גוזו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
מפת איי מלטה
דגל גוזו
נוף בגוזו
גוזו כפי שהוא נראה ממלטה. במצר נראות שתי מעבורות העושות את דרכן בין שני האיים
המצודה בוויקטוריה

גוזומלטית: Għawdex - "ע'וודש", באנגלית: Gozo) הוא האי השני בשטחו ובמספר תושביו בארכיפלג האיים של מלטה, השוכן במרכזו של הים התיכון. בשנת 2005 התגוררו בגוזו כ-31,000 תושבים, והוא מיושב בדלילות ביחס לאי מלטה. האי מחולק ל-14 רשויות מקומיות, והיישוב הגדול והחשוב בו הוא ויקטוריה, שבו מתגוררים יותר מחמישית מכלל תושביו.

גאוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שטחו של גוזו הוא 67 קמ"ר והוא שוכן כחמישה קילומטרים צפונית-מערבית לאי מלטה. אורכו ממזרח למערב הוא 14 ק"מ ורוחבו מצפון לדרום מגיע ל-7.25 ק"מ. נופו של האי גבעי וחקלאי יותר בהשוואה לזה של האי מלטה, ושלוש הגבעות המופיעות על דגלו ועל סמלו מייצגות עובדה זו. הנקודה הגבוהה ביותר באי מתנשאת לרום של 176 מטרים מעל פני הים.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

האי זוהה על ידי היוונים כאי אוגיגיה (Ὠγυγία), מקום מגוריה של הנימפה קליפסו, שלפי האודיסאה, הצילה את אודיסאוס לאחר שספינותיו טבעו בסערה. היא החזיקה בו בניגוד לרצונו שהיה לחזור למשפחתו ביוון ובמשך שבע שנים שהה עמה. המקומיים מזהים מערה במפרץ רמלה שבצפון האי כמערתה של הנימפה.

גוזו יושב בשנת 5000 לפנה"ס לערך, כאשר חקלאים מסיציליה, ככל הנראה מאזור אגריג'נטו, חצו את מצר הים המפריד בין שני האיים, והתיישבו במערות לאורך חופו המערבי. בסביבות 3600 לפנה"ס, הוקם מקדש ג'גנטייה ("מגדל הענק" מ-"ġgant" - "ענק") בגוזו, וזה נחשב למוקדם מבין המקדשים המגליתיים במלטה. המקדש הוכרז כאתר מורשת עולמית בשנת 1980, ובשנת 1992 נוספו להכרזה זו חמישה מקדשים נוספים באי מלטה הסמוך.

הפיניקים הקימו מושבות בגוזו ובמלטה, והיוונים והרומאים כינו אותו בשם גאולוס (Gaulus)‏[1]. בשנת 1551, פלשו כוחות עות'מאניים אל האי, שבו את רוב 5,000 תושביו ושלחו אותם לחופי לוב, שם היו לעבדים. לאחר המצור הגדול על מלטה ב-1565, בתמיכת האבירים ההוספיטלרים, יושב האי מחדש על ידי תושבים מהאי מלטה. טופל אדום (Cynomorium coccineus) ממשפחת הטופליים הוא צמח הגדל בסלע הפטריות שבמפרץ דוויירה במערב גוזו, והאבירים האמינו כי לתמצית שהופקה מהצמח היו איכויות רפואיות שכללו עצירת שטפי דם פתוחים ומניעת זיהומים בפצעים פתוחים. הם עשו בצמח שימוש גם כנגד כיב קיבה, דיזנטריה, ומחלות מין.

כשנפוליאון כבש את איי מלטה, גילו תושבי גוזו התנגדות והתבצרו במצודת העיר ויקטוריה שבמרכז האי. הצבא הצרפתי נאלץ לעזוב את האי בשל מחסור במים ובמזון, וב-28 באוקטובר 1798 הכריזו תושבי גוזו על מדינה עצמאית בשם "האומה הגוזית" (La Nazione Gozitana). מדינה זו התקיימה במשך שנתיים בלבד, ועם הכיבוש הבריטי ב-5 בספטמבר 1800, חזר גוזו לשלטונו המלא של האי מלטה. ב-1987 הוענקה לגוזו מידה מסוימת של אוטונומיה, ויחד עם האי הקטן קומינו השוכן דרומית-מזרחית לו, מופקדים ענייניו בידיו של שר בממשלת מלטה. גם מבחינה כנסייתית מהווה גוזו דיוקסיה עצמאית מאז שנת 1864, ובראשה עומד הבישוף של גוזו.

הקשר עם האי מלטה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אופיו השונה של גוזו והזהות המקומית החזקה של תושביו, מעניקים לו מעמד ייחודי במדינה. התושבים מדברים ניב ייחודי של השפה המלטזית, והאוכלוסייה נחשבת לשמרנית ביחס לזו המתגוררת באי השכן. תושבי מלטה מפגינים פעמים רבות יחס מתנשא כלפי תושבי גוזו, ומתייחסים אליהם לעתים כאל פרימיטיבים.

בין שני האיים מקשרים קו מעבורת נוסעים וכלי רכב וקו מעבורות מטען. בעבר קושרו שני האיים גם באמצעות שירות מסוקים, אך זה פסק ושירות מטוסים ימיים לנמל ולטה תפס את מקומו. הקמת גשר שיחבר בין שני האיים נדונה פעמים רבות, ובשנות ה-70 אף ננקטו צעדים מעשיים בעניין, אך הפרויקט נגנז בשל התנגדות תושבי גוזו.

אתרים בעלי עניין מיוחד[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא גוזו בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]


קואורדינטות: 36°2′37″N 14°14′35″E / 36.04361°N 14.24306°E / 36.04361; 14.24306