פורמולה 1 עונת 1987

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
פורמולה 1 עונת 1987
נלסון פיקה זכה באליפות שלישית
נלסון פיקה זכה באליפות שלישית
סוג תחרות מרוץ מכוניות
תאריך התחלה 12 באפריל 1987
תאריך סיום 15 בנובמבר 1987
מספר עונה 38
מספר מרוצים בעונה 16
זוכה באליפות הנהגים נלסון פיקה
נקודות הנהג הזוכה 73 (76)
זוכה באליפות היצרנים ויליאמס
נקודות היצרן הזוכה 137

במסגרת פורמולה 1 של שנת 1987 נערכו 16 מרוצים. באליפות העולם זכה הברזילאי נלסון פיקה ובאליפות היצרנים זכתה קבוצת ויליאמס.

עונה זו הייתה צמודה למדי כאשר לא פחות מחמישה נהגים ניצחו במרוצים השונים. מעניינת לא פחות הייתה העובדה כי פיקה אשר זכה באליפות ניצח בשלושה מרוצים בלבד, כאשר נייג'ל מנסל ניצח בשישה מרוצים אך סיים במקום השני בלבד. אירוע מעניין נוסף היה כאשר הנהג הצרפתי יאניק דאלמס (שנהג בקבוצת לולה-פורד) שסיים חמישי במרוץ אוסטרליה לא זכה בנקודות בעקבות העובדה כי קבוצתו רשמה רק מכונית אחת למרוץ.

בעונה זו ובזו שאחריה הונהגה אליפות משנה בין היצרנים לדירוג הקבוצות שלא השתמשו במנועים בעלי מגדש טורבו.

בעונה זו נלקחו בחשבון רק 11 התוצאות הטובות ביותר של כל נהג.

מרוצי עונת 1987[עריכת קוד מקור | עריכה]

מספר המרוץ מקום המסלול תאריך המרוץ נהג מנצח קבוצה מנצחת
1 ברזילברזיל ז'אקארפאגה, ברזיל 12 באפריל צרפתצרפת אלן פרוסט בריטניהבריטניה מקלארן-טאג
2 סן מרינוסן מרינו אימולה, סן מרינו 3 במאי בריטניהבריטניה נייג'ל מנסל בריטניהבריטניה ויליאמס-הונדה
3 בלגיהבלגיה ספא-פרנקורשם, בלגיה 17 במאי צרפתצרפת אלן פרוסט בריטניהבריטניה מקלארן-טאג
4 מונקומונקו מונטה קרלו, מונקו 31 במאי ברזילברזיל איירטון סנה בריטניהבריטניה לוטוס-הונדה
5 ארצות הבריתארצות הברית דטרויט, ארצות הברית 22 ביוני ברזילברזיל איירטון סנה בריטניהבריטניה לוטוס-הונדה
6 צרפתצרפת פול-ריקאר, צרפת 5 ביולי בריטניהבריטניה נייג'ל מנסל בריטניהבריטניה ויליאמס-הונדה
7 בריטניהבריטניה סילברסטון, בריטניה 12 ביולי בריטניהבריטניה נייג'ל מנסל בריטניהבריטניה ויליאמס-הונדה
8 גרמניהגרמניה הוקנהיים, גרמניה 26 ביולי ברזילברזיל נלסון פיקה בריטניהבריטניה ויליאמס-הונדה
9 הונגריההונגריה בודפשט, הונגריה 9 באוגוסט ברזילברזיל נלסון פיקה בריטניהבריטניה ויליאמס-הונדה
10 אוסטריהאוסטריה זלטווג, אוסטריה 16 באוגוסט בריטניהבריטניה נייג'ל מנסל בריטניהבריטניה ויליאמס-הונדה
11 איטליהאיטליה מונזה, איטליה 6 בספטמבר ברזילברזיל נלסון פיקה בריטניהבריטניה ויליאמס-הונדה
12 פורטוגלפורטוגל אסטוריל, פורטוגל 20 בספטמבר צרפתצרפת אלן פרוסט בריטניהבריטניה מקלארן-טאג
13 ספרדספרד חרס, ספרד 27 בספטמבר בריטניהבריטניה נייג'ל מנסל בריטניהבריטניה ויליאמס-הונדה
14 מקסיקומקסיקו מקסיקו סיטי, מקסיקו 18 באוקטובר בריטניהבריטניה נייג'ל מנסל בריטניהבריטניה ויליאמס-הונדה
15 יפןיפן סוזוקה, יפן 1 בנובמבר אוסטריהאוסטריה גרהרד ברגר בריטניהבריטניה מקלארן-הונדה
16 אוסטרליהאוסטרליה אדלייד, אוסטרליה 15 בנובמבר אוסטריהאוסטריה גרהרד ברגר בריטניהבריטניה מקלארן-הונדה

