לידס יונייטד

לידס יונייטד
Leeds United F.C.

מידע כללי
שם מלא	מועדון כדורגל לידס יונייטד
כינוי	הלבנים, הטווסים
תאריך ייסוד	17 באוקטובר 1919
אצטדיון	אלנד רואד, לידס (תכולה: 37,608)
בעלים	סן פרנסיסקו 49'
יו"ר	פאראג מאראת'ה
מנכ"ל	אנגוס קיניר
מאמן	דניאל פארקה
ליגה	צ'מפיונשיפ
www.leedsunited.com
תלבושת
תלבושת בית תלבושת חוץ תלבושת שלישית

מועדון הכדורגל לידס יונייטד (באנגלית: Leeds United Association Football Club) הוא מועדון כדורגל מן העיר לידס במערב יורקשייר בבריטניה, מן הגדולים והחשובים בנוף הכדורגל האנגלי לאורך השנים. המועדון צבר כוח רב במהלך שנות השישים והשבעים בהדרכת המנג'ר דון ריווי, בזירה המקומית באנגליה, ובאירופה, והגיע למעמדי חצי גמר וגמר ליגת האלופות וגביע אירופה למחזיקות גביע. כמו כן זכה פעמיים בגביע ערי הירידים.

בבריטניה זכה המועדון בשלוש אליפויות, בגביע האנגלי ובגביע הליגה האנגלית. כינוי הקבוצה הוא "הלבנים" ו"הטווסים". המועדון משחק כיום בצ'מפיונשיפ, שהיא הליגה השנייה בחשיבותה בכדורגל האנגלי.

מאמנה של הקבוצה הוא דניאל פארקה. משחקי הבית מתקיימים באצטדיון אלנד רואד, המכיל 37,608 מושבים, ובכך הוא האצטדיון הארבע עשר בגודלו באנגליה. מדי הקבוצה במשחקי הבית מראשית שנות השישים הם באופן מסורתי בצבע הלבן, ומכאן כינויה "הלבנים". סמל המועדון מציג את שושנת יורק הלבנה.

ללידס קיימת יריבות רבת שנים עם מנצ'סטר יונייטד וצ'לסי, כמו גם עם מועדונים מקומיים כגון האדרספילד טאון, ברדפורד סיטי, שפילד יונייטד ושפילד ונסדיי.

היסטוריה

השנים הראשונות: לידס סיטי

המועדון נוסד בשנת 1904 כלידס סיטי. משחקה הראשון התקיים ב-15 באוקטובר של אותה שנה באצטדיונה הביתי, במסגרת הליגה המחוזית של מערב יורקשייר מול שכנתה, האל סיטי, והסתיים בהפסד 0–2. במאי 1905 הוחלט על הגדלת הליגה השנייה, ולידס הצטרפה אליה. משחקה הראשון של הקבוצה בליגה הכלל ארצית הסתיים אף הוא בהפסד 1-0, הפעם לשכנה נוספת, ברדפורד סיטי. היסודות הראשונים של המועדון הונחו בזמן מלחמת העולם הראשונה על ידי אחד ממנהליה הראשונים, הרברט צ'פמן. באותה תקופה הואשמה הקבוצה על ידי התאחדות הכדורגל האנגלית באי סדרים כספיים וסולקה מן הליגה, וגם הנהלתה אולצה להתפזר.

באוקטובר 1919 הועמדו שרידיה של לידס סיטי, על רכושה ושחקניה, למכירה פומבית, אולם לאחר התערבות של פקידים בכירים מהעיר, שלא היו שותפים לאי הסדרים הקודמים במועדון, נמנעה מכירתו, ובכך נסללה הדרך להקמתו של המועדון לידס יונייטד. את שנות העשרים המוקדמות בילתה הקבוצה במרכז הטבלה של הליגה השנייה, אולם לקראת אמצע העשור התייצבה והחלה להפגין יכולת גבוהה ולנצח, וזכתה באליפות הליגה ובעלייה אל הליגה הבכירה בתום עונת 1923/24.

לידס יונייטד בעונת 1920-21

למרות השיפור הניכר היה המועדון הצעיר עדיין בחיתוליו וחסרו לו המשאבים כדי להתמודד בצמרת הכדורגל. בסוף עונת 1926/1927 ירדה הקבוצה לליגה השנייה, אך שבה לליגה הראשונה בתום עונה אחת. במהלך מלחמת העולם השנייה התקיימו באנגליה משחקי כדורגל במתכונת של ליגה אזורית, כששחקנים רבים גויסו לצבא הבריטי וזכו לשחק רק במהלך חופשותיהם מן השירות הצבאי או ממפעלים שונים (תעשיית הנשק וכו').

טבלה המראה את התקדמות המועדון במבנה ליגות הכדורגל באנגליה

ב-1949 ערך את הופעת הבכורה במועדון הקשר בן ה-17, ג'ון צ'ארלס. צ'ארלס, שנודע בכינוי "הענק העדין" על שם גובהו ומשחקו האלגנטי, היה הכוכב הראשון במועדון, והטביע את חותמו למן ההתחלה. שנות החמישים המוקדמות עברו על המועדון בליגה השנייה, כאשר לבסוף הצליח צ'ארלס לסחוף את הקבוצה ולהעפיל עם המועדון לליגה הבכירה בעונת 1955/1956, במהלכה כבש 29 שערים ב-42 משחקי ליגה. בעונת 1956/1957, עקב קשיים כלכליים, נמכר צ'ארלס ליובנטוס מהליגה האיטלקית עבור סכום שהיווה אז שיא עולמי של כ-65,000 ליש"ט. חסרונו של צ'ארלס הביא לירידת הקבוצה אל הליגה השנייה בתום עונת 1959/60.

1961-1974: ימי הזוהר - עידן ריווי

ב-1959 איתרו מגלי הכישרונות של המועדון את הקשר בילי ברמנר, והחתימו אותו על חוזה מקצועני בקבוצה. דון ריווי סיים את קריירת המשחק שלו בלידס בתום עונת 1960/1961, ונתמנה זמן קצר לאחר מכן למנג'ר המועדון. בקדנציה השנייה של ריווי החלה להתגבש חבורת שחקנים צעירים במועדון. ריווי, שהעריץ את ריאל מדריד, בכיכובם של פרנץ פושקש ואלפרדו די סטפנו, הורה להחליף את מדי המועדון מיום היווסדו, כחול וזהוב, למדים לבנים, צבע המדים של ריאל מדריד. מדים לבנים אלו העניקו למועדון את כינויו עד עצם היום הזה: "הלבנים". צעד זה היה חלק מתוכניתו ארוכת הטווח של ריווי להפוך את לידס למועדון כדורגל מפואר ועטור תארים, דוגמת מועדונים מפוארים אותם העריך דוגמת ריאל מדריד ובנפיקה ליסבון.

הייתה זו הצהרת כוונות שאפתנית ואמיצה למדי, שכן באותם הימים ניצב המועדון בתחתית ליגת המשנה באנגליה. בעונת 1962/1963 שב ג'ון צ'ארלס לשחק במועדון. ריווי צירף את השחקנים פיטר לורימר, בן ה-15, את ג'וני ג'יילס, שהגיע ממנצ'סטר יונייטד, ואת נורמן האנטר, טרי קופר, פול ריני וגארי ספרייק, שהועלו ממחלקת הנוער של המועדון לקבוצה הבוגרת, ובאותה עונה סיימה הקבוצה במקום החמישי בליגה. בעונה שלאחר מכן סיימה לידס במקום הראשון בליגה השנייה ועלתה לליגה הבכירה. את עונת 1964/1965 סיימה לידס כסגנית למנצ'סטר יונייטד, כשלשתי הקבוצות מספר נקודות זהה (61), אך יחס שערים עדיף בהרבה לטובת מנצ'סטר מפריד ביניהן. במשחקה האחרון בעונה זו מול ברמינגהאם סיטי הייתה לידס זקוקה לניצחון על מנת לשמור על סיכוי לזכות באליפות, אולם המשחק הסתיים בתיקו 3-3 כאשר למנצ'סטר משחק חסר. בנוסף הגיעה הקבוצה לגמר הגביע האנגלי בו הפסידה 2-1 לליברפול בהארכה.

עונת 1965/1966 הייתה עונת הבכורה של המועדון באירופה, במסגרת גביע ערי הירידים. לידס הגיעה לחצי הגמר, אך הפסידה בו לריאל סרגוסה הספרדית. באותה עונה סיימה לידס שנית כסגנית הליגה האנגלית, הפעם לליברפול. בעונת 1966/1967 ערכו השחקנים אדי גריי ופול מדלי את הופעת הבכורה שלהם במועדון, והקבוצה הגיעה לחצי גמר הגביע האנגלי בו הפסידה 0–1 לצ'לסי. באותה עונה הגיעה הקבוצה למעמד גמר גביע ערי הירידים, אך הפסידה בו 0–2 לדינמו זאגרב היוגוסלבית. בעונת 1967/1968 הצטרף למועדון החלוץ מיק ג'ונס, והקבוצה השיגה ניצחון שיא לאחר 35 שנה, 0-7 על צ'לסי. המועדון הגיע פעם נוספת לחצי גמר הגביע האנגלי, וזכה לראשונה בתולדותיו בגביע ערי הירידים לאחר ניצחון על פרנצווארוש ההונגרית.

