רומיאו ויוליה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף רומאו ויוליה)
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
רומיאו ויוליה
Romeo and Juliet
Romeoandjuliet1597.jpg
שער המהדורה הראשונה מ-1597
הפקה: אנשי הלורד צ'מברליין
כתיבה: ויליאם שייקספיר
דמויות: רומיאו
יוליה
האב לורנצו
בנווליו
מקום ההתרחשות: ורונה
תקופת ההתרחשות: המאה ה-16
מדינה: ממלכת אנגליה אנגליהאנגליה
סוגה: טרגדיה
הצגת בכורה: 1596
משך ההצגה: כשעתיים וחצי
שפה: אנגלית מודרנית מוקדמת

רומיאו ויוליהאנגלית: Romeo and Juliet, "רומיאו וג'ולייט") היא טרגדיה נודעת מאת ויליאם שייקספיר.

עלילת המחזה[עריכת קוד מקור | עריכה]

רומיאו ויוליה בציור של פורד מדוקס בראון

העלילה מתרחשת בוורונה, שם חיו רומיאו ויוליה, צאצאים לשתי משפחות שהיריבות ביניהן ארוכת שנים. בבית קפולט התכוננו לנשף גדול שערך קפולט, אביה של יוליה, לחבריו. אף על פי שבני משפחת מונטגיו, בהיותם אויביה המושבעים של משפחת קפולט, אינם מוזמנים, מחליט רומיאו להתגנב אל המסיבה כשהוא מחופש, בתקווה שיפגוש שם נערה שאהב בשם רוזלין.

בבית קפולט נמשכו ההכנות למסיבה. יוליה, התכוננה בחדרה עם המטפלת שלה ועם אמה, שהסבירה לבתה שהגיעה לגיל בו היא כבר בשלה לנישואים ומפצירה בה לשקול לקחת לה כבעל צעיר בשם פאריס.

כשהגיעה שעת הנשף, חמקו רומיאו ובנווליו דודנו אל המסיבה כשהם מסתתרים מאחורי מסכות. טיבלט קפולט (דודנה של יוליה) הבחין ברומיאו, אך אביו עצר בעדו לפני שגרם הלז למהומה, כיוון שלא רצה שהנשף ייהרס. בינתיים הבחינו רומיאו ויוליה זה בזו, והתאהבו זה בזו ממבט ראשון. השניים חמקו החוצה שם התוודעו אחד לשנייה, ורק אז נוכחו לדעת כי בעצם הם עומדים משני צדי המתרס, וכי משפחותיהם הן אויבות גמורות.

רומיאו המאוהב סירב לעזוב את המקום, ובאישון לילה התגנב אל חצר ביתה של יוליה שם טיפס על אחד העצים וצפה בחלונה. בינתיים נעמדה יוליה בחלון, שם הביעה את אהבתה לרומיאו ואת תסכולה מן העובדה שרומיאו הוא בן למשפחת מונטגיו, אויביה הגדולים ביותר של משפחתה. היא לא ידעה שרומיאו צופה בה, עד שזה לא יכול היה לעצור עצמו, טיפס אל החלון ושם התוודה בפניה על אהבתו אליה. השניים החליפו נדרים ונשבעו להינשא זה לזה למחרת, בתאו של הכומר לורנצו.

רומיאו מיהר אל האב לורנצו וביקש ממנו להשיאם. האב ניסה תחילה להניאו מן הרעיון, אך לאחר שהבין כי בנישואי השניים טמון הכוח לשים קץ לסכסוך ארוך השנים בין שתי המשפחות, הסכים לסייע לשניים.

רומיאו חזר לחבריו, שם נודע לו מבנווליו ומחברו מרקוציו, שטיבלט הזמין אותו לדו-קרב. הוא שלח עם המטפלת של יוליה הודעה לאהובתו כי האב לורנצו הסכים להשיא אותם באחר-הצהרים של אותו היום, והשניים נישאו בחשאי במעונו של האב לורנצו.

לאחר החתונה שב רומיאו לחבריו, שם פגש את טיבלט שהזמין אותו שוב לדו-קרב. היות שטיבלט הוא כעת חתנו -רומיאו סירב לאתגר, אף על פי שטיבלט החל קורא לו מוג-לב והאשים אותו בפחדנות. מרקוציו, חברו של רומיאו לא הבין מדוע דחה חברו את ההזמנה ומיהר להילחם במקומו. השניים נלחמו ביניהם ובמהלך הקרב נדקר מרקוציו ומת בזרועותיו של רומיאו. עם מותו של מרקוציו הרגיש רומיאו צורך לנקום את מות חברו, והוא קם והרג את טיבלט.

