תחבורה בתל אביב

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
נתיבי איילון
הרמזור הראשון בתל אביב, רחוב הרצל, 1955
התחנה המרכזית החדשה
תחנת הרכבת תל אביב מרכז ונתיבי איילון
נתיבי איילון, רכבת נכנסת אל תחנת הרכבת תל אביב אוניברסיטה ומסוף האוטובוסים שליד התחנה
מוניות שירות בקו 5 בתחנה המוצא בשכונת בבלי
מתקן להשכרת אופניים - "תל אופן" באחת הנקודות להשכרת אופניים בעיר

התחבורה בתל אביב-יפו היא ממערכות התחבורה העמוסות והמסובכות בישראל בשל אופיה המטרופוליני של העיר. מדי יום נכנסים לעיר מאות אלפי יוממים, והעיר סובלת מעומסי תנועה כבדים וממחסור במקומות חניה. בעיות התחבורה מעצימות את מפגעי הרעש וזיהום האוויר, מכבידות על התושבים ועל בעלי העסקים, ומהוות נושא מרכזי בשיח הציבורי.

מדיניות התחבורה[עריכת קוד מקור | עריכה]

עיריית תל אביב-יפו ומשרד התחבורה מנסים להתמודד עם עומסי התנועה והחניה במספר דרכים, המושפעות מהתמודדות של מטרופולינים בעולם עם בעיות דומות. המדיניות המוצהרת כוללת את עידוד השימוש בתחבורה ציבורית בעיר, על ידי יישום התוכנית להפעלת רכבת קלה החוצה את העיר, הצפויה לפעול כרכבת תחתית בחלק מהמסלול. מתכננת הפרויקט היא חברת נת"ע. דרך נוספת היא תכנון מחודש של מערך האוטובוסים והקצאת נתיבים בלעדיים לתחבורה ציבורית בצירים הראשיים. מנגד מנסה העירייה לצמצם את תנועת האוטובוסים ברחובות הצרים.

בנושא החנייה, מתבצעת אכיפה חלקית של חוקי החנייה, ומקודמות תוכניות להקמת חניונים תת-קרקעיים גדולים בלב העיר[דרוש מקור], ולהקמת חניוני חנה וסע בכניסות לעיר שישרתו את היוממים. הקמת החניונים שנויה במחלוקת. יש הרואים במדיניות זאת כמהלך חיוני בשל המחסור הגדול במקומות חניה במרכז העיר, ומנגד יש הרואים בכך מדיניות שתעודד כניסת כלי רכב למרכז העיר שתגביר את בעיות העומס והזיהום. כמו כן מתבצעות עבודות להסדרת צמתים עמוסים ולהקמת מחלפים, גשרים ושיקוע כבישים, במיוחד בדרך בגין.

בשנים האחרונות הערייה נוקטת במדיניות של עידוד הנסיעה באופניים, ושל ההליכה ברגל. במסגרת זו החלה העירייה לרשת את העיר בשבילי אופניים לאורך השדרות וצירים ראשיים, ולפנות את המדרכות ממכשולים (דוגמת מכוניות, עמודי חשמל, ופחי אשפה) לטובת הולכי הרגל.

צירי תנועה אל העיר[עריכת קוד מקור | עריכה]

ציר התנועה העיקרי והחשוב בעיר הוא נתיבי איילון (כביש מספר 20) החוצה את העיר מצפון לדרום לאורך תוואי הזרימה של נחל איילון, ומתחבר אל כביש מס' 1 לירושלים בדרום, ואל כביש 5 בצפון. נתיבי איילון המקבילים לחוף ימה של העיר במרחק של כשני קילומטרים בלבד ממנו, משמשים ככביש חגורה מהיר לחלקה המרכזי של העיר, ובתחומה תשעה מחלפים לאורך הציר. למרות שהציר כולל חמישה נתיבי נסיעה לכל כיוון לאורך חלקו המרכזי, כבר עתה הוא מתקשה לעמוד בעומסי התנועה הכבדים שעימם עליו להתמודד. צירי כניסה חשובים נוספים אל העיר הם ציר היינה/שלבים מדרום, דרך בן צבי (כביש 44) מדרום מזרח, דרך לוד (כביש 461) ודרך ז'בוטינסקי-בגין (כביש 481) ממזרח, דרך משה סנה (כביש 482) מצפון מזרח, ודרך נמיר (כביש 2) מצפון (הידועה גם כ"דרך חיפה").

