נושאי כליו של השולחן ערוך

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
נושאי כליו העיקריים של השולחן ערוך מודפסים בגוף הדף סביב הטקסט הראשי

נושאי כליו של השולחן ערוך הוא שמם הקיבוצי של פרשניו של ספר השולחן ערוך שחיבר רבי יוסף קארו. המונח שאול מתחום הלוחמה העתיקה, כאשר לוחם חמוש בכבדות היה נזקק גם לנער נושא כלים, כלומר הנושא את כלי מלחמתו.

מסביב לשולחן ערוך נכתבו מאות פירושים שונים המביאים מקורות להלכותיו מן התלמוד והראשונים, מבארים את דבריו ומביאים דעות חולקות. בדומה לאופן כינויים של פרשני הקודקס ההלכתי של הרמב"ם, משנה תורה, שנדפסו סביב הטקסט המרכזי של הרמב"ם ונתכנו בשל כך: "נושאי כליו של הרמב"ם", כך גם הפירושים וחיבורי ההגהות שנדפסו סביב השולחן ערוך מכונים בדרך כלל "נושאי כלים". מהדורה אחת של הדפסת השולחן ערוך ומפרשיו השונים, אף נקראה כולה על שמם (במקום על שם השולחן ערוך עצמו): אשלי רברבי (שנת תל"ז 1677 ושוב בדפוס סלאוויטא, 1833), כלומר: עצי-האשל הגדולים הנסובים סביב שולחנו הערוך של המחבר, ברוח משורר התהילים[1] המתאר דימוי של 'שתילי זיתים' הנסובים על שולחנו של בעל הבית.

במונח זה משתמשים לרוב לפרשנים המודפסים "על הדף" של ההוצאות הקלאסיות של ספר השולחן ערוך; עתים מורחב המושג גם לכלל הפרשנים של הספר. ולעיתים נכללים בו גם כאלה אשר מטרתם הייתה הפוכה: להשיג על פסקי השולחן ערוך ולדון בעיקר נגדם. לעיתים גם נושאי הכלים של הספר ארבעה טורים נחשבים כנושאי כלים של השולחן-ערוך.

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

שער ספר השולחן ערוך
Postscript-viewer-blue.svg ערך מורחב – שולחן ערוך

ספר השולחן ערוך הוא ספר הלכתי מ-1565 שנכתב על ידי רבי יוסף קארו על הספר "ארבעה טורים" (מכונה גם "טור"). בתחילה כתב רבי יוסף פירוש על ה"ארבעה טורים" בשם "בית יוסף". מכיוון שה"בית יוסף" הוא ספר ארוך ומורכב, כתב רבי יוסף קארו את ה"שולחן ערוך" ”בדרך קצרה בלשון צח וכולל יפה ונעים, למען תהיה תורת ה' תמימה שגורה בפי כל איש ישראל”[2].

רשימת החיבורים אשר באו בסוף חלק חושן משפט

רשימת נושאי הכלים על ה"שולחן ערוך"[עריכת קוד מקור | עריכה]

המפה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-blue.svg ערך מורחב – הגהות הרמ"א
הגהות הרמ"א (המפה) משולב בגוף הטקסט באתיות קטנות

הגהות הרמ"א או "המפה" הוא חיבורו החשוב ביותר של רבי משה איסרליש (הרמ"א), ובו תוספות והתאמות ל"שולחן ערוך" על-פי עדות אשכנז. פורסם בשנת 1572 והתקבל בקהילות אשכנז כפסקי ההלכה החשובים ביותר, וכל אחרוני אשכנז התייחסו אליו, ונהגו על פיו. שמו של הספר קשור באנלוגיה לשם "שולחן ערוך": הוא כתוספת של מפת שולחן לשולחן (ערוך). והוא מודפס כמעין הגהות ועריכה בתוך השולחן ערוך.

