חוף תל אביב

חוף הים של תל אביב

חוף ירושלים

שקיעה בחוף ת"א

שובר גלים בחוף תל אביב

חוף גורדון בשנות ה-40

צנחן בחוף ת"א

חיילי צה"ל סורקים את אחד מחופי הרצועה המרכזית אחר פסולת

חוף מציצים (חוף בית הספר הימי זבולון)

חוף בוגרשוב

טיילת חומות הים. בצד שמאל סימון מיקומה של חומת העיר

הטיילת, חוף מציצים (חוף בית הספר הימי זבולון)

נקודת החיבור בין פארק צ'ארלס קלור וטיילת שער יפו

הטיילת וחוף הים של ת"א

מראה מגבעת יפו

רחוב הירקון ורציף הרברט סמואל. למעלה נראית בריכת מלון שרתון תל אביב

מעגן רדינג

רצועת חופי תל אביב מתמשכת לאורך כ-14 קילומטרים על שפת הים התיכון, ומהווה מרכיב מרכזי בחיי תושבי תל אביב ובדימויה כעיר חוף. חלק ניכר מרצועת החוף משמש לפעילויות פנאי ונופש הפתוחים לציבור הרחב, בעיקר כחופי רחצה, טיילות ופארקים. חלק קטן משמש לפעילויות אחרות, שבחלקן סגורות לציבור. רצועת החוף כוללת גם ארבע מעגנות (רדינג, נמלי תל אביב ויפו, והמרינה).

רצועת החוף מתחלקת לשלושה חלקים עיקריים:

• הרצועה הצפונית - מגבול תל אביב-הרצליה בצפון ועד לנחל ירקון מדרום
• רצועת החוף המרכזית - מהירקון ועד לטיילת חומות יפו
• הרצועה הדרומית - מנמל יפו ועד לגבול יפו-בת ים

רוב חופי הרחצה והטיילות מרוכזות ברצועה המרכזית. חופי תל אביב כוללים את חופי הרחצה הראשונים שהוסדרו בארץ, כבר בשנות ה-20 של המאה ה-20.

טופוגרפיה

טופוגרפית רצועת החוף של תל אביב כוללת רכס כורכר מקוטע, המהוה חלק מרכס הכורכר השני של מישור החוף (מול החופים ניתן להבחין בתוך הים בשרידי הרכס הראשון, למשל בסלע אנדרומדה). הרכס נקטע מדרום לתל ברוך ומתחדש בגן העצמאות (המקטע נוצר בגלל נחל הירקון). הרכס נקטע באזור כיכר אתרים, ומתחדש ביפו (המקטע נוצר בגלל תוואי קדום של נחל איילון שנשפך בעבר לים התיכון מצפון ליפו). רכסי הכורכר מתנשאים עד לגובה של כ-25 מטרים, ומשפיעים על רוחבו של החוף ועל תכנונו.

היסטוריה ותכנון

עד שנות ה-20 כמעט שלא התייחסו מתכנני ערים לחוף הים בהקשרים של שימושי פנאי ונופש אלא רק בהקשרים של ספנות ושל דייג. בהתאם לכך מתכנני אחוזת בית והשכונות היהודיות שקדמו לה, לא התייחסו כלל לקרבתם לחוף הים, ועל תל אביב נאמר שנוסדה כשגבה אל הים.