מלבד תשעת המחלפים שלאורך נתיבי איילון, קיימים בתוך תחומי העיר מספר מחלפים עירוניים או גשרים שתפקידם הקלה על עומסי התנועה בצירי התנועה המרכזיים שמובילים אל מרכז העיר:

תחבורה ציבורית[עריכת קוד מקור | עריכה]

שירותי אוטובוס[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעיר פועל מערך קווי אוטובוס עירוניים של חברות "דן", "אגד", "קווים" ולאחרונה נכנסה לשירות גם חברת "מטרופולין". אך דן אחראית ליותר מ80% מתנועת האוטובוסים העירוניים בעיר והיא גם החברה העיקרית האחראית לנסיעות בתוך העיר, בעוד ששאר החברות אחראיות לקישור תל אביב עם הערים הסמוכות. בעיר פועלים התחנה המרכזית החדשה, ומספר מסופי אוטובוס שהחשובים שבהם הם מסוף 2000 בסמוך לתחנת הרכבת תל אביב מרכז, מסוף כרמלית, מסוף רדינג, מסוף עתידים, מסוף תחנת הרכבת תל אביב אוניברסיטה ומסוף האוניברסיטה. הן בשל מיקומה הגאוגראפי במרכז הארץ ובלב גוש דן, והן בשל חשיבותה של העיר, יוצאים ממנה קווי אוטובוס לכל חלקי הארץ. בעבר רווחה הגישה כי על שירותי תחבורה ציבורית בין עירונית להתחיל ולהסתיים בתחנה מרכזית אחת, אולם זה מספר שנים שבהתאם לתפיסה מודרנית יותר, מופעלים שירותים בין עירוניים למרחקים קצרים ובינוניים גם מנקודות מפתח אחרות בעיר. שירותים אלה ניתנים על ידי מספר חברות, ובראשן אגד. שני הקווים המרכזיים והוותיקים של מרכז העיר הם קו 4 העובר לאורך הרחובות אלנבי ובן יהודה וקו 5 לאורך רוטשילד ודיזנגוף. ב-1 ביולי 2009 החלו לפעול קווי לילה בכל ימות השבוע (למעט שישי) בתל אביב ובפרבריה לתקופת הקיץ, בשיתוף של רוב חברות התחבורה הציבורית בגוש דן. קווי הלילה ממשיכים לפעול גם במהלך השנה בלילות חמישי ושבת בלבד.

ב-23 באוגוסט 2010 החל יישום השלב הראשון ברפורמה מקיפה לתחבורה הציבורית בגוש דן, הוספו שלושה קווים חדשים ובוטל קו קיים. ב-1 ביולי 2011 התרחש השלב השני והגדול מבין ארבעת השלבים המתוכננים והוכנסה מערכת קווי האוטובוס החדשה בתל אביב ובגוש דן. במסגרת הרפורמה, בוטלו עשרות קווים ומהלכם או מספרם של אחרים שונה. בסך הכל בוטלו כעשרים קווים‏[1]. הרפורמה כוללת קווים ראשיים, אשר מהווים "קווי מזלג". כל קו מזלג כזה הינו שניים או שלושה קווים, להם מסלול משותף מרכזי, רובו בתחומי העיר תל אביב, בעוד בקצה אחד (או שניים) המסלול מתפצל למספר זרועות. הרעיון העומד מאחורי פיזור כזה הוא תדירות גבוהה (כחמש דקות) בקטע המשותף, ותדירות רגילה בקטע נפרד. הרפורמה אף יצרה שלושה אזורי תעריף חדשים במקום האזורים הרבים שהיו קיימים קודם לכן. האזורים החדשים מבוססים על מרחק ממרכז המטרופולין כמקובל בעולם. כרטיסי הנסיעה החדשים מאפשרים (בתנאי שהנוסע אוחז בכרטיס נסיעה "חכם", הרב-קו) נסיעה נוספת באותו אזור מחיר בתוך 90 דקות מרגע רכישתם. כרטיסים אלו תקפים, בדומה לכרטיסי "חופשי חודשי", בכל מפעילי התחבורה הציבורית.