1969: אליפות ראשונה

בעונת 1968/1969 לא נוצחה הקבוצה בביתה במשך כל אותה עונה (במסגרת הליגה), ובסיומה זכה המועדון באליפות הראשונה בתולדותיו. בעונת 1969/1970 הצטרף למועדון החלוץ אלן קלארק. בעונה זו נאבקה לידס על כל התארים האפשריים, הן באנגליה והן באירופה. בדרך לגמר הגביע האנגלי הכניעה הקבוצה את מנצ'סטר יונייטד במפגש כפול שנערך בחצי הגמר. בגמר הסתיים המפגש הראשון מתוך שניים מול צ'לסי בתיקו. ארבעה ימים בלבד לאחר מכן, נערך משחק חצי גמר גביע אירופה לאלופות מול סלטיק הסקוטית. שחקניה של לידס לא עמדו בעומס הרב מכיוון שנאלצו לשחק 12 משחקים בכל המסגרות בתוך 31 יום, והקבוצה נוצחה 1–2. משחק גמר הגביע השני והמכריע מול צ'לסי היווה משוכה גבוהה מדי, פיזית ונפשית עבור שחקני לידס, והם הוכרעו שוב בסופו של דבר 1–2. את העונה בליגה סיימה הקבוצה כסגנית לאברטון.

שנות השבעים: פסגות לבנות

פסלו של בילי ברמנר מחוץ לאצטדיון אלנד רואד

פסלו של דון ריווי מחוץ לאצטדיון אלנד רואד

בפתיחת עונת 1970/1971 הצטרף לקבוצה החלוץ ג'ו ג'ורדן, ולידס סיימה שוב כסגנית, הפעם לארסנל, וזכתה שנית בגביע ערי הירידים לאחר ניצחון על יובנטוס האיטלקית. לידס היא הקבוצה האחרונה אשר זכתה בגביע זה באותה עונה לפני שהמפעל חדל להתקיים והוחלף בגביע אופ"א. בעונת 1971/1972 זכתה לידס לראשונה בתולדותיה בגביע האנגלי, לאחר ניצחון 0-1 על ארסנל במשחק הגמר שנערך באצטדיון ומבלי, משער שנכבש על ידי החלוץ אלן קלארק. לידס, שהובילה את הליגה, שיחקה במחזור האחרון של העונה שהתקיים כיומיים לאחר משחק גמר הגביע במשחק חוץ מול וולברהמפטון וונדררס, משחק שניצחון בו היה מעניק לה את תואר הדאבל היוקרתי, אולם ירדה ממנו מנוצחת 1–2, ושוב חמק תואר נוסף מידיה.

בפתיחת עונת 1972/1973 הצטרף למועדון המגן השמאלי טרבור צ'ארי. עונה זו זכורה בעיקר עקב גמר גביע מחזיקות הגביע מול מילאן האיטלקית שנערך בסלוניקי, יוון, משחק בו נוצחה לידס 0–1. המשחק לווה בשערוריית שיפוט כתוצאה מפסיקות שנויות במחלוקת לטובת מילאן שבעקבותיה הושעה השופט היווני, כריסטוס מיכאס על ידי אופ"א מיד לאחר המשחק, ולאחר חקירה שביצעה הושעה על ידיה לצמיתות בעקבות אישומים בגין מכירת משחקים. הקהל, שהיה יווני ברובו, ליווה את המשחק בשריקות בוז צורמות לעברו של השופט, בן ארצם, והכתיר בתום המשחק את לידס כמנצחים האמיתיים. למרות שערוריית השיפוט והשעייתו של השופט, ולאחר פניות של לידס לאופ"א לקיום משחק חוזר, לא אישרה האחרונה את הבקשה ולידס שוב יצאה בידיים ריקות.

עונת 1973/1974 הוכתרה כאחת מן הטובות בהיסטוריה של המועדון. היא נפתחה בשבעה ניצחונות רצופים, ולאחר מאבק צמוד עם ליברפול זכתה לידס במירוץ לתואר שני, וצלחת אליפות נוספת הובאה לארון התארים באלנד רואד. עונה זו היוותה את סיומו של עידן בלידס, עידן דון ריווי, הזכור לאוהדי הקבוצה כימים הגדולים שלה מאז ומעולם, ימי תור הזהב של המועדון.

1974-1988: עידן פוסט ריווי והירידה לליגת המשנה

דון ריווי עזב את המועדון בסוף עונת האליפות ונתמנה למאמנה של נבחרת אנגליה במקומו של סר אלף רמזי. מחליפו היה מנג'ר ברייטון אנד הוב אלביון, בריאן קלאף, שהיה במשך השנים אחד ממבקריה הבולטים והקולניים ביותר של הקבוצה. ימיו של קלאף בלידס היו קצרים, ולאחר כ-44 ימים בלבד בתפקיד, בהם הסתכסך עם מרבית השחקנים, ולאור התוצאות הדלות בליגה, פוטר. מחליפו, ג'ימי ארמפילד, הצליח להביא את המועדון לגמר גביע אירופה לאלופות 1975 מול באיירן מינכן, לאחר ניצחון בחצי הגמר מול ברצלונה.

הגמר התקיים ב-28 במאי 1975, באצטדיון הפארק דה פראנס שבפריז לעיני כ-48,374 צופים. לידס פתחה את המשחק היטב, ובשני מקרים נדחו בקשותיה לבעיטת עונשין מ-11 מטרים. בראשון שבהם פגע הכדור בידו של קפטן באיירן, פרנץ בקנבאואר בתוך הרחבה, ולאחר מכן הכשיל בקנבאואר את חלוץ לידס, אלן קלארק גם כן בתוך הרחבה, בשני המקרים ללא תגובה מצד השופט. בדקה ה-62 נפסל שער שהבקיע פיטר לורימר לאחר שכבר אושר בטענת נבדל של קפטן לידס, בילי ברמנר. באיירן הבקיעה שני שערים מאוחרים מרגליהם של פרנץ רוט וגרד מילר, ולידס שוב ירדה מנוצחת, 2-0. שופט המשחק הצרפתי, מישל קיטבדג'יאן, לא שפט יותר באירופה לאחר משחק זה, זאת עקב הפסיקות מעוררות המחלוקת אותן פסק לטובת באיירן מינכן, פסיקות שהביאו להאשמות קשות כנגדו על קיפוחה של לידס, על שיפוט שלא בתום לב ועל חשדות לקבלת כספים או טובות הנאה אחרות תמורת הטיית תוצאת המשחק. אוהדי לידס המתוסכלים באצטדיון פרקו את זעמם, השחיתו רכוש וזרקו מכל הבא ליד אל תוך תחומי המגרש. ההתפרעות נמשכה גם בשעות הלילה ברחובות פריז ומספר אוהדים נעצרו על ידי המשטרה המקומית וגורשו בחזרה לבריטניה. כתוצאה מכך השעתה אופ"א את המועדון מכל פעילות באירופה למשך כארבע שנים, עונש שהומתק לאחר מכן לשנתיים.

ארמפילד הצליח לבנות מחדש את הקבוצה שהשאיר אחריו דון ריווי, ולמרות העובדה שלא שלטה עוד בכדורגל האנגלי נותרה לידס בין עשר הראשונות בעונות שלאחר מכן. עם זאת, הנהלת המועדון הפכה חסרת סבלנות ודרשה הצלחות ולפיכך פוטר ארמפילד מתפקידו ב-1978 והוחלף בג'וק שטיין אשר, כמו בריאן קלאף לפניו, שרד בתפקיד 44 ימים בלבד לפני שעזב והתמנה למנג'ר נבחרת סקוטלנד. הנהלת המועדון מינתה במקומו את ג'ימי אדמסון, אך גם הוא לא הצליח לעצור את ההידרדרות, התפטר ב-1980 והוחלף בשחקן העבר של המועדון, אלן קלארק.

