נצרות קופטית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Gnome-edit-clear.svg ערך זה זקוק לעריכה: הסיבה לכך היא: תרגום לא תמיד ברור, שמות מאונגלזים, הגדרה לא ברורה.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.
ערכים בנצרות
נצרות
P christ2.png
פורטל נצרות
מושגים בנצרות
השילוש הקדוש:
האל האבישורוח הקודש
נזיר קופטי בפתח מנזר דיר אנטוניוס ליד תחנה התשיעית של הויה דולורוזה
הקולג' הקופטי
כנסיית הלנה הקופטית במנזר דיר אנטוניוס
הכנסייה הקופטית (מרקוס הקדוש) באלכסנדריה
מרקוס הקדוש
כנסיית מרקוס הקדוש - אלכסנדריה
מושבו של הפטריארך

הקופטים הם קבוצה אתנית נוצרית שמוצאה במצרים.

נצרות קופטית אורתודוקסית היא הצורה של הנצרות שעל פי המסורת נוסדה על ידי מרקוס הקדוש במצרים במאה ה-1 לספירה (בערך בשנת 42). כנסייה זו משתייכת לנצרות האוריינטלית האורתודוקסית, והכס של אלכסנדריה בנצרות הקופטית היה מוסד כנסייתי נפרד מאז ועידת כלקדון ב-451. בראשו עומד האפיפיור של אלכסנדריה והפטריארך של הכס הקדוש של מרקוס הקדוש. האפיפיור שנודה השלישי כיהן בתפקיד זה עד מותו בחודש מרץ 2012, ובנובמבר אותה שנה נבחר מחליפו, האפיפיור תוואדרוס תיאודורוס השני[1]. בכנסייה המזרחית האורתודוקסית, ראש הכנסייה המצרית הלאומית ידוע גם כ"פטריארך של אלכסנדריה".

אטימולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

השם קופטים (Copt) נגזר מהכינוי שנתנו היוונים למצרים: אייגיפטוס (Αίγυπτος). יש שתי השערות לגבי מקורו של הכינוי: לפי ההיסטוריון היווני סטראבון, הכינוי נגזר מהביטוי היווני "מתחת לים האגאי (Aἰγαίου ὑπτίως); לפי סברה אחרת, הכינוי הוא שיבוש של הביטוי המצרי "חות-קא-פתח" שמשמעו "מקדשו של האל פתח", שהוא אחד האלים המצריים המרכזיים. במקור היה משמעה של המילה "קופטי" פשוט "מצרי", אך היום מתייחסת מילה זו אל האוכלוסייה הנוצרית של מצרים. בלשון חז"ל נקראו הקופטים "גיפּטים" (מסכת מגילה דף י"ח ע"א), בעוד הכינוי "קופטים" שבעברית מודרנית הושפע מכינויָם בשפות המודרניות הזרות.

תולדות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ייסוד[עריכת קוד מקור | עריכה]

על פי כמה מספרי הברית החדשה, מצרים היא המקום שבו חסתה משפחתו של ישו בברחם מיהודה מפני הורדוס. הכנסייה המצרית, שהיא כיום בת יותר מ-1,900 שנה, מייחסת לעצמה גם נבואות מהברית הישנה כמו ישעיהו יט, 19: "ביום ההוא יהיה מזבח לה' בארץ מצרים...".

הנוצרים הראשונים במצרים היו בעיקר יהודים מאלכסנדריה כמו תאופילוס, שאליו פונה לוקאס בפרק הראשון של ספרו. כאשר נוסדה הכנסייה בידי מרקוס בתקופת קיסרותו של נירון, מצרים מקומיים רבים (בניגוד ליהודים וליוונים) קיבלו עליהם את הדת החדשה. הנצרות התפשטה במצרים תוך חצי מאה מבואו של מרקוס לאלכסנדריה, כפי שאפשר לראות מכתבים מהברית החדשה שנמצאו בבהנסה במצרים התיכונה, שתוארכו לבערך 200 לספירה, וכן מפרגמנט של הבשורה על פי יוחנן – כתובה קופטית, שנתגלתה במצרים העליונה ויש שמתארכים אותה לחצי הראשון של המאה ה-2. במאה ה-2 החלה הנצרות להתפשט גם באזורים הכפריים, והכתבים תורגמו לשפה המקומית, היא הקופטית.

