לדלג לתוכן

אפרים סידון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
פירוש נוסף ערך זה עוסק בסופר ועיתונאי ישראלי. אם התכוונתם לרבה של הרפובליקה הצ'כית, ראו קארול סידון.
אפרים סידון
לידה 26 בפברואר 1946 (בן 78)
תל-אביב, פלשתינה (א"י) עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראלישראל ישראל
עיסוק סופר, סאטיריקן
מקום לימודים האוניברסיטה העברית בירושלים עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות מ-1966
פרסים והוקרה פרס ביאליק (2004) עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

אפרים סידון (נולד ב־26 בפברואר 1946) הוא סופר, עיתונאי, בעל טור, תסריטאי, מחזאי ופזמונאי ישראלי, העוסק בעיקר בסאטירה.

ביוגרפיה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

אפרים סידון נולד בתל אביב וגדל ברמת גן. לאחר שירותו הצבאי התגורר מספר שנים בקיבוץ ניר יצחק ולאחר מכן למד היסטוריה ותיאטרון באוניברסיטה העברית בירושלים, שם המשיך להתגורר שנים רבות. בהיותו בקיבוץ שיחק במחזה "מחכים לגודו" והמשיך לשחק גם בהיותו סטודנט. הוא החל את כתיבתו בעיתון הסטודנטים "פי האתון", בו השתתפו בכתיבה סאטירית גם ב. מיכאל, קובי ניב וחנוך מרמרי. חבורה זו המשיכה ל"zoo הארץ", מדור הסאטירה של השבועון "העולם הזה" שהופיע בין 1973 ל-1976 (שלקט ממנו בשם "ZOO ארץ ZOO?" יצא בשנת 1975). בשנים 1974–1976 יצרה החבורה את "ניקוי ראש" סדרת הסאטירה הנודעת של הטלוויזיה הישראלית, כתבה את הקברטים הסאטיריים "איך אנחנו נראים" (1972) ו"המלחמה האחרונה" (1974) שהוצגו בתיאטרון "בימות" ובנוסף כתב גם לתוכנית "זהו זה!" בראשיתה.

בשנות השמונים כתב סידון יחד עם ב. מיכאל את הסדרה הקומית המצליחה "קרובים קרובים" שהציבה מראה עקומה על המשפחה הישראלית ה"ממוצעת" ועסקה גם בסאטירה. בשנות התשעים כתב סדרת טלוויזיה קומית נוספת בשם "חצי המנשה". שתי הסדרות שודרו בטלוויזיה החינוכית.

לאורך כל שנות השמונים, כתב סידון מערכונים רבים ששודרו בתוכנית הבידור "סיבה למסיבה" של הערוץ הראשון (ערוץ הטלוויזיה היחידי באותה עת), בהם חיקה הבדרן טוביה צפיר דמויות של פוליטיקאים ישראלים. במיוחד זכור השיר הפארודי "עם אחד עם שר אחד" (המבוסס על השיר עם אחד שיר אחד), בו גילם צפיר כמה משרי ממשלת האחדות של שמיר ופרס. הוא גם כתב מספר תוכניות בידור סאטיריות שהועלו על הבמה בכיכובו של צפיר, כשאחת המצליחות שבהן הייתה "חגיגות סיום הרוטאציה" בשנת 1986. סידון כתב גם לתוכנית הסאטירה הטלוויזיונית "האגף הסגור" ששודרה בין השנים 1990–1991[1].

סידון היה הכותב הראשי של התוכנית הסאטירית "החרצופים", ששודרה בשנות התשעים בערוץ 2. תוכנית זו צחקה על הפוליטיקה הישראלית (בתקופת ממשלות נתניהו וברק), כשהיא משתמשת בבובות בדמות הפוליטיקאים[2].

בין השנים 1987 עד 2002 פרסם טור מחורז שבועי בעיתון "מעריב", בו הביע בצורה הומוריסטית עמדות פוליטיות וחברתיות מן הצד השמאלי של המפה הפוליטית[3]. לפני כן כתב גם בעיתון "דבר". כתב בשבועון "כותרת ראשית", יחד עם אבנר אברהמי, מדור קומיקס שהתבסס על התנ"ך והופיע אחר כך בשני ספרים.

בשנת 2003 כתב את הקברט הסאטירי "השמיים הם הגבול", בו כיכבו טוביה צפיר, שלמה וישינסקי ושרון אלימלך, ושהוצג בתיאטרון הקאמרי[4].

בשנת 2010 כתב עם ב. מיכאל את המחזה "נפגעי חרדה" שהוצג בתיאטרון הבימה, וביים מוטי קירשנבאום[5]. ב-2015 שוב שיתף פעולה עם ב. מיכאל וקירשנבאום בכתיבת הקברט הסאטירי "רואים ת'סוף"[6].