כשהעיר התפתחה החלו פרנסי תל אביב להתייחס לחוף הים כאל אזור בעל פוטנציאל כלכלי, אך בעיקר בתחומי התעשייה. כך למשל הציע מאיר דיזנגוף לבנות נמל באזור חוף ירושלים של ימינו, ואף לסלול מסילת רכבת לאורך החוף. כן הוצע לרכז את מפעלי התעשייה בחופים. בה בעת גם תושבי תל אביב גילו את הערך הנוסף של עיר השוכנת לחוף ימים - רצועת חוף לרחצה, טיול ונופש. השפעה רבה על השינוי בתפישת החוף הייתה גם לחיים נחמן ביאליק, שראה לנגד עיניו את העיר אודסה שלשפת הים השחור, על חופיה והטיילות שלה. לביאליק הייתה השפעה רבה על דיזנגוף ועל פרנסי העיר, והוא הצליח להשפיע עליהם לגנוז את התוכניות לשימושי תעשייה, ולראות בחוף שטח המיועד לשימושי פנאי ונופש. התפתחות אחרת בעלת חשיבות בראשית שנות ה-20 הייתה החלטתם של שלטונות המנדט להעביר לרשות מועצת העיר תל אביב‏‏ את כל רצועת חוף הים (אדמת מחלול - אדמה ללא בעלים על פי חוק הקרקעות העות'מאני) מרחוב אלנבי ועד נחל הירקון, ובכך איפשרה גישה ישירה לים מכל נקודה במרחב העירוני. לבסוף נתרצו גם פרנסי העיר. בשנת 1921 נפתח קזינו גלי אביב ורחוב אלנבי הוסט אל החוף כדי לקשרו לשטח הבנוי של העיר. קווי הסעות החלו לקשר בין העיר והחוף. מתקני חוף קמו על רצועת החוף.

באותה התקופה, כאנטי תיזה לפתיחת החוף הדרומי לשימושי פנאי ונופש של הציבור, נוצרה על רכס הכורכר מצפון לרחוב אלנבי שכונת מחלול. הייתה זו שכונת עוני שכללה פחונים וצריפים. השכונה הוקמה כמשכן זמני לפליטים יהודים שנאלצו לברוח מיפו במהלך מאורעות תרפ"א, לעולי העלייה השלישית ועל מנת למנוע את התפשטותו דרומה (לכיוון יפו) של בית הקברות המוסלמי 'עבד אל נבי' (שרידיו נמצאים היום בתחום גן העצמאות). בשכונה הוקמו שני בתי חרושת: בית חרושת לאריגת וצביעת משי 'דלפינר-יוחננוף' ומפעל עיבוד עורות של 'האחים לבקוביץ' (לימים הסליק בחצריו פעילות מחתרתית של ההגנה - 'מכון א' לייצור נשק, מהראשונים והמרכזיים במכוניה), שצחנתם נישאה למרחוק ושיפכיהם זיהמו את החוף הסמוך.

ב-1924 נפתחו חוף רחצה מסודר ובתי מרחצאות בסמוך לנקודת המפגש של רחוב אלנבי עם הקזינו. עם הזמן נבנו מתקני חוף נוספים, ורחוב מקביל לחוף (רציף הרברט סמואל של ימינו). מצידו המזרחי של הרחוב הוקמו בתי קפה ובתי מלון. בשנות ה-30 הפעילה העירייה ארבע תחנות הצלה. בתקופה זו היו הרחצה בחוף והטיולים לאורכו מפעילויות הפנאי המרכזיות בהווי העיר, במיוחד בקיץ ובסופי שבוע.

תוכנית גדס להרחבת תל אביב צפונה בסוף שנות ה-20 הייתה תוכנית המתאר הראשונה אשר התייחסה אל חוף ימה של תל אביב כאל נכס אסטרטגי של תל אביב למען רווחת תושביה. התוכנית, בשונה מתכניות המתאר שקדמו לה, התוותה את המשך פיתוחה של תל אביב לאורך רחובות אורך מסחריים מקבילים לים ושדרות רוחב הניצבות אל החוף. כמו כן, באה לידי ביטוי ההבנה כי הבריזה המגיעה מהים צריכה להיות מנוצלת לכל עומקה של העיר. תוכנית זו התיישבה עם העובדה שהאדמות הסמוכות לים, שהיו בבעלות ערבית, היו זולות יותר ונגישות יותר להמשך פיתוחה של העיר. התוכנית גם כללה תכנון של שטחי גינון בקרבת הים, שחלקם יועדו להקמת מגרשי קריקט, וגן גדול בצפון העיר (היכן שהוקם גן העצמאות).