ספר מאירת עיניים (סמ"ע)[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-blue.svg ערך מורחב – יהושע פלק כץ#חיבוריו

מגן אברהם[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-blue.svg ערך מורחב – אברהם אבלי הלוי גומבינר#פירושו לשו"ע

פירושו של אברהם אבלי הלוי גומבינר "מגן אברהם" מתמקד בשו"ע חלק "אורח חיים". הפירוש זכה לתפוצה ניכרת, הודפס עם רוב המהדורות של השולחן ערוך מאז וזכה ליוקרה עצומה בחוגי הלומדים. כמעט בכל מחלוקת בינו לבין הטורי זהב או בינו ובין ה"עולת תמיד" של הרב שמואל דיין נתקבלה להלכה דעתו של המגן אברהם. דבריו מאוד קצרים, עם הרבה הפניות לעיין במקומות אחרים בלי לפרש מה כוונתו. על המגן אברהם נכתבו פירושים שונים לפרש את דבריו הסתומים, כשהמפורסם שבהם הוא פירוש מחצית השקל מהרב שמואל הלוי קעלין.

טורי זהב (ט"ז)[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-blue.svg ערך מורחב – דוד הלוי סגל#טורי זהב

הספר טורי זהב אשר נקרא בעבר גם "מגן דוד" (בהתאמה עם מגן אברהם אשר יחד איתו נקראו "מגיני ארץ") הוא חיבורו החשוב ביותר של הרב דוד הלוי סגל. השם 'טורי זהב' הוא משחק מילים עם הביטוי 'תורי זהב' (שיר השירים, א', י"א). שם זה מבטא את אחת מהמטרות העיקריות של הספר, שהיא ליישב את קושיות ה"בית יוסף" על ספר ה"טורים". ה'טורי זהב', בשונה מנושאי כלים אחרים על השו"ע, חובר על כל חלקי השו"ע. החיבור זכה להשגות מצד רבי שבתי הכהן (הש"ך - שהשגותיו על הט"ז נקראות "נקודות הכסף", על פי אותו פסוק). הט"ז הגיב להשגות הש"ך ב"הדף האחרון להט"ז". בפולין, כנס ועד ארבע ארצות משנת 1683, החליט שעל קהילות פולין לפסוק כט"ז, אך עם השנים דעתו של הש"ך נעשתה לדעה המכרעת.

שפתי כהן (ש"ך)[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-blue.svg ערך מורחב – שפתי כהן

שפתי כהן הוא פירוש של הרב שבתי הכהן על החלקים יורה דעה (יצא ב-1646) וחושן משפט (יצא ב־1663) מהשולחן ערוך. בהקדמה לספר כתב המחבר, שכתב את הפירוש בלשון קלה ופשוטה כדי שכל אדם יוכל להבינו, וביקש שלא יסמכו על הוראתו, כי אין הוא יכול להכריע בין השולחן ערוך ונושאי כליו, ושהוא מרשה לכל מי שרוצה לחלוק על דעתו[3]. הפירוש נדפס מסביב לטקסט השולחן ערוך, והוא נחשב לאחד משני הפירושים החשובים והמרכזיים על יורה דעה וחושן משפט, ביחד עם הט"ז, ובדרך כלל פוסקים כמותו במחלוקות עם הט"ז[א].

באר היטב[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-blue.svg ערך מורחב – באר היטב

ה"באר היטב" המודפס כיום במהדורות השולחן ערוך והמשנה ברורה, חובר (על חלק אורח חיים ואבן העזר) על ידי רבי יהודה אשכנזי רבה של טיקטין (מהרי"ט), והושלם על ידי ר' זכריה מנדל בן אריה לייב מבעלז (על חושן משפט ויורה דעה). חיבור זה משלים ונסמך על חיבור קדום יותר בעל שם זהה שחיבר רבי ישעיה בן רבי אברהם הלוי.

קיימים חיבורים נוספים בשם "באר היטב", אשר לא זכו להיות נפוצים כמוהו. רבי משה פרנקפורט חיבר אף הוא "באר היטב" על חלק "חושן משפט", ור' יהודה אשכנזי חיבר אף הוא "באר היטב" על חלק "יורה דעה". חיבורים אלו נפוצים פחות, ואינם מודפסים בשולי השולחן ערוך מהדפוסים המצויים.

