לדלג לתוכן

מח"ל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
לוחמי מח"ל במהלך מבצע חורב, 1948
אנדרטת מח"ל
רשימת חללי מח"ל במלחמת העצמאות לפי ארץ מוצאם באנדרטת מח"ל

מח"ל (ראשי תיבות: מתנדבי חוץ לארץ) הוא הכינוי הרשמי שניתן ליותר מ-3,000 מתנדבים, רובם מארצות המערב, כמעט כולם יהודים, שהגיעו לארץ ישראל במלחמת העצמאות על מנת לעזור לצה"ל המתגבש, במאבק להקמת מדינת ישראל.

החל מאמצע 1947 הלך והסתמן פינוי בריטי בעתיד הנראה לעין. המערכת הביטחונית של היישוב, אשר הייתה ברובה מחתרתית, החלה להיערך להקמת צבא סדיר, אשר יוכל להתמודד עם הצבאות הסדירים של מדינות ערב, שאיימו לפלוש לארץ עם תום שלטון המנדט.

בבואו לערוך מעבר זה, חסר היישוב כוח אדם מיומן בתחומים מבצעיים וטכנולוגיים מסוימים שחייבו מסורת רבת שנים של מערכת ביטחונית בסדר גודל לאומי, כגון טייסי קרב ותובלה, צוותי טנקים ומטוסים, בעלי מקצועות ימיים ואף מפקדי גייסות בעלי ניסיון בהפעלת כוחות גדולים. בכוחות הביטחון של היישוב, כגון ההגנה, היו מפקדים מעטים שפיקדו אי פעם על כוח גדול בשדה הקרב. בניגוד למצב זה עמדה יכולתם של יהודי ארצות המערב לרכוש כישורים צבאיים ללא פיקוחו המעיק של שלטון המנדט הבריטי. החלת גיוס החובה, בעת מלחמת העולם השנייה, על מאות אלפים מיהודי התפוצות, וניסיון צבאי וקרבי שרכשו במהלכה, הביאו למצב שבו הם היו כתובת טבעית להשלמת החסר. שליחי היישוב בחו"ל, יחד עם פעילים מקומיים, התחילו בגיוס מיד לאחר פרוץ הקרבות, ועבודתם הסתייעה בהתלהבות שאחזה בקהילות היהודיות עקב אותה החלטה.

היישוב רכש עוד קודם לכן ניסיון מה בהיעזרות במתנדבים מחו"ל. בעשר ספינות מעפילים אשר נרכשו בארצות הברית ובקנדה (הידועות שבהן "אקסודוס 1947" ו"הפאנים") צוותו יותר מ-200 מתנדבים מאותן מדינות. מתנדבים אלה זכו לכינוי "מח"ל בהעפלה" (או מח"ל בעלייה ב').

אנשי המח"ל, יותר מ־3,000 במספר, היו ברובם הגדול יהודים מארצות המערב. כשליש מהם היו יוצאי ארצות הברית, כמה מאות הגיעו מקנדה, צרפת, האיים הבריטיים ואמריקה הלטינית (כ"א). יותר ממאה היו יוצאי סקנדינביה ועוד עשרות מארצות אחרות כמו בלגיה, הולנד, איטליה (כ"א) ועוד. תרומה נכבדה למח"ל נתנה דרום אפריקה, ששלחה כ־650–700 מתנדבים (מספרי המתנדבים שגויסו בכל אחת מארצות המוצא גדולים יותר, לעיתים בשיעור ניכר, אלא שלא כולם היו מתנדבי מח"ל על פי ההגדרה שבהמשך, לא כולם הגיעו לארץ, ולא כולם שירתו בצבא). הם באו בחלקם מקרב יוצאי צבאות בעלות הברית במלחמת העולם השנייה, שהצטמצמו לאחר הניצחון ושחררו רבים. בצד אלו התנדבו גם רבים חסרי ניסיון צבאי. חלקם היו חברי תנועות ציוניות, וחלקם יהודים מן השורה שליבם נטה לעבר מאבקו של היישוב היהודי בארץ ישראל. מספרם של הלא יהודים מוערך בכ־150–200, כמעט כולם בעלי מקצוע בחיל האוויר.