אף על פי שהוציא כספים רבים לרכישת שחקנים, לא עלה בידו של קלארק לעצור את ההידרדרות. עונת 1981/1982 נפתחה באופן לא טוב עבור לידס, כאשר ספגה תבוסות קשות. כהמשך ישיר לפתיחת העונה, לאחר הפסד במחזור הסיום 0–2 לוסט ברומיץ' אלביון, ירדה לידס לליגת המשנה לאחר 18 עונות רצופות בליגה הבכירה. קלארק הוחלף על ידי חברו לקבוצה לשעבר, אדי גריי. פיטר לורימר בן ה-37 שב לשורות הקבוצה בעונת 1983/1984 על מנת לייצב את הקישור, אולם ללא הצלחה של ממש. ללא כסף לרכש, התרכז גריי בפיתוח מחלקת הנוער, אולם לא הצליח במשימה להעלות את הקבוצה בחזרה לליגה הבכירה. הקבוצה השתרכה בעונות הבאות במרכז ובירכתי הטבלה, ללא אף הישג משמעותי, עם סגל שחקנים אלמוני, בעיות תקציב קשות וקהל שנטש את היציעים. גריי פוטר ב-1985 והוחלף בקפטן לשעבר וחברו לקבוצה, בילי ברמנר. לידס סיימה את עונת 1986/1987 במקום הרביעי שהעניק לה את המקום במשחקי הפלייאוף (משחקי ההצלבה בין הקבוצות שסיימו את העונה במקומות 3–6 על הזכות לעלות לליגה הבכירה). הקבוצה הגיעה לגמר בו נכנעה במשחק השלישי והמכריע 1–2 לצ'רלטון אתלטיק.

1988-1996: עידן הווארד וילקינסון

באוקטובר 1988, כשהיא נמצאת במקום ה-21 בליגה, פוטר ברמנר מתפקידו והוחלף בהווארד וילקינסון שהיה מנג'ר שפילד ונסדיי. וילקינסון החתים מספר שחקני מפתח, הבולט שבהם הקשר, גורדון סטראכן, שנקנה ממנצ'סטר יונייטד. בעונה שלאחר מכן שבה לידס להפגין כדורגל טוב, להבקיע ולנצח, והצליחה להשיב את האוהדים הרבים ליציעים. הקשר ויני ג'ונס, שהתפרסם בזכות משחק קשוח ואגרסיבי, הצטרף מקבוצת וימבלדון, החלוץ לי צ'פמן הוחתם במועדון, וכבר בסוף דצמבר 1989 תפסה לידס את המקום הראשון בליגה, בו נשארה עד תום העונה, והעפילה בחזרה לליגה הבכירה.

את עונת 1990/1991 סיימה הקבוצה במקום הרביעי. עונת 1991/1992 נפתחה עם כ-11 משחקים רצופים ללא הפסד, ותבוסות 0-4 ו-1-6 שהנחילה לידס לסאות'המפטון ולשפילד ונסדיי (בהתאמה). הקבוצה על כל מערכיה הייתה בתקופה זו ביכולת גבוהה. הקישור בראשות גורדון סטראכן, גארי ספיד, דייוויד באטי וגארי מקאליסטר היה במיטבו, החלוצים לי צ'פמן ורוד ואלאס הכניעו את הגנות היריבים תוך תצוגת כדורגל ברמה גבוהה, ובדצמבר 1991 ניצבה לידס במקום הראשון בטבלה.

סמל המועדון משנת 1984 ועד 1998. השושנה הלבנה מייצגת את חבל יורקשייר

בפברואר 1992 הוחתם במועדון אחד מכוכבי הכדורגל העולמי הגדולים בכל הזמנים, הצרפתי אריק קאנטונה. הקהל של לידס יצא מגדרו ונהר בהמוניו על מנת לראות את הכוכב החדש של הקבוצה בפעולה. קאנטונה הכריזמטי התבלט בקישור הקבוצה, והפך ליקיר האוהדים באלנד רואד. השערים שהבקיע קאנטונה היו מרשימים ומתוחכמים במיוחד, עדות לכישרון העצום שלו. לאחר מאבק צמוד שהתפתח עם מנצ'סטר יונייטד בתקופת חג הפסחא ושהוכרע בשבועיים האחרונים של העונה, ניצחה לידס במשחק חוץ את שפילד יונייטד 2-3 וניצלה הפסדים מפתיעים של מנצ'סטר לנוטינגהאם פורסט ולווסטהאם יונייטד, והפסד נוסף לליברפול במחזור לפני האחרון של העונה, כדי לזכות מחזור אחד לסיום העונה באליפות שלישית בתולדותיה, 18 שנה אחרי האליפות האחרונה בה זכתה. לידס הייתה הקבוצה האחרונה שזכתה באליפות הליגה הראשונה באנגליה לפני שזו החליפה את שמה בעונה העוקבת לפרמייר ליג.

לידס שבה לאירופה כאלופת אנגליה בעונת 1992/1993. העונה נפתחה בניצחון 3-4 על ליברפול בגביע מגן הקהילה, ונמשכה אל תוך השלב הראשון של ליגת האלופות מול שטוטגרט הגרמנית. לידס חלפה על פני משוכה זו, אולם סיימה את דרכה בגביע אירופה בשלב השני, לאחר הפסד כפול לגלאזגו ריינג'רס הסקוטית. נפילת המתח שלאחר עונת האליפות החלה לתת את אותותיה בקבוצה. אריק קאנטונה איבד את מקומו בהרכב והירידה החדה בכושרו הביאה לבסוף למכירתו למנצ'סטר יונייטד, יריבתה הגדולה ביותר של לידס לאורך השנים, תמורת כ-1.2 מיליון ליש"ט. אובדנו של הכוכב הגדול ביותר של הקבוצה מזה הרבה שנים קומם את אוהדי לידס הרבים כנגד ההנהלה. לאחר עזיבתו של קאנטונה עמד מספר ניצחונות החוץ של המועדון בסיום אותה עונה על אפס. את העונה סיימה הקבוצה במקום ה-17.

בעונת 1993/1994, בניסיון לעבות ולשפר את הסגל על מנת שלא לחזור שוב על עונה לא מוצלחת כפי שהייתה הקודמת, החתים וילקינסון במועדון את החלוץ בריאן דין שהגיע משפילד ונסדיי תמורת סכום שיא בתולדות המועדון, כ-2.7 מיליון ליש"ט, ואת הקשר דייוויד וייט שהגיע ממנצ'סטר סיטי תמורת כ-2 מיליון ליש"ט. הקבוצה הציגה יכולת טובה באותה עונה, וסיימה במקום החמישי. בסופה של העונה, סיימו את דרכם בקבוצה מספר שחקני מפתח שהיו שותפים לאליפות שנתיים לפני כן. לידס לא הותירה חותם בעונת 1994/1995. בינואר 1995 חתם בקבוצה החלוץ הגאנאי, טוני יבואה, שהפיח בה רוח חיים, והיא סיימה את העונה שוב במקום ה-5 שהבטיח לה הופעה בגביע אופ"א בעונה שלאחר מכן. לידס פתחה את עונת 1995/1996 באירופה בניצחון 1-3 במפגש כפול מול מונקו, בו כבש יבואה שלושער במשחק החוץ (0-3), ועלתה לשלב הבא בו הודחה על ידי פ.ס.וו. אינדהובן ההולנדית. הקשר השוודי, תומאס ברולין, ערך את הופעת הבכורה שלו במועדון בנובמבר 1995, אך העונה הסתיימה שוב באופן לא מוצלח - הקבוצה הפסידה בגמר גביע הליגה שהתקיים בוומבלי 0–3 לאסטון וילה, הפסד שגרר בעקבותיו 6 הפסדים רצופים בליגה אותה סיימה במקום ה-13 בלבד.

בפתיחת עונת 1996/1997 החתים הווארד וילקינסון במועדון את השוער נייג'ל מרטין, ואת החלוץ איאן ראש. בנוסף, הוחתם במועדון הקשר, לי שארפ, שהגיע ממנצ'סטר יונייטד תמורת כ-4.5 מיליון ליש"ט, סכום שיא נוסף בתולדות המועדון. הקבוצה פתחה את העונה עם 7 נקודות מ-4 משחקים, אולם חודש לאחר פתיחת העונה, לאחר תבוסה ביתית בספטמבר, 4-0 למנצ'סטר יונייטד, פוטר וילקינסון, המאמן שהצעיד את המועדון אל תואר האליפות האחרון שלו עד כה. מחליפו היה מנג'ר ארסנל לשעבר, ג'ורג' גרהאם. בעונה זו החל תופס מקום של קבע בהרכב הראשון הארי קיואל, אוסטרלי צעיר שהגיע לאקדמיית הכדורגל של לידס בגיל 16.

גרהאם ביצע מספר רכישות חכמות, כמו החלוץ ההולנדי ג'ימי פלויד האסלביינק, וכן עזר להצעיר את סגל הקבוצה עם שחקנים מקבוצת הנוער שלה שזכתה בגביע האנגלי בעונת 1996-97. בסיומה של עונת 1997/1998 העפילה הקבוצה לגביע אופ"א. באוקטובר 1998 עזב גרהאם את המועדון והתמנה לתפקיד מנג'ר טוטנהאם הוטספור. הנהלת לידס בחרה בעוזרו של גרהאם, דייוויד אולירי, שחקן העבר של לידס וארסנל, כמאמן החדש.

