בית בונפרטה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף שושלת בונפרטה)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
בית בונפרטה
Maison Bonaparte
סמל בית בונפרטה
סמל בית בונפרטה
מדינה איטליה
צרפת
תארים
מייסד קרלו בואונפרטה
השליט האחרון נפוליאון השלישי
ראש הבית הנוכחי שארל, נסיך נפוליאון
ז'אן-כריסטוף, נסיך נפוליאון
שנת ייסוד 1771
הדחה מלחמת פרוסיה-צרפת
אתניות צרפתים

בית בונפרטהצרפתית: Bonaparte) הייתה משפחת אצולה זוטרה מקורסיקה שהתפרסמה בזכות עלייתו של אחד מבניה, נפוליאון בונפרטה, לשלטון בצרפת. נפוליאון הוכתר לקיסר, ובתקופת שלטונו, 1800 עד 1815, מינה את אחיו למלכים במדינות אירופיות שונות. אחיינו לואי נפוליאון נעשה אף הוא קיסר, בשנים 1852 עד 1870.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מקור המשפחה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שם המשפחה אוית במקורו האיטלקי Buonaparte, בוּאוֹנפרטה, ובאיות זה השתמש גם נפוליאון עד 1796. שורשי המשפחה בפירנצה, והם מגיעים עד ימי הביניים המוקדמים. אחד מבניה, פרנצ'סקו בואנפרטה, שבא מענף של המשפחה שהתגורר בעיירה סן מיניאטו שבטוסקנה, היגר לקורסיקה במאה ה-16, כאשר האי היה בשליטה גנואה, והשתקע שם. צאצאיו עסקו במשך השנים בענייני חוק ומִנהל באי. אביו של נפוליאון, קרלו בואונפרטה, היה עורך-דין, ולאחר סיפוח קורסיקה לצרפת ב-1768 שימש זמן מה שליח מטעם העיר אז׳קסיו וסביבותיה בחצר המלוכה בפריז. כמו כן ניסה לקדם יוזמות עסקיות שונות בצרפת, ורוקן בכך את המשפחה מנכסיה. הוא נפטר ב-1784 מסרטן הקיבה, מחלה שממנה נפטרו גם שתיים מאחיותיו של נפוליאון והוא עצמו, לפי הדוח הרשמי. ב-1764 נשא קרלו לאישה את לטיציה רומנלי, בת למשפחה קורסיקנית מכובדת. לזוג נולדו שני ילדים שמתו בינקותם, ושמונה שהגיעו לבגרות. נפוליאון היה הבן השני. לטיציה, שכונתה מאדאם מֶר, גברת אמא, האריכה ימים במשך 15 שנה אחרי בנה המפורסם.

נפוליאון, אחיו ואחיותיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

אחיו של נפוליאון, וכן גיסו ז'ואקים מירא, היו שותפים למהלכים שונים שנקט בדרכו להשתלטות על צרפת, והוא מצדו גמל להם בתוארי מלוכה בהולנד, ממלכת נאפולי, ספרד ווסטפליה, שכולם בוטלו כאשר החלה האימפריה הנפוליאונית לשקוע. בהיותו חשדן ומלא חשש ממרגלים ובוגדים, שיתף נפוליאון לעיתים את אחיו בתוכניותיו החשאיות. הוא גם נטה להתערב בחייהם האישיים.

ילדיהם של קרלו ולטיציה שהגיעו לבגרות, על-פי סדר לידתם, היו:

