פורמולה 1 עונת 1983
 | |
| נלסון פיקה לאחר הניצחון במונצה | |
| סוג תחרות | מרוץ מכוניות |
|---|---|
| תאריך התחלה | 13 במרץ 1983 |
| תאריך סיום | 15 באוקטובר 1983 |
| מספר עונה | 37 |
| מספר מרוצים בעונה | 15 |
| זוכה באליפות הנהגים | נלסון פיקה |
| נקודות הנהג הזוכה | 59 |
| זוכה באליפות היצרנים | פרארי |
| נקודות היצרן הזוכה | 89 |
במסגרת פורמולה 1 של שנת 1983 נערכו 15 מרוצים. באליפות העולם זכה הברזילאי נלסון פיקה ובאליפות היצרנים זכתה קבוצת פרארי.
בעונה זו, התחרו שלושה נהגים על אליפות העולם: נלסון פיקה, אלן פרוסט וצרפתי נוסף - רנה ארנו. רוב הקבוצות השתמשו בעונה זו במנועים בעלי מגדש טורבו ומנועים אלו אכן היו חזקים בהרבה מאלה של הקבוצות שהשתמשו במנועים בלחץ אטמוספירי כגון קבוצת מקלארן. לפני המרוץ האחרון, היו שלושת הנהגים הללו בעלי סיכוי לזכות באליפות. פרוסט הוביל בשתי נקודות על פני פיקה ובשמונה נקודות על פני ארנו. פיקה לקח את הובלת המרוץ כבר בתחילתו. מנועו של ארנו שבק חיים כבר בתחילת המרוץ ואילו מנועו של פרוסט קרס באמצע המרוץ. בעקבות כך, החליט פיקה לנסוע בזהירות יתר שכן היה עליו להשיג שלוש נקודות בלבד יותר מפרוסט. הוא סיים את המרוץ במקום הרביעי וזכה באליפות העולם.
מרוצי עונת 1983[עריכת קוד מקור | עריכה]
דירוג נהגים סופי[עריכת קוד מקור | עריכה]
| מיקום | נהג | קבוצה | נקודות |
|---|---|---|---|
| 1 |  נלסון פיקה
|
 ברבהם-ב.מ.וו
|
59 |
| 2 |  אלן פרוסט
|
רנו
|
57 |
| 3 | רנה ארנו
|
 פרארי
|
49 |
| 4 | פאטריק טאמבה
|
פרארי
|
40 |
| 5 |  קקה רוזברג
|
ויליאמס-פורד ו-ויליאמס-הונדה
|
27 |
| 6 | ג'ון ווטסון
|
מקלארן-פורד
|
22 |
| 7 |  אדי שיבר
|
רנו
|
22 |
| 8 | אנדראה דה-סזאריס
|
אלפא רומיאו
|
15 |
| 9 | ריקארדו פטרזה
|
ברבהם-ב.מ.וו
|
13 |
| 10 |  ניקי לאודה
|
מקלארן - פורד
|
12 |
| 11 | ז'אק לאפיט
|
ויליאמס-פורד
|
11 |
| 12 | מישל אלבורטו
|
טירל-פורד
|
10 |
| 13 | נייג'ל מנסל
|
לוטוס-פורד ו-לוטוס-רנו
|
10 |
| 14 | דרק וורוויק
|
טולמן-הרט
|
9 |
| 15 |  מרק סורר
|
ארוז-פורד
|
4 |
| 16 | מור באלדי
|
אלפא רומיאו
|
3 |
| 17 | דני סוליבן
|
טירל-פורד
|
2 |
| 18 | אליו דה-אנג'ליס
|
לוטוס-רנו
|
2 |
| 19 |  ג'וני סקוטו
|
 טאודור-פורד
|
2 |
| 20 | ברונו ג'יאקומלי
|
טולמן-הרט
|
1 |
מספר נהגים נוספים סיימו ללא נקודות אליפות.
דירוג קבוצות סופי[עריכת קוד מקור | עריכה]
| מיקום | קבוצה | נקודות |
|---|---|---|
| 1 | פרארי
|
89 |
| 2 | רנו
|
79 |
| 3 | ברבהאם - ב.מ.וו
|
72 |
| 4 | ויליאמס-פורד
|
36 |
| 5 | מקלארן - פורד
|
34 |
| 6 | אלפא רומיאו
|
18 |
| 7 | טירל-פורד
|
12 |
| 8 | לוטוס - רנו
|
11 |
| 9 | טולמן-הרט
|
10 |
| 10 | ארוז - פורד
|
4 |
| 11 | ויליאמס-הונדה
|
2 |
| 12 | לוטוס - פורד
|
1 |
| 13 | טאודור - פורד
|
1 |
שבע קבוצות נוספות השתתפו באליפות אך לא זכו באף נקודת אליפות.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- תוצאות מרוצי העונה באתר Formula1.com.
- סיכום העונה באתר MotorSport Magazine.
| עונות פורמולה 1 | |
|---|---|
|
| הקודם: קקה רוזברג |
פורמולה 1 - אלוף העולם לנהגים 1983 נלסון פיקה |
הבא: ניקי לאודה |
| הקודם: פרארי |
פורמולה 1 - אלופת העולם ליצרנים 1983 פרארי |
הבא: מקלארן |
