הכנסת התשע עשרה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
כנסות וממשלות ישראל
מועצת המדינה הזמנית
הממשלה הזמנית

הכנסת הראשונה

הממשלה הראשונה
הממשלה השנייה

הכנסת השנייה

הממשלה השלישית
הממשלה הרביעית
הממשלה החמישית
הממשלה השישית

הכנסת השלישית

הממשלה השביעית
הממשלה השמינית

הכנסת הרביעית

הממשלה התשיעית

הכנסת החמישית

הממשלה העשירית
הממשלה האחת עשרה
הממשלה השתים עשרה

הכנסת השישית

הממשלה השלוש עשרה
הממשלה הארבע עשרה

הכנסת השביעית

הממשלה החמש עשרה

הכנסת השמינית

הממשלה השש עשרה
הממשלה השבע עשרה

הכנסת התשיעית

הממשלה השמונה עשרה

הכנסת העשירית

הממשלה התשע עשרה
הממשלה העשרים

הכנסת האחת עשרה

הממשלה העשרים ואחת
הממשלה העשרים ושתיים

הכנסת השתים עשרה

הממשלה העשרים ושלוש
הממשלה העשרים וארבע

הכנסת השלוש עשרה

הממשלה העשרים וחמש
הממשלה העשרים ושש

הכנסת הארבע עשרה

הממשלה העשרים ושבע

הכנסת החמש עשרה

הממשלה העשרים ושמונה
הממשלה העשרים ותשע

הכנסת השש עשרה

הממשלה השלושים

הכנסת השבע עשרה

הממשלה השלושים ואחת

הכנסת השמונה עשרה

הממשלה השלושים ושתיים

הכנסת התשע עשרה

הממשלה השלושים ושלוש
פורטל - הממשל בישראל

הכנסת התשע עשרה, שהרכבה נקבע בבחירות לכנסת שהתקיימו ב-22 בינואר 2013, הושבעה ב-5 בפברואר באותה שנה.

חלוקת המושבים בכנסת ה-19[עריכת קוד מקור | עריכה]

תוצאות הבחירות לכנסת ה-19[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – הבחירות לכנסת התשע עשרה

חברי הכנסת[עריכת קוד מקור | עריכה]

הליכוד בנימין נתניהו, גדעון סער[1], גלעד ארדן, סילבן שלום, ישראל כץ, דני דנון, ראובן ריבלין[2], משה יעלון, זאב אלקין, ציפי חוטובלי, יריב לוין, יולי יואל אדלשטיין, חיים כץ, מירי רגב, משה זלמן פייגלין, יובל שטייניץ, צחי הנגבי, לימור לבנת, אופיר אקוניס, גילה גמליאל, כרמל שאמה הכהן[3]
ישראל ביתנו אביגדור ליברמן, יאיר שמיר, עוזי לנדאו, סופה לנדבר, יצחק אהרונוביץ', אורלי לוי-אבוקסיס, פאינה קירשנבאום, דוד רותם, רוברט אילטוב, חמד עמאר, שמעון אוחיון, אלכס מילר[4], לאון ליטינצקי[5].
יש עתיד יאיר לפיד, שי פירון, יעל גרמן, מאיר כהן, יעקב פרי, עפר שלח, עליזה לביא, יואל רזבוזוב, עדי קול, קארין אלהרר, מיקי לוי, שמעון סולומון, רות קלדרון, פנינה תמנו-שטה, רינה פרנקל, יפעת קריב, דב ליפמן, בועז טופורובסקי, רונן הופמן.
העבודה שלי יחימוביץ', יצחק הרצוג, איתן כבל, מרב מיכאלי, בנימין בן אליעזר[6], חיליק בר, עומר בר-לב, סתיו שפיר, אבישי ברוורמן, אראל מרגלית, איציק שמולי, מיקי רוזנטל, מיכל בירן, נחמן שי, משה מזרחי, ראלב מג'אדלה[7].
הבית היהודי נפתלי בנט, אורי יהודה אריאל, ניסן סלומינסקי, אלי בן דהן, איילת שקד, אורי אורבך, אבי וורצמן, מרדכי יוגב, אורית סטרוק, יוני שטבון, שולי מועלם-רפאלי, זבולון כלפה.
ש"ס אלי ישי, אריה דרעי, אריאל אטיאס[8], יצחק כהן, משולם נהרי, אמנון כהן, יעקב מרגי, דוד אזולאי, יצחק וקנין, נסים זאב, אברהם מיכאלי, יואב בן-צור[9].
יהדות התורה יעקב ליצמן, משה גפני, מאיר פרוש, אורי מקלב, מנחם אליעזר מוזס, ישראל אייכלר, יעקב אשר.
מרצ זהבה גלאון, אילן גילאון, ניצן הורוביץ, מיכל רוזין, עיסאווי פריג', תמר זנדברג.
התנועה ציפי לבני, עמרם מצנע, עמיר פרץ, אלעזר שטרן, מאיר שטרית, דוד צור.
חד"ש מוחמד ברכה, חנא סוויד, דב חנין, עפו אגבאריה.
רע"מ-תע"ל-מד"ע אברהים צרצור, אחמד טיבי, מסעוד גנאים, טלב אבו עראר.
בל"ד ג'מאל זחאלקה, חנין זועבי, באסל גטאס.
קדימה שאול מופז, ישראל חסון[10], יובל צלנר[11].