מנגנון הגיוס

[עריכת קוד מקור | עריכה]

שליחי היישוב פנו בקריאה חשאית לנוער היהודי המקומי, וכיוונו את פנייתם בייחוד לוותיקי מלחמת העולם השנייה. מתנדבים אחרים מצאו דרכם ביוזמתם אל המגייסים. מרכז הגיוס נקבע בפריז, ומפריז הם נשלחו למחנות בדרום צרפת שבהם כבר שהו יהודים הממתינים לתורם לעלייה, רובם ניצולי השואה, תחת פיקוח מדריכים מהארץ. המתנדבים ניצלו את שהותם במחנות לצורך אימון בסיסי. מערך קטן יותר התקיים באיטליה. אחרים, כולל כמעט כל המתנדבים לחיל האוויר, הגיעו, במידת האפשר, במטוסים.

השתתפות בכוחות היישוב

[עריכת קוד מקור | עריכה]

כמעט כל המתנדבים הגיעו לארץ בקיץ 1948, והשתתפו במלחמה בשלביה האחרונים.

חיל האוויר

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הנוכחות הבולטת ביותר של אנשי מח"ל ניכרה בחיל האוויר, עד כדי כך שאנגלית האפילה על העברית כשפה הרשמית בחיל. עם קום המדינה, היה רק קומץ טייסים ישראלים שהוכשר בקורסי טייס אזרחיים, ורק לבודדים היה ניסיון במטוסי קרב (משירותם בחיל האוויר הבריטי, לרוב) או במטוסים כבדים ובינוניים. כוחות האוויר של היישוב מנו רק מטוסים אזרחיים, רובם קלים. במלחמת העצמאות התעצם הכוח, נרכשו לראשונה מטוסי קרב, וטייסי מח"ל סייעו בבניית טייסת הקרב הראשונה, ואיישו כמעט את כל מטוסיה. הוא הדין בטייסות התובלה וההפצצה. טייסי התובלה של המח"ל ביצעו טיסות הובלה של נשק שנרכש בחו"ל, פעלו ב"מבצע אבק" להטסת אלפי טונות אספקה לנגב הנצור, קיימו את הקשר עם סדום המנותקת, ובסופו של דבר השתתפו בהנחת היסודות לחברת אל על. כך היוו אנשי מח"ל את רוב צוותי האוויר בחיל האוויר. כן הייתה נציגות נכבדה למח"ל במערך הטכני של החיל. השפעת המח"ל הייתה בולטת גם בדרגי הפיקוד, וכן חלקם היה רב בתפקידי המטה ובתפקידים מקצועיים כמו מכ"ם, צילום אווירי ומטאורולוגיה.

השירות הימי וחיל הרפואה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

נוכחות בולטת אחרת הייתה למח"ל בשירות הימי (לימים חיל הים). החיל חסר ידע וניסיון ימיים – קרביים: יוצאי הצי הבריטי בקרב היישוב שירתו בדרך-כלל בדרגים הנמוכים והעורפיים ואנשי הפלי"ם לא התנסו בהפעלת ספינות מלחמה. וכך, החיל היה צריך להישען על מומחים מבחוץ. מפקד חיל הים בפועל (בתפקיד ראש המטה מסתיו 1948) היה מתנדב מח"ל פול שולמן, שהחל את פעילותו בסיוע לעליה ב' ב-1947, כאחראי להבאת שתי אוניות 'הפאנים' הגדולות מארצות הברית. אנשי מח"ל אחרים שירתו כמפקדי ספינות, או שהופקדו על תחומים מקצועיים חשובים של החיל: תותחנות, מכ"ם, הנדסה, המספנה, הדרכה, קשר ועוד.