1998-2002: עידן אולירי

אולירי הצעיר הצליח ליצור במועדון תלכיד של שחקנים צעירים ולוחמים, שהפגינו משחק מהיר ואגרסיבי, תוך שליטה טכנית מהמעלה הראשונה, ולידס הפכה שוב, כמו בשנות השבעים, לאחת מן הקבוצות הטובות, המסקרנות והמתוקשרות ביותר באנגליה ובאירופה. הצלחתו של אולירי נבעה, בין היתר, ממערכת היחסים המיוחדת והאישית שבנה עם כל אחד ואחד משחקניו. הארי קיואל הצעיר הפך לכוכב על ולמושא חיזור של מועדונים גדולים מן השורה הראשונה באנגליה ובאירופה. תחת ניהולו של אולירי ועוזרו, אדי גריי, הקבוצה לא סיימה מעולם מתחת למקום החמישי, והגיעה לחצאי הגמר הן של גביע אופ"א והן של ליגת האלופות.

אצטדיון אלנד רואד, לידס - מבט מבחוץ

על עונת 1999/2000 העיבה עננה שחורה מעל המועדון. שניים מכוכביה המרכזיים של הקבוצה, הקשר לי בוייר והבלם ג'ונתן וודגייט, הואשמו כי תקפו סטודנט ממוצא פקיסטני מחוץ למועדון לילה בלידס וגרמו לו חבלות קשות. במשפט שהתארך על פני כשנתיים זוכה לבסוף בוייר מההאשמות, בעוד וודגייט נידון לעבודות שירות. המועדון עמד בפרק זמן זה תחת מתקפה קשה של כלי התקשורת וארגונים שונים נגד גזענות. למרות המשפט הציגה לידס באותה העת כדורגל מצוין, והגיעה למעמד חצי גמר גביע אופ"א מול גלאטסראיי הטורקית. ערב משחק חצי הגמר הראשון, שהתקיים באיסטנבול, פרצו מהומות ותגרות אלימות בין אוהדי לידס לאוהדים טורקים שבמהלכן נרצחו שני אוהדי לידס. אופ"א אישרה את דחיית המשחק בעקבות האירועים הטראגיים, אך שחקני לידס החליטו לבסוף להופיע למשחק. אירועי היום הקודם השפיעו בבירור על שחקני לידס, והוא הסתיים בהפסד בתוצאה 0–2. משחק הגומלין באנגליה הסתיים בתיקו 2-2, ולידס סיימה את דרכה במפעל האירופי. בליגה, ארבעה הפסדים רצופים כמעט שמו קץ לתקוות לסיים בין שלוש הראשונות, אולם הקבוצה הצליחה להתאושש והבטיחה לעצמה את המקום השלישי ביום האחרון של העונה.

אלנד רואד, מבט מבפנים

בעונת 2000/2001 נרשמה העסקה הגדולה ביותר בכדורגל האנגלי והעולמי עד אז, כאשר לידס רכשה את הבלם ריו פרדיננד מקבוצת וסטהאם יונייטד תמורת כ-18 מיליון ליש"ט, סכום שיא אז בכדורגל הבריטי שהפך את פרדיננד למגן היקר ביותר בתולדות הכדורגל העולמי עד אז. לידס פתחה את העונה בצורה טובה מאוד, כשהיא מציגה יכולת גבוהה בליגה. בעונה זו השתתף המועדון פעם נוספת באירופה, הפעם בליגת האלופות. לידס השכילה לחלוף על פני משוכות גבוהות, כמו ברצלונה ומילאן, בדרכה לשלב הבתים. הגרלת שלב הבתים זימנה ללידס קבוצות מצמרת הכדורגל האירופי, ביניהן ריאל מדריד, לאציו האיטלקית ואנדרלכט הבלגית. לידס הגיעה עד לחצי הגמר, בו הודחה על ידי ולנסיה הספרדית.

2002-2007: ההתמוטטות הכלכלית והירידה המחודשת לליגת המשנה

בראשות יושב ראש המועדון, פיטר רידסדייל, לקחה לידס הלוואות גדולות כנגד הסיכוי להכנסות עתידיות מזכויות שידורי הטלוויזיה והכנסות נוספות מנותני החסויות של ליגת האלופות, שאמורות להתקבל בהתאם להתקדמות בעתיד במפעל היוקרתי. עם זאת, לידס לא הצליחה להעפיל לליגת האלופות במשך שתי עונות רצופות (2001/2002, ו-2002/2003), וכתוצאה מכך לא התקבלו הכנסות מספקות להחזר ההלוואות. האינדיקציה הראשונה לכך שהמועדון נמצא בבעיה כלכלית הייתה מכירתו של ריו פרדיננד למנצ'סטר יונייטד ביולי 2002 תמורת כ-30 מיליון ליש"ט, חרף התנגדותו של אולירי למהלך. עסקה זו הפכה שוב את פרדיננד לשחקן הבריטי היקר ביותר בכל הזמנים עד אז, ולמגן היקר ביותר בעולם בפעם השנייה.

בתקופה זו החלו להתברר היקפי החובות בהם היה מצוי המועדון עקב הלוואות הענק שנלקחו מבנקים שונים, אשר הגיעו ל-120 מיליון ליש"ט, על מנת לרכוש שחקנים עליהם המליץ המנג'ר אולירי. בקיץ 2002 פוטר אולירי מפני שלמרות סכומי העתק בהם רכש שחקנים, כשל במשימה להשיב את הקבוצה לליגת האלופות. מחליפו היה מאמן נבחרת אנגליה לשעבר, טרי ונבלס.

בתקופה בה אימן ונבלס הציגה הקבוצה יכולת לא טובה, והוא פוטר והוחלף במרץ 2003 על ידי פיטר ריד. לאחר פתיחה לא טובה של עונת 2003/2004, פוטר ריד והוחלף בשחקן העבר של המועדון, אדי גריי. המשבר הכלכלי שפקד את הקבוצה החל נותן אותותיו. לידס החלה להידרדר במהירות, ובסוף עונת 2003/2004 ירדה הקבוצה שוב לליגת המשנה. רידסדייל עזב כשהוא מותיר אחריו חובות כבדים, והמועדון החל להתפרק מנכסיו ולמכור את כוכביו הגדולים. בעת הזו הוקם פורום של אנשי עסקים מקומיים שניהלו את המועדון וניסו לסייע לו. גם אצטדיון אלנד רואד ומתקן האימונים של המועדון ב-Thorp Arch נמכרו תמורת כ-12 מיליון פאונד. בסיומה של אותה עונה עזב את הקבוצה סמלה הגדול ביותר בשנים אלו, החלוץ אלן סמית', וחתם בקבוצת מנצ'סטר יונייטד. סמית' היה אוהד לידס מושבע מאז היותו ילד ובוגר מחלקת הנוער המקומית, ונחשב בעיני אוהדי לידס לשחקן הבית המזוהה יותר מכל עם המועדון. עזיבתו לשורות מנצ'סטר יונייטד, שנחשבה מאז ומעולם כיריבתה הגדולה ביותר של לידס, עוררה עליו את חמתם של אוהדי הקבוצה שראו בצעד זה בגידה.

בינואר 2005, לאחר מספר ניסיונות מצד גורמים שונים להציל את המועדון מפשיטת רגל, רכש אותו נשיאה לשעבר של צ'לסי, קן בייטס. בייטס החל מייצב כלכלית את המועדון, וביחד עם המנג'ר, קווין בלקוול, שהצליח להחתים במועדון סגל שחקנים טוב, סיימה הקבוצה את עונת 2005/2006 במקום החמישי שהבטיח לה מקום במשחקי הפלייאוף על כרטיס העלייה הבודד שנותר לפרמייר ליג. לידס הגיעה לגמר, אולם הפסידה בו 0–3 לווטפורד. המשחק התקיים ב-21 במאי 2006, באצטדיון המילניום שבקארדיף, ויילס, לעיני כ-64,736 צופים. היה זה גמר הפלייאוף האחרון ששוחק באצטדיון זה. בעונה העוקבת חזרו משחקי הגמר להתקיים, כבעבר, באצטדיון ומבלי שעבר שיפוץ כללי ונפתח מחדש.

2007-2010: הירידה לליגה השלישית

את עונת 2006/2007 החלה לידס בחמישה הפסדי ליגה בשמונת המחזורים הראשונים, שמיקמו אותה במקום הלפני אחרון בטבלה (23). מאמנה, קווין בלקוול פוטר, והוחלף בעוזרו, ג'ון קארוור. השינוי לא צלח ולאחר מספר תבוסות קשות שספג המועדון, כולל הדחה מגביע הליגה, שוחרר קארוור מתפקידו והוחלף על ידי דניס וייז, שחקנה לשעבר של צ'לסי. על אף שהחתים במועדון מספר שחקנים מנוסים, כשל וייז במשימה להרים ולהרחיק את המועדון מאזור הסכנה של הירידה לליגה השלישית. ב-4 במאי 2007 כשירידת הקבוצה הייתה ודאית באופן כמעט סופי, הוחלט על ידי ההנהלה למנות למועדון כונס נכסים מכיוון שלא היה ביכולתה לשלם את החובות הרבים שהצטברו. מהלך זה הביא לכך שהתאחדות הכדורגל האנגלית קיזזה, על פי החוקה, עשר נקודות ממאזנה של הקבוצה, מה שהבטיח סופית את ירידתה בפעם הראשונה בתולדותיה לליגה השלישית (League 1).