לרפורמה לוו ביקורות רבות, הן בשל אי שיתוף הציבור בהכנתה (שנמשכה שנים רבות ולטענת רבים, בוססה על סקרי נסיעות ישנים) - הציבור אף יודע עליה רק חודש לפני כן באתר הרפורמה ופרסומות שודרו רק כשבוע לפני, והן בשל ביטולי קווים רבים (במיוחד על קו 27 שעבר באזור אוניברסיטת תל אביב ושכונות רמת אביב) והוצאת קווים משכונות צפוניות ודרומיות כאחד. מחאות תושבים גרמו להיפוך חלק מההחלטות (קו 63 לא הוצא משכונת נחלת יצחק[2] וקו 45 הושאר זמנית עד לביצוע סקר נוסעים שתוצאותיו יעידו על המשך פעילותו‏[3]). כמו כן, נטענו טענות אודות חוסר בהירות השינוי ובעניין קיצוץ נסיעות בשבת‏[4].

רכבת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קו רכבת חוצה את העיר מצפון לדרום ולאורכו 4 תחנות של רכבת ישראל בהן עברו בשנת 2006 כ-19.8 מיליון נוסעים. התחנות הן תחנת הרכבת תל אביב אוניברסיטה, תחנת הרכבת תל אביב מרכז, תחנת הרכבת תל אביב השלום ותחנת הרכבת תל אביב ההגנה. רכבת ישראל מפעילה שירותים פרווריים בין תל אביב לערים הסמוכות לה (בין בנימינה בצפון ואשקלון בדרום), וקווים בינעירוניים ליעדים רחוקים יותר (באר שבע, ירושלים, חיפה ונהריה). בתחומי העיר שתי תחנות רכבת היסטוריות שאינן פעילות כיום: תחנת הרכבת יפו ותחנת הרכבת תל אביב דרום.

רכבת קלה ותחתית[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – מערכת להסעת המונים במטרופולין תל אביב

מערכת להסעת המונים במטרופולין תל אביב נדונה כבר מקום המדינה ואמורה להיות אמצעי התחבורה הציבורי העיקרי בתוך העיר תל אביב ולפעול לקישור טוב יותר בין העיר לפרבריה. המערכת כללה בגילגוליה השונים תוכניות לשיטות שונות של תחבורה ציבורית, כגון רכבות מהירות, רכבות קלות, רכבת תחתית, אוטובוסים וכדומה. גולת הכותרת של התוכנית השאפתנית היא הקמת רכבת תחתית, שבמתכונתה המלאה אמורה לכלול כארבעה קווים. על תכנון וביצוע המערכת אחראית חברת נת"ע - נתיבי תחבורה עירוניים שפועלת כיום להעתקת תשתיות כשלב מקדים לסלילת קו הרכבת הראשון - הקו האדום. הקו האדום היה אמור לפי התכנון המקורי לפעול כבר ב-2013, אך בשל קשיים כלכליים הוא נדחה תחילה לשנת 2017, וכעת המועד המתוכנן הוא 2020 (כאשר חברת הבקרה של נת"ע מאריכה אף ל-2022).

מוניות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מוניות שירות נוסעות לאורך מספר קווי אוטובוס בתוך העיר כשחשובים שבהם הם קו מס' 4 לאורך רח' בן יהודה ורח' אלנבי, קו מס' 5 לאורך רח' דיזנגוף ושד' רוטשילד, קו מס' 66 מחוף ירושלים ובניין האופרה דרך דיזנגוף סנטר, ארלוזורוב, כיכר המדינה ופנקס, וקו 16 ממסוף כרמלית לשכונת התקווה. מספר קווי שירות מקשרים בין תל אביב לערים הסמוכות. בנוסף פועלות בעיר אלפי מוניות רגילות ("ספיישל").