מאפייני חברי הכנסת[עריכת קוד מקור | עריכה]

הליכוד ישראל ביתנו: 31 מושבים (25.8%) יש עתיד העבודה: 15 מושבים (12.5%) הבית היהודי: 12 מושבים (10.0%) ש"ס: 11 מושבים (9.2%) יהדות התורה: 7 מושבים (5.8%) התנועה: 6 מושבים (5.0%) מרצ: 6 מושבים (5.0%) רע"מ-תע"ל: 4 מושבים (3.3%) חד"ש: 4 מושבים (3.3%) בל"ד: 3 מושבים (2.5%) קדימה: 2 מושבים (1.7%)Circle frame.svg
  •   הליכוד ישראל ביתנו: 31 מושבים (25.8%)
  •   יש עתיד: 19 מושבים (15.8%)
  •   העבודה: 15 מושבים (12.5%)
  •   הבית היהודי: 12 מושבים (10.0%)
  •   ש"ס: 11 מושבים (9.2%)
  •   יהדות התורה: 7 מושבים (5.8%)
  •   התנועה: 6 מושבים (5.0%)
  •   מרצ: 6 מושבים (5.0%)
  •   רע"מ-תע"ל: 4 מושבים (3.3%)
  •   חד"ש: 4 מושבים (3.3%)
  •   בל"ד: 3 מושבים (2.5%)
  •   קדימה: 2 מושבים (1.7%)

אל הכנסת התשע עשרה נכנסו 48 חברי כנסת חדשים - מספר חסר תקדים. נוסף עליהם עוד 3 חברי כנסת שלא כיהנו בכנסת ה-18, אך כיהנו בעבר כחברים בכנסת (ניסן סלומיאנסקי, אריה דרעי ועמרם מצנע). 4 ח"כים נוספים כיהנו בתחילת הכנסת ה-18 אך התפטרו במהלכה ונבחרו לכנסת ה-19 מחדש (צחי הנגבי, מאיר פרוש, ציפי לבני ועמיר פרץ).

מספר הנשים שנכנסו לכנסת התשע עשרה עומד על 27, בהשוואה ל-21 נשים בכנסת השמונה עשרה ו-17 בכנסת שלפניה. זהו שיעור הנשים הגבוה ביותר אי-פעם והוא נבע בין היתר מהחלטת יאיר לפיד להציב 8 נשים בשתי העשיריות הראשונות ברשימתו לכנסת, 40% מהרשימה, כשכולן נכנסו לכנסת. גם מרצ הציבה כ-50% נשים במקומות הריאליים ומטעמה נכנסו לכנסת 3 נשים. מפלגת בל"ד שריינה בכל שלישיית מועמדים מקום אחד לאישה, ומטעמה נכנסה לכנסת אישה אחת. ברשימת הליכוד הוצבו 7 נשים, ברשימת מפלגת העבודה הוצבו 4 נשים, מפלגת הבית היהודי הציבה 3 נשים במקומות ריאליים, בניגוד למקובל במפלגה בעבר, וברשימת התנועה הוצבה אישה אחת.

מספר חברי הכנסת הדתיים והחרדיים עמד גם הוא על שיא של 39 ח"כים, בהשוואה ל-28 בכנסת הקודמת. הדבר נבע מכך שבחלק מהמפלגות הלא-דתיות הוצבו מתמודדים דתיים. 12 מחברי הכנסת הם לא-יהודים.

