מספר שינויים בתקנון. העיקריים שבהם היו:

  • איסור על שימוש בדלק מטוסים.
  • איסור על קירור הדלק.
  • מכל הדלק חייב להיות עשוי מגומי המצופה בחומר שלא ניתן לקריעה העמיד למשך חמש שנים.
  • חובת קיום מבחני ריסוק חזיתיים וצדדיים.
  • קביעת ממדים חדשים לתא הנהג כך שנהג יוכל לצאת מהתא תוך חמש שניות גם ללא פירוק ההגה.
  • החל מעונה זו, כל המרוצים במהלך העונה נחשבים.
  • קביעת שיטת ניקוד חדשה: 10, 6, 4, 3, 2, 1 לפי סדר ההגעה בסוף המרוץ.

מרוצי עונת 1991[עריכת קוד מקור | עריכה]

מספר המרוץ מקום המסלול תאריך המרוץ נהג מנצח קבוצה מנצחת
1 ארצות הבריתארצות הברית פיניקס, ארצות הברית 10 במרץ ברזילברזיל איירטון סנה בריטניהבריטניה מקלארן-הונדה
2 ברזילברזיל אינטרלאגוס, ברזיל 24 במרץ ברזילברזיל איירטון סנה בריטניהבריטניה מקלארן-הונדה
3 סן מרינוסן מרינו אימולה, סן מרינו 28 באפריל ברזילברזיל איירטון סנה בריטניהבריטניה מקלארן-הונדה
4 מונאקומונאקו מונטה קרלו, מונאקו 12 במאי ברזילברזיל איירטון סנה בריטניהבריטניה מקלארן-הונדה
5 קנדהקנדה מונטריאול, קנדה 2 ביוני ברזילברזיל נלסון פיקה איטליהאיטליה בנטון-פורד
6 מקסיקומקסיקו מקסיקו סיטי, מקסיקו 16 ביוני איטליהאיטליה ריקרדו פטרזה בריטניהבריטניה ויליאמס-רנו
7 צרפתצרפת מני-קור, צרפת 7 ביולי בריטניהבריטניה נייג'ל מנסל בריטניהבריטניה ויליאמס-רנו
8 בריטניהבריטניה סילברסטון, בריטניה 14 ביולי בריטניהבריטניה נייג'ל מנסל בריטניהבריטניה ויליאמס-רנו
9 גרמניהגרמניה הוקנהיים, גרמניה 28 ביולי בריטניהבריטניה נייג'ל מנסל בריטניהבריטניה ויליאמס-רנו
10 הונגריההונגריה בודפשט, הונגריה 11 באוגוסט ברזילברזיל איירטון סנה בריטניהבריטניה מקלארן-הונדה
11 בלגיהבלגיה ספא-פרנקורשם, בלגיה 25 באוגוסט ברזילברזיל איירטון סנה בריטניהבריטניה מקלארן-הונדה
12 איטליהאיטליה מונזה, איטליה 8 בספטמבר בריטניהבריטניה נייג'ל מנסל בריטניהבריטניה ויליאמס-רנו
13 פורטוגלפורטוגל אסטוריל, פורטוגל 22 בספטמבר איטליהאיטליה ריקרדו פטרזה בריטניהבריטניה ויליאמס-רנו
14 ספרדספרד ברצלונה, ספרד 29 בספטמבר בריטניהבריטניה נייג'ל מנסל בריטניהבריטניה ויליאמס-רנו
15 יפןיפן סוזוקה, יפן 20 באוקטובר אוסטריהאוסטריה גרהרד ברגר בריטניהבריטניה מקלארן-הונדה
16 אוסטרליהאוסטרליה אדלייד, אוסטרליה 3 בנובמבר ברזילברזיל איירטון סנה בריטניהבריטניה מקלארן-הונדה

דירוג נהגים סופי[עריכת קוד מקור | עריכה]

