הכנסת התשע עשרה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
הכנסת התשע עשרה
ממשלות הממשלה השלושים ושלוש
תקופת כהונה 5 בפברואר 2013 – 31 במרץ 2015
(שנתיים ו־7 שבועות)
מערכת בחירות 22 בינואר 2013
הנהגה
יו"ר הכנסת יולי אדלשטיין עריכת הנתון בוויקינתונים
ראש הממשלה בנימין נתניהו
ראש הקואליציה יריב לוין
ראש האופוזיציה שלי יחימוביץ' ויצחק הרצוג
הרכב הכנסת
הבחירות לכנסת ה-19
מפלגת השלטון הליכוד - ישראל ביתנו
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
יולי אדלשטיין, יו"ר הכנסת ה-19

הכנסת התשע עשרה, שהרכבה נקבע בבחירות לכנסת שהתקיימו ב-22 בינואר 2013, הושבעה ב-5 בפברואר באותה שנה. בסך הכל כיהנה הכנסת התשע עשרה שנתיים, חודש ו-26 ימים.

חלוקת המושבים בכנסת התשע עשרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

תוצאות הבחירות לכנסת התשע עשרה:
     מפלגות הימין: 43 מושבים
     מפלגות החרדים: 18 מושבים
     מפלגות המרכז: 21 מושבים
     מפלגות השמאל: 27 מושבים
     מפלגות הערבים: 11 מושבים

תוצאות הבחירות לכנסת התשע עשרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערך מורחב – הבחירות לכנסת התשע עשרה

גושים פוליטיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

חברי הכנסת[עריכת קוד מקור | עריכה]

הליכוד בנימין נתניהו, גדעון סער, גלעד ארדן, סילבן שלום, ישראל כ"ץ, דני דנון, ראובן ריבלין, משה יעלון, זאב אלקין, ציפי חוטובלי, יריב לוין, יולי אדלשטיין, חיים כץ, מירי רגב, משה פייגלין, יובל שטייניץ, צחי הנגבי, לימור לבנת, אופיר אקוניס, גילה גמליאל, כרמל שאמה הכהן
יש עתיד יאיר לפיד, שי פירון, יעל גרמן, מאיר כהן, יעקב פרי, עפר שלח, עליזה לביא, יואל רזבוזוב, עדי קול, קארין אלהרר, מיקי לוי, שמעון סולומון, רות קלדרון, פנינה תמנו, רינה פרנקל, יפעת קריב, דב ליפמן, בועז טופורובסקי, רונן הופמן
העבודה שלי יחימוביץ', יצחק הרצוג, איתן כבל, מרב מיכאלי, בנימין בן אליעזר, חיליק בר, עמר בר-לב, סתיו שפיר, אבישי ברוורמן, אראל מרגלית, איציק שמולי, מיקי רוזנטל, מיכל בירן, נחמן שי, משה מזרחי, ראלב מג'אדלה
ישראל ביתנו אביגדור ליברמן, יאיר שמיר, עוזי לנדאו, סופה לנדבר, יצחק אהרונוביץ', אורלי לוי-אבקסיס, פאינה קירשנבאום, דוד רותם, רוברט אילטוב, חמד עמאר, שמעון אוחיון, אלכס מילר, לאון ליטינצקי
הבית היהודי נפתלי בנט, אורי אריאל, ניסן סלומינסקי, אלי בן דהן, איילת שקד, אורי אורבך, אבי וורצמן, מרדכי יוגב, אורית סטרוק, יוני שטבון, שולי מועלם-רפאלי, זבולון כלפה, הלל הורוביץ
ש"ס אלי ישי, אריה דרעי, אריאל אטיאס, יצחק כהן, משולם נהרי, אמנון כהן, יעקב מרגי, דוד אזולאי, יצחק וקנין, נסים זאב, אברהם מיכאלי, יואב בן-צור, ליאור אדרי
יהדות התורה יעקב ליצמן, משה גפני, מאיר פרוש, אורי מקלב, מנחם אליעזר מוזס, ישראל אייכלר, יעקב אשר
מרצ זהבה גלאון, אילן גילאון, ניצן הורוביץ, מיכל רוזין, עיסאווי פריג', תמר זנדברג
התנועה ציפי לבני, עמרם מצנע, עמיר פרץ, אלעזר שטרן, מאיר שטרית, דוד צור
חד"ש מוחמד ברכה, חנא סוויד, דב חנין, עפו אגבאריה
רע"מ-תע"ל-מד"ע אבראהים צרצור, אחמד טיבי, מסעוד גנאים, טלב אבו עראר
בל"ד ג'מאל זחאלקה, חנין זועבי, באסל גטאס
קדימה שאול מופז, ישראל חסון, יובל צלנר