  • ג'וזפה (ז'וזף) (1768 - 1844), הוכתר על ידי נפוליאון למלך נאפולי (1806 - 1808) ואחר-כך למלך ספרד (1808 - 1813).
  • נפוליאון (1769 - 1821) - הוכתר לקיסר צרפת ב-1804, הודח ב-1814 ושוב תפס את השלטון לתקופה קצרה והודח ב-1815. בנו החוקי היחיד, נפוליאון השני, מת בצעירותו ללא יורשים.
  • לוסיאן (1775 - 1840) היה שותף להפיכת ה-18 בברימר שהעלתה את נפוליאון לשלטון כקונסול ראשון בצרפת, וכיהן כשר פנים לזמן מה אחריה, אך מאוחר יותר חל קרע בינו לבין אחיו.
  • מריה-אנה אליזה (1777 - 1820) - הוכתרה לדוכסית גדולה של טוסקנה.
  • לואי (1778 - 1846) - הוכתר כמלך הולנד ב-1806 והודח בידי אחיו ב-1810. לואי הוא אביו של נפוליאון השלישי.
  • מריה פאולה או מארי פולין (1780 - 1825), שזכתה בתואר דוכסית גואסטלה, הייתה האחות האהובה על נפוליאון.
  • מריה אנונסיאטה קרולינה, או קרולין (1782 - 1839) נישאה לז'ואקים מירא, מרשל בצבא נפוליאון שנעשה למלך נאפולי (1808 עד 1814).
  • ז'רום (1784 - 1860) צעיר האחים, הוכתר כמלך וסטפליה, ממלכה שיצר נפוליאון במערב גרמניה.

לאחר נפילת נפוליאון הראשון[עריכת קוד מקור | עריכה]

לטיציה בונפרטה, אם המשפחה, בציור מ-1813

בני המשפחה איבדו את כל הכתרים שהומטרו על ראשיהם בתקופת גדולתו של אחיהם. רובם סיימו את חייהם באיטליה, ערש המשפחה.

נפוליאון השלישי (1808 - 1873), בנו של לואי, נעשה נשיא הרפובליקה הצרפתית השנייה ב-1848, וב-1852 הוכתר כקיסר צרפת, תואר שנשא עד נפילת הקיסרות ב-1870. בין אחיו של נפוליאון היה ז'רום היחיד שמילא תפקידים ציבוריים משמעותיים לאחר נפוליאון, בתקופת הרפובליקה השנייה והקיסרות של נפוליאון השלישי. בנו של נפוליאון השלישי, נפוליאון אז'ן לואי, הוכתר על ידי המלוכנים הבונפרטיסטים בגלותו בבריטניה בימי הרפובליקה השלישית כ"נפוליאון הרביעי". הוא נהרג כקצין תותחנים בצבא הבריטי בעת מלחמת אנגליה-זולו בגיל 23 ולא הותיר יורשים.

אחד מנכדיו של ז'רום, צ'ארלס ג'וזף בונפרט (Charles Joseph Bonaparte; 1851 - 1921), מן הענף האמריקני של המשפחה, היה שר הימייה והתובע הכללי של ארצות הברית, וייסד את ה-FBI בגלגולו הראשון.

מנפוליאון השלישי ועד ימינו[עריכת קוד מקור | עריכה]

התמיכה הציבורית בזכותם של בני בונפרטה לשלטון בצרפת גוועה למעשה עם מותו של בנו היחיד של נפוליאון השלישי, נפוליאון אז'ן, ב-1879. אחרון בני בונפרטה שהעלה ברצינות, אם כי ללא תוצאות, את האפשרות שישתלט על צרפת היה ויקטור, נסיך נפוליאון שהציע את עצמו כמנהיג במהלך המשבר שפקד את הרפובליקה הצרפתית השלישית בפרשת דרייפוס. כיום התמיכה בבונפרטיזם שולית. הענף היחיד של המשפחה שהעמיד צאצאים זכרים בתוך הנישואין עד ימינו הוא זה של ז'רום, והטוענים הנוכחיים לראשות המשפחה הם שארל נפוליאון בונפרטה, בן-נינו של ז'רום, ובנו ז'אן-כריסטוף.

קיימים צאצאים רבים לבנו הבלתי-חוקי של נפוליאון, אלכסנדר ולבסקי.

עץ משפחה[עריכת קוד מקור | עריכה]

 
 
 
 
 
קרלו בונפרטה
 
 
 
לטיציה רמולינו
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
ז'וזף
 
 
נפוליאון הראשון
 
 
לוסיאן
 
 
מריה-אנה אליזה
 
 
לואי
 
 
מאריה פאולה
 
 
מריה אנונסיאטה קרולינה
 
 
ז'רום
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
נפוליאון השני
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
נפוליאון השלישי
 
 
 
 
 
 
אליזה (מריה אנה אליזה), דוכסית גדולה של טוסקנה

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]