רומיאו המפוחד רץ אל ביתו של האב לורנצו שם התחבא עד לשמע גזר-דינו. עונשו של רומיאו כפי שנודע לו במהרה הוא גלות למנטובה - עונש גרוע ממוות באותם הימים היות שמשמעותו הוא גירוש מכל הדברים אותם אהב והכיר ובראשם אשתו הטרייה - יוליה. רומיאו הנואש שקל להתאבד, אך נעצר בידי האב לורנצו שהבטיח לסייע לשניים. הוא הציע כי רומיאו יתגנב לבית אהובתו שם יסביר לה את המצב ומיד לאחר מכן יברח למנטואה, העיר הסמוכה. בינתיים יבהיר האב לורנצו את המצב לראשי שתי המשפחות וידאג כי אלו יאפשרו את חזרתו של רומיאו לביתו.

בינתיים בעיה נוספת התעוררה. פאריס ביקש את ידה של יוליה מאביה, שהניח כי בתו הצעירה תשמח להינשא לגבר נאה ומבוקש זה. האב הסכים להצעה וקבע תאריך לחתונה - ביום חמישי, שלושה ימים מאוחר יותר. בשומעו את סירובה של יוליה, עלתה חמתו של אביה והוא סטר לה ואיים לנשל אותה מן הירושה אם תסרב להתחתן עם פאריס. יוליה הבוכייה ברחה אל ביתו של האב לורנצו, שם שכנע אותה הכומר הטוב לא לשים קץ לחייה.

האב הגה תוכנית חדשה. הוא נתן ליוליה סם שיגרום לסימני החיים שלה להיעלם למשך 42 שעות, אף על פי שלמעשה היא תישאר בחיים. הוא ביקש ממנה לקחת את הסם בערב שלפני חתונתה המיועדת עם פאריס ובמקביל שלח שליח שיחזיר את רומיאו ממנטואה. הוא הסביר לצעירה שכאשר היא תקום מ"שנתה" רומיאו ימתין לצדה והשניים יוכלו להתחיל בחייהם המשותפים. מלאה בתקווה המחודשת לקחה יוליה את הסם ושבה לביתה.

וכך יוליה העמידה פנים כי היא מסכימה להינשא לפאריס ואביה המאושר החליט להקדים את המאורע ביום. בערב יום שלישי לפני לכתה לישון התחילו להתגנב ספקות לליבה של יוליה. היא לקחה פגיון והניחה אותו לצדה, כדי שתוכל להתאבד אם תוכניתו של האב תיכשל. לבסוף, לאחר לבטים קטנים, אהבתה לרומיאו גברה עליה והיא בלעה את הנוזל.

בבוקר יום רביעי מצאה המטפלת את גופתה של יוליה על המיטה ובית קפולט החל בהכנות להלוויית בתם האהובה.

על אף שנראה היה כי תוכניתו של האב לורנצו עומדת להצליח, השליח ששלח למנטואה לא הצליח להגיע אל רומיאו. במקום זאת, באלטסאר, שליחו של רומיאו, הגיע כדי לבשר לאדונו על מותה של אהובתו. רומיאו סירב להאמין למשמע אוזניו עד שיראה את גופתה של יוליה במו עיניו, וכך הוא מיהר בחזרה לורונה. לפני שהוא הגיע לעיר, עצר רומיאו וקנה לעצמו בקבוק של רעל - אם נכונה השמועה, אין טעם לחייו.

כשרומיאו הגיע אל אחוזת הקבר של יוליה, הוא נעצר על ידי פאריס שחשב שהנ"ל הגיע כדי לחלל את קברה של יוליה. הוא התעמת עם רומיאו ונהרג תוך כדי הניסיון להגן על קברה של ארוסתו. כשרומיאו ראה את יוליה שוכבת מתה לפניו - לבו נשבר והוא לגם את כל בקבוק הרעל, בתקווה להתאחד עם הצעירה במותם.

בדקה בה שתה רומיאו מהבקבוק נכנס האב לורנצו אל החדר - אך הוא אחר את המועד. ברגע זה התעוררה יוליה, וגילתה את אהובה רומיאו שוכב מת לצדה. היא הרימה את בקבוק הרעל וקירבה אותו לשפתיה, אך הבקבוק היה ריק לגמרי. אז היא נישקה את רומיאו בתקווה שנשאר מעט רעל על שפתיו, אך לא נשאר. נשמע רעש ויוליה המפוחדת דקרה את עצמה בחזה עם פגיונו של רומיאו ומתה.