נזירות ופעילות מסיונריות[עריכת קוד מקור | עריכה]

במאה ה-3, בזמן הרדיפות של דסיוס, ברחו כמה נוצרים למדבר המצרי, ונותרו שם לאחר סיום הרדיפות על מנת להתפלל. זו הייתה תחילת תנועת הנזירות, שהוכרה בידי אנטוניוס הגדול ופכומיוס במאה ה-4. עד סוף המאה כבר היו מאות מנזרים ואלפי מערות ותאים פזורים ברחבי הגבעות במצרים. כמה מהמנזרים הללו עדיין פעילים כיום.

הנזירות המצרית משכה נוצרים מחלקים אחרים של העולם, שביקרו במצרים, והביאו את הרעיון הנזירי חזרה למולדתם, וכך התפשט הרעיון ברחבי העולם הנוצרי. בזיליוס הקדוש, מארגן התנועה הנזירית באסיה הקטנה, ביקר במצרים בערך ב-357 לספירה, ובתקופה זו המנזרים במזרח התנהגו עדיין על פי הכללים שלו; הירונימוס, בדרכו לירושלים, עצר במצרים והותיר אחריו פרטים מחוויותיו במכתבים; בנדיקטוס הקדוש ייסד במאה ה-6 מנזרים בהתבסס על המודל של פכומיוס, אם כי הם התאפיינו בכללים קשוחים יותר.

ועידות ניקיאה וקונסטנטינופוליס[עריכת קוד מקור | עריכה]

במאה ה-4 החל כומר לובי בשם אריוס (מייסד האריאניות‎) בוויכוח תאולוגי לגבי מהותו של ישו, ויכוח שהתפשט על פני העולם הנוצרי. ועידת ניקיאה (325) כונסה על ידי קונסטנטינוס על מנת ליישב את המחלוקת, ולבסוף ניסחה את מה שידוע כ"אמונה הניקאית". עקרונות האמונה האלה, שכיום שונים אותם ברחבי העולם הנוצרי, נוסחו בידי אתנסיוס, הפטריארך של אלכסנדריה.

בשנה 381 ישב טימותאוס הראשון מאלכסנדריה בראש הוועידה הכנסייתית השנייה, ועידת קונסטנטינופוליס הראשונה, שהשלימה את עקרונות האמונה מניקיאה עם הניסוח הזה של עקרון האלוהות של הרוח הקדושה:

Cquote2.svg

אנו מאמינים ברוח הקדושה, האל, נותן החיים, המגיעה מהאב, שאותה אנו משבחים ועובדים יחד עם האב והבן, שדיברה בפי הנביאים ובכנסייה הקדושה האוניברסלית. אנו מודים בטבילה אחת לטיהור החטאים ואנו מצפים לתחית המתים ולחיי העולם הבא. אמן.

Cquote3.svg

ועידת אפסוס[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויכוח תאולוגי נוסף במאה ה-5 היה על תורותיו של נסטוריוס, פטריארך קונסטנטינופוליס, שטען כי האל המילה אינו מחובר עם האדם, אלא רק שכן בישו האדם. כתוצאה מכך, הוא לא הסכים לייחס למריה, אם ישו, את התואר "אם האל" (תאוטוקוס), ובמקום זה כינה אותה "אם המשיח" (כריסטוטוקוס). כשדיווחים על כך הגיעו לקירילוס, הפטריארך של אלכסנדריה, הוא פעל במהירות לתקן את ההפרה הזו של האורתודוקסיה המקובלת, כשהוא טוען כי על נסטוריוס לחזור בו. כשהוא לא הסכים, הסינוד של אלכסנדריה התכנס והגיעו להסכמה פה אחד. קירילוס שלח מכתב לנסטוריוס, והחרים את כל מי שמסכים עמו. נסטוריוס עצמו לא חזר בו ובכך הביא לכינוס ועידת אפסוס (431), שכונסה על ידי הקיסר הבינזטי דאז על-מנת ללבן את הסוגיה. קירילוס ישב בראש הוועידה, שאישרה את דעותיו של אתנסיוס, ואישרה כי מריה היא "אם האל". היא גם הצהירה בבירור כי כל מי שמפריד את המשיח לשתי ישויות נפרדות יוחרם: "ישנה מהות אחת וישות אחת לאל המילה המוגלמת". וכך נוסחה ההקדמה לעקרונות האמונה:

"אנו מפארים אותך, האם של האור האמיתי ואנו משבחים אותך אם האל, שכן את נשאת את גואל העולם. התהילה לך, האדון והמלך: המשיח, כבוד השליחים, כתר הקדושים המעונים, שמחת הצדיקים, יסוד הכנסיות וסליחת החטאים. אנו מצהירים על השילוש הקדוש באלוהות אחת: אנו עובדים לו, מפארים אותו, האל ירחם, האל ירחם, האל יברך אותנו, אמן."

כנראה שהדעה הזו היא ששלטה במועצה. אולם קירילוס האלכסנדרוני מת זמן קצר לאחר מכן, ודיוסקורוס, הארכידיאקון של אלכסנדריה (שנחשב לקדוש על ידי הלא-כלקדוניים שהם הכנסיות האוריינטליות, אך ככופר על ידי הקתולים) נבחר כמחליפו של קירילוס. הנסטוריאנים ניצלו את ההזדמנות של מותו של קירילוס לחדש את המערכה שלהם כנגד התאולוגיה הסיריאנית.

ועידת כלקדון (451): הקרע המונופיזיטי[עריכת קוד מקור | עריכה]

ועידת כלקדון נטשה את הכריסטולוגיה הקירילית והצהירה כי ישו היה ישות אחת בשני טבעים. אולם, המסקנות של המועצה נדחו על ידי רבים מהנוצרים בשולי האימפריה הביזאנטית: מצרים, סורים, ארמנים ואחרים. מנקודה זו והלאה, באלכסנדריה יהיו שני פטריארכים: ה"מלקיט" או הפטריארך האימפריאלי, הידוע כיום כאפיפיור המזרחי-אורתודוקסי, והפטריארך הלאומי המצרי הלא-כלקדוני, הידוע כאפיפיור הקופטי. כמעט כל האוכלוסייה המצרית דחתה את המסקנות של מועצות כלקדון ונותרה נאמנה לכנסייה המצרית הלאומית (הידועה כיום ככנסייה הקופטית). אלה שתמכו בהגדרה הכלקדונית נותרו כחלק מהכנסיות המובילות ברומא וקונסטנטינופול. הפלג הלא-כלקדוני נעשה למה שהיה ידוע ככנסייה האורתודוקסית האוריינטלית.

הקלכדוניים לפעמים מכנים את הלא-קלכדונים "מונופיזיטיים", אם כי הכנסייה הקופטית מכחישה כי היא תומכת במונופיזיטיות, שלדעתה היא כפירה. הם לפעמים קוראים לקבוצה הקלכדונית "דיופיזיים". מושג הקרוב יותר לדוקטרינה הקופטית היא "מיאפיזיטי", המתייחס לטבעו המורכב של ישו – אל ואדם, מחוברים באופן בלתי נבדל בלוגוס. הקופטים מאמינים בשני טבעים המחוברים יחד "ללא התערבות, ללא בלבול, וללא שינוי". שני טבעים אלה "לא נפרדו זה מזה ולו לרגע". עם זאת, הכנסייה הקתולית והכנסייה האורתודוקסית רואות השקפות אלה כאילו היו מונופיזיטיות לכל דבר ועניין; מנגד, הכנסייה האוריינטלית רואה את ההשקפה הדיופיזיטית כאילו הייתה כניעה לנסטוריאניזם.

הקופטים סבלו תחת שלטון האימפריה הרומאית המזרחית. הפטריארכים המלקיטיים, שמונו על ידי הקיסרים כמנהיגים רוחניים ושליטים אזרחיים, טבחו באוכלוסייה המצרית, אותם הם החשיבו ככופרים. מצרים רבים עונו ומתו, אך בכל זאת נותרו נאמנים לדעה האנטי-כלקדונית.

הכיבוש הערבי של מצרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הכיבוש הערבי של מצרים אירע ב-641. אם כי הכוחות האימפריאליים התנגדו לצבא הערבי בפיקודו של הכובש עמר אבן אל-עאץ, רוב האוכלוסייה האזרחית, שסבלה תחת השלטון הקיים, היו פחות עוינים את הכובשים; במקרים מסוימים הם אף קיבלו אותם בזרועות פתוחות. הנוצרים נחשבו כאחד מ"עמי הספר", והותר להם להמשיך במנהגי דתם, תחת ההגבלות של החוק המוסלמי, השריעה. הגנה זו נבעה בחלקה מחדית' שבו נאמר, "כשאתם כובשים את מצרים, היטיבו עם הקופטים שכן הם חבריכם ואחיכם", וכן מצורך באנשי מנהל מוצלחים.

למרות המהפך הפוליטי, מצרים נותרה ברובה ארץ נוצרית, אם כי המרות דת לאסלאם במשך השנים מאז הפכה את מצרים מארץ שהיא בעיקר נוצרית לארץ שהיא בעיקר מוסלמית עד סוף המאה ה-12. תהליך זו הוחש בשל רדיפות בזמן ולאחר תקופת שלטונו של הח'ליף הפאטימי אל-חאכים ב-אמר אללה (996 - 1021) ובשל מסעות הצלב, וגם בשל האימוץ של הערבית כשפה ליטורגית בידי פטריארך אלכסנדריה, גבריאל אבן-טורייק.

מהמאה ה-19 ועד למהפכת 1952[עריכת קוד מקור | עריכה]

המעמד של הקופטים החל להשתפר בתחילת המאה ה-19 תחת היציבות והסובלנות של שושלתו של מוחמד עלי. הקהילה הקופטית הפסיקה להחשב בידי המדינה כיחידה אדמניסטרטיבית, וב-1855 הוסר מס ה"ג'יזיה", שהוטל תמיד רק על עמי הספר. זמן קצר לאחר מכן, הנוצרים החלו לשרת בצבא המצרי. מהפכת 1919 במצרים, הגילוי הראשון של זהות מצרית ציבורית-עממית מזה מאות שנים, מראה על ההומוגניות של החברה המודרנית המצרית, על רכיביה הנוצרים והמוסלמים.

למרות האפליה הנוצרים הקופטים מחזיקים בנתח של 40%-30% מכלל הכלכלה המצרית,‏[2] וגם לפי עיתון פורבס שליש בטבלת האנשים העשירים ביותר במצרים הם נוצרים קופטים.‏[3]

הנצרות הקופטית כיום[עריכת קוד מקור | עריכה]

האפיפיור של אלכסנדריה היום הוא שנודה השלישי. הפטריארך האחרון היווני-אורתודוקסי היה תאודורוס השני (אפיפיור קופטי). ישנה כנסייה קופטית-קתולית קטנה, שגם לה פטריארך של אלכסנדריה; לכנסייה המלקיטית הקתולית אין נוכחות רבה במצרים, אך בראשה עומד הפטריארך של אלכסנדריה, אנטיוכיה וירושלים.

על פי חלק מההערכות, ישנם כ-15 מיליון קופטים אורתודוקסים בעולם: הם מצויים בעיקר במצרים (בין 8 ל-16 מיליון), ארצות אפריקה (כ-400 אלף), צפון אמריקה (כמיליון), וכן באירופה, אוסטרליה, כווית, וישראל.

מספר הקופטים במצרים אינו ידוע בוודאות, אולם מוערך בכ 20%-10% מכלל האוכלוסייה, הכוללת כ-83 מיליון נפש, כלומר - בין 8 מיליון (הערכת הממשלה), ועד לכ-16 מיליון (טענת נציגי הכנסייה הקופטית).

מאז שנות ה-80 תאולוגים משתי הקבוצות (הקופטית והמזרחית-אורתודוקסית) נפגשו על מנת להגיע לעמק השווה לגבי המחלוקות התאולוגיות ביניהם, והגיעו למסקנה כי רבות מהמחלוקות נובעות מבעיות טרמינולוגיה, כאשר הם משתמשים במלים שונות לתאר אותם הדברים. ב-1990, הכנסיות הקופטיות והאנטיוכיות האורתודוקסיות הסכימו להכיר זו בזו בהטבלות שהן עורכות. בקיץ של 2001, כנסיות אלה הסכימו להכיר זו בזו בסקרמנט הנישואין שלהן. לפני כן, אם קופטי ויווני היו רוצים להתחתן, היה צריך לבצע את הטקס פעמיים – פעם אחת בכל כנסייה, על מנת ששתיהן תכרנה בהם. כיום ניתן לערוך את הטקס פעם אחת, ושתי הכנסיות מכירות בו.

בכנסייה הקופטית אפשר להסמיך רק גברים לכמורה, ועליהם להינשא בטרם ההסמכה, אם הם רוצים להתחתן. נוהג זה דומה לזה של הכנסייה המזרחית אורתודוקסית.

באופן מסורתי, השפה הקופטית היא ששימשה בתפילות, וכתבי הקודש נכתבו באלפבית הקופטי. אך בשל הערביזציה של מצרים, התפילות החלו להיערך בערבית, ואילו הדרשות הן כולן בערבית. משתמשים גם בשפות מקומיות, יחד עם הקופטית, בתפילות מחוץ למצרים.

נוצרים קופטים חוגגים את חג המולד ב-7 בינואר, ומאז 2002 יום זה הוא חג לאומי במצרים.

החל משנות ה-70, וכן בשנות ה-2000 אירעו במצרים מספר רב של אירועי אלימות, שבהם הותקפו נוצרים קופטיים בידי מוסלמים קיצוניים. באירועים נרצחו מאות מאמינים קופטים. האחרונים טוענים לקיפוח ולאפליה מתמשכת מצד השלטונות, והתייחסות מקלה להתקפות פיזיות ומילוליות עליהם.

האקדמיה לעיקרי הנצרות באלכסנדריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אקדמיה זו היא העתיקה ביותר בעולם מסוגה. היא נוסדה בערך ב-190 על ידי המלומד פנטנאוס, ונעשתה למוסד חשוב להוראה ולימוד דתי, שם תלמידים שמעו שיעורים מפי מלומדים כמו אתנאגוראס, קלמנט, דידימוס ואוריגנס הגדול, שנחשב אבי התאולוגיה הנוצרית ושהיה גם פעיל מאוד בתחומי פרשנות התנ"ך. אוריגנס כתב פירושים רבים מאוד לתנ"ך, בנוסף להקספלה (הוצאה של התנ"ך בשש שפות) המפורסמת שלו. מלומדים רבים כמו סט. ג'רום ביקרו באקדמיה באלכסנדריה על מנת להחליף רעיונות ולדבר עם המלומדים שלימדו שם. באקדמיה עסקו גם במדע, מתמטיקה ומדעי הרוח. מקורה של שיטת הפרשנות של שאלות ותשובות באקדמיה, ו1500 שנים לפני הברייל, השתמשו שם בשיטות חיתוך בעץ כדי שמלומדים עוורים יוכלו לכתוב ולקרוא.

הקולג' התאולוגי של האקדמיה לעקרונות הנצרות באלכסנדריה נוסדה מחדש ב-1893. לאקדמיה החדשה יש קמפוסים באלכסנדריה, קהיר, ניו ג'רזי ולוס אנג'לס, שם כמרים קופטים לעתיד ואנשים אחרים לומדים, בין נושאים אחרים, תאולוגיה נוצרית, היסטוריה, שפה ואמנות קופטית – כולל שירה, מוזיקה, איקונוגרפיה ואריגה.

שמות קופטיים במצרים כיום[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקופטים רפרטואר שמות ייחודי. שמות רבים הם שמות של דמויות מן הברית הישנה והברית החדשה: يوسف (יוסוף, כלומר יוסף [הצדיק, או בעלה של מרים אם ישו]), مريم (מַרים, כלומר מִרים [אחות משה או מרים המגדלית או אם ישו]), بنيامين (בנימין), راعوث (ראעות', כלומר רות), بطرس (בוטרוס-פטרוס), حنّا (חנּא-יוחנן), جرجس (גירגיס-ג'ורג') ועוד. שמות מן הברית הישנה המופיעים בקוראן יכולים להיות משותפים לקופטים ולמוסלמים, אך שמות מן הברית החדשה הם קופטיים בלבד.

הקופטים משתמשים גם בשמות פרעוניים: مينا (מינא-מנס, נערמר), ويصا (ויצא-בס, אל פרעוני).

קבוצת שמות נוספת המבדילה את הקופטים מן המוסלמים היא של שמות אירופאיים: ميشيل (מישל), جوزيف (ז'וזף), ماريان (מריאן). עד לדור הקודם השמות הזרים היו ממקור צרפתי, אך כעת ניכרת השפעה אמריקאית: مونيكا (מוניקה), ديفيد (דייויד), مايكل (מייקל) ועוד.

קבוצת שמות אחרת כוללת שמות המשותפים לקופטים ולמוסלמים, כדי לטשטש את זהותו הדתית של בעל השם (קופטים מדווחים על הפלייה בביה"ס ברגע שמתגלית דתם). בתחום זה מרובים שמות המסתיימים ב-ي: فتحي (פתחי), سعدي (סעדי), عدلي (עדלי) ועוד. נפוצים גם שמות מהשורש مجد (=תהילה): مجدي (מגדי), ماجد (מאגֶד). כמו כן נפוצים שמות עם הרכיב عبد (עבְּד, כלומר עֶבֶד): عبد المسيح (עבד-אלמסיח, דהיינו עבד המשיח), عبد النور (עבד-אלנור, דהיינו עבד האור). שני שמות אחרונים אלה הם קופטיים בלבד.

הקופטים בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

הכנסייה והאכסניה הקופטית ביפו
נזיר קופטי בירושלים (1935)

עדויות על נוכחות קופטית בירושלים קיימות מראשית המאה התשיעית לספירה. בשנת 1236 התמנה ארכיבישוף קופטי בירושלים, ומאז ועד היום קיימת בה פטריארכיה קופטית. מבנה הפטריארכיה מצוי במנזר דיר אנטוניוס, סמוך לכנסיית הקבר. כמו כן יש לקופטים חזקה במספר תאי תפילה בכנסיית הקבר.

עימות רב שנים קיים בין הקופטים ובין הכנסייה האתיופית ביחס לבעלות על דיר אל סולטאן, מבנה המצוי על גג כנסיית הקבר. כיום מתגוררים במבנה נזירים אתיופים ונזיר קופטי אחד. בשל הסכסוך מצוי המבנה במצב ירוד ורעוע.

מרבית הקופטים בירושלים מתגוררים בח'אן הקופטים, מבנה ברובע הנוצרי התוחם מצפון את בריכת חזקיהו, שנבנה בשנת 1838. כיום מתגוררות בירושלים כמה עשרות משפחות קופטיות.

כמו כן יש קופטים הנושאים את שם המשפחה "קופטי" ומתגוררים בנצרת. מספרם מגיע לכ-1500-2000 נפשות.

ביפו הייתה קהילה קופטית ולה כנסייה ואכסניה. כיום נותרו מהם מעטים. בחיפה מתגוררות כיום כמה משפחות נוצריות הנושאות את שם המשפחה "קופטי".

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ סוכנויות הידיעות, ילד שלף שם מקערת קריסטל, אפיפיור קופטי נבחר, באתר ynet‏, 4 בנובמבר 2012.
  2. ^ ملف التمييز ضد الأقباط في مصر، الجزيرة نت، 20 نوفمبر 2011.
  3. ^ مجلة فوربس الأمريكية: عائلة ساويرس أغنى أغنياء مصر، مصرس، 10 مارس 2011
  • Wolfgang Kosack, Novum Testamentum Coptice. Neues Testament, Bohairisch, ediert von Wolfgang Kosack. Novum Testamentum, Bohairice, curavit Wolfgang Kosack. / Wolfgang Kosack. neue Ausgabe, Christoph Brunner, Basel 2014. ISBN 978-3-906206-04-2.