ב-3 ביולי 2007 הוגשה תביעה נגד המועדון מטעם הנושים שדרשו את כספם בחזרה. על פי תקנון ההתאחדות, קבוצה הנמצאת בהליכי פירוק ותחת כונס נכסים, אינה רשאית לפתוח את העונה הסדירה. הקבוצה הועמדה למכירה ונשיאה האחרון, קן בייטס, הגיש שוב בקשה לרוכשה, וזו התקבלה. הנהלת ההתאחדות אישרה את המהלך תחת סעיף "נסיבות מיוחדות", אולם קיזזה שוב, על פי החוקה, כ-15 נקודות ממאזנה, זאת עוד לפני פתיחת העונה. תחת דניס וייז ועוזרו, גוסטבו פוייט, החלה לידס את עונת 2007/2008 בסערה, הצליחה למחוק את פער 15 הנקודות, והגיעה שוב לשלב משחקי הפלייאוף. למרות ההצלחה בשיקום המועדון, עזב דניס וייז והתמנה לעוזר המאמן במועדון הכדורגל ניוקאסל יונייטד. גם עוזרו, גוסטבו פוייט, עזב והתמנה למשרת עוזר המאמן בטוטנהאם הוטספר. את וייז החליף בתפקיד שחקן העבר של לידס, גארי מקאליסטר, שזכה עימה באליפות השלישית בעונת 1991/1992. מקאליסטר הוביל את המועדון לגמר הפלייאוף ב-25 במאי 2008 באצטדיון וומבלי, בו הפסידה לידס בתוצאה 0–1 לקבוצת דונקסטר רוברס, ונותרה לעונה נוספת בליגה השלישית.

ב-21 בדצמבר 2008, בעקבות שרשרת הפסדים וכשלונות שנחלה הקבוצה, הן בליגה והן בגביע האנגלי, פוטר מאמנה, גארי מקאליסטר, והוחלף בסיימון גרייסון, לשעבר שחקן ומנג'ר מועדון הכדורגל בלקפול. גרייסון הוביל את המועדון שוב למקום במשחקי הפלייאוף, שהסתיים שוב בהפסד, בסיכום שני המשחקים בחצי הגמר, 1–2 למועדון הכדורגל מילוול.

עונת 2009/2010 הייתה השלישית ברציפות של המועדון בליגה השלישית. למרות זאת, הייתה זו פתיחת העונה הטובה ביותר של הקבוצה מאז ומעולם לאחר שהשיגה שמונה ניצחונות רצופים. בסיבוב השלישי של הגביע האנגלי שהתקיים ב-3 בינואר 2010, חוללה הקבוצה סנסציה כאשר גברה במשחק חוץ באצטדיון אולד טראפורד 0-1 על מנצ'סטר יונייטד משער של החלוץ ג'רמיין בקפורד. לידס התקדמה לסיבוב הרביעי בגביע שהתקיים ב-23 בינואר 2010 מול טוטנהאם באצטדיון וייט הארט ליין, וכפתה עליה תיקו 2-2 במשחק הראשון מבין שניים מצמד של ג'רמיין בקפורד. בגומלין שנערך בשלג כבד באלנד רואד ב-3 בפברואר, ולאחר שני הפסדים בלבד של הקבוצה ב-21 משחקי הבית האחרונים בעונה זו, הודחה לידס לאחר הפסד 1–3 משלושער של החלוץ ג'רמיין דפו.

2010-2014: החזרה לליגת המשנה

ב-8 במאי 2010, במחזור הליגה האחרון שהתקיים באלנד רואד ניצחה לידס, שהייתה ממוקמת ערב המחזור במקום השני, את בריסטול רוברס בתוצאה 1-2, והעפילה אוטומטית מאותו מקום בחזרה אל הצ'מפיונשיפ. לידס בילתה את מרבית עונת 2010/2011 בחלק העליון של הטבלה, באזור הפלייאוף, אולם סיימה לבסוף את העונה במקום השביעי. עונת 2011/2012 הייתה השנייה של המועדון בצ'מפיונשיפ לאחר עלייתה מהליגה השלישית. הקבוצה נאבקה על מקום בפלייאוף, אולם סיומת לא טובה לעונה מצאה את המועדון בסופה במקום ה-14 בלבד. ב-1 בפברואר 2012, לאחר הפסד במשחק בית 1–4 מול בירמינגהאם סיטי, פוטר סיימון גרייסון מאימון הקבוצה. במקומו מונה, כמאמן אחראי זמני, מאמן קבוצת המילואים והנוער של המועדון, ניל רדפרן. רדפרן השיג את ניצחון הבכורה על הקווים כשלושה ימים לאחר מכן כשלידס גברה 0-3 על בריסטול רוברס. מאזנו בתום ארבעה משחקים כמאמן עמד על שני ניצחונות ושני הפסדים. הוא הוחלף ב-18 בפברואר 2012 על ידי מאמנה לשעבר של קווינס פארק ריינג'רס, ניל וורנוק, שחתם במועדון על חוזה עד לתום עונת 2012/2013.

ב-21 בנובמבר 2012 נרכשו המועדון והשליטה ב-100% ממניותיו על ידי GFH Capital Limited, בנק השקעות פרטי שבסיסו בדובאי, תמורת כ-52 מיליון ליש"ט. סוכם כי יושב ראש המועדון ובעליו הנוכחיים, קן בייטס, יישאר בתפקידו עד תום עונת 13–2012, ובסיומה יתמנה לנשיא המועדון.

בעונת 2012/2013 הגיעה הקבוצה למעמד רבע גמר גביע הליגה בו הודחה על ידי צ'לסי. ב-1 באפריל 2013 פוטר מאמנה, ניל וורנוק, מתפקידו, לאחר שהבטחותיו לראשי המועדון על עליה לפרמייר ליג לא מומשו. הוא הוחלף, שוב, במאמן קבוצת המילואים והנוער של המועדון, על תקן מאמן אחראי זמני, ניל רדפרן. ב-12 באותו חודש החליף את רדפרן בתפקיד בריאן מקדרמוט, מאמנה לשעבר של רדינג. מקדרמוט היה למאמנה השמיני של הקבוצה בעשר העונות האחרונות.

רבים מאוהדי לידס מחו בחריפות במשך מספר שנים נגד בייטס בטענה שזה לא משקיע מספיק כספים ברכש ובחיזוקו של המועדון, והאחרון התפטר מתפקידו ועזב את המועדון בקיץ 2013.

2014-2017: עידן צ'לינו

ב-7 בפברואר 2014, החליף המועדון ידיים כאשר 75% ממניותיו נמכרו לאיש העסקים האיטלקי, מאסימו צ'לינו, בעליו של מועדון הכדורגל האיטלקי קליארי. 15% מהשליטה במניות המועדון עברו לידיו של איש העסקים מבחריין, סלאח נוראודין, המכהן גם כיושב ראש המועדון, ו-10% נותרו בידי קבוצת GFH. ב-24 במרץ 2014 הורשע צ'לינו על ידי רשויות המס באיטליה בהעלמת מס אחרי שרכש יאכטה ולא שילם את מיסי היבוא. בעקבות כך, שללה ממנו התאחדות הכדורגל האנגלית את הזכות לנהל את המועדון, ואסרה עליו להיות בעלים בפועל. ב-5 באפריל 2014 זכה צ'לינו בערעור שהגיש נגד התאחדות הכדורגל האנגלית ורכש, שנית, באמצעות החברה השייכת למשפחתו, Elenora Sport Ltd כ-75% ממניות המועדון. 25% מהמניות נשארו בחזקת בנק ההשקעות GFH Capital.

ב-30 במאי 2014, עקב חילוקי דעות מקצועיים, סיים מאמנה של לידס, בריאן מקדרמוט, את דרכו במועדון. ב-16 ביוני 2014 הפתיע צ'לינו הן את האוהדים והן את התקשורת האנגלית, כשמינה לתפקיד את המאמן הלא מנוסה, דייוויד הוקאדיי, מאמנה לשעבר של פורסט גרין רוברס מהליגה החמישית בחשיבותה באנגליה, אולם גם מינוי זה הסתיים במהירות כחודש לאחר מכן כשניל רדפרן מונה למאמן זמני בפעם השלישית. ב-8 ביולי 2014 נשבר שיא ההעברות בכל הזמנים בצ'מפיונשיפ כשחלוץ לידס, רוס מקורמק, נמכר לפולהאם הלונדונית תמורת כ-11 מיליון ליש"ט. ב-30 באוגוסט 2014 השיג רדפרן ניצחון בכורה בתפקידו המחודש, 0-1 מול בולטון וונדררס, וב-20 בספטמבר 2014 גברה הקבוצה בניהולו 0-3 על האדרספילד.

