פורמולה 1 עונת 1953

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
פורמולה 1 עונת 1953
Alberto Ascari.jpg
אלברטו אסקרי, אליפות שנייה ברציפות
סוג תחרות מרוץ מכוניות
תאריך התחלה 18 בינואר 1953
תאריך סיום 13 בספטמבר 1953
מספר עונה 4
מספר מרוצים בעונה 9
זוכה באליפות הנהגים אלברטו אסקרי
נקודות הנהג הזוכה 34.5 (46.5)

עונת 1953 היא העונה הרביעית בה התקיימה אליפות הפורמולה 1 שאורגנה על ידי ההתאחדות הבינלאומית למרוצי מכוניות. מספר המרוצים בעונה גדל משמונה לתשעה - מרוץ בארגנטינה, מרוץ האינדינפוליס 500, שהתקיים בארצות הברית ושבעה מרוצי פורמולה ברחבי אירופה. בדומה לעונה הקודמת, גם בעונה זאת התקיימו המרוצים תחת הכללים של הפורמולה 2. אלברטו אסקרי ניצח חמישה מרוצים במהלך העונה וזכה באליפות בפעם השנייה ברציפות.

המרוצים בעונה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מרוץ תאריך פול פוזישן הקפה מהירה מנצח יצרן
1 ארגנטינהארגנטינה גרנד פרי ארגנטינה 18 בינואר איטליהאיטליה אלברטו אסקרי איטליהאיטליה אלברטו אסקרי איטליהאיטליה אלברטו אסקרי איטליהאיטליה פרארי
2 ארצות הברית (48 כוכבים)ארצות הברית (48 כוכבים) אינדינפוליס 500 30 במאי ארצות הברית (48 כוכבים)ארצות הברית (48 כוכבים) ביל ווקוביץ' ארצות הברית (48 כוכבים)ארצות הברית (48 כוכבים) ביל ווקוביץ' ארצות הברית (48 כוכבים)ארצות הברית (48 כוכבים) ביל ווקוביץ' ארצות הברית (48 כוכבים)ארצות הברית (48 כוכבים) אופנהאוזר-קרטיס קראפט
3 הולנדהולנד גרנד פרי הולנד 7 ביוני איטליהאיטליה אלברטו אסקרי איטליהאיטליה לואיג'י וילורסי איטליהאיטליה אלברטו אסקרי איטליהאיטליה פרארי
4 בלגיהבלגיה גרנד פרי בלגיה 21 ביוני ארגנטינהארגנטינה חואן מנואל פנג'יו ארגנטינהארגנטינה חוסה פרוילאן גונזלס איטליהאיטליה אלברטו אסקרי איטליהאיטליה פרארי
5 צרפתצרפת גרנד פרי צרפת 5 ביולי איטליהאיטליה אלברטו אסקרי ארגנטינהארגנטינה חואן מנואל פנג'יו בריטניהבריטניה מייק הות'ורן איטליהאיטליה פרארי
6 בריטניהבריטניה גרנד פרי בריטניה 18 ביולי איטליהאיטליה אלברטו אסקרי איטליהאיטליה אלברטו אסקרי
ארגנטינהארגנטינה חוסה פרוילאן גונזלס
איטליהאיטליה אלברטו אסקרי איטליהאיטליה פרארי
7 גרמניה המערביתגרמניה המערבית גרנד פרי גרמניה 2 באוגוסט איטליהאיטליה אלברטו אסקרי איטליהאיטליה אלברטו אסקרי איטליהאיטליה ג'וזפה פארינה איטליהאיטליה פרארי
8 שווייץשווייץ גרנד פרי שווייץ 23 באוגוסט ארגנטינהארגנטינה חואן מנואל פנג'יו איטליהאיטליה אלברטו אסקרי איטליהאיטליה אלברטו אסקרי איטליהאיטליה פרארי
9 איטליהאיטליה גרנד פרי איטליה 13 בסספטמבר איטליהאיטליה אלברטו אסקרי ארגנטינהארגנטינה חואן מנואל פנג'יו ארגנטינהארגנטינה חואן מנואל פנג'יו איטליהאיטליה מזארטי

תקציר העונה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בדומה לעונה הקודמת, גם בעונה זאת הייתה פרארי הקבוצה הדומיננטית באליפות. נהגיה ניצחו בה מתוך תשעה מרוצים. אלברטו אסקרי ניצח חמישה מרוצים וזכה באליפות בפעם השנייה ברציפות. מייק הות'ורן וג'וזפה פארינה, חבריו לקבוצה, ניצחו מרוץ אחד כל אחד. חואן מנואל פנג'יו, ששב להתחרות באליפות עבור קבוצת מזארטי סיים את העונה במקום השני וניצח אתא המרוץ האחרון בעונה שהתקיים במונצה.

