פורמולה 1 עונת 1951

פורמולה 1 עונת 1951
	חואן מנואל פנג'יו זכה באליפות בפעם הראשונה
סוג תחרות	מרוץ מכוניות
תאריך התחלה	27 במאי 1951
תאריך סיום	28 באוקטובר 1951
מספר עונה	2
מספר מרוצים בעונה	8
זוכה באליפות הנהגים	חואן מנואל פנג'יו
נקודות הנהג הזוכה	31 (37)
	→ פורמולה 1 עונת 1950 פורמולה 1 עונת 1952 ←

עונת 1951 היא העונה השנייה בה התקיימה אליפות הפורמולה 1 שאורגנה על ידי הפדרציה הבינלאומית לרכב (FIA). במהלך העונה התקיימו שמונה מרוצים - שבעה מרוצי פורמולה ברחבי אירופה אליהם נוסף מרוץ האינדיאנפוליס 500, שהתקיים בארצות הברית. במהלך העונה התקיימו 14 מרוצי פורמולה נוספים, שלא נכללו כחלק מהאליפות. חואן מנואל פנג'יו ניצח שלושה מרוצים במהלך העונה והוכתר כאלוף בסיומה.

המרוצים בעונה[עריכת קוד מקור | עריכה]

	מרוץ	תאריך	פול פוזישן	הקפה מהירה	מנצח	יצרן
1	שווייץ גרנד פרי שווייץ	27 במאי	ארגנטינה חואן מנואל פנג'יו	ארגנטינה חואן מנואל פנג'יו	ארגנטינה חואן מנואל פנג'יו	איטליה אלפא רומיאו
2	ארצות הברית (48 כוכבים) אינדיאנפוליס 500	30 במאי	ארצות הברית (48 כוכבים) דיוק נאלון	ארצות הברית (48 כוכבים) לי וולארד	ארצות הברית (48 כוכבים) לי וולארד	ארצות הברית (48 כוכבים) קורטיס קראפט-הופנהאוזר
3	בלגיה גרנד פרי בלגיה	17 ביוני	ארגנטינה חואן מנואל פנג'יו	ארגנטינה חואן מנואל פנג'יו	איטליה ג'וזפה פארינה	איטליה אלפא רומיאו
4	צרפת גרנד פרי צרפת	1 ביולי	ארגנטינה חואן מנואל פנג'יו	ארגנטינה חואן מנואל פנג'יו	ארגנטינה חואן מנואל פנג'יו איטליה לואיג'י פגיולי	איטליה אלפא רומיאו
5	בריטניה גרנד פרי בריטניה	14 ביולי	ארגנטינה חוסה פרוילאן גונזלס	איטליה ג'וזפה פארינה	ארגנטינה חוסה פרוילאן גונזלס	איטליה פרארי
6	גרמניה המערבית גרנד פרי גרמניה	29 ביולי	איטליה אלברטו אסקרי	ארגנטינה חואן מנואל פנג'יו	איטליה אלברטו אסקרי	איטליה פרארי
7	איטליה גרנד פרי איטליה	16 בספטמבר	ארגנטינה חואן מנואל פנג'יו	איטליה ג'וזפה פארינה	איטליה אלברטו אסקרי	איטליה פרארי
8	ספרד (1945-1977) גרנד פרי ספרד	28 באוקטובר	איטליה אלברטו אסקרי	ארגנטינה חואן מנואל פנג'יו	ארגנטינה חואן מנואל פנג'יו	איטליה אלפא רומיאו

תקציר העונה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אלפא רומיאו 159 - הדגם שניצח ארבעה מרוצים במהלך העונה

העונה נפתחה בגרנד פרי השווייצרי, שהתקיים מסלול פתוח על הכביש בסמוך לברן. אלפא רומיאו שלטה במרוץ ונהגיה זינקו מארבעה מתוך חמשת המקומות הראשונים. חואן מנואל פנג'יו, זינק מהפול פוזישן ושמר על ההובלה לאורך כל המרוץ, שהתקיים בתנאי גשם^[1]. מרוץ האינדיאנפוליס התקיים שלושה ימים לאחר הגרנד פרי השווייצרי. למרות שהמרוץ נחשב לחלק מסבב האליפות, הנהגים האירופאים לא לקחו בו חלק. פנג'יו זינק ראשון גם בגרנד פרי הבלגי, אחריו זינקו אלברטו אסקרי וג'וזפה פארינה. פארינה ניצח את המרוץ בפער של 3 דקות על אסקרי, שסיים במקום השני^[2].

פנג'יו זינק ראשון גם בגרנד פרי הצרפתי, אך איבד את ההובלה לאסקרי. פארינה זינק מהמקום השני, אך התחלה רעה למרוץ הורידה אותו למקום ה-12. הוא שיפר את המיקום בהדרגה עד שלקח את ההובלה במרוץ כשאחריו היו חוסה פרוילאן גונזלס מקבוצת פרארי ולואיג'י פגיולי במקום השלישי. תקלה ברכבו של פארינה אפשרה לגונזאלס לקחת את ההובלה. במהלך העצירה בפיט ג'ונזאלס העביר את רכבו לאסקרי ופגיולי, שהיה במקום השני, העביר את רכבו לפנג'יו^[3]. בעיה בבלמים של אסקרי אפשרה לפנג'יו לקחת את ההובלה ולסיים כמנצח^[4].