ב-23 בספטמבר 2014 ביצע צ'לינו שוב שינוי בעמדת המאמן, כשמינה לתפקיד את הסלובני, דארקו מילניץ'. לאחר כחודש בלבד בתפקיד, ב-25 באוקטובר 2014, פוטר מילניץ' מתפקידו לאחר שהקבוצה לא ניצחה במשך 6 משחקים. מחליפו ב-1 בנובמבר 2014 היה שוב ניל רדפרן, הפעם כמאמן קבוע עם חוזה לשנה אחת, עם אופציה לשוב לאקדמיית הכדורגל של המועדון. ב-1 בדצמבר 2014, בעקבות מסמכים נוספים שחשפה התאחדות הכדורגל האנגלית, הושעה צ'לינו שנית ונאסר עליו לנהל את המועדון עד 10 באפריל 2015. ב-24 בפברואר 2015 הודיע צ'לינו כי לא ישוב עוד למועדון לאחר תום תקופת ההשעייה. ב-20 במאי 2015 מונה הגרמני, אובה רוסלר, לתפקיד המאמן במקום רדפרן. הוא פוטר מתפקידו ב-19 באוקטובר 2015, לאחר הפסד ביתי 1–2 לברייטון אנד הוב אלביון, ולאחר שהשיג שני ניצחונות בלבד מ-12 משחקים. רוסלר הוחלף באותו היום על ידי המאמן הסקוטי, סטיב אוונס.

ב-30 באוקטובר 2015 הגיע צ'לינו להסכם עקרוני עם ארגון האוהדים של המועדון על מכירת מרבית מניותיו בו, אולם משהתבקש להתחייב חוקית להליך בדיקת נאותות טרם המכירה, סירב. ב-2 ביוני 2016 מונה גארי מונק הוולשי כמאמן במקומו של סטיב אוונס. לאחר פתיחה לא טובה לעונת 2016/2017 התייצבה הקבוצה כשהיא מציגה יכולת גבוהה, והתמקמה בצמרת הטבלה במקומות המוליכים אל משחקי הפלייאוף, הרבה בזכות החלוץ הניו זילנדי, כריס ווד, שהציג יכולת מרשימה במיוחד (סיים את העונה כמלך שערי הצ'מפיונשיפ עם 30 שערים, 27 מהם במסגרת הליגה). בשלב מסוים הייתה לידס רחוקה נקודות בודדות מן המקום השני אותו איישה ברייטון אנד הוב אלביון, אולם ירידה משמעותית ביכולת בישורת האחרונה של העונה, ושני הפסדים ממש על קו הסיום מצאו את המועדון מודח לבסוף ממקום בין שש הקבוצות הראשונות וסיום במקום השביעי בלבד, מקום אחד בלבד ממשחקי הפלייאוף.

2017-2023: עידן רדריזאני והחזרה לפרמייר ליג

ב-4 בינואר 2017 רכש איש העסקים האיטלקי, אנדראה רדריזאני, כ-50% ממניות המועדון מהבעלים הקודמים, מאסימו צ'לינו. רדריזאני הוא בעליה של חברת אייסר אחזקות, המתמחה בתחומי המדיה בספורט.

ב-23 במאי 2017 הודיע רדריזאני כי השלים את רכישת 100% ממניות המועדון מצ'לינו, ובכך הפך לבעל השליטה בו. כיומיים לאחר מכן התפטר גארי מונק מתפקיד המאמן, וב-15 ביוני 2017 מינה רדריזאני לתפקיד את תומאס כריסטיאנסן, חלוץ לשעבר ממוצא דני-ספרדי ששיחק בין היתר בברצלונה, ואימן מספר קבוצות, האחרונה שבהן אפואל ניקוסיה בעונת 2016/2017, עמה זכה באליפות ליגת העל הקפריסאית, והגיע למעמד גמר הגביע הקפריסאי.

ב-28 ביוני 2017 רכש רדריזאני מחדש את אצטדיון אלנד רואד ואת מתקן האימונים ב-Thorp Arch והשיב אותם לידי המועדון לאחר שנמכרו בשנת 2004 בעקבות ירידת הקבוצה לליגת המשנה.

ב-4 בפברואר 2018 פוטר מתפקידו מאמן הקבוצה, תומאס כריסטיאנסן, לאחר רצף משחקים גרוע ללא ניצחון בכל המסגרות מאז 26 בדצמבר 2017. ביום עזיבתו את המועדון ניצבת הקבוצה במקום ה-10 בצ'מפיונשיפ.

ב-6 בפברואר 2018 מונה פול הקינגבוטום, מאמנה לשעבר של בארנסלי למאמן הקבוצה, עם חוזה לעונה וחצי.

ב-24 במאי 2018 הודיע המועדון כי 49ers Enterprises רכשה בו מניות והפכה למשקיע זוטר בו (10%). 49ers Enterprises היא הזרוע העסקית של קבוצת הפוטבול האמריקאית סן פרנסיסקו 49' מה-NFL. ב-25 בינואר 2021 הודיע המועדון כי 49ers Enterprises הגדילה את חלקה במניותיה בו לכ-37%. ב-5 בנובמבר 2021 אישר המועדון כי 49ers Enterprises הגדילה שוב את חלקה באחזקות בו ל-44%.

ב-1 ביוני 2018 פוטר מתפקידו מאמן הקבוצה, פול הקינגבוטום, לאחר כארבעה חודשים בתפקיד.

ב-15 ביוני 2018 מונה הארגנטינאי, מרסלו ביילסה למאמנה החדש של לידס. ביילסה חתם על חוזה לשתי עונות עם אופציה לעונה שלישית, והוא המאמן בעל השכר הגבוה ביותר בהיסטוריה של המועדון.

סמליל איתו שיחקה הקבוצה בעונת 2019-20, שנת ה-100 להיווסדו של המועדון

תחת ביילסה החלה לידס את עונת 2018/19 בצורה מרשימה, כאשר אחרי 9 מחזורים ניצבה בראש הטבלה. לאחר מספר פציעות והפסד 2-1 לבלקברן רוברס ב-20 באוקטובר 2018, ירדה הקבוצה למקום הרביעי המוליך אל משחקי הפלייאוף, אולם שבה לראש הטבלה כ-4 ימים לאחר מכן אחרי ניצחון 0-2 מול איפסוויץ' טאון. תבוסה 4-1 מול וסט ברומיץ' אלביון ב-19 בנובמבר 2018 הביאה לירידה למקום השלישי. בתקופת חג המולד הייתה הקבוצה שוב במקום הראשון לאחר שהשיגה שבעה ניצחונות רצופים. ארבעה משחקים לסיום העונה הייתה הקבוצה במקום השני, כ-3 נקודות מהמקום השלישי ובדרך לעלייה אוטומטית לפרמייר ליג, אולם היא כשלה במשימה כאשר הפסידה בשלושה מתוך ארבעת המשחקים הנותרים, ונשרה למקום השלישי ולמשחקי הפלייאוף.

שני חצאי גמר הפלייאוף הפגישו את לידס עם דרבי קאונטי, שסיימה את העונה הסדירה במקום השישי. במפגש הראשון שנערך ב-11 במאי 2019 במגרשה הביתי של דרבי ניצחה לידס 0-1 משער של קמאר רוף. בגומלין שנערך באלנד רואד ארבעה ימים לאחר מכן ניצחה דרבי 2-4 ו-3-4 בסיכום שני המשחקים, והעפילה לגמר הפלייאוף מול אסטון וילה, כאשר לידס נותרה לעונה נוספת בליגת המשנה.

ב-17 ביולי 2020, כשהיא מובילה את הליגה וכשנותרו שני מחזורים לסיום העונה, ולאחר שהשנייה בטבלה, ווסט ברומיץ' אלביון, הפסידה במשחק חוץ להאדרספילד טאון, שבה לידס לפרמייר ליג לאחר 16 שנות היעדרות. ביום המחרת, הפסדה של המדורגת שלישית, ברנטפורד, לסטוק סיטי, קבע כי לידס תעלה לפרמייר ליג כאלופת ליגת המשנה. לידס איישה את שני המקומות הראשונים במשך מרבית העונה, ולא ירדה מתחת למקום החמישי.

ב-11 בספטמבר 2020 אישר המועדון כי מרסלו ביילסה חתם על חוזה חדש לעונת 2020/2021, ובכך מימש את האופציה לעונה שלישית בלידס. את עונת החזרה שלה לפרמייר ליג סיימה לידס במקום התשיעי עם 59 נקודות - המספר הרב ביותר אי פעם עבור עולה חדשה לפרמייר ליג מאז איפסוויץ' טאון ב-2001. כמו כן השיגה הקבוצה עשרה ניצחונות חוץ, ובכך שברה שיא נוסף לעולה חדשה מן הצ'מפיונשיפ.