בשנות ה-30 הועלו ואף אושרו תוכניות לייבוש חלקים מהים ולבניית שכונות מגורים בשטחים אלה, אך בסופו של דבר העירייה הכירה בצורך לפתח את חופי העיר. בסוף שנות ה-30 הוחלט לבנות טיילת לאורך חופי העיר, כדי ליצור הפרדה פיזית בין החלק המיועד לרחצה והחלק המיועד להליכה ולטיולים. בשנת 1939 נהרס בניין הקזינו (שסבל מבלאי מואץ בשל הרוחות וגלי הים) ובתי המרחצאות. הטיילת הייתה משטח מוגבה מעל החוף, עם מעקה ברזל ומעט צמחייה. היא נמשכה מחוף בוגרשוב ועד לחוף גאולה של ימינו (מדרום לשם הייתה שכונת מנשייה הערבית, שהייתה שייכת לשטח השיפוט של יפו).

פתיחת הטיילת הייתה דווקא נקודת תפנית בהתייחסות לחופי העיר. במקביל, פרצה ב-1 בספטמבר 1939 מלחמת העולם השנייה, ושלטונות המנדט אסרו על הרחיצה בים. התוצאה הייתה שחופי העיר ננטשו והוזנחו.

נוסף לכך, העיר המתפתחת על התעשייה המזהמת שבה הזרימה את הביוב והשפכים ישירות לים והחופים זוהמו ונאסרו לרחצה גם מסיבות בריאותיות. במקביל, גם הטיילת נזנחה וכל אזור החופים החל מידרדר. בתי הקפה והמלונות שלצד הטיילת הפכו לבארים מפוקפקים ולמרכזי הימורים וזנות. הציבור הדיר רגליו מהאזור ומרכזי בילוי עברו לרחובות פנימיים, דוגמת רחוב דיזנגוף.

התפתחות אחרת בחופי העיר שמצפון לטיילת, הייתה בניית נמל תל אביב החל משנת 1936 בחצי האי הירקוני.

בשנת 1942 נחנכה כיכר לונדון בחלקה הצפוני של הטיילת. בשנות ה-30 וה-40 שימשו חופי העיר כזירות עימות עם שלטונות המנדט בעקבות הבאת ספינות מעפילים לחופי העיר.

במלחמת העצמאות הוטבעה מול חוף פרישמן אניית האצ"ל אלטלנה. לאחר המלחמה הורחב תחום רצועת החופים של העיר לאורכם שכיום. בשנת 1953 נחנך גן העצמאות בגבעת הכורכר שמעל חוף הילטון. בשנות ה-50 נבנתה מדרום לגן בריכת גורדון בשטח ים שיובש, מול שכונת מחלול.

במערכות הבחירות העירוניות בשנות ה-50 וה-60 הודגש הנושא של שיקום הטיילת והחופים, הוכנו תוכניות, אך ביצועם ארך שנים רבות, והציבור חש עד לאמצע שנות ה-70 שכמעט דבר לא נעשה.

בשנות ה-60 הוחלט בעיריית תל אביב לפתח ולשקם את חופי העיר. הוקמה החברה העירונית אתרים לצורך פיתוח החופים, והוכנה תוכנית לבניית בתי מלון מודרניים לאורך החופים הצפוניים (של רצועת החוף המרכזית). בתי מלון רבים הוקמו, אך הם גרמו לחסימת זרימת רוחות הים אל העיר. בנוסף לכך הוקמה מרינה מול בריכת גורדון. בניית המרינה גרמה להרחבת חוף גורדון שמדרום לה ולהרס החוף שמצפון לה בשל שיבוש תהליכי הסעת החולות על ידי גלי הים. נוסף לכך היא גרמה לקטיעת רצף חופי הים הפתוחים לציבור הרחב. במסגרת פרויקט הפיתוח הוחלט לבנות במיקומה של שכונת מחלול (אשר תושביה החלו להתפנות בשנות ה-50) את פרויקט כיכר אתרים.

