פורמולה 1 עונת 1954

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
פורמולה 1 עונת 1954
Fangio.png
חואן מנואל פנג'יו זכה באליפות בפעם השנייה
סוג תחרות מרוץ מכוניות
תאריך התחלה 17 בינואר 1954
תאריך סיום 24 באוקטובר 1954
מספר עונה 5
מספר מרוצים בעונה 9
זוכה באליפות הנהגים אלברטו אסקרי
נקודות הנהג הזוכה 42 (571/7)
חואן מנואל פנג'יו במכונית המרצדס מקדים את אלברטו אסקרי במכונית הפרארי

עונת 1954 היא העונה החמישית בה התקיימה אליפות הפורמולה 1 שאורגנה על ידי ההתאחדות הבינלאומית למרוצי מכוניות. בדומה לעונה הקודמת, גם בעונה זו התקיימו תשעה מרוצים - מרוץ בארגנטינה, מרוץ האינדינפוליס 500, שהתקיים בארצות הברית ושבעה מרוצי פורמולה ברחבי אירופה. חואן מנואל פנג'יו החל את העכונה בקבוצת מזארטי. עם הצטרפותה של מרצדס לאליפות במלך חודש יולי עבר לנהוג בשורותיה וזכה באליפות.

המרוצים בעונה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מרוץ תאריך פול פוזישן הקפה מהירה מנצח יצרן
1 ארגנטינהארגנטינה גרנד פרי ארגנטינה 17 בינואר איטליהאיטליה ג'וזפה פארינה ארגנטינהארגנטינה חוסה פרוילאן גונזלס ארגנטינהארגנטינה חואן מנואל פנג'יו איטליהאיטליה מזארטי
2 ארצות הברית (48 כוכבים)ארצות הברית (48 כוכבים) אינדינפוליס 500 31 במאי ארצות הברית (48 כוכבים)ארצות הברית (48 כוכבים) ג'ק מק'גרת' ארצות הברית (48 כוכבים)ארצות הברית (48 כוכבים) ג'ק מק'גרת' ארצות הברית (48 כוכבים)ארצות הברית (48 כוכבים) ביל ווקוביץ' ארצות הברית (48 כוכבים)ארצות הברית (48 כוכבים) אופנהאוזר-קרטיס קראפט
3 בלגיהבלגיה גרנד פרי בלגיה 20 ביוני ארגנטינהארגנטינה חואן מנואל פנג'יו ארגנטינהארגנטינה חואן מנואל פנג'יו ארגנטינהארגנטינה חואן מנואל פנג'יו איטליהאיטליה מזארטי
4 צרפתצרפת גרנד פרי צרפת 4 ביולי ארגנטינהארגנטינה חואן מנואל פנג'יו גרמניה המערביתגרמניה המערבית האנס הרמן ארגנטינהארגנטינה חואן מנואל פנג'יו גרמניה המערביתגרמניה המערבית מרצדס
5 בריטניהבריטניה גרנד פרי בריטניה 17 ביולי ארגנטינהארגנטינה חואן מנואל פנג'יו איטליהאיטליה אלברטו אסקרי
צרפתצרפת ז'אן ברה
ארגנטינהארגנטינה חואן מנואל פנג'יו
ארגנטינהארגנטינה חוסה פרוילאן גונזלס
בריטניהבריטניה מייק הות'ורן
ארגנטינהארגנטינה אנפרה מרימון
בריטניהבריטניה סטרלינג מוס
ארגנטינהארגנטינה חוסה פרוילאן גונזלס איטליהאיטליה פרארי
6 גרמניה המערביתגרמניה המערבית גרנד פרי גרמניה 1 באוגוסט ארגנטינהארגנטינה חואן מנואל פנג'יו ארצות הברית (48 כוכבים)ארצות הברית (48 כוכבים) קארל קלינג ארגנטינהארגנטינה חואן מנואל פנג'יו גרמניה המערביתגרמניה המערבית מרצדס
7 שווייץשווייץ גרנד פרי שווייץ 22 באוגוסט ארגנטינהארגנטינה חוסה פרוילאן גונזלס ארגנטינהארגנטינה חואן מנואל פנג'יו ארגנטינהארגנטינה חואן מנואל פנג'יו גרמניה המערביתגרמניה המערבית מרצדס
8 איטליהאיטליה גרנד פרי איטליה 5 בספטמבר ארגנטינהארגנטינה חואן מנואל פנג'יו ארגנטינהארגנטינה חוסה פרוילאן גונזלס ארגנטינהארגנטינה חואן מנואל פנג'יו גרמניה המערביתגרמניה המערבית מרצדס
9 ספרד (1945-1977)ספרד (1945-1977) גרנד פרי ספרד 24 באוקטובר איטליהאיטליה אלברטו אסקרי איטליהאיטליה אלברטו אסקרי בריטניהבריטניה מייק הות'ורן איטליהאיטליה פרארי

תקציר העונה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר שנתיים של שימוש במנועים בנפח 2 ליטרים המותאמים לפורמולה 2, הוחלט על הגדלת נפח המנוע ל-2.5 ליטרים וחזרה לכללי הפורמולה 1. אלברטו אסקרי, הזוכה באליפות בעונה הקודמת, עבר להתחרות עבור קבוצת לנצ'יה. הקבוצה לא הצליחה לסיים את הפיתוח ובניית הרכב בזמן והצטרפה לאליפות רק במרוץ האחרון. מרצדס הצטרפה לאליפות החל מהגרנד פרי הצרפתי, המרוץ הרביעי בעונה. חואן מנואל פנג'יו, שהחל את העונה כנהגה של קבוצת מזארטי, הצטרף לקבוצה הגרמנית. הוא ניצח שישה מתוך תשעת המרוצים בעונה וזכה בתואר האליפות בפעם השנייה.