"המרפסת של יוליה" בוורונה, למעשה פונדק משוחזר מהמאה ה-13

מקום התרחשות העלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

יש בקרב מעריצי המחזה המאמינים, שהמרפסת בה התוודו בה רומיאו ויוליה על אהבתם המשותפת היא המרפסת המוצגת לתיירים בורונה, ב-Via Cappello 23 בחזיתו של בית מן המאה ה-13. עם זאת, במחזה לא מוזכרת אותה מרפסת. עיון בסצנה הרלוונטית (מערכה שנייה, סצנה שנייה) מגלה שמדובר בחלון.

עיבודים למחזה[עריכת קוד מקור | עריכה]

"רם ויעל" (1878), תרגום המחזה מאת יצחק סלקינסון. זהו התרגום השני של מחזה שייקספיר מלא לעברית.

מחזהו של שייקספיר נתן השראה ליוצרים רבים אחרים אשר עיבדו אותו לקולנוע, אופרות, שירים ויצירות מוזיקליות אחרות ומחזות. בין העיבודים הבולטים ניתן למנות את יצירתו של פיוטר איליץ' צ'ייקובסקי, סרטו של פרנקו זפירלי מ-1968 וסרטו של באז לורמן מ-1996. גם המחזמר "סיפור הפרברים" של ליאונרד ברנשטיין הוא למעשה עיבוד למחזה המקורי של שייקספיר.

בסיפורת העברית בולטת גם הפארודיה של אפרים קישון על המחזה - "הו, הו יוליה", שעוסקת בשאלה כיצד היו נראים חיי הנישואים של רומיאו ויוליה אלמלא מתו.

בשנת 2003 מתוך הפרק האחרון של הטלנובלה "משחק החיים" העלתה ההצגה רומיאו ויוליה בהשתתפותם של הדמיות של הסדרה (ליה ברגר המשחקת לירון ויסמן, ירון שר המשחק גיא אריאלי, קובי גבע המשחק ניר לוי והניצבים של הסדרה).

ב-2006 יצא סרט האנימציה "רומיאו ויוליה חתום בנשיקה", שבו היריבות הן בין חמולות של כלבי ים.

ב-2007 שודרה הטלנובלה הארגנטינאית "Romeo y Julieta" (רומיאו ויוליה) המבוססת על המחזה של ויליאם שייקספיר. התוכנית שודרה בישראל ובדרום אמריקה ובמקומות רבים בעולם.

ב-2014 שודר פרק המבוסס על רומיאו ויוליה בסדרה "סברי מרנן", כשאת תפקיד הכומר מגלם הבדרן חיים אוסדון.

הפקות תיאטרון של המחזה בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

שנה ההפקה תרגום במאי רומיאו יוליה
1957 תיאטרון הקאמרי רפאל אליעז יוסף מילוא יוסף מילוא אורנה פורת
1975 תיאטרון חיפה אברהם עוז גזה פרטוש מוני מושונוב ג'יטה מונטה
1978 תיאטרון באר שבע אברהם עוז יורם פאלק דורון תבורי רבקה נוימן
1980 "שקספרימנט" תיאטרון חיפה אברהם עוז עודד קוטלר מוחמד בכרי חוה אורטמן
1993 אנסמבל עיתים במסגרת התיאטרון הקאמרי רפאל אליעז רנה ירושלמי נעם בן עזר, גדי צדקה, גיל צ'רנוביץ' פנינה ברט-צדקה, אייר וולפה, יפעת גלעדי, עמיחי פרדו
1994 תיאטרון החאן אהוד מנור, חוסיין ברגותי פואד עווד, ערן בניאל ח'ליפה נאטור אורנה כץ, ענת פדרשניידר
1996-1994 תיאטרון החאן עם תיאטרון אל-קאסבה מרמאלה[1] אהוד מנור, חוסיין ברגותי ערן בניאל, פואד עווד
2000 תיאטרון חיפה דורי פרנס יוסי פולק אבשלום פולק מיטל דוהן
2008 תיאטרון תמונע אברהם עוז עידו שקד, טל ברנר, דפנה רובינשטיין יובל סטוניס רינת מטטוב
2011 התיאטרון הקאמרי אלי ביז'אווי נועם שמואל דן שפירא נלי תגר
2014 תיאטרון באר שבע אלי ביז'אווי עירד רובינשטיין תום אבני אביגיל הררי

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ההצגה יצאה למסע הופעות באירופה, וזכתה להופיע במשך כחודש ימים בפריז "תיאטרון דה לה וילט" (Théâtre Paris-Villette).