במקביל נהרסה שכונת מנשייה בחלק הדרומי של רצועת החוף המרכזית, והוקם פארק צ'ארלס קלור, שנחנך בשנת 1974. בשנת 1965 במקביל לפתיחת נמל אשדוד, נסגרו נמלי תל אביב ויפו. בשנות ה-70 הוקם השפד"ן, והביוב הוזרם אליו במקום לים. הדבר אפשר את ניקוי החופים והכשרתם מחדש לרחצה. בתקופה זו הוקמו שוברי גלים שיצרו מבנים של טומבלו לחופים (לשונות יבשה בתוך המים בניצב לחוף). פרויקט זה גרם להרחבה ניכרת של חופי הים, ואפשר להם לקלוט מספרים גדולים של מתרחצים. במסגרת הפרויקט חודשו שירותי החוף ושוקמו מבני השירות בחופים.

תחילה חשבו לשקם את הטיילת הצרה, שהתפוררה והחלידה. הטיילת נצבעה בשנות ה-70 ונעשה ניסיון לשקם את הצמחייה ומעקות הברזל המחלידים. כשהובהר שהטיילת אינה אטרקטיבית דייה, החליט ראש העירייה שלמה להט (צ'יץ') להרוס אותה ולבנות במקומה טיילת חדשה ורחבה. בבניית טיילת החדשה הופקו לקחים מכישלון הטיילת הישנה. כך למשל במקום מעקה ברזל הופרדה הטיילת מהחוף ברצועת צמחייה. הקטע הראשון של הטיילת החדשה נחנך באוגוסט 1982, מחוף גורדון ועד לחוף טרומפלדור. ביולי 1984 נחנך המקטע הדרומי, שמתחבר למתחם הדולפינריום.

לאט לאט החלו תושבי העיר לחזור ולבלות בחופי הים ובטיילת. מול הטיילת נסגרו אט אט הבארים ובתי ההימורים, והוחלפו בבתי קפה ובבתי מלון חדשים. כן נבנו פרויקטים דוגמת מגדל האופרה, כיכר לונדון המחודש, וכיכר הכנסת המחודשת. יחד עם זאת נבנו גם פרויקטים כושלים דוגמת הדולפינריום שנחנך בשנת 1981 ופרויקט כיכר אתרים. עם זאת, הטיילת והחופים שבו והפכו למקום בילוי מרכזי בעיר.

חופי העיר כיום

כיום הטיילת והחופים מהווים אלמנט מרכזי בהוויית העיר ובדימויה כעיר חוף. הטיילת והחופים הומיי אדם, ולעתים מאורגנים בהם אירועים שונים. בעונת הרחצה מופעלות 12 תחנות הצלה בחופי העיר. העירייה מקדמת פרויקט לחיבור כל חופי העיר בטיילת רציפה. כיום יש טיילת כמעט רציפה משפך הירקון ועד לנמל יפו, ונעשים מאמצים לפנות מבני חוף שקוטעים את רצף הטיילת, כמו בריכת גורדון והדולפינריום. יחד עם זאת, לאורך החופים מתוכננים מספר פרויקטים של בנייה גבוהה.

בתחילת 2010 נחנך גשר הליכה באזור תחנת רידינג המקשר בין טיילת תל - ברוך לטיילת נמל תל אביב וכן נחנך פארק מדרון יפו ובו טיילת מנמל יפו עד לחוף גבעת עלייה.