שערי תשובה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-blue.svg ערך מורחב – שערי תשובה (אורח חיים)

שערי תשובה הוא ספר שנכתב על ידי הרב חיים מרדכי מרגליות משנת 1819. הספר בעיקרו הוא ליקוט מספרי השו"תים שקדמו לו בעניינים הנוגעים לחלק אורח חיים, ודבריהם לא הובאו במפרשים שקדמוהו, במיוחד לא בבאר היטב. הספר כולל ליקוטים גם מספרים אחרים, לדוגמה ספרי קבלה ותלמידי האר"י, וכן כולל מחידושי המחבר בעצמו, וכן הוספות מאחיו הרב אפרים זלמן מרגליות מברודי, והפניות לספריו יד אפרים ובית אפרים. הספר היה מהראשונים בתחום הליקוט בקיצור מספרות השו"ת הרחבה, לפי ענייני השולחן ערוך. דברי השערי תשובה מובאים לרוב בספר משנה ברורה שאף הדפיס פירוש זה בספרו, בצמוד לפירושו והשולחן ערוך עצמו.

פתחי תשובה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-blue.svg ערך מורחב – אברהם צבי הירש אייזנשטט#חיבוריו

"פתחי תשובה" הוא חיבורו של אברהם צבי הירש אייזנשטט מ-1836 אשר בא להשלים את הליקוט אשר החל בספר שערי תשובה, על שאר חלקי השולחן ערוך, יורה דעה, אבן העזר וחושן משפט. בהקדמתו לחלק "יורה דעה" הוא מעיד כי עבר על 180 ספרי שו"ת ובספרו הוא מביא את מסקנותיהם בקיצור רב. מבין הספרים שהוא מרבה לציין אליהם, נמנים שו"ת נודע ביהודה, שו"ת חתם סופר, חוות דעת, וכרתי ופלתי.

חיבורים נוספים על "השולחן ערוך"[עריכת קוד מקור | עריכה]

אפי רברבי[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-blue.svg ערכים מורחבים – חלקת מחוקק, בית שמואל

חיבורו המפורסם של הרב משה לימא "חלקת מחוקק" וחיבורו של שמואל מפיורדא "בית שמואל" שנכתבו על חלק אבן העזר. נדפסו בשם המשותף "אפי רברבי", ברוב הדפוסים הנפוצים של שו"ע אבן העזר.

באר הגולה (רבק"ש)[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-blue.svg ערך מורחב – באר הגולה (רבקש)

חיבורו המפורסם של רבי משה רבקש המקיף את כל ארבעת חלקי השולחן ערוך, ומטרתו לציין את מקורותיו של השולחן ערוך, מדברי הגמרא והראשונים.

ביאור הגר"א[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-blue.svg ערך מורחב – ספרי הגר"א#הביאור על השו"ע

הגר"א כתב ביאור על כל ארבעת חלקי השולחן ערוך. באופן כללי, תפקיד הפירוש הוא למצוא את מקורות הדינים של השולחן ערוך, אולם בניגוד לבאר הגולה אשר קדם לו, המציין לדברי הפוסקים הראשונים מהם שאב השולחן ערוך את דבריו, הגר"א בביאורו מציין להסבר סוגיית התלמוד לפירושים אלו, או למקורות נוספים (גמרא במקום אחר, תוספתא, תלמוד ירושלמי וכדומה). פעמים רבות רומז הגר"א לפרשנות חדשה בסוגיית הגמרא, לדעות אלו. הראי"ה קוק בהרצאת הרב הגדיר את פעולתו של הגר"א בחיבור זה - כפעולה לחיבור הלימוד התלמודי עם זה ההלכתי, בניגוד להיפרדות שחלה ביניהם במרוצת הדורות[4].

פרי חדש[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-blue.svg ערך מורחב – פרי חדש

הספר "פרי חדש" שנכתב על ידי הרב חזקיה די סילוה, מקיף את החלקים אורח חיים ויורה דעה, ופירוש לתשעה סימנים באבן העזר שנקטעו בתחילתם ובסופם.