חילופי גברי[עריכת קוד מקור | עריכה]

תאריך חבר הכנסת היוצא חבר הכנסת הנכנס רשימה סיבה
10 ביוני 2014 ראובן ריבלין כרמל שאמה הכהן הליכוד - ישראל ביתנו נבחר לתפקיד נשיא המדינה
22 ביוני 2014 אריאל אטיאס יואב בן צור ש"ס התפטרות
6 באוגוסט 2014 כרמל שאמה הכהן אלכס מילר הליכוד - ישראל ביתנו נבחר לשגריר ב-OECD, אונסק"ו ומועצת אירופה
5 בנובמבר 2014 גדעון סער לאון ליטינצקי התפטרות
14 בדצמבר 2014 בנימין בן אליעזר ראלב מג'אדלה העבודה התפטרות (מטעמי בריאות)
18 בדצמבר 2014 ישראל חסון יובל צלנר קדימה התפטרות (נבחר למנכ"ל רשות העתיקות)
1 בינואר 2015 אריה דרעי ליאור אדרי ש"ס התפטרות (נשאר כיו"ר ש"ס)
16 בפברואר 2015 אורי אורבך הלל הורוביץ הבית היהודי נפטר

מאפייני חברי הכנסת[עריכת קוד מקור | עריכה]

רשימות שעברו את אחוז החסימה

  הליכוד-ביתנו, 885,163 קולות (25.1%)
  יש עתיד, 543,458 קולות (15.4%)
  העבודה, 432,118 קולות (12.3%)
  הבית היהודי, 345,985 קולות (9.8%)
  ש"ס, 331,868 קולות (9.4%)
  יהדות התורה, 195,892 קולות (5.6%)
  התנועה, 189,167 קולות (5.4%)
  מרצ, 172,403 קולות (4.9%)
  רע"ם-תע"ל, 138,450 קולות (3.9%)
  חד"ש, 113,439 קולות (3.2%)
  בל"ד, 97,030 קולות (2.8%)
  קדימה, 78,974 קולות (2.2%)

הכנסת התשע עשרה המשיכה את המגמה שהחלה בכנסת השמונה עשרה, כאשר 15 עיתונאים פרשו מעבודתם והצטרפו אל המפלגות השונות במטרה להיבחר לכנסת. בכנסת התשע עשרה היו שני תושבי קיבוץ: זבולון כלפה מהבית היהודי ואורלי לוי-אבקסיס מהליכוד ביתנו.

חברי כנסת חדשים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בכנסת זו כיהנו 49 חברי כנסת שלא כיהנו בכנסת הקודמת. נוספו עליהם עוד 3 חברי כנסת שלא כיהנו בכנסת ה-18, אך כיהנו בעבר כחברים בכנסת ישראל (ניסן סלומינסקי, אריה דרעי ועמרם מצנע). 4 ח"כים נוספים כיהנו בתחילת הכנסת ה-18 אך התפטרו במהלך כהונתה ונבחרו לכנסת ה-19 מחדש (צחי הנגבי, מאיר פרוש, ציפי לבני ועמיר פרץ).

יהודים דתיים וחרדים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בכנסת זו כיהנו 42 יהודים דתיים וחרדים, בהם נשים:

נשים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בכנסת זו כיהנו 27 נשים:

לא יהודים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בכנסת זו כיהנו 13 לא יהודים, מתוכם 1 דרוזי ו-1 בדואי.

דוקטורים ופרופסורים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בכנסת זו כיהנו 14 בעלי תואר דוקטור:

בכנסת זו כיהן פרופסור אחד – אבישי ברוורמן (העבודה).

ישיבת הפתיחה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ישיבת הפתיחה של הכנסת התשע עשרה, שבה הצהירו חבריה אמונים, נערכה ב-5 בפברואר 2013[א].

חבר הכנסת בנימין (פואד) בן אליעזר, ותיק חברי הכנסת (כיהן כח"כ מאז שנת 1984 ברציפות), מונה בישיבה זו ליושב ראש זמני של הכנסת התשע-עשרה. זאת לפי הוראת החוק האומרת, כי ותיק חברי הכנסת ימונה ליושב-ראש הזמני של הכנסת עד מינוי קבע של יושב הראש ושל סגניו. צעירת חברי הכנסת הייתה סתיו שפיר ממפלגת העבודה, וזקן חברי הכנסת היה פואד בן אליעזר. כאשר נבחר בן אליעזר לכנסת לראשונה, סתיו שפיר טרם נולדה.

ב-18 במרץ 2013 נבחר חבר הכנסת יולי אדלשטיין לכהן בתפקיד יושב ראש הכנסת, ולאחר שהושבע החליף את בנימין (פואד) בן אליעזר בתפקיד יושב ראש הכנסת התשע עשרה.

פעולות עיקריות בכנסת ה-19[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-18 במרץ 2013 (ז' בניסן ה'תשע"ג) הכנסת התשע עשרה הביעה אמון בממשלת ישראל השלושים ושלוש, בראשות בנימין נתניהו.

באותו יום נבחר יולי אדלשטיין ליו"ר הכנסת החדש במקום ראובן ריבלין, בתמיכת 96 חברי כנסת.

ב-10 ביוני 2014 נבחר ראובן ריבלין מהליכוד על ידי הכנסת התשע עשרה לתפקיד נשיא מדינת ישראל בתמיכת 63 חברי כנסת לעומת 53 חברי כנסת שתמכו במאיר שטרית מהתנועה.

חקיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

במהלך כהונתה, אישרה הכנסת התשע עשרה 264 חוקים ותיקוני חוק.[2] להלן מספר דוגמאות בולטות:

חוקי יסוד וחקיקה בתחום המשטר[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • העברת חוק המשילות[3] (תיקון חוק יסוד: הממשלה וחוק הבחירות לכנסת) - התיקון לחוק יסוד: הממשלה קיבע את מספר השרים בממשלה על 18 (מלבד ראש הממשלה עצמו), את מספר סגני השרים על 4 ומנע מינוי שרים בלי תיק (תיקונים אלו בוטלו בכנסת ה-20). הוא מנהיג גם אי-אמון קונסטרוקטיבי מלא, כך שבעת הצעת אי אמון, על חברי הכנסת המציעים להציג לא רק ראש ממשלה חלופי אלא גם ממשלה חלופית, על כל שריה וקווי המדיניות שלה. התיקון לחוק הבחירות לכנסת העלה את אחוז החסימה ל-3.25% - כארבעה מנדטים. הוא ביטל בנוסף את "חוק מופז", שמאפשר לשבעה חברי כנסת להתפצל מסיעתם גם אם אינם מהווים שליש ממנה, ואת יחידת מימון הבחירות לחבר כנסת שפרש מסיעתו לטובת מפלגה אחרת.
  • חוק יסוד: משאל עם – קיבוע חוק משאל עם לפני מסירת שטחים כחוק יסוד.

חקיקה כלכלית[עריכת קוד מקור | עריכה]

צבא וביטחון[עריכת קוד מקור | עריכה]

חקיקה פלילית[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • חוק למניעת הטרדה מינית (תיקון מס' 10) – קובע כי כל פרסום של תצלום, סרט או הקלטה בעלי אופי מיני שיש בהם כדי להשפיל את האדם המופיע בהם או לבזותו, ולא ניתנה הסכמתו לפרסום - תיחשב כהטרדה מינית ודינה יהיה כדין הפוגע במזיד בפרטיותו של אדם בהתאם לחוק הגנת הפרטיות - עד 5 שנות מאסר.

חקיקה חברתית[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 144) – קובעת כי המוסד לביטוח לאומי יודיע לחייל משוחרר שסיים את שירותו הסדיר או למי שעשה שירות לאומי או אזרחי, בסמוך למועד סיום השירות, על הזכויות והחובות כלפי הביטוח הלאומי, הצפויות עם סיום השירות.

חינוך, תרבות וספורט[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • חוק לימוד חובה (תיקון מס' 32) - קובע כי יותאם התאריך על פיו נקבע גילו של אדם לצורך כניסתו למסגרת חינוכית ללוח השנה הלועזי.
  • החוק להגנת הספרות (בוטל בכנסת ה-20) - חייב שמירה על מחיר קבוע לספר ישראלי בשנה וחצי הראשונות לצאתו לאור, וקבע שיעורי מינימום לתמלוגים לסופר ישראלי.

תקשורת[עריכת קוד מקור | עריכה]

שונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • חוק קביעת הזמן (תיקון מס' 3) - קובע כי בכל שנה, בתקופה שמיום שישי שלפני יום ראשון האחרון בחודש מרץ בשעה 02:00, עד יום ראשון האחרון בחודש אוקטובר בשעה 02:00, יוקדם הזמן בישראל בשעה אחת נוספת, כך שיקדים את זמן אוניברסלי מתואם בשלוש שעות.

בעלי תפקידים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעלי תפקידים בכנסת ה-19
התפקיד שם סיעה הערות
נשיאות הכנסת
יושב ראש הכנסת יואל אדלשטיין הליכוד
סגני יושב ראש הכנסת יחיאל בר העבודה
גילה גמליאל הליכוד
יצחק וקנין ש"ס
אחמד טיבי רע"מ-תע"ל
אורי מקלב יהדות התורה
חמד עמאר ישראל ביתנו
משה פייגלין הליכוד
רות קלדרון יש עתיד
יוני שטבון הבית היהודי
מאיר שטרית התנועה
נחמן שי העבודה
פנינה תמנו-שטה יש עתיד
יושבי ראש הוועדות הקבועות
ועדת הכנסת יריב לוין הליכוד עוד כיהנו בתפקיד בכנסת ה-19:
ועדת הכספים ניסן סלומינסקי הבית היהודי
ועדת הכלכלה אבישי ברוורמן העבודה
ועדת החוץ והביטחון זאב אלקין הליכוד עוד כיהנו בתפקיד בכנסת ה-19:
ועדת הפנים והגנת הסביבה מירי רגב הליכוד
ועדת החוקה, חוק ומשפט דוד רותם ישראל ביתנו
ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות יואל רזבוזוב יש עתיד
ועדת החינוך, התרבות והספורט עמרם מצנע התנועה
ועדת העבודה, הרווחה והבריאות חיים כץ הליכוד
ועדה לענייני ביקורת המדינה אמנון כהן ש"ס
ועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי עליזה לביא יש עתיד
ועדת המדע והטכנולוגיה משה גפני יהדות התורה
ועדת האתיקה יצחק כהן ש"ס
יושבי ראש הוועדות המיוחדות
ועדה למאבק בנגעי הסמים והאלכוהול מוחמד ברכה חד"ש
הוועדה לזכויות הילד אורלי לוי-אבקסיס ישראל ביתנו
ועדה מיוחדת לפניות הציבור עדי קול יש עתיד
הוועדה המיוחדת לבחינת בעיית העובדים הזרים מיכל רוזין מרצ
הוועדה המיוחדת לדיון בהצעת חוק השוויון בנטל[ב] איילת שקד הבית היהודי
הוועדה המיוחדת לדיון בהצעת חוק השידור הציבורי קארין אלהרר יש עתיד
ראשי הקואליציה והאופוזיציה
יושב ראש הקואליציה זאב אלקין הליכוד

עוד כיהנו בתפקיד בכנסת ה-19:

ראש האופוזיציה יצחק הרצוג העבודה עוד כיהנה בתפקיד בכנסת ה-19:

שלי יחימוביץ'

בעלי תפקידים
מנכ"ל הכנסת רונן פלוט עוד כיהן בתפקיד בכנסת ה-19: דן לנדאו
מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ
היועץ המשפטי לכנסת איל ינון
קצין הכנסת יוסף גריף

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביאורים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ זאת בהתאם לחוק הכנסת, הקובע כי "הכנסת תתכנס לישיבתה הראשונה ביום הארבעה עשר שלאחר יום הבחירות לכנסת, בשעה ארבע אחרי הצהריים"[1].
  2. ^ שמה המלא של הוועדה: הוועדה המיוחדת לדיון בהצעת החוק בעניין השוויון בנטל בשירות הצבאי, בשירות האזרחי ובשוק העבודה ולהסדרת מעמדם של תלמידי הישיבות.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]