דירוג נהגים סופי[עריכת קוד מקור | עריכה]

מיקום נהג קבוצה נקודות
1 ברזילברזיל נלסון פיקה בריטניהבריטניה ויליאמס-הונדה 73 (76)
2 בריטניהבריטניה נייג'ל מנסל בריטניהבריטניה ויליאמס-הונדה 61
3 ברזילברזיל איירטון סנה בריטניהבריטניה לוטוס-הונדה 57
4 צרפתצרפת אלן פרוסט בריטניהבריטניה מקלארן - טאג 46
5 אוסטריהאוסטריה גרהרד ברגר איטליהאיטליה פרארי 36
6 שוודיהשוודיה סטפן יוהנסון בריטניהבריטניה מקלארן - טאג 30
7 איטליהאיטליה מישל אלבורטו איטליהאיטליה פרארי 17
8 בלגיהבלגיה טיירי בוטסן איטליהאיטליה בנטון-פורד 16
9 איטליהאיטליה טאו פאבי איטליהאיטליה בנטון-פורד 12
10 ארצות הבריתארצות הברית אדי שיוור בריטניהבריטניה ארוז-מגטרון 8
11 בריטניהבריטניה ג'ונתן פאלמר בריטניהבריטניה טירל-פורד 7
12 יפןיפן סאטורו נאקאז'ימה בריטניהבריטניה לוטוס-הונדה 7
13 איטליהאיטליה ריקארדו פטרזה בריטניהבריטניה ברבהאם-ב.מ.וו 6
14 איטליהאיטליה אנדראה דה סזאריס בריטניהבריטניה ברבהאם-ב.מ.וו 4
15 צרפתצרפת פיליפ סטראיף בריטניהבריטניה טירל-פורד 4
16 בריטניהבריטניה דרק וורוויק בריטניהבריטניה ארוז-מגטרון 3
17 צרפתצרפת פיליפ אליו בריטניהבריטניה לולה - פורד 3
18 בריטניהבריטניה מרטין ברנדל גרמניהגרמניה זאקספיד 2
19 צרפתצרפת רנה ארנו צרפתצרפת ליג'יה - מגטרון 1
20 איטליהאיטליה איוון קאפלי בריטניהבריטניה מארץ' - פורד 1
21 ברזילברזיל רוברטו מורנו איטליהאיטליה א.ג'.אס - פורד 1

עוד 7 נהגים התחרו לאורך העונה אך סיימו ללא נקודות אליפות ועוד 4 נהגים השתתפו במרוץ אחד או שניים ולא זכו בנקודות אליפות.

  • הערה: התוצאה בסוגריים מציינת את סך הנקודות שצבר הנהג. התוצאה בלא סוגריים מציינת את הנקודות שנלקחו בחשבון עבור האליפות בהתאם לתקנון.

דירוג קבוצות סופי[עריכת קוד מקור | עריכה]

מיקום קבוצה נקודות
1 בריטניהבריטניה ויליאמס-הונדה 137
2 בריטניהבריטניה מקלארן - טאג 76
3 בריטניהבריטניה לוטוס - הונדה 64
4 איטליהאיטליה פרארי 53
5 איטליהאיטליה בנטון-פורד 28
6 בריטניהבריטניה טירל-פורד 11
7 בריטניהבריטניה ארוז-מגטרון 11
8 בריטניהבריטניה ברבהאם - ב.מ.וו 10
9 בריטניהבריטניה לולה - פורד 5
10 גרמניהגרמניה זאקספיד 2
11 צרפתצרפת א.ג'.אס - פורד 1
12 צרפתצרפת ליג'יה - אלפא רומיאו/מגטרון 1
13 בריטניהבריטניה מארץ' - פורד 1

שלוש קבוצות נוספות השתתפו באליפות, אך לא זכו באף נקודת אליפות.

1986 1987 1988
אלן פרוסט אלוף העולם-נלסון פיקה איירטון סנה
ויליאמס-הונדה אליפות היצרנים-ויליאמס-הונדה מקלארן-הונדה

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא פורמולה 1 עונת 1987 בוויקישיתוף