חופי רחצה מרכזיים

הרצועה הצפונית

• חוף הצוק היה בעבר בבעלות עיריית רמת השרון, הועבר לידי עיריית תל אביב בעסקה פוליטית מפוקפקת, מתחלק לחוף צפוני ודרומי. זהו החוף היחיד בתל אביב שהכניסה אליו בתשלום (למעט לבעלי תעודת תושב).יש לציין שזהו חוף מושקע.
• חוף תל ברוך החוף הראשון בתל אביב בו נבנה שובר גלים כדי להרחיב את החוף. היה סגור לרחצה שנים רבות בשל זיהום המים, אך נוקה ונפתח מחדש בראשית שנות ה-90. במקום נבנתה טיילת מקומית, אשר חוברה בתחילת שנת 2010 אל שפך הירקון ונמל תל אביב באמצעות גשר מעל למעגן רדינג.

הרצועה המרכזית

• חוף מציצים (שרתון) החוף שמדרום לנמל תל אביב, נקרא בעבר על שם מלון שרתון שעמד בסמוך ולפני-כן נקרא חוף זבולון על שם בית הספר הימי הראשון בארץ (1928). החוף שופץ וחודש בשנים האחרונות. החוף זכה לפרסום רב כשצולם במקום הסרט מציצים בשנת 1972 ומאז נקרא חוף מציצים. בחוף טבלאות גידוד וסלעים ימיים.
• החוף הנפרד (נורדאו) חוף שמוקצה לאוכלוסייה הדתית, בו מחולקים ימי השבוע לימי רחצה נפרדים לגברים ולנשים. ימים א,ג,ה לנשים; ימים ב,ד,ו לגברים. לאחרונה (2007) פורסם כי בשנים הקרובות החוף הנפרד יועבר לחוף תל ברוך, ואילו בחוף נורדאו יהרסו חומות ההפרדה והמקום יוסב לחוף רחצה מעורב ככל שאר החופים.^{[דרוש מקור]}
• חוף הילטון החוף שמתחת לגן העצמאות ולמלון הילטון. מתחלק לחוף צפוני, שמאופיין באוכלוסיית ההומוסקסואלים שמתכנסים בו, בעיקר בסופי השבוע. ולחוף דרומי צר (בשל חסימת הסעת החולות שנגרמת על ידי המרינה), המוכר כחוף הגולשים. בין החוף הנפרד לחוף הילטון יש רצועה נוספת, לא מוכרזת, שבה מותר לשחרר כלבים המוכר כחוף הכלבים. בחוף טבלאות גידוד וסלעים ימיים. בחוף הילטון נרצח בשנת 1933 חיים ארלוזורוב.
• חוף גורדון (מול רחוב גורדון) החוף שמדרום למרינה ולכיכר אתרים. מהחופים הרחבים ביותר (בגלל השינויים בהסעת החולות שנגרם על ידי המרינה). במקום הוצב לאחרונה לוח ציון לתחנת הרדיו ולספינת קול השלום שעגנה ממול, וגם לספינת המעפילים טייגר היל שנתפסה בסמוך. מול חוף גורדון נמצא אתר צלילה פופולרי. על רכס הכורכר מעל לחוף שכנה עד אמצע שנות ה-60 שכונת מחלול.
• חוף פרישמן (מול רחוב פרישמן) במקום ציון למטה הפלמ"ח (הבית האדום) ששכן ממול קטע החוף שבין חוף גורדון לחוף פרישמן, ולוח ציון לאניית האצ"ל פאריטה.
• חוף בוגרשוב מול רחוב בוגרשוב וגן לונדון. במקום אנדרטה לציון אנית האצ"ל אלטלנה.
• חוף טרומפלדור
• חוף ירושלים (אלנבי) חוף הרחצה הראשון של תל אביב, מול כיכר הכנסת. בעבר שכן במקום קזינו גלי אביב. בשנת 1987 הוסב שם החוף לחוף ירושלים כמחווה לטדי קולק ולעיריית ירושלים במלאת עשרים שנה לאיחודה.
• חוף גאולה, הסמוך לרחוב גאולה. עקב ביטול תחנת ההצלה בו נטמע בחוף ירושלים.
• חוף אביב החוף שמצפון לדולפינריום ולפארק צ'ארלס קלור, מוכר גם כחוף המתופפים, בשל פעילות שמתקיימת בו בימי שישי.
• חוף קלור חוף צר, מול חלקו הדרומי של פארק קלור, מהחופים הבודדים ללא שובר גלים.