כל המרוצים התקיימו תחת הכללים של הפורמולה 2, למעט מרוץ האינדינפוליס, שהתקיים תחת הכללים של ה-AAACC. גרנד פרי ארגנטינה, מרוץ הפתיחה של העונה, לווה בתאונה קשה. חואן פרון, נשיא ארגנטינה, איפשר כניסה חופשית למרוץ שהתקיים במדינה. הדבר גרם לעומס כבד של צופים שעמדו ממש על קצות המסלול לכל אורכו. ילד צעיר התפרץ למסלול באחת הפניות בדיוק בעת שפארינה התקרב אליה במהירות. על מנת להימנע מפגיעה בילד ביצע תנועה חדה. כתוצאה מכך פגע עם רכבו בצופים שעמדו בקצה הפנייה. שבעה צופים נהרגו ועוד רבים נפצעו[1].

דירוג האליפות[עריכת קוד מקור | עריכה]

שיטת הניקוד[עריכת קוד מקור | עריכה]

הנקודות בכל מרוץ הוענקו לנהגים שסיימו באחד מחמשת המקומות הראשונים. הניקוד ניתן בהתאם למופיע בטבלה. בנוסף, ניתנה נקודת בונוס לנהג שקבע את זמן ההקפה המהירה בכל מרוץ. נהגים שחלקו רכב במהלך מרוץ, קיבלו מחצית מהנקודות, כל אחד. בחישוב נקודות האליפות הובאו בחשבון 4 התוצאות הטובות ביותר בלבד. הנקודות המופיעות בסוגריים כוללות את סך הנקודות שהושגו בעונה.

מיקום 1 2 3 4 5
נקודות 8 6 4 3 2

דירוג הנהגים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הטבלה כוללת רק נהגים שצברו נקודות במהלך העונה

מיקום נהג ארגנטינהארגנטינה ארצות הברית (48 כוכבים)ארצות הברית (48 כוכבים) הולנדהולנד בלגיהבלגיה צרפתצרפת בריטניהבריטניה גרמניה המערביתגרמניה המערבית שווייץשווייץ איטליהאיטליה נקודות
1 איטליהאיטליה אלברטו אסקרי 1 1 (1) (4) 1 8† / (פרש)† 1 פרש 34.5 (46.5)
2 ארגנטינהארגנטינה חואן מנואל פנג'יו פרש פרש פרש / פרש† 2 2 2 (4)† / פרש† 1 28 (29.5)
3 איטליהאיטליה ג'וזפה פארינה פרש 2 פרש (5) (3) 1 2 2 26 (32)
4 בריטניהבריטניה מייק הות'ורן 4 (4) 6 1 (5) 3 3 (4) 19 (27)
5 איטליהאיטליה לואיג'י וילורסי 2 פרש 2 6 פרש 8† / פרש† 6 3 17
6 ארגנטינהארגנטינה חוסה פרוילאן גונזלס 3 3† (פרש) 3 4 13.5 (14.5)
7 ארצות הברית (48 כוכבים)ארצות הברית (48 כוכבים) ביל ווקוביץ' 1 9
8 שווייץשווייץ טולו דה גרפנרייד 5 4 7 פרש 5 פרש פרש 7
9 איטליהאיטליה פליסה בונטו פרש 3† פרש 6 4 4† / פרש† פרש 6.5
10 ארצות הברית (48 כוכבים)ארצות הברית (48 כוכבים) ארט קרוס 2 6
11 ארגנטינהארגנטינה אונפרה מרימון 3 9 פרש פרש פרש פרש 4
12 צרפתצרפת מוריס טריטגננט 7† 6 5 פרש פרש פרש פרש 5 4
13 ארצות הברית (48 כוכבים)ארצות הברית (48 כוכבים) סאם הנקס 3† 2
14 ארצות הברית (48 כוכבים)ארצות הברית (48 כוכבים) דיון קרטר 3† 2
15 ארגנטינהארגנטינה אוסקר אלפרדו גלווז 5 2
16 ארצות הברית (48 כוכבים)ארצות הברית (48 כוכבים) ג'ק מקגרת' 5 2
17 גרמניה המערביתגרמניה המערבית הרמן לנג 5 2
18 ארצות הברית (48 כוכבים)ארצות הברית (48 כוכבים) פרד אגבשיין 4† 1.5
19 ארצות הברית (48 כוכבים)ארצות הברית (48 כוכבים) פול רוסו 4† 1.5
מיקום נהג ארגנטינהארגנטינה ארצות הברית (48 כוכבים)ארצות הברית (48 כוכבים) הולנדהולנד בלגיהבלגיה צרפתצרפת בריטניהבריטניה גרמניה המערביתגרמניה המערבית שווייץשווייץ איטליהאיטליה נקודות

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא פורמולה 1 עונת 1953 בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Peron’s grand prix ends in carnage, F1fanatic.co.uk, 18 January 2013



הקודם:
אלברטו אסקרי
פורמולה 1 - אלוף העולם לנהגים 1953
אלברטו אסקרי
הבא:
חואן מנואל פנג'יו