תרומה חשובה הייתה למח"ל בחיל הרפואה, כאשר עשרות רבות של רופאים הגיעו לארץ, ולצידם בעלי מקצועות רפואיים אחרים. חלק מאלה הגיעו לתפקידים בכירים במערך הרפואה, כמו ד"ר ליונל מלצר ופרופ' הרי צבי בנק.

חילות השדה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בחילות השדה בלט חלקו של המח"ל בחטיבה 7, שמפקדה היה מתנדב מח"ל מקנדה בן דונקלמן, בעיקר בגדוד 72 ובמידה פחותה, בגדוד 79, אשר מפקדו לזמן קצר היה ג'ו וויינר (Weiner), אף הוא מתנדב מח"ל קנדי. מקיץ 1948 הופנו לחטיבה 7 במכוון מתנדבים, בעיקר דוברי אנגלית. באותו שלב, החטיבה, ובה כ־300 אנשי מח"ל, השתתפה בקרבות בצפון הארץ, שגולת הכותרת שלהם הייתה מבצע חירם. זמן מה השתייך לחטיבה גדוד 75 שבו רוכזו מאות דוברי צרפתית (לא יהודים ויהודים יוצאי צפון אפריקה, בלגיה וצרפת), חלקם אנשי מח"ל. בסופו של דבר סופחה פלוגה מהגדוד לחטיבת הנגב, שם כונתה "הקומנדו הצרפתי" (Le Commando Français), שהשתתפה בקרבות בנגב בסוף 1948. ריכוזי מח"ל קטנים היו בחטיבה 8[1], חטיבה 9אמריקה הלטינית), בגדוד 9 בחטיבת הנגב, בחיל התותחנים, בחטיבת אלכסנדרוני וכן בגדודים 51 ו־52 של גבעתי. לקראת סיום הקרבות הצטרפה קבוצה קטנה של מח"ל מצ'ילה לחטיבת הראל.

בניגוד לתקוות, לא הגיעו כמעט לארץ בעלי תפקידים גבוהים בחילות השדה, ומבחינה מקצועית, תרומת המח"ל בהם הייתה מוגבלת.

קשיים ומתחים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

שילוב אנשי המח"ל בצה"ל לא התנהל תמיד על מי מנוחות. לעיתים נתגלעו מתחים מחמת התנאים העדיפים שנדרשו וניתנו לזרים על פני הישראלים, וגם ממחויבותם הפחותה של חלק מן ההרפתקנים שבין המתנדבים למפעל הציוני ולמסגרת צבאית סדירה וממושמעת. המקרה הבולט בהקשר זה אירע בסוף 1948: להק התובלה האווירית בחיל האוויר פורק לאחר שחלק מאנשיו איימו בשביתה, ובמקומו הוקמה טייסת 106.

כללית, במהלך המלחמה השתפר מאוד הטיפול באנשי המח"ל, כאשר צה"ל וארגונים אחרים למדו בהדרגה כיצד ואת מי לגייס, כיצד להיעזר כהלכה בשירותיהם, את ייחודיות אוכלוסיית המגויסים, ואת היחס הרצוי אליהם.

סיום הפעילות ומורשת

[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר סיום המלחמה עזבו רוב אנשי מח"ל את הארץ. מיעוטם נשארו וקשרו את גורלם במדינה.

שלט ברחוב על שם מתנדבי חו"ל בשכונת מעלות דפנה בירושלים (עם טעות כתיב)
אנדרטה לזכר לוחמי מח"ל ברחוב מח"ל שכונת רמת אשכול-מעלות דפנה ירושלים נוסח ברכתו של ראש ממשלת ישראל יצחק רבין לזכרם, וזו נוסחתה;
הִגַּעְתֶּם אֵלֵינוּ כַּאֲשֶׁר כָּל כָּךְ הִזְדַּקַּקְנוּ לָכֶם, בְּיָמִים הַקָּשִׁים וְהַמְּעֻרְפָּלִים שֶׁל מִלְחַמְתֵּנוּ לְעַצְמָאוּת, תַּרַמְתֶּם לָנוּ לֹא רַק מִנִּסְיוֹנְכֶם אֶלָּא גַּם אֵת חַיֵּיכֶם, עַם יִשְׂרָאֵל וּמְדִינַת יִשְׂרָאֵל לְעוֹלָם לֹא יִשְׁכְּחוּ. יִצְחַק רַבִּין רֹאשׁ מֶמְשֶׁלֶת יִשְׂרָאֵל