אורים ותומים[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-blue.svg ערך מורחב – אורים ותומים (ספר)

נכתב על ידי רבי יהונתן אייבשיץ על חלק חושן משפט. הספר מחולק לשני חלקים. החלק הראשון הוא ה'תומים' הכולל פלפול בדברי השולחן ערוך. והחלק השני הוא 'אורים' שהוא החלק ההלכתי המסיק את מסקנות מקבילו התומים. ספר זה נדפס בפני עצמו ולא יחד עם השולחן ערוך, ככל הנראה מחמת אורכו.

פרי מגדים[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-blue.svg ערך מורחב – פרי מגדים

פרי מגדים הוא חיבור על השולחן ערוך שנכתב על ידי רבי יוסף תאומים שנודע בעיקר בזכות חיבורו זה. עיקר החיבור מתמקד בביאור חיבוריהם של מפרשי השולחן ערוך. חיבור הפרי מגדים נתחבר לחלק אורח חיים ולחלק יורה דעה. חיבור זה אף היווה מקור לפסקי הלכה רבים, והפוסקים האחרונים כדוגמת המשנה ברורה ועוד, הסתמכו עליו רבות בפסיקותיהם.

שתילי זיתים[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-blue.svg ערך מורחב – שתילי זיתים

הספר שתילי זיתים נכתב נכתב בידי הרב דוד משרקי, מחכמי תימן. בספר, הרב מבאר את דעת השולחן ערוך, גם אם אין מנהג תימן תואם אותה, ומביא בקצרה דינים ומנהגים נוספים המתאימים לשיטת מרן השולחן ערוך, מדברי הפוסקים או מדעת עצמו, ומכריע בין הפוסקים מי דבריו עולים בקנה אחד עם השולחן ערוך. לצורך חיבורו השתמש הרב בשולחן ערוך ללא הגהות הרמ"א ונהג להוסיף את הגהות הרמ"א רק במקום שבו הם מסכימות לשיטת השולחן ערוך ולמנהגי תימן, על מנת להקל על הלומד[5][6]. לעיתים מצוין בספר במפורש מנהג תימן, אך מטרתו העיקרית הייתה לפרש את דעת השולחן ערוך כדי ליישב את המחלוקות ההלכתיות שהתעוררו בתימן עקב השפעתו של השולחן ערוך שכבר הייתה גדולה[7].

משנה ברורה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-blue.svg ערך מורחב – משנה ברורה

חיבור הלכתי של רבי ישראל מאיר הכהן מראדין, ("החפץ חיים"), שיצא לאור בשישה כרכים בין 1884 ל-1907. הספר הוא פירוש של חלק אורח חיים בשולחן ערוך, תוך סיכום ושקילה בין עמדות רבים מנושאי כליו של השולחן ערוך והאחרונים בכלל. מאז הדור שלאחר חיבורו, התקבל ה"משנה ברורה" כמקור ההלכתי היחיד המשפיע ביותר בעדות אשכנז והוא משמש נקודת ייחוס מרכזית לפוסקים, למורי ההלכה ולציבור הרחב.

הספר נערך כולו בידי החפץ חיים. עם זאת, חלקים ממנו נכתבו בידי בנו ונערכו על ידו[ב]. החפץ חיים ויתר על זכויות היוצרים במשנה ברורה, והתיר לכל המעוניין להפיצם באופן זהה למקור בתנאי ש-4% מהספרים יתרמו לבית כנסת[8]. הספר נדפס לפי הוראת המחבר יחד עם החיבורים "באר היטב" ו"שערי תשובה" בגוף הספר אף שהוא כולל כבר בדבריו ציטוטים רבים משני הספרים הללו.

