משפחת סורסוק
משפחת סוּרסוֹק (בערבית: سرسق) היא משפחה ערבית-נוצרית אורתודוקסית עשירה מביירות, לבנון. בשליש האחרון של המאה ה-19 (תקופת השלטון העות'מאני), רכשה המשפחה שטחי אדמה נרחבים בארץ ישראל (בעיקר בצפון הארץ). אדמות אלו נמכרו לארגונים ציוניים בשליש הראשון של המאה ה-20, ועליהם קמה התיישבות וחקלאות עברית.
על המשפחה
[עריכת קוד מקור | עריכה]משפחת סורסוק נמנית עם המשפחות המכובדות של ביירות. את הונה עשתה בתחום התעשייה[1], המסחר, קרקעות, חקלאות ופיננסים (בנקאות). בני המשפחה היו מעורבים בעסקים שונים בכל רחבי המזרח התיכון ואגן הים התיכון המזרחי (טורקיה, לבנון, סוריה, ארץ ישראל, מצרים וקפריסין).
המשפחה הגיעה במאה ה-15 מקונסטנטינופול, התיישבה בעיירה ג'ובייל (ביבלוס) כ-40 ק"מ מצפון לביירות, וב-1714 עברה לביירות.
מקור השם סורסוק הוא ככל הנראה שיבוש של השם היווני "קירי איסאק" (Κυριε Ισαακ) שפירושו "האדון יצחק"[דרוש מקור].
ביירות
[עריכת קוד מקור | עריכה]ביירות היוותה את מרכז חייה של המשפחה. בתי המשפחה המפוארים הוקמו, באמצע המאה ה-19, ברחוב סורסוק (Rue Sursock (אנ')). רחוב מפואר ומרכזי זה משך אליו את אצולת ביירות שגם הם בנו בו את בתיה (עד אמצע המאה ה-20 עדיין היה נהוג לסגור את הרחוב בערב לתנועת מכוניות).
רכוש המשפחה ברחוב כלל מספר בתים מפוארים וביניהם:
- ארמון הבישוף (Greek Orthodox Bishop's Palace)
- בית ניקולאס סורסוק שהוריש אותו לעיריית ביירות שהפכה אותו למוזיאון (the Nicolas Sursock Museum (אנ'))
- ביתם של לינזה וברהים סורסוק (Residence of Linda & Brahim Sursock)
- ארמון סורסוק שנבנה על ידי מואיז (מוסה) סורסוק. שימש כביתה של נכדתו איבון קוקריין והושכר לאירועים. הארמון נפגע קשות עקב הפיצוץ בנמל ביירות, ולאחר כארבעה שבועות נפטרה איבון קוקריין מפצעיה מפיצוץ זה, והיא בת 98. כיום אמון על שיפוץ הארמון בנה, רודריק.
ארץ ישראל
[עריכת קוד מקור | עריכה]
רקע
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנות השבעים של המאה ה-19, מכרה ממשלת טורקיה אדמות בארץ ישראל אך הגבילה את הקניה לבעלי נתינות עות'מאנית. מגבלה זו הקשתה על קניית אדמות על ידי יהודים אך היטיבה עם משפחת סורסוק שרכשה כ-800,000 דונמים ברחבי הארץ.
עמק יזרעאל
[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-1870 רכשה משפחת סורסוק כ-200,000 דונם בעמק יזרעאל כשעל השטח ישבו כ-500 אריסים ערבים. במהלך המאה ה-20 מכרה המשפחה את רוב הקרקעות האלו לפעילים וחברות ציוניות (אוליפנט, חנקין, רופין, יק"א, קק"ל, ההסתדרות הציונית ועוד):
- ב-1891 ניהל חנקין משא ומתן עם המשפחה על מנת לרכוש כ-100,000 דונם אבל התהליך נכשל בגלל חוקי המקרקעין העות'מאנים, ולאחר שמתווכי קרקעות נוספים התערבו בתהליך.
- ב-1903 שלח הרצל את נציגו ד"ר אדולף פרידמן לשאת ולתת עם המשפחה על רכישת קרקעות בהיקף של כ-250,000 דונם אך גם ניסיון זה כשל עקב תחרות בין ההסתדרות הציונית ובין יק"א.
- ב-1909 הצליחו יהושע חנקין וארתור רופין לרכוש כ-10,000 דונם מאדמות הכפר אל-פולה ממשפחת סורסוק. על שטח זה הוקמו ב-1911 הקואופרציה במרחביה והמושבה מרחביה, ב-1924 הוקם מושב מרחביה על אדמות המושבה וב־1929 הוקם קיבוץ מרחביה על אדמות הקואופרציה[2][3].
- רכישת שאר הקרקעות המשיכה רק לאחר כניסת הבריטים לארץ ב-1918 וביטול המגבלות על רכישת קרקעות על ידי יהודים.