היישוב כפר דניאל (ליד לוד), נוסד בידי מתנדבי מח"ל מארצות אנגלו-סכסיות.

המושב השיתופי הבונים (דרומה לעתלית), נוסד ב-1949 בידי אנשי מח"ל יוצאי אנגליה ודרום אפריקה.

בשנת 1952 הוקמה שכונת נווה מח"ל, שיכון שכלל 25 בתים ובהם 100 דירות, ממזרח לשכונת הדר יוסף בתל אביב, שאוכלסה במשפחות אנשי מח"ל יוצאי אנגליה, ארצות הברית ודרום אפריקה.[2]

בשנת 1993 נחנכה בחניון דרך בורמה שבפארק רבין אנדרטה לכבוד מתנדבי חוץ לארץ ולזכר חלליהם.

אנשי מח"ל נודעים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
דוד מרכוס, 1948
ראש הממשלה דוד בן-גוריון מבקר בחיל הים ומקבל הסבר לפעולת הסקסטנט ממפקד חיל הים פול שולמן, 1949.
  • גח"ל – יהודים שעלו ארצה עם תחילת מלחמת העצמאות, חלקם הגדול ניצולי שואה, וגויסו מיד לקרבות המלחמה.

לקריאה נוספת

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • בני גשור, ברית של אהבה, מתנדבי חוץ לארץ (מח"ל) מצפון אמריקה במלחמת העצמאות, e-vrit (ספר דיגיטלי), 2024
  • אבי כהן, תולדות חיל האוויר במלחמה לעצמאות. משרד הביטחון, תל אביב, 2004 (שלושה כרכים)
  • יעקב מרקוביצקי, מח"ל, מתנדבי חוץ לארץ במלחמת העצמאות. משרד החינוך, מרכז ההסברה, שירות הפרסומים, ירושלים, 2002
  • יעקב מרקוביצקי, "מתנדבי חוץ לארץ במלחמת העצמאות". בתוך: מלחמת העצמאות תש"ח - תש"ט - דיון מחודש. עורך אלון קדיש. העמותה לחקר כוח המגן ע"ש ישראל גלילי, רמת אפעל, 2004. עמ' 539–550
  • מורי גרינפילד, הצי הסודי של היהודים, משרד הביטחון-ההוצאה לאור, 1994
  • אדי קפלנסקי, המעופפים הראשונים - אנשי צוות אוויר במלחמת העצמאות. מפקדת חיל-האוויר, ענף תולדות חיל-האוויר, משרד הביטחון, 1993


  • Bercuson, David Jay. The Secret Army. Toronto: Lester & Orpen Dennys. 1983
  • Heckelman, Joseph. American Volunteers and Israel's War of Independence. Ktav Pub. House. New York. 1974
  • Katzew, Henry, South Africa's 800 The Story of South African Volunteers in Israel's War of Birth, Publisher: David Solly Sandler, 2016. ISBN 0994619200
  • Levett, Gordon, Flying under Two Flags, Intl Spec: 1994. ISBN 0714641022סיפורו של טייס מח"ל, בעברית: גורדון לוויט, גוי של שבת, תל אביב : משרד הביטחון, 1989, תרגום: רמי טל
  • Weiss, Jeffrey & Craig, I Am My Brother's Keeper, Schiffer Publishing: Atglen, Penn., 1998. ISBN 076430528X

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]