מיקום נהג קבוצה נקודות
1 ברזילברזיל איירטון סנה בריטניהבריטניה מקלארן-הונדה 96
2 בריטניהבריטניה נייג'ל מנסל בריטניהבריטניה ויליאמס-רנו 72
3 איטליהאיטליה ריקרדו פטרזה בריטניהבריטניה ויליאמס-רנו 53
4 אוסטריהאוסטריה גרהרד ברגר בריטניהבריטניה מקלארן-הונדה 43
5 צרפתצרפת אלן פרוסט איטליהאיטליה פרארי 34
6 ברזילברזיל נלסון פיקה איטליהאיטליה בנטון-פורד 26.5
7 צרפתצרפת ג'אן אלזי איטליהאיטליה פרארי 21
8 איטליהאיטליה סטפן מודנה בריטניהבריטניה טירל-הונדה 10
9 איטליהאיטליה אנדראה דה סזאריס בריטניהבריטניה ג'ורדן-פורד 10
10 ברזילברזיל רוברטו מורנו איטליהאיטליה בנטון-פורד 10
11 איטליהאיטליה פיירלויגי מרטיני איטליהאיטליה מינרדי - פרארי 6
12 פינלנדפינלנד ג'יי ג'יי להטו איטליהאיטליה ב.מ.ס. דלארה - ג'וד 4
13 בלגיהבלגיה ברטרן גאשו בריטניהבריטניה ג'ורדן-פורד 4
14 גרמניהגרמניה מיכאל שומאכר איטליהאיטליה בנטון-פורד 4
15 יפןיפן סאטורו נקאגי'מה בריטניהבריטניה טירל-הונדה 2
16 פינלנדפינלנד מיקה הקינן בריטניהבריטניה לוטוס-ג'וד 2
17 בריטניהבריטניה מרטין בראנדל בריטניהבריטניה ברהבם-ימהאה 2
18 יפןיפן אגורי סוזוקי צרפתצרפת לולה-לארוס-פורד 1
19 בריטניהבריטניה ג'וליאן באליי בריטניהבריטניה לוטוס-ג'וד 1
20 איטליהאיטליה עמנואל פירו איטליהאיטליה ב.מ.ס. דלארה - ג'וד 1
21 צרפתצרפת אריק ברנר צרפתצרפת לולה-לארוס-פורד 1
22 איטליהאיטליה איבן קאפלי בריטניהבריטניה לייטון-האוס - לימור 1
23 בריטניהבריטניה מארק בלנדל בריטניהבריטניה ברהבם-ימהאה 1
24 איטליהאיטליה ג'יאני מורבידלי איטליהאיטליה פרארי 0.5

דירוג קבוצות סופי[עריכת קוד מקור | עריכה]

מיקום קבוצה נקודות
1 בריטניהבריטניה מקלארן-הונדה 139
2 בריטניהבריטניה ויליאמס-רנו 125
3 איטליהאיטליה פרארי 55.5
4 איטליהאיטליה בנטון-פורד 38.5
5 בריטניהבריטניה ג'ורדן-פורד 13
6 בריטניהבריטניה טירל-הונדה 12
7 איטליהאיטליה מינרדי-פרארי 6
8 איטליהאיטליה דלארה-ג'וד 5
9 בריטניהבריטניה ברהאם-ימהאה 5
10 בריטניהבריטניה לוטוס-פורד 3
11 בריטניהבריטניה לולה-פורד-קוסוורת' 2
12 בריטניהבריטניה לייטון - האוס - לימור 1
13 איטליהאיטליה מודנה-למבורגיני 0
14 בריטניהבריטניה פונדמנטל-פורד-קוסוורת' 0
15 צרפתצרפת ליג'יה-למבורגיני 0
16 איטליהאיטליה קולוני-פורד-קוסוורת' 0
17 צרפתצרפת AGS-פורד-קוסוורת' 0
18 יפןיפן פוטוורק-פורשה 0
1990 1991 1992
איירטון סנה אלוף העולם-איירטון סנה נייג'ל מנסל
מקלארן-הונדה אליפות היצרנים-מקלארן-הונדה ויליאמס