- ב-1920-1922 רכשה קהילת ציון אמריקאית את ג'ידה, היא רמת ישי, שם הקימה משפחת סורסוק בשנים 1896-1902 את חאן רמת ישי (קיים עד היום על הדרך הראשית). באותן שנים רכשה קהילת ציון אמריקאית גם את שטחי בלפוריה.
- ב-1921 רכש ארתור רופין ממשפחת סורסוק כ-24,000 דונם בגוש רובה אל-נאצרה ותל עדס. על שטח זה הוקמו בין השאר היישובים כפר גדעון, מזרע ותל עדשים.
- ב-1921 רכש חנקין כ-51,000 דונם בגוש מעלול, עליה הוקם נהלל, ובגוש נוריס, ועליהם הוקמו היישובים כפר יחזקאל, גבע, תל יוסף ועין חרוד.
- ב-1922 רכש חנקין כ-16,000 דונם נוספים.
- ב-1924 נרכשה ממשפחת סורסוק אדמת איל-פולה, שם גם הייתה וילה של המשפחה, ועל אדמה זאת הוקמה "עיר יזרעאל", היא עפולה.
- ב-1933 רכש חנקין עוד 10,000 דונם במערב עמק יזרעאל ועליהם הוקמה המושבה יקנעם.
בנוסף מכרה המשפחה אדמות גם באזורים הבאים:
- במגידו רכש אוליפנט שטחים מהמשפחה לאכלוס יהודים ולשירותים הקשורים לרכבת העמק.
הגליל וחיפה
[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – חורבת געתון
משפחת סורסוק רכשה קרקעות באזור זה בהיקף של כ-60,000 דונם[4]:
- גליל עליון: המשפחה הקימה אחוזה בערוץ נחל געתון (על מבנים מהתקופה הצלבנית) וסביבה חווה חקלאית. המקום ננטש ב-1948.
- עמק זבולון: באזור זה החזיקה המשפחה שטחי אדמה נרחבים. ב-1925 נרכשו ממנה כ-48,000 דונם שעליהם נבנו היישובים קריית אתא (אז כפר אתא), אושה, רמת יוחנן, כפר המכבי ועוד[5].
- חיפה: המשפחה החזיקה שטחי אדמה בעיר התחתית בכניסה לחיפה. השטח נרכש בסביבות 1884 על ידי אוליפנט כדי להקים את תחנת הרכבת הראשונה עבור רכבת העמק.
- נהריה: בנהריה החזיק אחד מבני המשפחה בית קיץ ומתקן ייצור מלח[6]. ב-1934 מכרה המשפחה קרקע של 375 דונם שכללה את בית הקיץ למספר תושבי נהריה. במקום בית הקיץ הוקם בית ליברמן.
עמק בית שאן
[עריכת קוד מקור | עריכה]כאן מכרה המשפחה ליק"א, בתחילת המאה ה-20, כ-10,000 דונם קרקעות באל-ג'סר (גשר) ומלחמיה (מנחמיה).
מישור החוף
[עריכת קוד מקור | עריכה]- עמק חפר: אדמות המשפחה בהיקף של כ-30,000 דונם באזור זה נקנו על ידי קק"ל.
- כפר סבא: יזמים פרטיים בסיוע חברת הכשרת היישוב רכשו את קרקעות המשפחה באזור זה.
תל אביב-יפו
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ערך מורחב – בית סורסוק
משפחת סורסוק רכשו ב-1921 שורת בתים ברחוב רזיאל (אז עוד נקרא רחוב בוסטרוס, על-שם אחת מהמשפחות המכובדות של ביירות), שיפצה אותם מן היסוד כך שיידמו לבית המשפחה המפואר בג'וניה שבלבנון.
הבית שימש כבית משרדים יוקרתי ולאחר כיבוש יפו ב-1948 הועבר לידי צה"ל.
רכבת העמק
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ערך מורחב – רכבת העמק
רכבת העמק היוותה שלוחה של מסילת הרכבת החיג'אזית. מסלול הרכבת, בין חיפה לעמק הירדן עבר לאורך עמק יזרעאל ובחלקו על אדמות משפחת סורסוק. על מנת להעלות את ערך הקרקע, שאפה המשפחה לקבל את הזיכיון (פירמאן) להקמת המסילה ואכן ב-1882 העניק המשטר העות'מאני למשפחה את הזיכיון המיוחל (תמורת פיקדון של 50,000 פרנק).
מאחר שלמשפחת סורסוק חסרה יכולת לממן את הפרויקט הקימה המשפחה חברת השקעות (HMR - החברה החמידית) ודרכה ניסו להכניס משקיעים ולמכור זיכיונות לאורך המסילה אבל ניסיונותיהם נכשלו וב-1884 הם איבדו את הזיכיון (ואת הפיקדון).