אונפרה מרימון, נהג המרוצים הארגנטינאי, נהרג בתאונה במהלך גרנד פרי גרמניה.

דירוג האליפות[עריכת קוד מקור | עריכה]

שיטת הניקוד[עריכת קוד מקור | עריכה]

הנקודות בכל מרוץ הוענקו לנהגים שסיימו באחד מחמשת המקומות הראשונים. הניקוד ניתן בהתאם למופיע בטבלה. בנוסף, ניתנה נקודת בונוס לנהג שקבע את זמן ההקפה המהירה בכל מרוץ, במידה ויותר מנהג אחד קבע את זמן ההקפה המירה ביוותר, מחולקת הנקודה באופן שווה בין כל הנהגים שקבעו את ההישג. נהגים שחלקו רכב במהלך מרוץ, קיבלו מחצית מהנקודות, כל אחד. בחישוב נקודות האליפות הובאו בחשבון 5 התוצאות הטובות ביותר בלבד. הנקודות המופיעות בסוגריים כוללות את סך הנקודות שהושגו בעונה.

מיקום 1 2 3 4 5
נקודות 8 6 4 3 2

דירוג הנהגים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הטבלה כוללת רק נהגים שצברו נקודות במהלך העונה

מיקום נהג ארגנטינהארגנטינה ארצות הברית (48 כוכבים)ארצות הברית (48 כוכבים) בלגיהבלגיה צרפתצרפת בריטניהבריטניה גרמניה המערביתגרמניה המערבית שווייץשווייץ איטליהאיטליה ספרד (1945-1977)ספרד (1945-1977) נקודות
1 ארגנטינהארגנטינה חואן מנואל פנג'יו 1 1 1 (4) 1 1 (1) (3) 42 (571/7)
2 ארגנטינהארגנטינה חוסה פלוריאן גונזלס 3 (4)† פרש 1 2† 2 3† / פרש 251/7 (269/14)
3 בריטניהבריטניה מייק הות'ורן DSQ 4† פרש 2 2† פרש 2 1 249/14
4 צרפתצרפת מוריס טריטגננט 4 2 פרש 5 3 פרש 5 פרש 17
5 גרמניה המערביתגרמניה המערבית קארל קלינג 2 7 4 פרש פרש 5 12
6 ארצות הברית (48 כוכבים)ארצות הברית (48 כוכבים) ביל ווקוביץ' 1 8
7 גרמניה המערביתגרמניה המערבית האנס הרמן פרש פרש 3 4 פרש 8
8 איטליהאיטליה לואיג'י מוסו DNS פרש 2 6
9 איטליהאיטליה ג'וזפה פארינה 2 פרש 6
10 ארצות הברית (48 כוכבים)ארצות הברית (48 כוכבים) ג'ימי בריאן 2 6
11 ארגנטינהארגנטינה רוברטו מיירס פרש פרש פרש 6 פרש 4 פרש 4 6
12 ארצות הברית (48 כוכבים)ארצות הברית (48 כוכבים) ג'ק מקגרת' 3 5
13 בריטניהבריטניה סטירלינג מוס 3 פרש פרש פרש 10 פרש 41/7
14 ארגנטינהארגנטינה אונפרה מרימון פרש פרש פרש 3 41/7
15 צרפתצרפת רוברט מנזון 3 פרש 9 פרש פרש 4
16 איטליהאיטליה סרג'יו מנטובני 7 5 5 9 פרש 4
17 תאילנדתאילנד הנסיך בירה 7 6 4 פרש† פרש 9 3
18 איטליהאיטליה אומברטו מגליולי 9 7 3† 2
19 בלגיהבלגיה אנדרה פילט 5 9 פרש 2
20 איטליהאיטליה לואיג'י וילורסי 5 פרש† פרש פרש 2
21 צרפתצרפת אילי באיול 5 2
22 ארצות הברית (48 כוכבים)ארצות הברית (48 כוכבים) מייק מזרוק 5 2
23 ארצות הברית (48 כוכבים)ארצות הברית (48 כוכבים) טרוי רוטמן 4† 11/2
24 ארצות הברית (48 כוכבים)ארצות הברית (48 כוכבים) דיון קרטר 4† / 15† 11/2
25 איטליהאיטליה אלברטו אסקרי פרש פרש/ פרש† פרש פרש 11/7
26 צרפתצרפת ז'אן ברה DSQ פרש 6 פרש 10 פרש פרש פרש 1/7
מיקום נהג ארגנטינהארגנטינה ארצות הברית (48 כוכבים)ארצות הברית (48 כוכבים) בלגיהבלגיה צרפתצרפת בריטניהבריטניה גרמניה המערביתגרמניה המערבית שווייץשווייץ איטליהאיטליה ספרד (1945-1977)ספרד (1945-1977) נקודות

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא פורמולה 1 עונת 1954 בוויקישיתוף



הקודם:
אלברטו אסקרי
פורמולה 1 - אלוף העולם לנהגים 1954
חואן מנואל פנג'יו
הבא:
חואן מנואל פנג'יו