כלי רכב פרטיים וחנייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – חנייה בתל אביב-יפו

בתל־אביב 227,758 כלי רכב רשומים (כ- 14% מכלי הרכב הרשומים בישראל), ברשות 49.9% ממשקי הבית (נתוני 2006), כ-71% מהם הם רכבים פרטיים. בסך הכול קיימים בעיר כ- 278,000 מקומות חניה. לאור עומס התנועה וכמות כלי הרכב, קיימות בעיות חנייה ברוב אזורי העיר, בעקבותיהן נשקלים מגוון פתרונות נקודתיים לצד תוכניות מקיפות. ככלל, ברוב שטחה של העיר מקומות חנייה ציבוריים המיועדים לתושבי העיר על פי אזורים מוגדרים בהם יכולים לחנות בתשלום תושבי אזורים אחרים ואלו שאינם תושבי העיר. בנוסף, מפעילה העירייה באמצעות חברת אחוזות החוף רשת של כמאה חניונים עירוניים בתשלום, המספקים פתרון חלקי לתושבי העיר בשעות בהן אין עומס. בעיר 6 חניוני גרירה עירוניים (דולפינריום, רידינג, גלית, וייז, מסלנט והזרם) המשמשים את פקחי החנייה של העירייה. חניה בתשלום אפשרית ברחבי העיר בכל האמצעים המוכרים - כרטיסי חניה מנייר, כרטיס אלקטרוני ("איזי פארק") ובאמצעות מכשירי טלפון סלולרי. לפי הודעת עירית תל אביב החל מ- 15 באוגוסט 2012 "תושבי תל אביב-יפו חונים חינם בכחול לבן בכל העיר".

אופניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – תל אופן

בשנים האחרונות, הולכת וגוברת המגמה של שימוש באופניים בתוך העיר - אמצעי תחבורה הזוכה לעידוד העירייה, שיזמה את מיזם תל-אופן. עם שיפוץ הרחובות ובעיקר השדרות בשנות ה-90, נסללו לאורכן שבילי אופניים וכמו כן סומנו או נסללו שבילי אופניים לאורך רחובות וצירי תנועה רבים לאורך העיר. נכון ל-2011, בשטח העיר קיימים כ-70 ק"מ של שבילי אופניים‏[5] ולפחות 5% מתושבי העיר משתמשים באופניים כדי להגיע למקום עבודתם. הפרויקט לסלילת שבילי אופניים ומסלולים לאופניים בכבישים נמשך גם כיום במטרה להפחית את השימוש בכלי תחבורה מזהמים ולהפחית את הפקקים. בעתיד הקרוב נבחנת גם אפשרות לשלב בעיר מערכות הסעה המוניות כגון: האוטובוסים הציבוריים והרכבת הקלה המתכוננת שבהם אפשר יהיה להכניס גם אופניים.

שדות תעופה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נוסף על נמל התעופה הבינלאומי בן-גוריון השוכן בשטח גלילי מצפון לעיר לוד במרחק של כ-18 ק"מ ממרכז העיר, ממוקם שדה דב בצפונה של העיר ומטפל בתעבורת נוסעים פנים ארצית, בעיקר לאילת. שדה דב משמש גם לפעילות צבאית.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא תחבורה בתל אביב בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ אתר הרפורמה
  2. ^ קו 63 נשאר במסלולו, מתוך אתר ארגון נוסעי התחבורה הציבורית בישראל
  3. ^ מישל דור, הלחץ עשה את שלו - קו 45 חוזר לחיים, באתר ynet‏, 30 ביוני 2011
  4. ^ מורן אזולאי, האוטובוסים לא ייסעו בשבת: "פגיעה בסטטוס-קוו", באתר ynet‏, 26 ביוני 2011
  5. ^ אופניים במספרים (pdf), מתוך אתר העירייה


תל אביב-יפו

ערכים ראשיים: יפו - היסטוריה - תחבורה - אדריכלות - רחובות ושדרות - רבעים - צפון תל אביב - דרום תל אביב

נושאים מרכזיים נוספים: יפו העתיקה - אחוזת בית - העיר הלבנה - חוף תל אביב - העירייה ומועצת העיר - סמל העיר

קטגוריה ראשית - פורטל תל אביב-יפו