רכוש המשפחה לאחר 1948
[עריכת קוד מקור | עריכה]ב-1950 הגישה יורשת רכוש משפחת סורסוק, ליידי איבון קוקריין[7] תביעה נגד מדינת ישראל לקבלת פיצוי על החרמת אדמות המשפחה במרכז יפו ובאזור הגנים הבהאים בחיפה על ידי האפוטרופוס לנכסי נפקדים. תהליך ההתדיינות בין התובעת, שיוצגה על ידי עו"ד חיים הרצוג, לבין המדינה נמשך כ-30 שנה עד שהתביעה הגיעה ב-1978 לפיתחו של בית המשפט העליון[8]. לאחר התדיינות ארוכה הורה בית המשפט לוועדה לנכסי נפקדים לחזור ולדון בתביעה, וזו אישרה לפצותה.
איבון קוקריין מתה ב-2020 מפציעה שספגה בעקבות הפיצוץ בנמל ביירות בו נהרס גם ארמונה.[9][10][11]
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ארמון סורסוק - באתר www.sursock.com (אורכב)
- מוזיאון סורסוק באתר www.daratalfunun.org
- ארמון סורסוק באתר www.al-shorfa.com, 9 ביולי 2010
- קורות משפחת סורסוק, באתר Flickr
צבי שילוני, רכישות הקרקע וההתיישבות הציונית בעמק יזרעאל עד מלחמת-העולם הראשונה, באתר הספרייה הווירטואלית של מטח, מתוך: צבי שילוני, עמק יזרעאל, 1967-1900 : מקורות, סיכומים, פרשיות נבחרות וחומר עזר, יד יצחק בן-צבי, תשנ"ג - 1993- אילן שחורי, ארוך ומשגע: מה הסיפור של בית סורסוק?, באתר nrg, 5 בינואר 2011
- סיפור קניית אדמות עמק זבולון האתר של קיבוץ רמת יוחנן
- יהושע חנקין וגאולת הקרקעות האתר של גילי חסקין
- חצר גשר הישנה, - אתר שלושת הגשרים באתר אגד
- משפט ירושה גדול בבירות, דואר היום, 5 בדצמבר 1927
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ התייחסות למעורבות משפחת סורסוק בעסקי המעליות - פורסם באתר Saudi Aramco Worlds
- ^ א. מש, כ"ה שנים לעפולה, דבר, 22 ביוני 1950
- ^ * יוסף ויץ, החוזה עם סורסוק, דבר, 21 באפריל 1967
- ^ שיתוף הפעולה בין ההון הפרטי להון הלאומי בפיתוח עמק זבולון, מחקר של איריס גרייצר, המחלקה לגאוגרפיה באוניברסיטה העברית בירושלים
- ^ מ. חלמיש, כפר עטה - עמק זבולון, דבר, 18 ביוני 1941
- ^ בירכת סורסוק, באתר הסקר הארכאולוגי של ישראל
- ^ ליידי קוקריין היא ביתם של אלפרד מוסה סורסוק מלבנון ודונה מריה דה קסנה מאיטליה
- ^ ישבו בדיון חיים כהן, מרים בן-פורת ומשה בייסקי
- ^ עמוד 183 באוטוביוגרפיה של חיים הרצוג "דרך חיים", 1997
- ^ שמואל גילר, "רחוב היהודים של יפו: על תולדות רחוב הווארד-בוסטרוס-רזיאל", קתדרה 157, תשרי תשע"ו, עמ' 53-76
- ^ דן ארקין, ליידי קוקריין זכתה, אחרי 30 שנה, במאבק על "אדמותיה האבודות" ביפו ובחיפה, מעריב, 29 באוגוסט 1980
| משפחת סורסוק | ||
|---|---|---|
| אישים | איבון קוקריין • ניקולס סורסוק (אנ') | |
| אתרים בלבנון | מוזיאון סורסוק • ארמון סורסוק • רחוב סורסוק (אנ') • מלון סופר הגדול (אנ') | |
| אתרים בארץ ישראל | בית סורסוק • חאן סורסוק • בירכת סורסוק | |
| כללי | משפחת סורסוק • רכישות משפחת סורסוק (אנ') | |
| רכבת העמק | ||
|---|---|---|
| מסילות קשורות | מסילת הרכבת החיג'אזית • מסילת הרכבת דרעא–צמח • מסילת העמק • מסילת השומרון • הרכבת הצבאית העות'מאנית |  |
| אישים | לורנס אוליפנט • עבדול חמיד השני • יהודה לבנוני • יעקב מושלי • היינריך אוגוסט מייסנר • קלוד קונדר • ברוך קטינקא • גוטליב שומאכר | |
| ארגונים ומוסדות | הרכבת המנדטורית • משמר הרכבת • משפחת סורסוק | |
| תחנות | אל חמה • אלרואי • בית שאן • חיפה מזרח • חיפה מרכז • כפר יהושע • עפולה • צמח | |
| גשרים | אל חמה • נהר הירדן • נחל יששכר • נחל קישון • נחל תבור | |
| אירועים | ליל הגשרים • ליל הרכבות • קרב סמח' | |
| הנצחה | חצר גשר הישנה • מוזיאון רכבת ישראל • רכבת האלונים • רכבת העמק (סרט) | |