פורמולה 1 עונת 1993

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אליפות העולם בפורמולה 1 עונת 1993
הקודם: 1992 הבא: 1994

במסגרת פורמולה 1 של שנת 1993 התקיימו 16 מירוצים. באליפות העולם זכה אלן פרוסט. קבוצת ויליאמס-רנו זכתה באליפות העולם ליצרנים. אלן פרוסט חזר לאחר עונה אחת בה לא השתתף כלל במירוצי פורמולה 1 ואילו איירטון סנה נותר ללא קבוצה והועסק ברגע האחרון על ידי קבוצת מקלארן על בסיס מירוצים פרטניים. סנה סיים בסופו של דבר במקום השני בדירוג האליפות, אם כי פרוסט ניצח בהפרש גדול. ריקרדו פטרזה, הנהג בעל הכי הרבה מירוצים בפורמולה 1 (עד לעונה זו) פרש בסוף העונה. היות שנייג'ל מנסל שהיה אלוף העונה הקודמת פרש, הרי שלא הייתה אף מכונית עם המספר "1" שכן מספר זה שמור לאלוף העולם. קבוצת ויליאמס השתמשה במספרים "0" ו-"2". מקרה זה קרה גם בעונה לאחר מכן, בעקבות פרישתו של פרוסט. ניצחונו של איירטון סנה בגרנד פרי האוסטרלי היה לאחרון בקריירה שלו.

כבכל עונה, חלו מספר שינויים בתקנון. העיקריים שבהם היו:

  • שינוי מקצי הדירוג: שני מקצי דירוג, אחד ביום ששי ואחד ביום שבת, באורך שלושת רבעי השעה כל אחד. 30 רכבים יכולים להשתתף במקצי הדירוג. 26 המדורגים הראשונים ישתתפו במירוץ.
  • הרוחב מקסימלי של הרכב הוגבל ל-200 מילימטר במקום 215 קודם לכן.
  • הקטנת קוטר הצמיגים. קוטר הצמיגים האחוריים המקסימלי הוגבל ל-381 מ"מ במקום 457 קודם לכן.
  • גובה מינימלי לכנפון הקדמי: 40 סנטימטר מעל רצפת הרכב במקום 25 קודם לכן.

מירוצי עונת 1993[עריכת קוד מקור | עריכה]

מספר המירוץ מקום המסלול תאריך המירוץ נהג מנצח קבוצה מנצחת
1 דרום אפריקה (1994)דרום אפריקה (1994) קיאלאמי, דרום אפריקה 14 במרץ צרפתצרפת אלן פרוסט בריטניהבריטניה ויליאמס-רנו
2 ברזילברזיל אינטרלאגוס, ברזיל 28 במרץ ברזילברזיל איירטון סנה בריטניהבריטניה מקלארן-פורד
3 האיחוד האירופיהאיחוד האירופי דונינגטון, אירופה 11 באפריל ברזילברזיל איירטון סנה בריטניהבריטניה מקלארן-פורד
4 סן מרינוסן מרינו אימולה, סן מרינו 25 באפריל צרפתצרפת אלן פרוסט בריטניהבריטניה ויליאמס-רנו
5 ספרדספרד ברצלונה, ספרד 9 במאי צרפתצרפת אלן פרוסט בריטניהבריטניה ויליאמס-רנו
6 מונאקומונאקו מונטה קרלו, מונאקו 23 במאי ברזילברזיל איירטון סנה בריטניהבריטניה מקלארן-פורד
7 קנדהקנדה מונטריאול, קנדה 13 ביוני צרפתצרפת אלן פרוסט בריטניהבריטניה ויליאמס-רנו
8 צרפתצרפת מני-קור, צרפת 4 ביולי צרפתצרפת אלן פרוסט בריטניהבריטניה ויליאמס-רנו
9 בריטניהבריטניה סילברסטון, בריטניה 11 ביולי צרפתצרפת אלן פרוסט בריטניהבריטניה ויליאמס-רנו
10 גרמניהגרמניה הוקנהיים, גרמניה 25 ביולי צרפתצרפת אלן פרוסט בריטניהבריטניה ויליאמס-רנו
11 הונגריההונגריה בודפשט, הונגריה 15 באוגוסט בריטניהבריטניה דיימון היל בריטניהבריטניה ויליאמס-רנו
12 בלגיהבלגיה ספא-פרנקורשם, בלגיה 29 באוגוסט בריטניהבריטניה דיימון היל בריטניהבריטניה ויליאמס-רנו
13 איטליהאיטליה מונזה, איטליה 12 בספטמבר בריטניהבריטניה דיימון היל בריטניהבריטניה ויליאמס-רנו
14 פורטוגלפורטוגל אסטוריל, פורטוגל 26 בספטמבר גרמניהגרמניה מיכאל שומאכר בריטניהבריטניה בנטון-פורד
15 יפןיפן סוזוקה, יפן 24 באוקטובר ברזילברזיל איירטון סנה בריטניהבריטניה מקלארן-פורד
16 אוסטרליהאוסטרליה אדלייד, אוסטרליה 7 בנובמבר ברזילברזיל איירטון סנה בריטניהבריטניה מקלארן-פורד