ב-27 בפברואר 2022, בעקבות שרשרת תבוסות שספגה הקבוצה, אשר קירבו אותה מרחק שתי נקודות מעל הקו האדום המוביל לירידה לליגת המשנה, פוטר מרסלו ביילסה מאימון המועדון לאחר כמעט ארבע עונות בתפקיד. ב-28 בפברואר 2022 מונה ג'סי מארש, מאמנה לשעבר של ר.ב. לייפציג, למאמן הקבוצה. בסיום עונת 2021/2022 ניצלה הקבוצה מירידה לליגת המשנה לאחר ניצחון 1–2 על ברנטפורד במשחק האחרון של העונה, כאשר את שער הניצחון כבש ג'ק האריסון בתוספת הזמן. ניצחון זה העלה אותה למקום ה-17 על חשבון ברנלי, שהפסידה 1–2 לניוקאסל יונייטד וירדה ליגה.

ב-6 בפברואר 2023 פוטר מארש מתפקידו לאחר רצף של שבעה משחקים ללא ניצחון, שהציבו את הקבוצה מרחק מקום אחד מעל הקו האדום. ב-21 בפברואר 2023 מונה חאבי גראסיה, מאמנה לשעבר של ווטפורד, למאמנה של הקבוצה במקומו של מארש. ב-3 במאי 2023, ארבעה מחזורים לסיומה של העונה, פוטר גראסיה מתפקידו לאחר שהקבוצה תחת ניהולו השיגה רק שלושה ניצחונות מתוך שנים עשר משחקים, שהותירו אותה מקום אחד מעל הקו האדום בזכות הפרש שערים עדיף. הוא הוחלף על ידי המאמן הבריטי הוותיק סאם אלרדייס שאימן את הקבוצה בארבעת המחזורים האחרונים של העונה, אולם גם מינוי זה לא הועיל. הקבוצה השיגה נקודה אחת בלבד משתים עשרה אפשריות, ובמחזור הסיום של עונת 2022/2023, לאחר הפסד ביתי 4-1 לטוטנהאם הוטספר, ירדה לידס שוב לליגת המשנה לאחר שלוש עונות בליגה הבכירה.

2023-הווה: החזרה לצ'מפיונשיפ ועידן ה-49ers

אלרדייס עזב עם ירידת המועדון, וב-4 ביולי 2023 מונה דניאל פארקה למאמן הקבוצה בחוזה לארבע שנים.ב-18 ביולי 2023, ה-49ers Enterprises שעד אז החזיקו ב-44% ממניות המועדון, רכשו מידיו של הבעלים, אנדראה רדריזאני, את 56% הנותרים ובכך הפכו לבעליו של המועדון באופן מלא.

מקור הכינוי

הכינוי של המועדון החל בתור הטווסים, מקורו בתחילת המאה ה-20 והוא קשור לקרקע ההיסטורית של המועדון ולא למועדון עצמו. לפני הקמת לידס יונייטד ב-1919, הקבוצה שיחקה באלנד רואד, שהיה קרוב מאוד לפאב בשם "הטווס הישן". פאב זה היה נקודת ציון באזור ושימש נקודה מרכזית לקהילה המקומית ולאוהדי הכדורגל.

הקרקע והצוות נקשרו בשם "הטווסים" בגלל הקרבה והמשמעות של פאב The Old Peacock. עם הזמן, הכינוי הזה אומץ על ידי אוהדי מועדון הכדורגל והפך לכינוי לא רשמי של לידס יונייטד. הוא שימש להתייחסות למועדון ולשחקניו, המשקף את הקשר של הקהילה עם הקבוצה והשורשים המקומיים שלה.

עם זאת, הכינוי "הטווסים" משמש בתדירות נמוכה יותר כיום, כאשר המועדון מכונה בדרך כלל "הלבנים", התייחסות לערכת הבית המסורתית הלבנה שלהם. למרות זאת, הכינוי "הטווסים" נותר חלק מההיסטוריה העשירה של לידס יונייטד, המגלם את מקורות המועדון ואת הקשר העמוק שלו עם הקהילה המקומית סביב אלנד רואד.

היריבות עם מנצ'סטר יונייטד

היריבות בין לידס יונייטד למנצ'סטר יונייטד, שזכתה לכינוי "יריבות השושנים", על שם מלחמות השושנים, או הדרבי של הפניין, היא ארוכת שנים. שורשיה נובעים מן העוינות החזקה והמושרשת בין המחוזות ההיסטוריים של יורקשייר ולנקשייר, אשר מקובל להאמין כי מקורה במלחמות השושנים שהתקיימו במאה ה-15. אף על פי שהערים לידס ומנצ'סטר נמצאות במרחק של יותר מ-64 ק"מ זו מזו המסורת נשמרת, והתחושה החזקה הזאת עדיין קיימת בין שני המועדונים. מחקר עצמאי שנערך על ידי מפקד אוהדי הכדורגל האנגלי, הראה כי בכדורגל האנגלי, הן לידס יונייטד והן מנצ'סטר יונייטד מדורגות בין שלושת המועדונים המובילים במדד היריבות באנגליה. מדד זה מבוסס על מספר המועדונים הרואים במועדונים אחרים יריבים.

בעבר התאפיינה היריבות גם מעבר לשדה המשחק. העוינות הלכה והתעצמה במשך השנים, ובמהלך שנות השבעים, כשתופעת החוליגניות הייתה בשיאה, נרשמו קטטות אלימות ביותר בין שני ארגוני האוהדים של הקבוצות - Leeds United Service Crew, ו-The Red Army, שניים מארגוני החוליגנים האלימים ביותר והידועים לשמצה בבריטניה. קטטות אלו היו שכיחות ואלימות במיוחד ובמהלכן נפצעו אנשים רבים. במהלך השנים מאז ירד מספר העימותים באופן דרסטי, בין היתר כתוצאה של הירידה הכללית שנרשמה במעשי הבריונות בבריטניה.

האוהדים

לאוהדי לידס בעבר היו מסורת ומוניטין רבי שנים כקהל האלים, הפרוע, הפנטי והידוע לשמצה ביותר באנגליה ובאירופה. תופעת החוליגניות הייתה בשיאה בשנות השבעים, ואלנד רואד היה באותן שנים לאחד מן האצטדיונים בעלי האווירה המפחידה והמאיימת ביותר באנגליה ובאירופה. אוהדי הקבוצה באותן שנים היו אימת כל מועדון כדורגל, הן באנגליה והן באירופה, כאשר גם המשטרה במקומות רבים התקשתה להתמודד עימם. במשחקי הבית של הקבוצה התמודדה משטרת מערב יורקשייר פעמים רבות מול מאות אוהדי לידס, חלקם שתויים, שהשתוללו והיו מעורבים במהומות ובתגרות קשות ואלימות במיוחד עם אוהדי הקבוצות היריבות ועם המשטרה עצמה, הן ביציעים והן מחוץ לתחומי האצטדיון.

אוהדי לידס עשו באותן שנים שמות ביציעים באצטדיונים שונים אליהם הגיעו, והשאירו מאחוריהם עיי חורבות. גם שחקני הקבוצה באותן שנים היו ידועים במשחק קשוח, אגרסיבי ונוקשה במיוחד, שלווה בעבירות גסות רבות במהלכו. עובדה זו תרמה רבות לשלהוב היצרים ביציעים ולהגברת האלימות מצד אוהדי הקבוצה, שזכו להיזון חוזר מצד אליליהם על כר הדשא. באותן שנים לא היה קיים איסור על הכנסת אלכוהול לתחומי האצטדיונים באנגליה. בנוסף, היו קיימים יציעי עמידה צפופים, תמהיל שגרם להתרחשות תקריות אלימות רבות.

בשנות השמונים והתשעים, בעקבות התערבות וצעדים דרסטיים וחריפים שנקטו התאחדות הכדורגל האנגלית והמשטרה עקב התנהגותם של אוהדי הקבוצה, ובשיתוף עם הפרלמנט הבריטי שנרתם אף הוא למלחמה באלימות ובחוליגניות הקשה במגרשי הכדורגל, חוקקו חוקים ותקנות חדשים ואמצעים שונים לאכיפתם. בעקבות צעדים אלה, החל מפלס האלימות לרדת. בתחילת שנות התשעים הוסרו הגדרות באלנד רואד, גם כתוצאה של אסון הילסבורו, ויציעי העמידה בוטלו. הקהל החל אף הוא לשמור על החוק, ולא ניצל את האמון שנתנו בו למטרות אלימות כבעבר. גם מקומו של האלכוהול נדחק החוצה מן היציעים, וכיום מספר התקריות האלימות באלנד רואד הוא אפסי.

