נחל איילון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

קואורדינטות: 32°5′45.89″N 34°48′15.59″E / 32.0960806°N 34.8043306°E / 32.0960806; 34.8043306

נחל איילון דרומית מערבית לנמל תעופה בן-גוריון (מימין למטה)
נחל איילון זורם בשטח פארק אריאל שרון במבואות תל אביב
נחל איילון במבט מגשר מוזס לכוון המע"ר של רמת גן
המפגש עם הירקון

נחל איילון (אַיָּלוֹן) היה בעבר נחל איתן וכיום הוא נחל אכזב, שמוצאו בהרי יהודה דרומית לרמאללה ונשפך לנחל הירקון בתל אביב. אורכו הכולל של הנחל הוא כחמישים קילומטר ושטח אגן הניקוז שלו הינו כ-815 קילומטר רבוע. הנחל מנקז, בין היתר, את נחל גזר, נחל ברקת, נחל בית עריף, נחל נטוף, נחל כפר, נחל יהוד, נחל מודיעין ונחל שפירים.

מקור השם[עריכת קוד מקור | עריכה]

הנחל היה מוכר בעבר בשמו הערבי: וָאדִי מוּסְרָרָה (وادي المصرارة "ואדי אל-מצרארה"). יש המפרשים את השם הערבי במשמעות "צרורות אבנים" (صرّة "צֻרָה"= צרור). את שמו העברי קיבל מעמק איילון בו הוא עובר, לאורכו. השמות הקודמים של הנחל: w. Salman, w. Kabir, w. Salama, w. Musrara (מועתקים כלשונם בלועזית ממפת מחלקת המדידות).

תוואי[עריכת קוד מקור | עריכה]

נחל איילון מתחיל את דרכו מיובלים בהרי יהודה, זורם בעמק איילון, משם הוא נכנס למאגר איילון וממשיך לרדת במורדות ההר, מזרחית ליישובים כפר שמואל ומשמר איילון. ואדי עלי, שהכניסה הצרה אליו נקראת שער הגיא, הוא יובל מזרחי של נחל איילון.

נחל איילון ממשיך לזרום מהשפלה לכיוון כללי של צפון מערב. מערבית לנמל התעופה בן-גוריון, מתחברים שני יובליו הגדולים. הנחל נכנס לפארק אריאל שרון בקצהו המזרחי של הפארק מתחת לכביש 412 וחוצה אותו לכל אורכו עד שהוא מתועל לנתיבי איילון בכניסה לתל אביב. מנקודה זו ועד קרוב לשפך הוא זורם לכיוון צפון בתעלה בין נתיבי הכביש המהיר. נחל איילון נשפך לנחל הירקון ודרכו לים התיכון. נקודת המפגש עם הירקון יוצרת לשון יבשה המפרידה בין הנחלים ונקראת "פארק ראש הציפור", בשל צורת השטח במבט מהאוויר. היא נמצאת בשטחו של פארק הירקון.

בעבר תוואי הנחל המקורי מזרחית לתל אביב היה מפותל מאד וגרם להצפות רבות בעונות הגשמים. פיתול חד במיוחד התקיים בסמוך לשבע טחנות כאשר הנחל זרם צפונית לשכונות ברמת גן (על התוואי שיובש נסלל רחוב חרוזים ברמת גן) ולמרגלות תל נפוליאון. ב-1952 מונתה וועדה ציבורית בשם הוועדה לחצית תל אביב על ידי רכבת למציאת פתרון שיאפשר העברת מסילת ברזל לאורך תל אביב. ב-1953 לאחר 13 ישיבות הוחלט על יבוש אפיקו של נחל איילון בגבולה המזרחי של העיר והטיית מי הנחל לשפך חדש מדרום ליפו.‏[1] העלויות הגבוהות מנעו את ביצוע התוכנית וב-1961 בעקבות דיונים עם משרד האוצר הוכרזה תוכנית "הדרך המהירה" שאימצה את מסקנות הוועדה הקודמת והחליטה להוסיף כביש מהיר במקביל למסילת הברזל, לימים נתיבי איילון.‏[2] ההצעה המליצה להטות את נחל איילון בסמוך לשכונת עזרא ודרך מנהרה באורך 5 קלומטר לתוך הים דרומית לנמל יפו. פתרון נוסף של בניית סוללות בטון לאורך הערוץ נדחה בשל עלותו הגבוה. גם החלטה שהתקבלה נתקלה בקשיים תקציביים כאשר עלות הביצוע גדלה מאד מהערכתה המקורית ולוגיסטיים ברכישת הקרקעות הכרוכות בכריית המנהרה ולכן החלו באופן זמני ליישר את פיתוליו של תוואי נחל איילון המקורי לתוך תעלה מלאכותית כדי להאיץ את זרימתו לים ולמנוע הצפות בשכונות תל אביב ורמת גן. עבודות הישור התבצעו לאורך השנים בכמה פרויקטים שונים‏[3] עד שלבסוף הוחלט לאמץ את התוכנית המקורית של בניית תעלת בטון לנתיב הזרימה, עבודות שנמשכו עד סוף שנות ה-80 של המאה ה-20 והתוואי הסופי בו הנחל זורם כיום.

משטר הזרימה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעבר היה נחל איילון נחל איתן בעל ספיקה גבוהה ואגן ניקוז גדול יותר ובעברו הרחוק יותר אף נשפך ישירות לים, עדות לאפיקו הקדום היא העדר גבעות כורכר בחוף שמצפון ליפו‏[4]. הנחל היה עולה על גדותיו בעבר בעונות החורף וגורם להצפות בשכונות המזרחיות של תל אביב ושכונת עלית ברמת גן. כדי להפחית את התופעה הוקם מאגר איילון ותוואי הנחל הוסדר ויושר במסגרת פרויקט נתיבי איילון. גם כיום הנחל עולה על גדותיו באירועי גשמים כבדים ואף גרם בעבר להצפת וסגירת נתיבי איילון (בחורפים 1991 - 1992, 1992 - 1993, 2012 - 2013). ב-8 בינואר 2013 נרשמה בנחל איילון ספיקת שיא של 420 מ"ק לשנייה.

כדי למנוע שיטפונות נבחנות כיום הצעות להטיית הנחל לים התיכון בתעלה סגורה דרך התוואי ההיסטורי, אך עלותה גבוהה וקיים חשש שהיא תגרום לזיהום חוף יפו ולנזקים אקולוגיים נוספים. מנגד נבחנות הצעות לבניית משטחי הצפה במסגרת פרויקט פארק איילון, אשר יזינו את האגם המתוכנן בפארק.

יובליו של נחל איילון[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • שמואל אביצור, נחל אילון ואדי מוצררה, הוצאת מרכז לתרבות והסברה.
  • כל מקום ואתר משרד הביטחון ההוצאה לאור וכרטא, 1978.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]