עונה זו נשלטה בצורה ברורה למדי על ידי סנה, ללא מתחרים ממשיים.
בעונה זו עשה גם מיכאל שומאכר את צעדיו הראשונים בעולם הפורמולה 1 (במרוץ הבלגי) בצידה של שערורייה קטנה: שומאכר היה חתום אצל קבוצת מרצדס שלא הייתה פעילה בפורמולה 1 אך תכננה להיכנס למרוצים שנתיים לאחר מכן (בתור ספקי מנוע של חברת סאובר). על מנת לאפשר לשומאכר לצבור ניסיון, הגיעה חברת מרצדס להסכמה עם קבוצת ג'ורדן, אולם לא נחתם חוזה. שומאכר דורג שביעי במקצה הדירוג, אך נאלץ לפרוש בהקפה הראשונה של המרוץ עקב בעיית מצמד. עם זאת, הופעתו גרמה לקבוצת בנטון-פורד לקפוץ על המציאה ולחתום על חוזה עם מרצדס ושומאכר נהג עבורם כבר במרוץ שלאחר מכן (מרוץ איטליה). קבוצת ג'ורדן תבעה אותם בבית משפט בבריטניה, אולם הפסידה במשפט.
גם עבור מיקה הקינן הייתה זו השנה הראשונה במסגרת סבב הפורמולה 1.
מרוץ אוסטרליה (האחרון בעונה) הופסק לאחר 14 הקפות במקום 81 עקב גשם חזק מדי. לכן ניתנו עבורו רק מחצית מהנקודות. המרוץ באוסטרליה היה גם למירוץ הקצר ביותר אי פעם.
כבכל עונה, חלו מספר שינויים בתקנון. העיקריים שבהם היו:
פיניקס, ארצות הברית
איירטון סנה
מקלארן-הונדה
אימולה, סן מרינו
מונטה קרלו, מונקו
מונטריאול, קנדה
בנטון-פורד
מקסיקו סיטי, מקסיקו
מני-קור, צרפת
הוקנהיים, גרמניה
בודפשט, הונגריה
ספא-פרנקורשם, בלגיה
אסטוריל, פורטוגל
ברצלונה, ספרד
סוזוקה, יפן
גרהרד ברגר
אדלייד, אוסטרליה
ג'יי ג'יי להטו