סידון נחשב גם לסופר ילדים מוכשר, הוא כותב בחרוזים ובצורה הומוריסטית, בעיקר אגדות ילדים ואף על סיפורי התנ"ך, כשחלק מספריו אוירו על ידי יוסי אבולעפיה וחלקם על ידי דני קרמן[7]. ספר הילדים המוכר ביותר שלו הוא "מעלה קרחות", סיפור אלגורי על עיר של קרחים המשמש כמשל על תופעת ה"עדר" או הקונפורמיזם המוחלט[8]. כמו כן חיבר הצגות ומחזות זמר לילדים כמו "טרזן וג'יין", "ספר הג'ונגל" (על-פי ספרו של רודיארד קיפלינג) ו"פצפונת ואנטון" (על פי ספרו של אריך קסטנר)[9].

הוא כתב גם מחזות תיאטרון דרמטיים, כמו המחזה "מזריץ'" המתרחש בתקופת השואה[10].

חיים אישיים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

סידון מתגורר בשכונת כוכב הצפון בתל אביב[11], נשוי ואב לשני ילדים, אחד מהם הוא יהונתן סידון, בעבר עיתונאי במקומון הירושלמי "כל העיר" ובעיתון "הארץ", וכיום מנהל המחלקה המסחרית באתר ice.

ספריו

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • עלילות פרדיננד פדהצור בקיצור (1976) - מעשה במלך שהתחיל לבוא אל עמו בדרישות שגעוניות, ועל כן הורד מכסאו והוגלה לאי נידח. איורים יוסי אבולעפיה
  • שירים במיץ (1977) איורים יוסי אבולעפיה
  • הגן על הקרחת (1978) - קובצי שירי איגיון, המושתתים על שעשועי לשון. // הקלטת
  • עלילות התוכי ואדון שעשוע או איך עושים מדקדוק שעשוע (1979)
  • מעלה קרחות (1980) - אייר יוסי אבולעפיה. סיפור בחרוזים על עיר של קרחים, ששערה בודדה התחילה לצמוח פתאום על ראשו החלק של ראש-העיר.
  • הצל (1980) לפי הנס כריסטיאן אנדרסן איורים דודו גבע
  • הנסיכה על העדשה (1980) לפי הנס כריסטיאן אנדרסן איורים תרצה וולד
  • בגדי המלך החדשים (1982) לפי הנס כריסטיאן אנדרסן איורים דודו גבע
  • המלאך (1985)[12]
  • אוזו ומוזו מכפר קאקארוזו (1987) אייר יוסי אבולעפיה
  • באמת אלף-בית (1988) אייר דני קרמן
  • שירים רעים לילדים טובים (1991) אייר דני קרמן
  • סיפור מוזר ומלא תימהון על האי הקטן האי היגיון (1993) אייר יוסי אבולעפיה
  • גליצו יוצא לנדוד בדרכים (1997) אייר יוסי אבולעפיה; הוצג ב-1979 בתיאטרון לילדים ונוער, ב-1986 כמחזמר בתיאטרון בית לסין והחל מ-2014 בתיאטרון הרצליה
  • הפשפש (2001) לפי הנס כריסטיאן אנדרסן אייר דודו גבע
  • סידון מספר אנדרסן (2001) איירו דודו גבע ותרצה ולד
  • מעולם לא היה מצבנו (2003) לקט טורים שפורסמו בעיתונות, איורים יוסי אבולעפיה
  • התנ"ך בחרוזים-בראשית (2003) אייר דוד פולונסקי
  • התנ"ך בחרוזים-שמות, במדבר, דברים (2004) אייר דוד פולונסקי
  • הקרב הראשון בנחל קשישון (2005) אייר דני קרמן[13]. בשנת 2008 הצגה בבימוי מאור זגורי זכתה במקום הראשון בפסטיבל תיאטרונטו לילדים, עם השחקנית מסקי שיברו[14].
  • התנ"ך בחרוזים - יהושע, שופטים (2005) אייר דוד פולונסקי[15]
  • כמה טוב שיש דב (2006) אייר מישל קישקה[16]
  • הנער ביער - נֹסח חדש לסיפור של חיים נחמן ביאליק (2007), אייר דני קרמן.
  • התנ"ך בחרוזים - מגילת אסתר (2007) איירה לילה גנין
  • חורני (2008) - אייר דני קרמן[17]
  • בבה כבשת היומולדת (2008) עם איורים של איתמר טל
  • הגדה של פסח בחרוזים (2009) איורים דני קרמן
  • התנ"ך בחרוזים - שמואל א', שמואל ב' (2009) איורים דוד פולונסקי[18]
  • סיפור מהלב (2009) - לעידוד חתימה על כרטיס אדי (עם איורים של דני קרמן)
  • ההיא על האי (2010) - אייר דני קרמן
  • משלי משלי-חכמת שלמה המלך (2010) אייר דני קרמן
  • כל האמת (2012) אייר דני קרמן
  • צפוף בבית (2013) אייר דני קרמן
  • החלום שלא התגשם (2013) - על פי סיפור עממי, אייר דני קרמן
  • משה והגדי (2015) - אייר דני קרמן
  • מלך המלח ונסיך הפלפל (2015) - אייר דני קרמן
  • שיפקה המכשפה הטובה (2015) - אייר איתמר טל
  • בבה הכבשה האלופה (2015) - אייר איתמר טל[19]
  • שטויות שסבא אומר, עם עובד (2017) - אייר דני קרמן
  • גן המפלצות (2017) - אייר יוסי אבולעפיה (הספר בקטלוג ULI)
  • בארץ יען כי, עם עובד (2018) - אייר דני קרמן[20](הספר בקטלוג ULI)
  • הפילון המנגן (2021)- אייר דני קרמן