הכנסת התשע עשרה גם המשיכה את המגמה שהחלה בכנסת השמונה עשרה, ושכללה 14 עיתונאים שפרשו מעבודתם והצטרפו אל המפלגות השונות במטרה להיבחר לכנסת. מבין אנשי האקדמיה, יכהנו בכנסת התשע עשרה 14 בעלי תואר דוקטור: יובל שטייניץ, עוזי לנדאו, עליזה לביא, עדי קול, רות קלדרון, רונן הופמן, אחמד טיבי, חנא סוויד, דב חנין, עפו אגבאריה, ג'מאל זחאלקה, באסל גטאס נחמן שי, לעומת 12 שנבחרו בבחירות הקודמות; ופרופסור אחד (אבישי ברוורמן) לעומת 4 שנבחרו בבחירות הקודמות. בכנסת התשע עשרה ישנם שני קיבוצניקים: זבולון קלפה מהבית היהודי ואורלי לוי-אבקסיס מהליכוד ביתנו.

נשים בכנסת[עריכת קוד מקור | עריכה]

במהלך הכנסת ילדו חברות הכנסת קארין אלהרר וציפי חוטובלי, המשך מגמה שהחלה בכנסת השמונה עשרה בה ילדו ארבע מחברות הכנסת, לראשונה מאז ילדה אסתר וילנסקה בתחילת הכנסת השנייה (1951).

דתיים בכנסת התשע עשרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

חברי כנסת לא יהודים בכנסת התשע עשרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

חברי כנסת חדשים בכנסת התשע עשרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

חילופי גברי[עריכת קוד מקור | עריכה]

עקב חילופים אלו סיעת יש עתיד בעלת 19 המנדטים הפכה לסיעה הגדולה בכנסת. כאשר סיעת הליכוד מונה 18 חברי כנסת וסיעת ישראל ביתנו מונה 13 חברי כנסת. שני הבאים בתור ברשימת הליכוד ביתנו הינם מועמדים השייכים למפלגת הליכוד.

ישיבת הפתיחה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ישיבת הפתיחה של הכנסת התשע עשרה, שבה הצהירו חבריה אמונים, נערכה ב-5 בפברואר 2013[13].

חבר הכנסת בנימין (פואד) בן אליעזר, אשר הינו ותיק חברי הכנסת (שכן הוא מכהן כח"כ מאז שנת 1984 ברציפות), מונה בישיבה זו ליושב ראש זמני של הכנסת התשע-עשרה. זאת לפי הוראת החוק האומרת כי ותיק חברי הכנסת ימונה ליושב-ראש הזמני של הכנסת עד מינוי קבע של יושב הראש ושל סגניו. צעירת חברי הכנסת היא סתיו שפיר ממפלגת העבודה, וזקן חברי הכנסת הוא פואד בן אליעזר. כאשר נבחר בן אליעזר לכנסת לראשונה, סתיו שפיר טרם נולדה.

ב-18 במרץ 2013 נבחר חבר הכנסת יולי אדלשטיין לכהן בתפקיד יושב ראש הכנסת ולאחר שהושבע החליף את בנימין (פואד) בן אליעזר בתפקיד יושב ראש הכנסת התשע עשרה.

פעולות עיקריות בכנסת ה-19[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ התפטר מהכנסת בנובמבר 2014
  2. ^ כיהן כחבר כנסת עד בחירתו לנשיא ביוני 2014
  3. ^ כיהן כח"כ מבחירתו של ראובן ריבלין לנשיא ביוני 2014 ועד מינויו לשגריר ישראל באוגוסט 2014
  4. ^ נתמנה לחבר כנסת לאחר התפטרותו של כרמל שאמה הכהן באוגוסט 2014
  5. ^ נתמנה לחבר כנסת לאחר התפטרותו של גדעון סער בנובמבר 2014
  6. ^ התפטר מהכנסת בדצמבר 2014
  7. ^ נתמנה לחבר כנסת לאחר התפטרותו של בנימין בן אליעזר בדצמבר 2014
  8. ^ התפטר מהכנסת ביוני 2014
  9. ^ נתמנה לחבר כנסת לאחר התפטרותו של אריאל אטיאס ביוני 2014
  10. ^ התפטר מהכנסת בדצמבר 2014
  11. ^ נתמנה לחבר כנסת לאחר התפטרותו של ישראל חסון בדצמבר 2014
  12. ^ צבי זרחיה, ח"כ שאמה הכהן מונה לשגריר ב-OECD: אלכס מילר יושבע במקומו, באתר TheMarker‏, 6 באוגוסט 2014
  13. ^ זאת בהתאם להוראות סעיף 1 לחוק הכנסת, ה'תשנ"ד-1994, הקובע כי "הכנסת תתכנס לישיבתה הראשונה ביום הארבעה עשר שלאחר יום הבחירות לכנסת, בשעה ארבע אחרי הצהריים"


הקודמת:
הכנסת השמונה עשרה
20092013
הכנסת התשע עשרה
2013 ואילך
הבאה: