לדלג לתוכן

שכר האימה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
שכר האימה
Le Salaire de la peur
כרזת הסרט שכר האימה
כרזת הסרט שכר האימה
כרזת הסרט שכר האימה
מבוסס על Le Salaire de la peur עריכת הנתון בוויקינתונים
בימוי אנרי ז'ורז' קלוזו עריכת הנתון בוויקינתונים
הופק בידי ריימונד בורדרי
תסריט ספר:
ז'ורז' ארנו
תסריט:
אנרי ז'ורז' קלוזו, ז'רום גרומיני
עריכה אטיין מוז
שחקנים ראשיים איב מונטאן
שרל ואנל
פיטר ון אייק
פולקו לולי
ורה קלוזו
מוזיקה ז'ורז' אוריק עריכת הנתון בוויקינתונים
צילום ארמן טיאר
מדינה צרפת, איטליה
חברת הפקה Vera Films עריכת הנתון בוויקינתונים
חברה מפיצה Distributors Corporation of America
שיטת הפצה וידאו על פי דרישה עריכת הנתון בוויקינתונים
הקרנת בכורה 22 באפריל 1953
משך הקרנה 148 דק' עריכת הנתון בוויקינתונים
שפת הסרט צרפתית, אנגלית, ספרדית
סוגה סרט דרמה, סרט הרפתקאות, סרט מבוסס יצירה ספרותית עריכת הנתון בוויקינתונים
הכנסות באתר מוג'ו wagesoffear
פרסים פרס דב הזהב עריכת הנתון בוויקינתונים
דף הסרט ב־IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

שכר האימהצרפתית: Le salaire de la peur) הוא סרט מתח משנת 1953 בבימויו של אנרי ז'ורז' קלוזו.

התסריט נכתב על ידי אנרי ז'ורז' קלוזו ואחיו ז'אן (בשם ז'רום גרומיני) והוא מבוסס על ספר בשם זה מ-1950 מאת ז'ורז' ארנו. ארנו התגורר בדרום אמריקה בשנים 1947–1950 והעלה בספר את רשמיו משם. קלוזו הפיק את הסרט באופן עצמאי ושיתף בצוות השחקנים את אשתו, ורה קלוזו, למרות שדמותה לא מופיעה בספר.

בסרט יש ביקורת על יחס משפיל של חברת נפט אמריקאית לתושבים ולכן נחשב בתחילה בארצות הברית כאנטי אמריקאי וקטעים ממנו צונזרו שם.

שכר האימה הצליח מאוד בצרפת ואיפשר לקלוזו להפיק את הסרט הבא – בנות השטן שגם נחל הצלחה.

הסרט זכה ב-1953 בפרס דב הזהב בפסטיבל הסרטים הבינלאומי בברלין, בפרס דקל הזהב בפסטיבל הקולנוע בקאן ובפרס האקדמיה הבריטית לאמנויות הקולנוע והטלוויזיה.

תקציר העלילה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאס פידראס היא עיירה שכוחת אל אי-שם בדרום מקסיקו, רחוב אחד ובר אחד שבו מבלים התושבים שרובם מובטלים שהגיעו איכשהו מארצות שונות. מקור התעסוקה העקרי היא חברת נפט אמריקאית (SOC – ‏Southern Oil Company) המנצלת את העובדים שמוחים לפעמים אבל אינם יכולים לעשות דבר. הקשר היחיד עם העולם החיצוני הוא מטוס המגיע מדי פעם.

העלילה מתרכזת בארבעה אנשים : מריו הקורסיקני (איב מונטאן), ז'ו הצרפתי (שרל ואנל), בימבה ההולנדי (פטר ואן אייק) ולואיג'י האיטלקי (פולקו לולי).

בקידוח של SOC המרוחק 300 מילים מהעיירה, פורצת דליקה שהאפשרות היחידה להשתלט עליה היא לפוצץ את באר הנפט בניטרוגליצרין.

בלאס פידראס נמצא מאגר של ניטרוגליצרין נוזלי. מנהל החברה בעיירה מחליט להעביר הניטרוגליצרין לעשרות ג'ריקנים ולהעמיס אותם בזהירות על שתי משאיות.

הוא זקוק לארבעה נהגים ומבטיח שכל נהג שיצליח להעביר את החומר למקום הדליקה, יקבל 2,000 דולר. רבים מגיעים למבחני הנהיגה אבל לבסוף נבחרים מריו וז'ו למשאית אחת ובימבה ולואיג' למשאית השנייה. לינדה (ורה קלוזו) העובדת בבר ומאוהבת במריו, מתחננת לפני מריו שלא ייצא למסע המסוכן הזה. היא נתלית על המשאית אבל מריו לא חוזר בו כי הכסף שבו יזכה הוא הסיכוי היחיד שלו לצאת מהעיירה ולחזור לצרפת.

בימבה ולואיג'י נוסעים בראש אבל לפתע מתפוצצת המשאית שלהם ולא נשאר מהם זכר. במקום ההתפוצצות נבקע צינור נפט ומתחילה להיווצר שם שלולית ענקית של נפט.

הם יוצאים לדרך המשובשת כשכל זעזוע יכול לפוצץ את הניטרוגליצרין. עוברים בקושי גשר עץ רקוב, מפוצצים סלע חוסם בעזרת גליצרין וממשיכים הלאה.

מריו וז'ו מגיעים לשלולית הנפט. ז'ו יורד מהמשאית ומתכסה בנפט אך נפגע מהמשאית. מריו צולל לתוך הנפט מוציא את ז'ו הגוסס וממשיך לאזור הדליקה כשהוא וז'ו שחורים מנפט.

מריו מצליח להגיע עם משאית הניטרוגליצרין אך ז'ו מת. למחרת לאחר התאוששות הוא מקבל גם את הפרס של ז'ו – 4,000 דולר.

כעת הוא מאושר ונוהג בפראות בכביש מסוכן וצר כשהוא פונה ימינה ושמאלה. לבסוף המשאית נופלת לתהום ומריו נהרג.

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא שכר האימה בוויקישיתוף