למועדון בסיס אוהדים גדול ונרחב הן בבריטניה והן מסביב לעולם. בארצות רבות פעילים מועדוני אוהדים הנמצאים בקשר עם המועדון, והחברים בהם נפגשים לפעילויות משותפות שונות, כולל צפייה משותפת במשחקי הקבוצה, ואף מגיעים לאנגליה כדי להיות נוכחים במשחקים עצמם. ארצות בהן ריכוז גבוה של אוהדי לידס הן אוסטרליה, ניו זילנד, דרום אפריקה, ארצות סקנדינביה, ארצות הברית ובחלק מארצות דרום ומזרח אסיה. גם בישראל קיימת נציגות לאוהדי הקבוצה, חלקם ממוצא אנגלו-סקסי שעלו ארצה במשך השנים. בדף הפייסבוק הרשמי של המועדון רשומים למעלה מ-1.2 מיליון עוקבים. בסקר שנעשה בשנת 2015 בעיתון הבריטי Mail Online, הוכתרו אוהדי הקבוצה כ"קולניים ביותר" ברשת החברתית טוויטר.

חרף העובדה שהקבוצה נעדרה מן הפרמייר ליג במשך כ-16 שנה עד חזרתה בעונת 2019/2020, אוהדי לידס הם מן הנאמנים ביותר בכדורגל האנגלי, ומלווים את הקבוצה בעקביות. במשחקי הבית של הקבוצה בפרמייר ליג עומד ממוצע הצופים באלנד רואד על כ-33 אלף איש. ממוצע הצופים במשחקי הבית של הקבוצה בצ'מפיונשיפ עומד על כ-28 אלף, ובליגה השלישית, בה בילתה הקבוצה כ-3 שנים בעונות 2007/8-2009/10, עמד ממוצע הצופים על כ-24 אלף. במשחקי החוץ בצ'מפיונשיפ מלווים את הקבוצה באופן קבוע כ-3000–7000 אוהדים. ההמנון הרשמי של הקבוצה המושר באופן קבוע על ידי האוהדים הוא Marching on Together. השיר נכתב ב-1972 עת הקבוצה הגיעה למעמד גמר הגביע האנגלי בו זכתה בתואר.

סגל שחקנים

נכון ל-10 באפריל 2024

מס' עמדה שם 1 שוער אילן מליה 3 מגן ג'וניור פירפו 4 מגן אית'ן אמפאדו 5 מגן צ'ארלי קרסוול 6 מגן ליאם קופר (קפטן) 7 חלוץ ג'ואל פירו 8 קשר גלן קמארה 9 חלוץ פטריק במפורד 10 קשר קריסנסיו סאמרוויל 12 קשר ג'יידון אנתוני (בהשאלה מבורנמות') 13 שוער קריסטופר קלאסון 14 מגן ג'ו רודון (בהשאלה מטוטנהאם הוטספור)

מס' עמדה שם 17 קשר ג'יימי שקלטון 20 קשר דניאל ג'יימס 21 מגן פסקל סטרויק 22 קשר ארצ'י גריי 24 חלוץ ג'ורג'יניו ראטר 25 מגן סאם ביירם 28 שוער קרל דארלו 29 חלוץ וילפריד ניונטו 30 חלוץ ג'ו גלהרדט 33 מגן קונור רוברטס (בהשאלה מברנלי) 44 קשר איליה גרואב 49 חלוץ מתאו ג'וזף

שחקנים המושאלים למועדונים אחרים

מס' עמדה שם 2 מגן לוק איילינג (מושאל למידלסבורו עד תום העונה) 11 קשר ג'ק האריסון (מושאל לאברטון עד תום העונה) 18 קשר דארקו גיאבי (מושאל לפלימות' ארגייל עד תום העונה) 19 קשר סאם גרינווד (מושאל למידלסבורו עד תום העונה) 23 קשר לואיס סיניסטרה (מושאל לבורנמות' עד תום העונה) 27 קשר איאן פובדה (מושאל לשפילד ונסדיי עד תום העונה) 37 מגן קודי דרמה (מושאל לבירמינגהאם סיטי עד תום העונה)

מס' עמדה שם — מגן מקסימיליאן וובר (מושאל לבורוסיה מנשנגלאדבך עד תום העונה) — מגן רובין קוך (מושאל לאיינטרכט פרנקפורט עד תום העונה) — מגן דייגו יורנטה (מושאל לרומא עד תום העונה) — מגן רסמוס כריסטנסן (מושאל לרומא עד תום העונה) — קשר מארק רוקה (מושאל לריאל בטיס עד תום העונה) — קשר ברנדן ארונסון (מושאל לאוניון ברלין עד תום העונה)

שחקני עבר בולטים

עידן ריווי

• בילי ברמנר - ג'ק צ'רלטון - טרבור צ'ארי - אלן קלארק - בובי קולינס - טרי קופר - פרנק גריי - ג'וני ג'יילס - אדי גריי - דייוויד הארבי - נורמן האנטר - אלברט ג'והנסון - מיק ג'ונס - ג'ו ג'ורדן - פיטר לורימר - פול מדלי - גורדון מקווין - פול ריני - גארי ספרייק - טרי יוראת' - מיק בייטס

אחרים

• מארק וידוקה - לוקאס ראדבה - תומאס ברולין - דייוויד באטי - לי בוייר - הארי קיואל - אלן סמית' - אוליביה דאקור - פול רובינסון - ריו פרדיננד - נייג'ל מרטין - ארון לנון - רובי קין - ג'ימי פלויד האסלביינק - איאן הארט - טוני יבואה - גורדון סטראכן - לי צ'פמן - ג'ון צ'ארלס - רוד ואלאס - ג'ון לוקיץ' - בריאן דין - גארי ספיד - אריק קאנטונה - ג'ונתן וודגייט - טוני דוריגו - גארי מקאליסטר - גארי קלי - טוני קארי - ג'רמיין בקפורד - לוצ'יאנו בקיו - רוברט סנודגראס - כריס ווד - ג'יימס מילנר - קמאר רוף - ג'ונתן האוסון - רוס מקורמק - ראפיניה

שיאני הופעות במדי המועדון

1. ג'ק צ'רלטון: 773
2. בילי ברמנר: 772
3. פול ריני: 748
4. נורמן האנטר: 726
5. פול מדלי: 725
6. פיטר לורימר: 703
7. אדי גריי: 577
8. גארי קלי: 531
9. ג'וני ג'יילס: 527
10. גארי ספרייק: 507

שיאני הבקעות במדי המועדון

1. פיטר לורימר: 238
2. ג'ון צ'ארלס: 157
3. אלן קלארק: 151
4. טום ג'נינגס: 117
5. בילי ברמנר: 115
6. ג'וני ג'יילס: 114
7. מיק ג'ונס: 111
8. צ'ארלי קיטלי: 110
9. ג'ק צ'רלטון: 95
10. ראסל וינסקואט: 93

תארים

• ליגה ראשונה/פרמיירליג
  • אלופים: 1968/1969, 1973/1974, 1991/1992
  • סגנים: 1964/65, 1965/66, 1969/70, 1970/71, 1971/72.
• ליגת משנה/צ'מפיונשיפ
  • אלופים: 1923/24, 1963/64, 1989/90, 2019/2020.
  • סגנים: 1927/28, 1931/32, 1955/56.
• הגביע האנגלי
  • זכיות: 1972.
  • הופעות בגמר: 1965, 1970, 1973.
• גביע הליגה
  • זכיות: 1968.
  • הופעות בגמר: 1996.
• גביע מגן הצדקה
  • זכיות: 1969, 1992.
• גביע אנגלי - נוער
  • זכיות: 1992/93, 1996/97.
• גביע אירופה לאלופות
  • הופעות בגמר: 1975.
  • הופעות בחצאי גמר: 1970, 2001.
• גביע מחזיקות הגביע
  • הופעות בגמר: 1973.
• גביע אופ"א/גביע ערי הירידים
  • זכיות: 1968, 1971.
  • הופעות בגמר: 1967.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא לידס יונייטד בוויקישיתוף

• אתר האינטרנט הרשמי של לידס יונייטד

• לידס יונייטד, ברשת החברתית פייסבוק
• לידס יונייטד, ברשת החברתית אקס (טוויטר)
• לידס יונייטד, ברשת החברתית אינסטגרם
• לידס יונייטד, ברשת החברתית טיקטוק
• לידס יונייטד, סרטונים בערוץ היוטיוב
• פרופיל, באתר אופ"א
• פרופיל, באתר Transfermarkt
• פרופיל, באתר Soccerway
• פרופיל, באתר WorldFootball.net
• פרופיל, באתר FootballDatabase.eu
• לידס יונייטד באתר ה-BBC
• ארכיון לא רשמי של המועדון
• חדשות רשת Sky על המועדון
• עוזי דן, כשמדברים על ה"יונייטד", מתכוונים ללידס, באתר הארץ, 8 באוקטובר 2002
• עוזי דן, האם אחרי שהידרדרה לליגה השלישית, קבוצת הפאר האנגלית תשוב לפרמייר-ליג?, באתר הארץ, 21 בספטמבר 2018
• מיכאל יוכין, ‏‏האימפריה חזרה: לידס יונייטד תהווה אטרקציה על בסיס שבועי, באתר ספורט1, 11 בספטמבר 2020