באופן כללי, נוהג המשנה ברורה לציין את המקור לדבריו בשער הציון. אך במקרים מסוימים, כגון שהרבה אחרונים מחזיקים באותה דעה מבלי חולק, או כאשר המשנה ברורה עורך ציטוט מתומצת ממספר אחרונים שכתבו דברים דומים, או כשהוא מצרף יחד קטעים המועתקים ממספר אחרונים ועוד, הוא מציין את המקור כ"אחרונים", או "תמצית דברי האחרונים".

פירושים נוספים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביאורים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ עם זאת, ועד ארבע ארצות פסק שיש לנהוג כפסקי הט"ז
  2. ^ בניגוד לדעה הרווחת שרבי ישראל הכהן חיבר את כל המשנה ברורה, מעיד בנו דברים אחרים בספרו "קיצור תולדות החפץ חיים" עמוד מ"ב ואילך: "...בא מר אבי לבקרני ואחרי משא ומתן בינינו הציע לי אבי להשתתף במלאכתו בחיבור השו"ע כו' לישב בביתי ולעסוק בהלכות שבת בעיון גדול, והוא יסמן לי סימני השו"ע שצריך אני ללמוד ולעיין ולברר ולהעלות בכתב את אשר הגה רוחי הן בפירוש השו"ע והן בביאור הלכה, וכמעשהו הוא, ולשלוח אליו הקונטרסים והוא יחזור עליהם ביחד עם חתנו הר' צבי והטוב בעיניהם יבחרו ויעלה אותם בכתביו כו'. וקבלתי עלי אז את העבודה הכבדה אשר אכלה כל עתותי מבלי להתעניין בשום לימוד אחר, ושלחתי אליו פרי מחשבותי בכמה וכמה סימנים. אמנם בכמה סימנים אחרתי לשלוח אליו והוא בזריזותו הגדולה קדמני וגמר בעצמו הסימן ונשארו מעשי ידי אצלי. אמנם חלק היותר גדול בהלכות שבת חיבר מר אבא בעצמו או למד עם חתנו הר' צבי. אם כי אין מאמרי מיועד לחידושי תורה רק לתאר ולספר לדור דברי ימי אבי, אף על פי כן אעיר בכאן את הקורא התורני כי בשביל שהכתבים לא יצאו תמיד מעט אחת נמצא לפעמים סתירות שהרב המחבר לא עמד עליהם. יעיין התורני במ"ב סימן שי"ח סקי"ד שכתב: אבל במוצאי שבת מותר מיד וכו', ובסימן שכ"ח סקס"ג כתב: ומה שנשאר למוצאי שבת אסור אפילו לחולה בעצמו עיין שם, וסיבת הדבר הוא, שבסימן שי"ח הוא מיסודו של מר אבא והוא אחז בשיטת הרא"ה וכמו שהעתיק הרמ"א ביו"ד סוף סימן קי"ג להלכה, ובסימן שכ"ח הוא כתב ידי, ואנכי העתקתי להלכה שיטת הרשב"א שחולק על הרא"ה, עיין שם בסוף סימן קי"ג בט"ז ובנקודות הכסף והפרי חדש שם הכריע כהרשב"א וכן העתיק בחיי אדם"...

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ספר תהילים, פרק קכ"ח, פסוק ג'
  2. ^ מתוך ההקדמה לספר
  3. ^ בהקדמה לפירוש שפתי כהן על יורה דעה
  4. ^ הרצאת הרב.
  5. ^ כך נכתב בהקדמתו. כך גם שיטת הרב רצאבי בחיבורו שולחן ערוך המקוצר - עיני יצחק לגבי מנהגי תימן בתקופתו של מהרד"ם.
  6. ^ הקדמת שתילי זיתים - זית רענן, מבוא הספר פרק שביעי, פרק שמיני, פרק תשיעי
  7. ^ ראו הקדמת שתילי זיתים - זית רענן, מבוא הספר פרק עשירי ופרק אחת עשרה
  8. ^ פרופ' נחום רקובר, זכות היוצרים במקורות היהודיים תנאיו של החפץ חיים למדפיסי המשנה ברורה והחפץ חיים, 102. הוצאת ספרית המשפט העברי; משרד המשפטים ומורשת המשפט בישראל, תשנ"א-1991