דירוג נהגים סופי[עריכת קוד מקור | עריכה]

מיקום נהג קבוצה נקודות
1 צרפתצרפת אלן פרוסט בריטניהבריטניה ויליאמס-רנו 99
2 ברזילברזיל איירטון סנה בריטניהבריטניה מקלארן-פורד 73
3 בריטניהבריטניה דיימון היל בריטניהבריטניה ויליאמס-רנו 69
4 גרמניהגרמניה מיכאל שומאכר איטליהאיטליה בנטון-פורד 52
5 איטליהאיטליה ריקרדו פאטרזה איטליהאיטליה בנטון-פורד 20
6 צרפתצרפת ג'אן אלזי איטליהאיטליה פרארי 16
7 בריטניהבריטניה מרטין בראנדל צרפתצרפת ליג'יה-רנו 16
8 אוסטריהאוסטריה גרהרד ברגר איטליהאיטליה פרארי 12
9 אוסטריהאוסטריה ג'וני הרברט בריטניהבריטניה לוטוס-פורד 11
10 בריטניהבריטניה מארק בלאנדל בריטניהבריטניה ליג'יה-רנו 10
11 ארצות הבריתארצות הברית מייקל אנדרטי צרפתצרפת מקלארן-פורד 7
12 אוסטריהאוסטריה קארל ונדלינגר שווייץשווייץ סאובר 7
13 ברזילברזיל כריסטיאן פיטיפאלדי איטליהאיטליה מינרדי-פורד 5
14 פינלנדפינלנד ג'י ג'י להטו שווייץשווייץ סאובר 5
15 פינלנדפינלנד מיקה הקינן בריטניהבריטניה מקלארן-פורד 4
16 בריטניהבריטניה דרק וורוויק יפןיפן הונדה 4
17 צרפתצרפת פיליפ אליו צרפתצרפת לארוס-למבורגיני 2
18 ברזילברזיל רובנס באריקלו בריטניהבריטניה ג'ורדן 2
19 איטליהאיטליה פבריזיו ברבזה איטליהאיטליה מינרדי-פורד 2
20 איטליהאיטליה אלסנדרו זנארדי בריטניהבריטניה לוטוס-פורד 1
21 צרפתצרפת אריק קומאס צרפתצרפת לארוס-למבורגיני 1
22 בריטניהבריטניה אדי אירויין בריטניהבריטניה ג'ורדן 1

דירוג קבוצות סופי[עריכת קוד מקור | עריכה]

מיקום קבוצה נקודות
1 בריטניהבריטניה ויליאמס-רנו 168
2 בריטניהבריטניה מקלארן-פורד 84
3 איטליהאיטליה בנטון-פורד 72
4 איטליהאיטליה פרארי 28
5 צרפתצרפת ליג'יה-רנו 23
6 בריטניהבריטניה לוטוס-פורד 12
7 שווייץשווייץ סאובר 12
8 איטליהאיטליה מינרדי-פורד 7
9 יפןיפן הונדה 4
10 צרפתצרפת לארוס-למבורגיני 3
11 בריטניהבריטניה ג'ורדן 3
1992 1993 1994
נייג'ל מנסל אלוף העולם-אלן פרוסט מיכאל שומאכר
ויליאמס אליפות היצרנים-ויליאמס ויליאמס