תל כודאדי
| היסטוריה | |
|---|---|
| תרבויות |
פיניקים |
| תקופות |
התקופה הפרסית בארץ ישראל, התקופה הביזנטית בארץ ישראל |
| סוג |
אתר ארכאולוגי |
| מיקום | |
| מדינה |
|
| מיקום | בקרבת תחנת הכוח רדינג ושפך הירקון בתל אביב |
| קואורדינטות | 32°06′12″N 34°46′37″E / 32.1033°N 34.777°E |
תל כּוּדָאדִי הוא תל השוכן על הגדה הצפונית של נחל הירקון בתל אביב, בסמוך לשפכו אל הים.
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]תל כודאדי הוא אתר ארכאולוגי השוכן בשפך הירקון, אשר נחשף לראשונה בשנת 1934 במהלך עבודות להקמת המגדלור המקומי. בעקבות הקמת תחנת הכוח רדינג הסמוכה, נערכו במקום חפירות הצלה בין השנים 1936–1938, אך עבודות הבנייה והשטחת התל באותה עת גרמו לפגיעה קשה בשרידים, עד כי כיום הם כמעט ואינם נראים לעין. בחפירות אלו נתגלו שרידיהן של שתי מצודות, אשר במשך תקופה ארוכה יוחסו בטעות לממלכת ישראל. כיום, המחקר המעודכן קובע כי מדובר במצודות מהמאה ה-8 לפנה"ס ששימשו כשלוחה קדמית של הנמל בתל קסילה. תפקידן של המצודות היה הגנה על שפך הנהר ושימוש כתחנת סחר בעיתות שלום, כאשר חוקרים כדוגמת אורן טל ואלכסנדר פאנטלקין משערים כי המבנים היו חלק ממערך מצודות אשוריות שהוקמו לאורך קו החוף[1].
המצודה חרבה בשנת 732 לפנה"ס, במהלך מסע הכיבוש של במלך האשורי תגלת-פלאסר השלישי, עקב מרד המס נגדו. מלבד המצודות, האתר מכיל עדויות ליישוב שהתקיים החל מהתקופה הפרסית, אז ניכרה בו נוכחות פיניקית בולטת[2], ועד לסוף התקופה הביזנטית. למיקומו האסטרטגי של התל נודעה חשיבות גם בעת החדשה. במהלך מלחמת העולם הראשונה, שימש שפך הירקון כנקודת צליחה עבור הצבא הבריטי, ועל התל ניצב אחד משלושת עמודי הזיכרון המנציחים מבצע זה. בשנת 2007 בוצעו באתר פעולות שימור וחיזוק על ידי רשות העתיקות, שבמסגרתן הוקף האתר ברציף עץ לטובת הציבור.
גלריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]-
מראה מצפון: תל כודאדי בלב רציף העץ ובמרכזו העמוד המציין את הצליחה
-
תל כודאדי (מאחוריו מגדלור תל אביב ומימין להם תחנת הכוח רדינג)
-
התל ועמוד הצליחה על רקע הים
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- תל כודאדי באתר רשות העתיקות
- יגאל חנתייב, תל כודאדי (תל א־שוני): שימור ראשוני, באתר רשות העתיקות – מינהל שימור, 2007
1. רדינג 3;
2. כיכר פלומר; |
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ תל כודאדי, באתר האינטרנט של רשות העתיקות.
- ^ Josette Elayi, Studies in Phoenician Geography during the Persian Period, Journal of Near Eastern Studies 41, 1982, עמ' 102