הרצועה הדרומית (חופי יפו)

• חוף גבעת עלייה חוף הרחצה היחיד של יפו, מול שכונת גבעת עלייה. במקום טיילת ססגונית. מהחופים הבודדים ללא שובר גלים.

אתרים לאורך החוף

• תחנת הכוח רדינג
• חצי האי הירקוני ושפך הירקון
• נמל תל אביב
• גן העצמאות
• כיכר אתרים
• בריכת גורדון
• מרינה תל אביב
• שכונת מחלול
• טיילת להט - הטיילת המרכזית של תל אביב, המוליכה מחוף גורדון ועד לחוף אביב. צמודה לרציף הרברט סמואל. הטיילת נחנכה בשנת 1939, כטיילת צרה ומוגבהת מעל הים. הטיילת הוזנחה והתפוררה, ובשנות ה-80 נהרסה לקראת בניית טיילת חדשה. בשנת 1982 נחנך המקטע הראשון בטיילת החדשה. הטיילת החדשה רחבה ומרוצפת בחלוקי נחל. היא מופרדת מהחוף ברצועה צרה של צמחי חוף. הטיילת כוללת מספר פסלים (למשל "מעבר לגבולות") ולוחות הנצחה. בשנת 1998 נקראה על שם ראש העירייה שלמה להט, שבתקופת כהונתו נבנתה. בשנת 2011 שופצה הטיילת ונוסף בה שביל לאופניים.
  

  

  שביל אופניים נוסף לטיילת בתל אביב בשנת 2011

• כיכר לונדון
• כיכר הכנסת
• פארק צ'ארלס קלור
• טיילת השער ליפו הטיילת שמקשרת בין פארק קלור ליפו. נחנכה בשנת 1999.
• טיילת חומות הים טיילת שמקשרת בין טיילת שער ליפו לנמל יפו, לאורך רחוב רציף עליה שנייה ומתחת לגבעת יפו. הטיילת כוללת סימון של תוואי חומת יפו הקדומה.
• נמל יפו
• מדרון יפו

חוף תל אביב בווינה, על שפת תעלת הדנובה, 2009

"חוף הים התל אביבי" בערים בעולם

לרגל חגיגות המאה לתל אביב, יזמה עיריית תל אביב את פרויקט "חוף הים התל אביבי" בארבעה ערים מרכזיות בעולם - ניו יורק, פריז, וינה וקופנהגן. בערים אלו הוקם מתחם מלאכותי של מעין חוף ים בסגנון תל אביבי, עם חול, כיסאות נוח ואווירה ישראלית.

ראו גם

• שדרות בתל אביב

לקריאה נוספת

• מעוז עזריהו, תל אביב העיר האמיתית-מיתוגרפיה היסטורית, 2005, הוצאת אוניברסיטת בן-גוריון בנגב, עמודים 301-271
• אורי דביר, נקודת חן. תל אביב יפו, מודן הוצאה לאור בע"מ.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא חוף תל אביב בוויקישיתוף

• על הטיילת באתר עיריית תל אביב יפו
• מיכאל יעקובסון: על תולדות ועתידו של הדולפינריום בתל אביב, 27.6.11, Xnet
• חוף תל אביב בפליקר
• מיכאל יעקובסון: תל אביב חוברה לה יחדיו - ההצלחה של פארק רידינג (זוכה פרס קרוון 2011), 22.11.11, Xnet
• תמי זר, טיול בלי הפסקה: נוף וכיף בטיילת המשודרגת של ת"א, באתר nrg מעריב, 11 באוקטובר 2010