תוכניות טלוויזיה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

מחזותיו

[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • אורית בונה, שימוש באלוזיות ובצירופים כבולים ושבירתם ביצירות אפרים סידון לילדים, "ספרות ילדים ונוער" 132, אוגוסט 2011
  • אפרים סידון, המטוטלת, באנתולוגיה "תמונה קבוצתית" (ספרות ישראלית במאה ה-21), עמ' 343–345, הוצאת כרמל, 2017.

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
מיזמי קרן ויקימדיה
ויקיציטוט ציטוטים בוויקיציטוט: התנ"ך בחרוזים: בראשית
ויקישיתוף תמונות ומדיה בוויקישיתוף: אפרים סידון
מאמרי עיתונות

מכּתביו:

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ ענת מידן, איך עושים סאטירה ישראלית - בזהירות, חדשות, 23 בנובמבר 1990
  2. ^ שלומית לן, ‏בובות הוודו של ממשלות ישראל, באתר גלובס, 3 ביולי 1997
  3. ^ דנקנר פיטר את אפרים סידון מ"מעריב", באתר הארץ, 19 בפברואר 2002
  4. ^ ציפי שוחט, קברט סאטירי חדש של אפרים סידון, באתר הארץ, 1 במאי 2003
  5. ^ ציפי שוחט, מוטי קירשנבאום יביים סאטירה ל"הבימה", באתר הארץ, 4 במאי 2009
  6. ^ מיכאל הנדלזלץ, "רואים ת'סוף": הייאוש נעשה יותר נוח, באתר הארץ, 15 במרץ 2015
  7. ^ בר חיון, "משלי משלי, חכמת שלמה המלך" מאת אפרים סידון | שמעו בנים מוסר אב, באתר הארץ, 30 ביוני 2010
  8. ^ נירית אנדרמן, ספר הילדים של אפרים סידון הופך לסרט אנימציה, באתר הארץ, 8 בינואר 2012
  9. ^ רותה קופפר, הקסם של פצפונת, באתר הארץ, 3 ביולי 2005
    עכבר העיר, רואים איכות, באתר הארץ, 20 בדצמבר 2006
  10. ^ נרי ליבנה, משפחת הזוחלים, באתר הארץ, 24 בפברואר 2004
  11. ^ "הבית של הפנטומימאי חנוך רוזן". ynet. אורכב מ-המקור ב-2018-01-28. נבדק ב-2016-10-21.
  12. ^ ציפי שוחט, עכבר העיר, מלאכים בשמי תל אביב, באתר הארץ, 21 בפברואר 2010
  13. ^ יעל דר, תארו לעצמכם שסבא קורא את הסיפור הזה לנכדו, באתר הארץ, 15 באוגוסט 2005
  14. ^ מיכל דותן, הבן של יעקוב זכתה בתיאטרונטו 2009, באתר הארץ, 13 באפריל 2009
  15. ^ דרור בורשטיין, זוועה בחריזה קלילה, מתנגנת ומרככת, באתר הארץ, 20 בנובמבר 2005
  16. ^ ספר ילדים חדש - "כמה טוב שיש דב" - מאת אפרים סידון ומישל קישקא מסביר ש"כלכלה קוראים בבוקר", באתר TheMarker‏, 30 במרץ 2006
  17. ^ נורית אסיאג, עכבר העיר, אפרים סידון גם לילדים, באתר הארץ, 15 באוגוסט 2008
  18. ^ יעל דר, לפעמים חרוז הוא סתם בזבוז | התנ"ך בחרוזים, באתר הארץ, 15 ביולי 2009
  19. ^ אתר למנויים בלבד מאיה לוין, מה בעייתי בספר הילדים "בַּבַּה הכבשה האלופה", באתר הארץ, 12 בינואר 2015
  20. ^ אתר למנויים בלבד עופרה רודנר, "בארץ יען כי": מי מכחיש את המציאות - היענים או הסופר אפרים סידון?, באתר הארץ, 5 באוקטובר 2018
  21. ^ רון שוורץ, ‏מסר מקירשנבאום, באתר גלובס, 8 באוקטובר 2015


הקודם:
חיים באר, מאיה בז'רנו, יואל הופמן, מרים רות 		פרס ביאליק לספרות יפה
במשותף עם דויד גרוסמן, חיה שנהב
2004 		הבא:
אורי אורלב, רות אלמוג, רחל חלפי
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=אפרים_סידון&oldid=39877378"