צריכת דלק עדיפה של מכוניות הפרארי על פני אלפא רומיאו איפשרה לגונזלס לרשום ניצחון ראשון עבור קבוצתו של אנצו פרארי בגרנד פרי בריטניה. הקבוצה רשמה עוד צמד ניצחונות רצופים במערב-גרמניה ובאיטליה לאחר שאסקרי ניצל פרישות של פנג'יו עקב תקלות מכניות שונות. מרוץ סיום העונה התקיים ברחובות ברצלונה. אסקרי זינק מהפול פוזישן, אך איבד את ההובלה לפנג'יו בהקפה הרביעית. פנג'יו סיים את המרוץ כמנצח וזכה בתואר האליפות הראשון מתוך חמישה בקריירה^[5].

דירוג האליפות[עריכת קוד מקור | עריכה]

שיטת הניקוד[עריכת קוד מקור | עריכה]

הנקודות בכל מרוץ הוענקו לנהגים שסיימו באחד מחמשת המקומות הראשונים. הניקוד ניתן בהתאם למופיע בטבלה. בנוסף, ניתנה נקודת בונוס לנהג שקבע את זמן ההקפה המהירה בכל מרוץ. נהגים שחלקו רכב במהלך מרוץ, קיבלו מחצית מהנקודות, כל אחד. בחישוב נקודות האליפות הובאו בחשבון 4 התוצאות הטובות ביותר בלבד. הנקודות המופיעות בסוגריים כוללות את סך הנקודות שהושגו בעונה.

מיקום	1	2	3	4	5
נקודות	8	6	4	3	2

דירוג הנהגים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הטבלה כוללת רק נהגים שצברו נקודות במהלך העונה

מיקום.	נהג	שווייץ	ארצות הברית (48 כוכבים)	בלגיה	צרפת	בריטניה	גרמניה המערבית	איטליה	ספרד (1945-1977)	נקודות
1	ארגנטינה חואן מנואל פנג'יו	1		(9)	(1)† / 11†	2	2	פרש	1	31 (37)
2	איטליה אלברטו אסקרי	6		2	2†	פרש	1	1	(4)	25 (28)
3	ארגנטינה חוסה פרוילאן גונזלס	פרש			(2)†	1	3	2	2	24 (27)
4	איטליה ג'וזפה פארינה	3		1	(5)	(פרש)	פרש	3† / פרש	3	19 (22)
5	איטליה לואיג'י וילורסי	פרש		3	3	3	4	(4)	פרש	15 (18)
6	איטליה פיירו טרופי	2		פרש			5	5	פרש	10
7	ארצות הברית (48 כוכבים) ליי וולארד		1							9
8	איטליה פליסה בונטו					4	פרש	3†	5	7
9	ארצות הברית (48 כוכבים) מייק מזרוק		2							6
10	בריטניה רג פרנל				4	5		DNS		5
11	איטליה לואיג'י פגיולי				1† / 11†					4
12	איטליה קונסלבו סנסי	4		פרש	10	6				3
13	צרפת לואיס רוזייה	9		4	פרש	10	8	7	7	3
14	ארצות הברית (48 כוכבים) אנדי לינדן		4							3
15	ארצות הברית (48 כוכבים) מני איולו		3†							2
16	ארצות הברית (48 כוכבים) ג'ק מקרת'		3†							2
17	שווייץ טולו דה גרפנרייד	5			פרש		פרש	פרש	6	2
18	צרפת איב ג'ראד קבנטוס	פרש		5	7		פרש	8	פרש	2
19	ארצות הברית (48 כוכבים) בובי בול		5							2
מיקום.	נהג	שווייץ	ארצות הברית (48 כוכבים)	בלגיה	צרפת	בריטניה	גרמניה המערבית	איטליה	ספרד (1945-1977)	נקודות

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מדיה וקבצים בנושא פורמולה 1 עונת 1951 בוויקישיתוף

פורמולה 1 עונת 1951 באתר Oldracingcars.com
תוצאות מרוצי העונה באתר Formula1.com.
סיכום העונה באתר MotorSport Magazine.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

^ Grand Prix Results: Swiss GP, 1951
^ Grand Prix Results: Belgian GP, 1951
^ החלפת מכוניות בין נהגים הייתה מותרת עד לשנת 1957
^ Grand Prix Results: French GP, 1951
^ Grand Prix Results: Spanish GP, 1951

הקודם: ג'וזפה פארינה	פורמולה 1 - אלוף העולם לנהגים 1951 חואן מנואל פנג'יו	הבא: אלברטו אסקרי

[1] Grand Prix Results: Swiss GP, 1951

[2] Grand Prix Results: Belgian GP, 1951

[3] החלפת מכוניות בין נהגים הייתה מותרת עד לשנת 1957

[4] Grand Prix Results: French GP, 1951

[5] Grand Prix Results: Spanish GP, 1951

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]